חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” לאירועים, ממליצה על

צילום: אפרת מזור

מופע מחול “נבחרת החלומות

זה היה אירוע חד-שבועי. במשךשבעה ימים בתאריכים 30-24 בינואר הופיעו הכוריאוגרפית דנה רוטנברג וארבעת הרקדנים ענבר נמירובסקי, רעות שץ, גלעד ירושלמי, וניל הריס באולם האירועים התת-קרקעי של ״תיאטרון התיבה״, בשדרות ירושלים 19 בחצרות יפו.
הקהל התמקם בהיקף של חמישה שולחנות בצורת פולי שעועית. בין קטעי הריקוד ניצבו הפרפורמרים בשקע השעועית, והופיעו בפני עשרת יושבי השולחן: לכל רקדן – שולחן.
המחול הוא חלום. העיסוק במחול תובעני מאוד. הוא תלוי בגורמים סביבתיים רבים ובמצב הגופני. ענבר נמירובסקי היא רקדנית מקצועית, שרקדה בעבר בלהקת בת שבע בניהולו האמנותי של אוהד נהרין, נמצאת בהיריון מתקדם, וממשיכה לרקוד, כי הגוף הגמיש והמאומן זוכר. רעות שץ, אשר גם רקדה בעבר בלהקת בת שבע, אך פרשה לפני עשר שנים לעולם הפיזיותרפיה, נזכרת בהשתתפותה בעבודת המחול “אנאפאזה” של אוהד נהרין, ורוקדת נהדר לבד, ועם גלעד ירושלמי, הנמצא בכושר שיא, ומפגין שליטה מופלאה בגופו בתנועות אסתטיות עזות מבע. ניל הריס, בשנות השישים לחייו, יליד לונדון שעלה ארצה, שלמד משחק וחלם להיות רקדן, מגשים את חלומו כאן ביפו במרתף של “התיבה”, בחלל שעוצב בהידור על ידי זוהר שואף, והואר ברכות קסומה בידי נדב ברנע.
“כמו שהחיים חולפים”, אומרת דנה רוטנברג, “כך גם המופע ‘נבחרת החלומות’ תלוי במציאות העכשווית של מבצעיו. הוא הועלה למשך שבוע אחד בלבד, ייעלם לבלי שוב, ויהפוך גם הוא לזיכרון.”

חגית ממליצה גם על

הסרט ״אהבה חסרה״

סרטו של הבמאי הרוסי המוערך אנדרי זבייגינצב הוקרן באוקטובר 2017 בפסטיבל בחיפה באולם האודיטוריום בפני אלף צופים, שהזדרזו לקנות כרטיסים בהקדם. לי, עם תג עיתונאי, שמאפשר כניסה על בסיס מקום פנוי, לא היה כל סיכוי לראות את הסרט אז בפסטיבל. הסרט “אהבה חסרה” נרכש ע”י רשת קולנוע לב, וראיתי אותו בבית הקולנוע העצמאי “סינמה קפה עממי” בחיפה, אשר מקרין את סרטי הרשת, במסגרת אירוע “תרבות+“.

מומחה הקולנוע ירון שמיר ערך סיור בארבעת סרטיו הקודמים של זבייגינצב, אשר לכולם שם בעל מילה אחת חזקה: “שיבה”,  “גירוש”, “יילנה”, “לוויתן”. גם שמו של הסרט החדש “אהבה חסרה” הוא מילה אחת ברוסית “Нелюбовь” ובאנגלית “Loveless“. כל הסרטים מציגים את הצדדים הקשים, האפלים, של המשפחה, את יחסי הכוח והבגידות מכל הסוגים, כולל בגידתם של הורים בילדים. האם בעקיפין הסרטים מביעים ביקורת על השלטון והכנסייה ברוסיה? ייתכן.

ב”אהבה חסרה” בעל ואישה מתגרשים. לכל אחד מהם יש בן זוג חדש כבר מספר חודשים, ולאחר הגירושין הם מתכננים לעבור לגור עם בן זוגם. הם מוכרים את דירתם המשותפת, אך יש להם ילד בן 12. היכן יגור? הילד היה בלתי רצוי כל ימי חייו, אך עתה הוא נעשה למטרד של ממש. אף אחד מההורים לא רוצה לקחת אותו למשפחתו החדשה, והם מחליטים לשלוח אותו לפנימייה. הילד לא חברותי, סובל מדימוי עצמי ירוד, עומד לאבד את חדרו, מרבה לבכות בהיחבא מהוריו, ומתוך מצב של ייאוש קיצוני – בורח מהבית.

ההורים מחפשים את בנם בעזרת המשטרה, ובסיוע משמעותי של צוותים של מתנדבים. במהלך החיפושים ההורים, המתעבים זה את זה, נאלצים להיות יחד. הקשרים האופטימיים שלהם עם בני זוגם החדשים, ובפרט חדוות המין שלהם, נפגעים ללא תקנה. הילד לא נמצא חי, הדירה נמכרת, ההורים חיים עם בני זוגם החדשים, אך בעכירות מעיקה.

ההורות תובעת את עלבונה, על כך שלא הייתה אהבה לילד: ההורים מתכלים באש האשמה. אין להם תקומה.

הסרט מביע ביקורת עד כדי זעקת שבר על ההתנכרות של אימהות כלפי ילדיהן, המושרשת בעם הרוסי, ועוברת כמחלה תורשתית ואף מתגברת מדור לדור. הדבר מודגש ע”י יחסה העוין של הסבתא, אמה של הגיבורה הראשית, כלפי בתה. המצב הזה מאיים על המשך קיומו של העם הרוסי, ומתכתב עם הידיעות, המושמעות ברדיו, על הנבואות לגבי סוף העולם בשנת 2012.

הסרט קודר ומטריד, אך מוערך ע”י הביקורת, אשר זיכתה אותו בפרס חבר השופטים – השלישי בחשיבותו –  בפסטיבל קאן 2017, וכללה אותו בחמישיית המועמדים הסופיים לפרס האוסקר לסרט הזר של שנת 2017. האם יזכה? נדע זאת בטקס פרסי אוסקר ה -90, שייערך ב-4 במרס 2018.

יואב איתמר, עורך מדור השירה ב”יקום תרבות”, ממליץ על

הסרט ״אתגר קרת – מבוסס על סיפור אמיתי״

ביום שבת הקרוב, בשעה 18:00, יש לכם הזדמנות לראות את סרטם התיעודי הנפלא של סטפן קאס ורוטגר לם על מאחז העיניים אתגר קרת. הסרט צולם בשעה שהתמכר לאהבת הגויים, משל היה יוסף ב”האדונית והרוכל”, ופרסם בחו”ל אוטוביוגרפיה בדיונית על חייו, שאותה סירב לפרסם בישראל מחשש שמעט הכבוד שיש לנו כלפיו יתפוגג, כשנשמע איך הוא משווק את עצמו בחו”ל.

מכל מקום, חבריו הטובים ואשתו התאגדו יחד לאשרר את חייו הבדיוניים, ותחת שרביטם של ההולנדים, שנתקלו לראשונה בכמה מעט צריך אתגר קרת להמציא כדי לעשות קופה על גבנו, הופכים סיפורים משמימים כמו ״השמנמן״ (לא אני קבעתי שהוא משמים, זה הקהל מאחורי) למשהו קסום. מסתבר שחייו כדור שני לשואה, והתאבדות חברו בצבא, הם שהניעו אותו להעמיד פנים שהוא ישראלי נעבעך ומאמי, ולכבוש את העולם, בכלל בלי שהתכוון.

בסוף ההקרנה שבה אני הייתי, עלה אתגר קרת לבמה לקרוא סיפור חדש. אני חשבתי כמה אומלל הוא צריך להיות כדי להקריא סיפור לא ערוך טוב, וכמה הוא בוודאי דומה במציאות לגיבור סיפורו החדש. דור שני מפונק ונודניק, שמנסה להשיג זכויות יתר לאמו, משתין על שואת המזרחים, וגורם לגזע תבוני של חייזרים לנתק איתנו קשר, רק בגלל שחשב משום מה שאסור להפעיל חדרי בריחה בבוקר יום השואה – דבר שכולם בקהל ידעו שהוא לא נכון. ועדיין אף אחד מהאנשים סביבו, כולל הסוכן שלו, לא טרחו להגיד לו שהוא מדבר שטויות רק בשביל להוציא עוד כמה צחוקים.

אתגר, כשתגגל את עצמך ותקרא את הביקורת הזאת, כפי שעשית עם ביקורותיי הקודמות, תדע לך שאני יודע מי אתה, ואני מפרגן לך שתנצל את ההון הסימבולי שלך לעבור לעולם המשחק. אני בטוח שתעשה בו חיל.

3 תגובות

  1. תגובה לכתבתה של חגית על הסרט אהבה חסרה:
    אף שעדיין לא ראיתי את הסרט הנ”ל, הרי ברצוני להגיב על נושא הילדים ה”לא אהובים”.
    מוכרים לי היטב שבני זוג מתגרשים, נלחמים על הילדים ובסוף המאבק (שהוא לרוב על ענייני כספים)
    שני הצדדים בוחרים לשלוח את הילד ל”צד” השני.
    ברור שבכל משפחה יש ילדים אהובים יותר ואהובים פחות. וההורים בדרך כלל לא יודעים להסתיר את רגשותיהם האמתיים כלפי ילדיהם.
    אני מעלה שאלה אחרת – מה לענות לילד שקיבל הכל, אהבה, דאגה, תמיכה ובכל זאת לאחר שנים הוא “נזכר” שלא אהבו אותו מספיק?

  2. תודה חגית היקרה על הסקירה המאלפת. ראינו את כל סרטיו. גם את זה האחרון בפסטיבל. הסקירה שלך מאירת עיניים ומעוררת רצון לראות את הסרט. מי שלא ראה. וכן מי שראה לראות שוב.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה + שבע =