מאת קרן זוהר

טריילר להצגה

תיאטרון הקאמרי משחזר את מחזהו של ארתור מילר “ציד המכשפות”, וממחיש באופן מעורר מחשבה את הקלות שבה ניתן לטפול אשמה על כל אדם, ולחרוץ את גורלו.

לפעמים ילדים שנתפסים אחרי מעשה קונדס חוששים מעונש, ומטילים את האשמה על ילד אחר. מי שהיה ילד וגדל והפך לאדם מוסרי שמצפונו מעיק עליו כשהוא סוטה מן המסלול, ימצא את עצמו שנים אחר כך מתחרט כשייזכר בילד שנשא את העונש במקומו. אך מה קורה כאשר אין מדובר בעונש פעוט על מעשה קונדס? מה קורה כאשר העונש הוא עניין של חיים ומוות?

ב”ציד המכשפות” של המחזאי ארתור מילר כמה נערות שנתפסו רוקדות ביער חוששות מהשמועות הקושרות את מעשיהן כברית עם השטן, טופלות את האשמה על אזרחים אקראיים, ומחוללות מהומה רבתי בעיירה סיילם, שבה הן חיות.

המחזה מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש במאה ה-17 בעיירה סיילם שבמסצ’וסטס, עיירה שרב תושביה היו פוריטניים ומחוייבים לשלטון הדת. במסגרת אירועים אלו מצאו את מותם 20 נשים וגברים שהואשמו בקשירת קשר עם השטן ובעיסוק בכישופים ומאגיה שחורה מטעמו, והוצאו להורג במסגרת משפטי הראווה.

Image result for ‫ציד המכשפות ארתור מילר‬‎

ארתור מילר כתב את המחזה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, וכיוון במחזהו המושחז לבקר את שיטתו של ג’ו מקארתי, שרדף קומוניסטים וגרם לאנשים להלשין על חבריהם כדי לחמוק מתיוגם כקומוניסטים. רבים נאלצו למסור שמות, ולעיתים מאחר ולא ידעו באמת מי אינו נאמן למדיניות ארה”ב, פעמים רבות השמות נבדו מלבם. איליה קאזאן (במאי “חשמלית ושמה תשוקה”) אולץ אף הוא למסור שמות, ומסר את שמו של  מכרו ארתור מילר ואחרים.

Image result for ‫ציד המכשפות ארתור מילר‬‎

ארתור מילר

הממשל הכריז על מילר וחבריו כעל פעילים אנטי אמריקאיים התומכים בקומוניזם. בעידן המלחמה הקרה של ארה”ב וברית המועצות דאז, המשמעות הייתה שהציבור ראה במילר וחבריו בוגדים והחרים את יצירותיהם, מבלי לבדוק אם בהכרזותיו של מקארתי יש (או אין) אמת. מילר במשפטים שנערכו נגדו ונגד חבריו סירב להסגיר שמות של קולגות מחוגיו הספרותיים, והואשם בביזיון הקונגרס בשל מעשהו זה.

כאמור, בימים אלו תיאטרון הקאמרי מחדש את מחזהו של ארתור מילר, בבימויו של גלעד קמחי, ומחדד מחדש את התובנה בדבר הקלות הבלתי נסבלת שבה החברה יכולה לגלגל אשמה מהאחד לשני, להדביק פשעים לאדם ולחרוץ את דינו. בעידן הטכנולוגי שבו כל אדם יכול לפרסם פוסט שישותף עד קץ הזמנים, לא צריך להרחיק עד סיילם כדי לחזות במשפטי שדה. אלו נמצאים בהמוניהם במרחב הווירטואלי, ובוודאי שגם העיתונות הכתובה והאלקטרונית מפרסמת לא מעט “ספינים” שמספקים פוליטיקאים כאלו ואחרים המבקשים להסיח את דעת הציבור מהמחדל האחרון שלהם.

התלבושות (אורנה סמורגונסקי) של העיר סיילם הפוריטנית במאה ה-17 מעוצבות בתשומת לב, ולפרקים נדמה לפיהן כי מדובר בחברה יהודית דתית על זרמיה השונים. המוזיקה (אמיר לקנר) יפהפייה ומעצימה את האימה והדרמה.

המחזה נפתח על רקע תפאורה אפורה ומינימליסטית, לכאורה, אך בהמשך דפנות הקירות משחקות בתחושות הצופה על ידי משחקי אור וצל, גבהים ועומק, ונוסף על כך הבמה שעליה ניצבים השחקנים מסתובבת לזוויות שונות, וגורמת בכל פעם, בהתאם לזווית שממנה אנו משקיפים, להזדהות עם המאשים/הנאשם, ולהבלטת תחושות הרדיפה של הנאשמים, אוזלת ידם מול אלו הטופלים עליהם האשמות שווא, ומול השופטים הדנים אותם על לא עוול בכפם – למוות.

כרטיס למחזה ציד המכשפות בתיאטרון הקאמרי ת"א

בתוך כל האפור הזה בולטת אביגיל הררי המגלמת את דמותה הפתיינית והפראית של אביגייל ויליאמס בעלת השיער האדמוני (בעבר שיער אדמוני זוהה עם השטן). אביגייל ניהלה רומן עם ג’ון פרוקטור (דן שפירא), תושב העיירה שבביתו שימשה כעוזרת בית עד שפוטרה. אביגייל מייחלת למות אשתו, אליזבת (עירית קפלן) בתקווה לתפוס את מקומה. היא מסרבת להפנים כי ג’ון חש אשם על הרומן, שם את המעידה הזו מאחוריו, ומבחינתו אין לקשר ביניהם עתיד. אביגייל מרחיקה לכת ומאשימה את אליזבת בקשר עם השטן, מה שמוביל למאסרה.

המאסר הזה דווקא מקרב את בני הזוג פרוקטור. יחסיהם שהיו קרים בשל משבר האמון שיצרה הבגידה של ג’ון, מפשירים, והמצוקה והרצון להילחם על חייהם ועל שמם הטוב מראה כמה כבוד ואהבה הם רוחשים זה לזה, בדרך שקטה, אינטימית ומיוחדת, שאינה דומה לתאוות הבשרים שהייתה מנת חלקם של ג’ון ואביגייל, אך היא מציאותית ואמינה, ונאמנותם המחודשת זה לזה עומדת מעל למקסמי השווא שמזמנים לנו הבלי העולם הזה. עירית קפלן מעבירה היטב את כאב האישה הנבגדת ונאמנותה חסרת הפשרות לבעלה. דן שפירא מרגש ועוצמתי כמי שעומד איתן בפני הפיתוי ליפול שוב בזרועות אביגייל, ובפני הקלות בה אדם יכול לוותר על כל ערכיו כדי להציל את עורו. הררי מטיבה להעביר את הלהט והתשוקה הבוערת בה, הן כאשה צעירה ומאוהבת שמאהבה נטש אותה, והן כמובילת “ציד המכשפות” נגד עובדי השטן, שאת שמותיהם היא וחברותיה בודות מלבן ומספקות לשלטון כדי לטהר את שמן.

נטע גרטי מצמררת בדמותה של מרי וורן, הנערה התמימה שמנסה להילחם בלחץ החברתי ולעשות את הדבר הנכון, אך נרמסת תחת כוחה הכמעט מאגי של קבוצת הנערות שהיא חלק ממנה. איתי טיראן מגלם את תפקידו של האב ג’ון הייל, כומר שמגיע לעיירה לתחקר את תושביה במטרה להבין אם אכן עבודת האל ננטשה שם והוחלפה בעבודת השטן (את התפקיד מגלם טיראן ברוטציה עם קובי פרג’, אך אני צפיתי בהצגה שבה השתתף טיראן). מעבר לעבודה המצוינת שעושה טיראן בתפקיד, ייקח לכם זמן לזהות שמדובר בטיראן! המהפך החזותי שעובר טיראן באמצו אל לבו וגופו את תפקידו של הייל, מסייע לאמינות. דמות נוספת שעברה מהפך חזותי לצורך התפקיד היא דמותה של טיטובה, המשרתת הזרה שעובדת בבית הכומר המקומי. את טיטובה מגלמת השחקנית הנהדרת אנסטסיה פיין, שמי שצפה בה על המסך כערפדית סקסית בסדרה “ג’ודה” לא יזהה את דמותה החיוורת על גבול הלבקנית של המשרתת העילגת המנסה להציל את עצמה מקהל המאמינים היוצא נגדה. מרים זוהר האדירה קורעת את הלב בדמותה של רבקה נרס, הצדיקה המקומית שלא מחמיצה אף יום ראשון בכנסייה, ובכל זאת מוצאת את עצמה נאשמת ומוצאת להורג.

עוד שחקנים רבים וטובים משחקים נפלא בקאסט של ההצגה החשובה והמורכבת הזו, וביניהם רמי ברוך, יוסי קאנץ, אלי גורנשטיין, אלונה סער, ג’וי ריגר, יצחק חזקיה, דיוויד בילנקה, אורי רביץ ואנדריאה שוורץ. כל אחד ואחת מהם שם זרקור על חברה שאיבדה את ערכיה, ועל המחיר הכבד שכולנו משלמים על כך.   135 דקות כולל הפסקה.

ראו גם:

אלי אשד על “צייד המכשפות”

3 תגובות

  1. בהחלט רלוונטי לימינו, גם פוליטית (למשל נגד ״הסססמול״, כך, בנשיפת נחש), וגם חברתית – קמפיין metoo שהתדרדר והפך לציד מכשפים, במקרה זה. בכלל שיימינג ציבורי הוא בעייתי מאוד, בגלל היחס של אנשים לדברים בעלמא שמפורסמים ברשתות החברתיות. אמנם בימינו לא מוציאים להורג, אבל כשאדם מאבד את עבודתו, וכמובן את כבודו ושמו הטוב, על סמך סתם אמירות בלי שמץ של ראיות, זה גרוע מספיק. ועם זאת, בענין מקארתי, שאליו כיוון כאמור מילר, האמנם הציבור האמריקאי החרים את עבודתם של היוצרים? לפי מה שאני הבנתי, ההחרמה היתה על ידי האולפנים הפחדניים ומשתפי הפעולה, ולא על ידי הציבור. האינטרסים העסקיים והפחדנות האישית הובילו אותם להחרים את ה״אנטי-אמריקאיים״ בלי לבדוק בכלל אם הציבור יסרב ללכת לסרט שהתסריטאי שלו, למשל, הוקע על ידי מקארתי. האם רק נדמה לי, או שזה המצב גם כיום? ארגונים שממהרים לפטר אנשים, לא כי הרייטינג של התוכניות שלהם ירד, או כי אנשים מסרבים לבוא איתם במגע, אלא רק כי נדמה להם שיש ״מהומה ברשתות החברתיות״ כפי שקוראים לזה בתקשורת. וכשבודקים, אם מישהו טורח לבדוק, מגלים שזה כמה עשרות אנשים שפרסמו כמה מאות פוסטים. ממש ״מהומה״.

  2. אני חושב בעניין הזה על האמן שהתאבד כשהאשימו אותו לא בכך שהוא אנס מישהי אלא שהוא קיים רומן עם תלמידה ( שאחר כך הפכה לבת זוגו ).
    כלומר הוא הרגיש שהתגובה החברתית על מעשהו תהיה כל כך איומה שעדיף להתאבד.
    לעניות דעתי לא כך היה אם זה היה מתרחש בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת שאז אורי פינק למשל פירסם סיפורי קומיקס הומוריסטיים על תלמידים ומורים שמקיימים יחסים ואיש לא עושה מזה עניין.
    פרק שמבוסס על אחד הסיפורים האלו “הגברת תשוקתי ” הוקרן בסדרת הטלוויזיה של “זבנג ” בשנות התשעים .
    היום לדעתי ,אורי פינק כמי שקשוב לרוח התקופה לא יעיז לפרסם קומיקסים כאלו פן יבולע לו .
    וכך היה לדעתי עם ציד המכשפות במאה ה-17 ,ה”מכשפות ” היו נשים שביצעו מעשים שנחשבו עד אז ללא יוצאי דופן ,הכנת עשבים ושיקויים לריפוי ,גילוי עתידות וכו’. ואז פתאום הופיעו אנשים שטענו שכל זה מעשה שטן. אנשים בעלי השפעה חברתית שידעו לדבר ולשכנע ולהשפיע וזה הפך למשהו שאנשים העדיפו להתאבד ולא להודות בו.

  3. אלי, אתה מבלבל. המכשפות שאתה מדבר עליהן היו באמת מין מרפאות עממיות שהכינו מרקחות או עסקו בגילוי עתידות בנוסח צועני. אבל הכנסיה דיכאה את כל זה הרבה לפני המאה ה 17. למעשה צייד המכשפות ה״מודרני״ הופיע רק לאחר ימי הביניים, ברנסאנס. בסיילם במאה ה- 17 זה בכלל היה איזה מופע ביזארי מאוחר מאוד כשכבר לא היה צייד מכשפות באירופה. דרך אגב קראתי פעם שצייד המכשפות היה תוצאה של המצאת הדפוס, שאיפשר את הפצת ״פטיש המכשפות״ בתפוצה רחבה, זה היה טקסט הזוי של איזה חולה רוח עם פנטזיות מיניות שה bdsm של ימינו מחווירים מולם. כנראה כל הענין היה באמת ענין חברתי (כמו היום?), שתוך שינוי גדול אנשים מחפשים ״שעירים לעזאזל״, שמשום מה תלייתם בכיכר העיר (בתקופה ההיא פשוטו כמשמעו) גורמת להם להרגיש יותר בטוחים. בדקתי עכשיו ואני רואה שאפילו בויקיפדיה עברית מופיעים הנתונים האלו :
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%93_%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%A4%D7%95%D7%AA

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן