Image result for ‫במו ידיו פרקי אליק‬‎

אליהו “אליק”  שמיר

מאת אלי אשד

אליק נולד מן הים” נכתב במשפט הפתיחה המפורסם של הספר “במו ידיו” שכתב משה שמיר ושתיאר את חייו של  אחיו אליהו “אליק” שמיר עד ליום נפילתו בקרב נורא.

העמוד הראשון של “במו ידיו -פרקי אליק” עם משפט הפתיחה המפורסם “אליק נולד מן הים ” בכתב ידו של משה שמיר .

ב-22 בינואר 1948, שבעים שנה בדיוק לפני פרסום רשימה זאת, יצא הנוטר אליהו “אליק” שמיר עם שישה עמיתים נוטרים למסע שלא יסתיים לעולם – אל  העיר חולון. מסע שהפך לחלק מהזיכרון הלאומי שלנו.

 

אליק שמיר.מוזיאון הפלמ”ח

יומו האחרון של אליק שמיר נצרב בזיכרון הלאומי. הוא שימש כבסיס לסיפור ילדים, לפרק הסיום בספר הקלאסי “במו ידיו”, אחד הספרים המפורסמים ביותר של הספרות העברית    שפורסם במהדורות רבות ותורגם  לשפות אחרות , הוא שימש כבסיס לסרט טלוויזיה, ואף לסיפור קומיקס.

 

אליק שמיר -בית אבי חי 

אליק היה ידוע בחייו לאחדים מסיפור  בהמשכים   בשם “אחד אפס לטובתנו” שכתב עליו אחיו הבכור, הסופר משה שמיר,  ופורסם בכרך הראשון של השבועון “משמר לילדים ” ב-1945  שתיאר את חייו של אליק כראש קבוצת ילדים  בתל אביב.  בסיפור זה  יש ציורים של אליק הילד שצייר המאייר הידוע  שמואל כץ.

עטיפת קובץ סיפורי ילדים של משה שמיר שבו הופיע סיפור על אליק  “אליק והכלניות “

כבר בסיפור הזה, שנכתב בחייו של אליק, הציג אותו האח הבכור כאב טיפוס של הילד “הצבר”. הציורים של אליק, הילד הבלונדיני בסיפור, מזכירים מאוד את הציורים של ירון זהבי מחסמבה, וייתכן מאוד שכץ צייר את דמותו של ירון זהבי על פי דמותו של אליק שמיר. זו התבססה על הצילומים של אליק הילד, שסיפק לו משה שמיר.

אליק כמנהיג חבורת ילדים תל אביבית בסיפור של משה שמיר. צייר: שמואל כץ.הדמות של אליק שמיר  המנהיג בסיפור שימשה לכץ כמודל הויזואלי לדמות של ירון זהבי מנהיג חבורת חסמבה בספרי יגאל מוסינזון.

הסיפור  פורסם שוב בספריו של שמיר “כולם ביחד:סיפורים לילדים בשני קולות “( 1959  הוצאת טברסקי ,ספר שזכה  ב-1960 ב”עיטור  הכבוד על שם  אנדרסן ” פרס בינלאומי של המועצה הבינלאומית לספרי ילדים )  ו”ספורים בשלשה קולות :   קול מכפר, קול מעיר, קול מאתמול / תל-אביב :   דביר,   [תשל”ח 1978 )

מכתב בכתב ידו של אליהו אליק שמיר (מאוסף מכון “גנזים” בתל אביב)

אליק עמד בראש פלוגה שאבטחה את הדרך מתל-אביב לירושלים (הקטע שבין שכונת התקווה לראשון לציון). במשך חודשיים הספיק לפקד ולהשתתף בקרבות רבים נגד יאזור, רמלה, בית דגון ויפו, ונתמנה למפקד המשמר הנע של אבטחת השיירות בקטע בית דג’ין-מקווה -ישראל. לא פעם יצא בראש אנשיו לפעולת עונשין נגד כפרים ועמדות צלפים לאורך הקו – מאבו כביר עד רמלה.

אליק ביום האחרון ,ציור של שמואל כץ ל”אליק והכלניות “.

ביום י”א בשבט תש”ח (22.1.1948) יצא אליהו שמיר בטנדר הירוק הפתוח של נוטרי חולון עם פקודיו, ארבעה נוטרים מחולון, לבדוק את הדרך לפני שיירת הבוקר ממקווה ישראל לירושלים, לאורך הכביש החוצה את הכפר הערבי יאזור, שהיה אזור מסוכן ביותר.

הם יצאו לדרכם באיחור, מאחר שאליק בילה עם יום קודם עד מאוחר עם ידידים בבית הקפה “כסית” שברחוב דיזנגוף בתל אביב, וקם בבוקר באיחור.

Image result for ‫צבי אשד‬‎

צבי אשד, ידידו של אליק שמיר, שנפרד ממנו בדקות האחרונות – לפני שאליק יצא למסע האחרון

 אליהו “אליק”  שמיר עומד מימין ,צבי אשד לידו עומד במרכז על חוף ים תל אביב.תמונה מאמצע שנות הארבעים,תמונה של משפחת אשד

בדקות האחרונות, לפני שיצאו לדרך, הזדמן למקום במקרה ידידו הטוב של אליק, צבי אשד (אביו של כותב שורות אלו), נוטר גם הוא שהכיר את אליק מזה שנים רבות. השניים נפגשו על חוף ימה של תל אביב, אחד המקומות החביבים על אליק. הם החליפו כמה מילים וקבעו להיפגש בבית הקפה החביב עליהם, קפה “עטרה”, כמקובל עליהם מזה שנים רבות בערבו של היום.

צבי העיר לאליק שהוא נראה עייף, ולימים סיפר שהופתע לרגע כאשר ראה את אליק המפקד נוטל את הנהיגה בטנדר לידיו שלו, במקום להשאיר זאת לנהג מקצועי. הוא פנה לענייניו בלי לחשוב על כך עוד,  אולי העריך שיהיה קל יותר להעיר על כך לאליק כשייפגשו בערב לשתיית הקפה המסורתית שלהם ולדיון בענייני הישוב והמלחמה. השניים לחצו ידיים, וצבי אשד ראה את הטנדר נוסע.

הם לא נפגשו עוד לעולם, והשיחה של צבי עם אליק הייתה האחרונה שאליק קיים בחייו לפני שיצא למסע הקצר לאזור. אבל צבי זכר אותה תמיד, ותיאר אותה בפני אחיו של אליק, משה שמיר, שהפרק האחרון בספרו “במו ידיו” מבוסס בחלקו על זיכרונותיו של צבי מהשעה האחרונה עם  אליק (קראו כיצד הוא מתאר את הפגישה כאן: “היום הארוך ביותר”).

צבי אשד לא ידע זאת אז, אבל המשימה של אליק הפעם הייתה חשובה במיוחד: היה צורך לאבטח את העברת מטוסי האוסטר, שאותם רכשה הסוכנות היהודית, לשדה תל נוף.

אליק נוהג בטנדר. איור לסיפור “אליק והכלניות” מהספר “סיפורים בשלושה קולות”. איירה: תמי בצלאל

הם נסעו בטנדר פתוח, כיוון שמיום ה-19 בדצמבר אסרו הבריטים על נסיעה במשוריינים.

קטע מסיפור הקומיקס .התמונה שגויה שכן אליק עצמו היה הנהג.

אליק עצמו ישב בתא הנהג כדי לא לאבד זמן – וזאת הייתה שגיאה. הדבר מנע ממנו להשגיח בקפדנות מספיקה על הדרך כמפקד הסיור. מאוחר יותר נטען שאיחורו של אליק היה קריטי – כתוצאה מהאיחור, ברגע המכריע לא היו לנוטרים מפקד במלוא כושרו ונהג במלוא יכולתו, שהרי אליק מילא את שני התפקידים. האם היו התוצאות שונות אילו אליק לא היה מבלה בבית הקפה עד מאוחר יום קודם לכן?

חמישה נוטרים נוספים עלו עמו על הטנדר וישבו מאחוריו, ומפקדם ישב לידו: מנחם אבטיחי, דוד איבינצקי, צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה וקלמן רוזנבלום.

ליד בית החרושת לקרח של יאזור, הושם להם מארב. הטנדר עקף גווית כלב, שהתברר שהייתה ממוקשת. המוקש הופעל על הטנדר ועמו נורתה אש האויב. כתוצאה מכך נפגע הטנדר והתלקח. הנוטרים נאלצו לנטוש אותו, תפסו מחסה בצד הדרך ולחמו בהמון ערבי נזעם שהתנפל עליהם עד שנפלו.

אליק בקרב האחרון ,ציור מאת שמואל כץ לסיפור “אליק והכלניות “.

Image result for ‫פרקי אליק‬‎

אליק בקרב האחרון. איור: פ.הכטקופף. מתוך הפרק מ”במו ידיו” שהופיע ב”מקראות ישראל” בבתי הספר

חלקם נהרגו במקום, כשהם נלחמים עד הכדור האחרון בקרב אבוד, ואחרים הומתו באכזריות בידי אנשיו של חסאן סאלאמה, שקברו אותם בפרדס סמוך לאחר שהתעללו בגופותיהם. אברי המין של הנופלים נקטען ונתחבו לתוך פיהם.

אליק היה אז בן 24.

חיילים בריטיים שנקלעו לזירת האירוע הם שמצאו את שרידי הגופות, שעליהן היו סימני התעללות איומה. הבריטים הניטרליים הזדעזעו כל כך מסימני ההתעללות, עד שאפילו קצין סקוטי אמר למגינים שנקראו על ידי הצבא הבריטי לאסוף את הגוויות: “כפר מרצחים סדיסטיים כזה עליכם להשמיד מתחת השמיים”.

אליק והנופלים האחרים הובאו למנוחת-עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

כתבה בעיתון “דבר” על שבעת הנוטרים ונפילתם

בעקבות נפילת אליק והנוטרים בטנדר, פתחו לוחמי הגדוד החמישי של הפלמ”ח, חבריו של אליק, בסדרת פעולות תגמול מקומיות נגד הכפר יאזור.

האירוע זעזע את הישוב, ואליק הונצח בצורות שונות. על שמם של שבעת הנוטרים הוקם ישוב – המושב משמר השבעה, שהוקם על חורבות כפר הפורעים הערבי יאזור. על האנדרטה נרשם: “בגבורתם ובמותם סללו את דרך הגאולה”. לראשונה הועלה זכרם בספר זיכרון “השבעה” שיצא לאור במלאות שנה לנופלם.

אך בעוד שבעה אנשים נהרגו, רק אחד מהם נשאר בזיכרון ובתודעה הציבורית, כפי שרק מעטים מנופלי מלחמת העצמאות נזכרו. כל השאר נותרו דמויות נשכחות, חסרות פרצוף ומשמעות לאיש מלבד לבני משפחתם. אליק שמיר “שבא מהים” לעומת זאת, הפך לסמל של בני דורו ושל הצברים כולם.

המצבה החשובה ביותר לזכרו של אליק הייתה הספר שכתב על חייו אחיו הבכור משה שמיר, “במו ידיו – פרקי אליק”, ספר שהפך לקלאסי בספרות העברית, זכה בפרס ברנר ושימש כבסיס לסרט טלווזיה.

אנו מביאים כאן את סיפור יומו האחרון של אליק, היום שנצרב בזכרונם של צבי אשד ותושבי מדינת ישראל הצעירה בכמה גרסאות שונות.

את הגרסה העובדתית של צבי אשד שנפרד מאליק בדקות האחרונות לפני שאליק יצא למסע האחרון. אפשר למצוא כאן.

כסיפור לילדים ב”דבר לילדים” שנכתב בידי משה שמיר כמה ימים לאחר מותו של אליק תחת שם בדוי “מ.גלעד” ונותן גרסה בדויה לילדים של אירועי אותו יום.

כפרק המסכם בספר “במו ידיו” (בהתבסס על זיכרונותיו של צבי אשד ועל דמיונו של משה שמיר).

וכסיפור קומיקס מתוך הספר “חולון – ימים קשים בתש”ח, שכתב וצייר דניאל גולדשטיין בהוצאת המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס ועיריית חולון, 2013.

Image result for ‫פרקי אליק‬‎

היום האחרון של אליק – גרסת הסיפור לילדים “אליק והכלניות”

פורסמה ב”דבר לילדים”  בגליון של ה-26 בפברואר 1948 כמה שבועות בלבד לאחר נפילתו של אליק, בשם הבדוי “מ.עופר”. כל הזכויות שמורות ליורשיו של משה שמיר.

היום האחרון של אליק – גרסת הקומיקס

סיפור קומיקס מתוך הספר “חולון – ימים קשים בתש”ח, שכתב וצייר דניאל גולדשטיין בהוצאת המוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס ועיריית חולון, 2013. הסיפור מובא כאן באדיבות המוזיאון ותודתנו נתונה לו.

גבורתו של אליק

( מתוך מקראות ישראל )

היום האחרון של אליק – גרסת הסיפור למבוגרים – הסיום של “במו ידיו” מאת משה שמיר

כל הזכויות שמורות ליורשיו של משה שמיר.

Image result for ‫במו ידיו משה שמיר‬‎

היום האחרון של אליק: הגרסה העובדתית

מתוך הספר “חטיבת “גבעתי ” במלחמת הקוממיות”. ליקט מפי חברים וכתב: רב-סרן אברהם אילון. הוצאת מערכות 1959.

Image result for ‫חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות‬‎


 

מאמר מאת אליק שמיר:

צילם ד”ר אבישי טייכר. ויקיפדיה

אנדרטה בבית הספר “השבעה” (על  שם שבעת הנוטרים ) באזור.עוצבה על ידי נחום וייס, אמן מתושבי אזור  ונבנתה בסיוע תלמידי בית הספר. האתר נחנך בשנת 1960.צילם ד”ר אבישי טייכר .ויקיפדיה 

Image result for ‫שבעת הנוטרים‬‎

אנדרטה באזור לשבעת הנוטרים.צילם ד”ר אבישי טייכר ויקיפדיה.

שמות שבעת הנוטרים במרכז האנדרטה לחללי מערכות ישראל במושב “משמר השבעה”, הנקרא על שמם של שבעת הנוטרים.צילם ד”ר אבישי טייכר ויקיפדיה.

במרכז האנדרטה שבעה עמודים, שעל כל אחד מהם רשום שמו של אחד מהנוטרים: מנחם אבטיחי, דוד איבניצקי, צבי זעירא, יעקב עולמי, יצחק קורדובה, קלמן רוזנבלום, אליהו שמיר. על קורת האבן שמעל העמודים רשום המשפט: “בהבטחת הדרך לירושלים נפלו ב-י”א שבט תש”ח 22.1.1948”.

(לקוח מכאן)

 

צצילום :ד”ר אבישי טייכר .ויקיפדיה.

 

אליהו “אליק” שמיר.מוזיאון הפלמ”ח

ראו גם:

היום הארוך ביותר -יום מותו של אליק שמיר ז”ל

אליק שמיר באתר “יזכור”

אליק שמיר באתר “גבעתי “

 

פרשת נפילת שבעת הנוטרים בויקיפדיה

 

נולד או לא נולד מן הים?ויכוח בין אורי הייטנר ואלי אשד 

אליק של הים – סרט אנימציה שיצרה לי להב

 

משה שמיר הסופר מקריא את קטע הפתיחה של “במו ידיו -פרקי אליק”

פרופסור אבנר הולצמן   משוחח על “פירקי אליק”

סופר בשר ודם – על משה שמיר, אחיו של אליק שמיר

משה שמיר -הניתוח הגרפולוגי

אליק שמיר ואני

גירסת “משמר לילדים ” של הסיפור “אחד אפס לטובתנו” על אליק שמיר

 

תבליט המתכת המתאר את קרב שבעת הנוטרים ביאזור. שבעה בחורים נלחמים מתוך טנדר פתוח על רקע כפר ערבי.  נמצא בבית הספר “השבעה” באזור. צילם ד”ר אבישי טייכר .ויקיפדיה.
 

13 תגובות

  1. שמחה שהצדק יצא לאור בסיפורו של ג’יפ השבעה וסיפורו העצוב מהסיבה שמי שהיה הנהג המיועד בג’יפ היה חמי יפתח פוחצבסקי שכהרגלו ונוהגו הגיע לזמן לנקודת האיסוף וחיכה לאליק שיגיע עם הג’יפ
    יפתח שהיה לוחם בפלמח נאלץ כל חייו לחיות עם הסיפור שלא היה מדוייק בנוסף עם הכאב של אובדן החברים שעברו התעללות קשה ביותר

  2. חוקרת הספרות נורית גוברין כתבה לי :
    “לאלי אשד שלום,

    תודה שהבאת לידיעתי את מחקרך המרתק על אחיו של משה שמיר. עבודת מחקר יסודית ומרגשת הראוייה לכל הערכה.

    התרגשתי במיוחד לקרוא על הקשר של אביך עמו. הקשר האישי מחזק עוד יותר את הרצון להעמיק ולהציב מצבת זיכרון של ממש לכל הפרשה העצובה וההירואית.”

  3. לרגל מלאת 70 שנה לנפילתו של אליק שמיר ביאזור, מנתחת הגרפולוגית מיכל דורון את כתב היד של אחיו, הסופר הידוע משה שמיר, שכתב כמה ימים לאחר מכן סיפור לילדים על היום האחרון של אליק, ולימים כתב עליו ספר מפורסם בשם “במו ידיו – פרקי אליק”:
    משה שמיר -הניתוח הגרפולוגי
    http://www.yekum.org/2018/01/%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99/

  4. לגבי מה שאתה מזכיר כבר כתבתי בפירוט במקום אחר ונחזור על התגובה שלי שם :
    “אליק שמיר היה נושא לויכוחים שנים לפני שעלתה השאלה הנצחית “האם הוא באמת בא מן הים ?” שאלה שבה עסקו מבקרים רבים וגם אחיו הסופר משה שמיר .
    ויכוח לגביו עלה בשנות החמישים והנה רשימה עליו מאת נמרוד הלפרן :
    “המשוררת הנשכחת של דור תש”ח ”
    http://alllies.org/blog/archives/44833#.WQnH12mGPcc
    דומה כי מכל שיריה של מרים יחיאל – שהוכתרה פעם על ידי ס. יזהר בתור ‘המשוררת שחסרה לדור תש”ח’ – השיר ‘גיבוריו של משה שמיר’ מבטא באופן המדויק ביותר את רוחה של המשוררת העברית הנשכחת.

    בראיון היחיד מעולם שנערך עמה, שפורסם בחורף 1955 בעיתון “דבר”, סיפרה המשוררת כי כתבה את ‘גיבוריו של משה שמיר’ בעקבות אירוע שהתרחש בבית הספר החקלאי ‘מקווה ישראל’ בתחילת שנות ה-40.

    “הימים היו ימי מלחמת העולם, ובין תלמידי מקווה באותו הזמן היו לא מעט בני נוער שעלו ארצה לבדם, ואשר משפחותיהם נותרו מאחור באירופה. אחד מהם היה חיים ברוצלבסקי (לימים חיים בר-לב, הרמטכ”ל השמיני של צה”ל), אשר עלה לבדו מיוגוסלביה שנה קודם לכן, ואשר נפשו כמעט פרחה מרוב דאגה לאחר שחודשים ארוכים חלפו מבלי שקיבל מכתב ממשפחתו”, סיפרה יחיאל בראיון. “בלילות, הוא החניק את חרדתו מתחת לשמיכה מחשש כי גילוי מורך לב יהפוך אותו למושא ללעג ובוז מצד התלמידים ה’צברים’ המחוספסים”.

    אחד מאותם צברים מחוספסים שלמדו בכיתתו של חיים היה אליק שמיר (אחיו של הסופר משה שמיר) אשר נהרג כעבור מספר שנים ממארב ערבי והונצח על ידי אחיו בספר ‘במו ידיו – פרקי אליק’, שבזכותו הפך אליק לדגם לחיקוי ולסמל הצבר של דור תש”ח.

    “ב-1943 עשה אליק לשותפו לספסל הלימודים מעשה שתמצת את קהות הרגש שממנה סובלים צברים רבים”, סיפרה יחיאל בראיון. “הוא רצה ללמד את חיים שיעור בצבריות ולהוכיח לו שנער עברי אמיתי אינו זקוק לעניין בורגני כמו הורים, ולכן הסתיר את כל המכתבים שנשלחו אל חיים ממשפחתו באירופה. עד אשר יום אחד, פתח חיים בטעות את דלת הארונית של אליק, ומצא שם את עשרות המכתבים. חיים, שהתמצא בהלכי מהלומות הודות לשיעורי האגרוף שלמד במכבי זאגרב, החליט ללמד את אליק שיעור משלו, והכה אותו מכות נמרצות”.

    “מאותו רגע ואילך נחשב חיים לאחד מהחבר’ה”, סיכמה יחיאל את דבריה בראיון. “וזהו העניין: תנאי קבלה למועדון הצברים תמיד היה כוח הזרוע וקהות הלב. ואני, שגם הייתי שם, לא מוכנה להמשיך להשתתף”.

    מרים יחיאל שלחה יד בנפשה ב-31 בדצמבר 1956.

    גיבוריו של משה שמיר / מרים יחיאל

    גיבוריו של משה שמיר,
    יפי הבלורית והתואר,
    קדמו ל”מגש הכסף”.

    אורי הלך בשדות
    לפני שאליק נולד מהים.

    אך קהות הרגש של בני דור הארץ
    קדמה לגיבוריו המתים של שמיר,
    וגם למות אחיו.”
    עד כאן המאמר של הלפרן.
    נציין שלכל הסיפור יש בדפוס גירסה נוספת שמטילה אור שונה במקצת על הדברים :
    : גירסת המעורב בפרשה הרמטכ”ל והשר לעתיד חיים בר-לב שאותה אפשר למצוא בביוגרפיה שלו שכתבה כרמית גיא” בר-לב : [ביוגרפיה] / תל-אביב : עם עובד, 1998
    ‬ושם בעמוד 23 הפרשיה מתוארת ככל הנראה כפי שסיפר אותה בר לב לילדיו :
    “שכניו של ברוצלבסקי ( בר -לב לעתיד ) לחדר ב”בויידעם ” הידוע של מקווה היו שאול יופה ,שהיה עתיד להיות ידידו הקרוב במשך שנים ארוכות ,ואליק שמיר שעתיד להיחקק בתודעת העם כולו בספר שיכתוב אחיו ,משה , והוא עתיד להפוך לאחר מותו במלחמת העצמאות לסמל הצבר ,שבזכות גבורתו ואישיותו הקורנת מנהיגות קמה מדינת ישראל .
    הקשר עם בני המשפחה שנותרה באירופה התרופף ובכל יום שהופיעה עגלת הדואר היו יוצאי אירופה שנקראו כולם “יקים “גם אם מוצאם היה מיוגוסלביה כמו חיים ברוצלבסקי ,ממהרים לקבל מכתב.
    חלפו שבועות וחודשים ולא התקבל מכתב ממשפחת ברוצלבסקי.
    דאגתו של חיים גברה ,ולילות ארוכים החניק את חרדתו מתחת לשמיכה .
    עד אשר יום אחד פתח בטעות את דלת הארונית של אליק שמיר ,ושם גילה לתדהמתו ערמות ערמות של מכתבים ,כולם מבני משפחתו אליו. בירור קצר העלה שאליק החליט ללמד את חיים שיעור בחיים : נער עברי אינו זקוק להוריו ,ומשפחה היא מושג בורגני מיותר . לכן הסתיר את המכתבים שקיבל ,ונהנה בסתר ליבו לראות את נפשו של שכנו פורחת מדאגה.
    אך חיים שהיה חסון ובנוי לתלפיות ולמד פרק בהלכות מהלומות משכניו הקרואטים ובשיעורי האיגרוף במועדון “מכבי ” בזגרב ,לימד את אליק שיעור משלו .הוא היכה אותו מכות נמרצות .
    מכאן ואילך נחשב ללא עוררין כאחד מ”החברה “.
    ואמנם בתצלומים היחידים שנשמרו מהתקופה הוא נראה שרור על הדשא בחברת חבריו ,בכובע שעם רחב שוליים ,פריט חיוני באופנת מקווה ישראל ..רגליו שזופות והוא נעול נעלי עבודה משופשפות ,נינוח בעליל ,החיוך הקורן שופע ביטחון ואושר. ”
    מתיאור הפרשה ברור שמבחינת בר -לב היה זה אירוע מפתח בהתערותו בארץ בקרב “הצברים ” ומתברר שהוא ואליק נשארו ידידים טובים לאחר מכן.

    • זה עדיין לא סותר את העובדה שאליק שמיר היה טיפוס נבזי ועבור מישהו פחות חזק מבר לב הפרשה לא הייתה מסתיימת בטוב.

  5. זיכרון אישי : אבי צבי אשד שכאמור למעלה היכיר היטב את אליק שמיר פגש לאחר שנים רבות גם את בר לב אז בתקופה שלאחר הרמטכ”ליות ולאחר מלחמת יום הכיפורים . הם נפגשו במקום של אדם בשם מדליה ששם אפשר היה לרכוב על סוסים וגם בר לב וגם אבי נהגו לבקר שם רבות .כמה פעמים נלקחתי לשם גם אנוכי כילד וצפיתי ברכיבה משותפת של אבי עם בר לב על סוסים . ( ויש לי תמונה שבה אני רוכב שם על סוס ) לאחר מכן הם ישבו ושוחחו וזכור לי ששמו של אליק שמיר עלה בשיחה .אבל לצערי הרב איני זוכר על מה דובר בדיוק חוץ מזה ששניהם צחקו צחוק קודר.

  6. לא נעים לאמר אבל זאת מסורת שקיימת בפנימיות ולא רק בארץ אלא בעולם כולו ש”הוותיקים ” ( לא דווקא “החזקים ” ) נוהגים לשגע בכל מיני צורות את “החדשים ” מקרוב באו ” .זהו סוג של טקס חניכה שהוא אמנם לא מאוד סימפטי שמטרתו להפוך את החדשים לחלק מ”החבר’ה” .
    ובדרך כלל החדשים מקרוב באו כשהם הופכים ל”וותיקים ” מעבירים אותו לחדשים בתורם וכך הלאה.
    לפעמים זה מתגלגל לאלימות לפעמים זה בצורות אחרות .הפנימיות בבריטניה ידועות במיוחד ב”טקסים ” מסוג זה.
    ובדרך כלל נוטלים בהם חלק מי שנראים כ”מנהיגים ” בעיני השאר.
    התופעה קיימת גם בארה”ב באוניברסיטאות בפנימיה הצבאית ווסט פוינט והיא בהחלט קיימת גם בצה”ל ביחידות שונות.
    נראה שכך היה במקרה של אליק ובר לב.

  7. חלק מהתמונות בפוסט הן שלי ונלקחו מהוויקיפדיה ללא מתן קרדיט. הם אמנם תמונות בשימוש חופשי אבל יש לתת קרדיט לצלם. כך לא מתנהגים…

  8. “..צבי אשד לא ידע זאת אז, אבל המשימה של אליק הפעם הייתה חשובה במיוחד: היה צורך לאבטח את העברת מטוסי האוסטר, שאותם רכשה הסוכנות היהודית, לשדה תל נוף…” לא לתל נוף אלא מעקיר (עקרון) ליקב בשרונה שבו הרכבו ושוקמו המטוסים

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד × ארבע =