המלצות אנשי "יקום תרבות" לסוף השבוע 30-29 בדצמבר 2017

ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה ב"יקום תרבות", ממליץ על

הסרט "האופה מברלין". כתיבה ובימוי: אופיר ראול גרייצר

הסרט הוא קו-פרודוקציה ישראלית-גרמנית. זהו סרט חכם ועדין מאוד, מרגש ובעל עוצמה רבה, המכיל את צורות האהבה השונות – בין גבר לאישה, בין גבר לגבר, בין אדם לחברו, ובין אדם לאדם זר. בסרט בולטת הדיאלקטיקה היפה בין האישי לציבורי, בין הסוד לבין מה שידוע, ובמיוחד בין האני הפרטי לאני הלאומי, ובין האני המגדרי לאני הפטריוטי. במובן הזה הסרט מכיל הרבה קונפליקטים, אבל בצורה שקטה ועדינה ולא צעקנית, ובזה יופיו.
הסרט מספר את סיפורו של תומאס (בגילומו של טים קלקהוף), קונדיטור מוכשר מברלין, שמנהל מערכת יחסים הומוסקסואלית חבויה עם אורן, גבר ישראלי נשוי. אורן מגיע לברלין לעיתים קרובות, לצורך עבודה, ומיד לאחר שהוא נוחת הוא מגיע לקונדיטוריה של תומאס, כי לדידו יש שם העוגות והמאפים הכי טעימים בברלין. שם הם מכירים ומתאהבים. כשאורן נהרג בתאונת דרכים, תומאס נקרע מגעגועים, ונוסע לישראל בניסיון להתחקות אחר חייו. הוא פוגש את אלמנתו ענת (שרה אדלר במשחק נדיר), המנסה להמשיך בחייה, ולשרוד בבית הקפה הקטן שלה במרכז ירושלים. תומאס רוצה להיכנס אל חייה, וכך להחיות את היחסים שהיו לו עם אורן. הוא מגיע לבית הקפה של ענת כל יום, ומנסה להתקבל לעבודה שם. בהמשך, תומאס מתקבל לעבודה אצל ענת כשוטף כלים מבלי לחשוף את עברו. לאחר מכן מתגלה הכישרון שלו, ובזכות המאפים המופלאים שלו המקום מתחיל לשגשג. אט אט, תומאס מוצא עצמו מעורב בחייה של אלמנת אהובו הרבה יותר מכפי שציפה. וכאן מתחיל הסיפור להסתבך.
הקונפליקטים האישיים, הלאומיים, המגדריים, מתערבבים ויוצרים מערכת יחסים בעייתית ויצרית. מצד אחד, הוא גוי שיכול לחבל בכשרות של המקום (המשפחה של אורן הייתה דתית), ומצד שני המקום הופך להיות סנסציה. בהמשך, הדמויות המשניות כמו אחיו של אורן (זהר שטראוס התמיד מעולה), ואמו של אורן, שמבינה באופן סמוי מי הוא תומאס, אבל לא מגלה, ומתקרבת אליו עד כדי כך שמזמינה אותו לשבת אצלה, מכניסות דרמה רבה לסיפור.

אל הטריילר

חגית בת-אליעזר, שגרירת "יקום תרבות" באירועים, ממליצה על

סרטה של אילדיקו אניידי, ״על גוף ונפש״

זהו סרט הונגרי, זוכה פרס דוב הזהב לסרט הטוב בפסטיבל ברלין, שהשתתף בפסטיבל הסרטים ה-33 בחיפה באוקטובר 2017. הסרט מוקרן בימים אלה ברשת בתי קולנוע "לב".

עלילת הסרט מתרחשת ברובה בבית מטבחיים. רואים שחיטת פרות – על ביתור בשרן – והרבה דם, ללא ביקורת גלויה על התעללות בבעלי חיים, אך עם רגשות חמלה, כפי שעובד ותיק במפעל מנחה עובד חדש. החמלה מופנית גם כלפי החשודים בעבירה קלה שנעשתה בתוך המפעל, הנחקרת במהלך הסרט.

בין הסצנות בבית המטבחיים משובצים קטעים של יער מושלג עם זוג צביים חופשיים. מסתבר שזהו חלומם המשותף של גבר ואישה העובדים במפעל. הצביים מזכירים פרות. האם הצבי החופשי הוא מחאת הנפש נגד השחיטה, שבה משתתף גוף העובד?
אנדרה – גבר מבוגר, מאופק, עם נכות ביד שמאל, החשב הוותיק במפעל, ומריה – אישה צעירה המתקשה ליצור קשרים חברתיים, בעלת זיכרון מופלא, כנראה נמצאת בקצה הקל על הספקטרום האוטיסטי, חולמים את אותו החלום בדיוק, לילה אחרי לילה, כל אחד במיטתו. האם זה מציאותי? – תוהה פסיכולוגית, שמשתתפת בחקירה במפעל. זה הצד הפנטסטי של הסרט. כשהחולמים מתאחדים, חלומותיהם מתרוקנים מצביים.
הטלפון הסלולרי משחק תפקיד חשוב: הוא מסמל את הנורמליות, משפר את זמינות התקשורת בין אנשים, ובפרט מאפשר שיחות מצילות חיים.
העלילה לא שגרתית, הדמויות מתפתחות, המשחק מצוין. הסרט זכה להערכת מבקרי קולנוע, לאהדת המבקרים בבתי קולנוע בעולם, ונבחר לייצג את הונגריה בתחרות על פרס אוסקר לסרט הזר.

חגית ממליצה גם על

הסרט "המיילדת"

לפני הקרנת הסרט ב"סינמה קפה עממי" במסגרת "תרבות+", סיפר ירון שמיר – חבר בוועדת הרפרטואר של פסטיבל הסרטים בחיפה – על כוכבת הסרט, השחקנית הבולטת של הקולנוע הצרפתי, "דיווה" בת ה-70 – קתרין דנב.

הוא הקרין קטעים מהסרטים הגדולים שבהם שיחקה: "מטריות שרבורג" ו"יפהפיית היום" של שנות השישים, ו"8 נשים" משנת 2002. ראינו איך קתרין דנב מתבגרת על המסך ונשארת יפה בכל גיל. בסרט החדש קתרין דנב משתפת פעולה עם שחקנית גדולה אחרת של הקולנוע הצרפתי – קתרין פרו, שמגלמת את המיילדת. מערכת היחסים בין שתי הנשים מתפתחת במהלך הסרט מיריבות לידידות. בסרט יש ביקורת על המצב הכלכלי בצרפת: קלייר – המיילדת המנוסה, לאחר כשלושים שנות עבודה רצופה, חיה בשכונת עוני ורוכבת על אופניים כי אין באפשרותה להחזיק מכונית. נשיותה חיוורת והיא חיה בגפה. ביאטריס, המגולמת ע"י קתרין דנב – אישה מבוגרת, אך חיונית ותוססת, מאהבת לשעבר של אביה של קלייר, יוצרת איתה קשר מחודש. ביאטריס לוקה בסרטן המוח, אך ממשיכה באורח חייה הפעלתני. תוך כדי סחרחורת היא מתרוצצת, מהמרת בקלפים, ואף נוהגת במשאית – פעילות מסוכנת לאישה במצבה, הגורמת למתח לצופים. ביאטריס מספיקה להטעין את קלייר בחיוניות. ביטחונה האישי של קלייר מתעצם, והיא אף מוצאת בן זוג.

צרפת העכשווית מוצגת בצורה נרחבת ומאוזנת. הפן האקולוגי בא לידי ביטוי בגינות אורגניות על גדת נהר הסיין הנקי, המאפשר שחייה בטוחה. שכונות עוני עם עובדים זרים בתוכן – ראויות למחיה בכבוד. הקִדְמה מתבטאת בסגירת מרפאת היולדות המיושנת, ופתיחת בית חולים מודרני, אך עם חשש לניכור בין עובדיו ויולדותיו.

חשבתי לעצמי: הקרבה למקצוע הרפואה משרה הבנה וקבלה של לידה, מחלה ומוות, וכתוצאה מכך, יחס מתון לאירועים האלה – לא דרמטי, לא טרגי. זה מקל על החיים, אך האם זה מיטיב עם האמנות?

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך המלצות סוף שבוע עם התגים , , . קישור קבוע.

2 תגובות על המלצות אנשי "יקום תרבות" לסוף השבוע 30-29 בדצמבר 2017

  1. מאת צור:‏

    ישר כוח חגית

  2. מאת עמיקם יסעור:‏

    ניתוח יפה של הסרט "על גוף ונפש" ראינו אותו בפסטיבל הסרטים. התמקדת יפה בדברים העיקריים. מעניינת גם הסקירה על קתרין דנב. תודה חגית ויישר כוח.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*