Related image

מאת תום שפירא

ברשימה קודמת דנתי בדמותו של אחד מגיבורי הקומיקס הגדולים של העשורים האחרונים: איש החוק הקשוח, השופט דראד, שחי בעתיד הלא כל כך קרוב של המאה-22 לספירה בעיר ענקית ומוכת פשעים מכל הסוגים והמינים, מגה סיטי אחת המוקפת באזורים רדיואקטיביים לאחר מלחמה גרעינית שבה פתח נשיא ארה”ב האחרון.

“יקום תרבות” פרסם  את הסיפור היחיד הקיים  בעברית (למרבית הצער) על דמות קלאסית זאת, “חברת החמצן”.

אחד הנושאים המעניינים בעולם של דרד הוא מערכת היחסים המורכבת מאוד בין בני אדם ומשרתיהם המכניים השונים. ננתח זאת בבדיקה של אחד הסיפורים הראשונים והחשובים בסדרה העוסקים בנושא ספציפי זה.

Image result for judge dredd robots cover

Image result for judge dredd robots cover

הסיפור Robot Wars (“מלחמות הרובוטים”) הוא נקודה חשובה בהיסטוריה של הקומיקס  מכמה סיבות: זהו הסיפור הראשון ברצועה שהתפרס על פני כמה פרקים במקום להציג התחלה אמצע וסוף בחמישה עמודים (הסיפור רץ בין גליונות 9-17, והשתרע על פני 45 עמודים – צנוע בסטנדרטים של קומיקס מודרני אבל מאסיבי בהתחשב בזמן ובמקום), זהו הסיפור שמסמל את החזרה לרצועה של הכותב ג’ון ווגנר (שכתב את כל הסיפור) והאמן קרלוס אזקוורה (שצייר את אחד הפרקים) – היוצרים של השופט דרד שעזבו את המגזין 2000AD עוד לפני שהתחיל להתפרסם בשל סכסוך על זכויות יוצרים ומזומנים וזו הפעם שבה האלמנט הפארודי-פוליטי של הסדרה הורגש במלואו אם כי המטרות הסאטיריות נראות די מטושטשות ברטרוספקטיבה).

Image result for judge dredd robots cover

אחרי חודשיים של מלחמה בגנגסטרים ובמפלצות קשת הסיפור הזה מתחיל עם ההצגה מפורטת  של מצב הרובוטים במטרופוליס העתידנית מגה-סיטי 1:

הם יצורים תבוניים לכל הדעות, אינטליגנציה מלאכותית לא מוצגת כמשהו רדיקאלי או חדשני במיוחד לשנת 2099, אבל התבונה שלהם לא מקנה להם זכויות – להפך נראה שהאזרחים נהנים במיוחד לראות את הרובוטים שלהם סובלים. כתוצאה מעינויי הרובוטים קם לו מורד – רובוט נגרות בשם קוראים-לי-קנת’ (Call-Me-Kenneth) שמוביל את אחיו המכניים להרוג בבני האדם, דרד נלחם מולו מספר פעמים ומצליח להשמיד אותו סופית אחרי שהוא משכנע את הדרואיד עוזר הבית שלו, וולטר הוובוט (לא טעות כתיב – Walter to Wobot על שום קשיי הדיבור שלו שהופכים כל ר’ ל-ו’), לעזור לו להילחם בקנת’.

Image result for judge dredd robot war waLTER THE WOBOT

כשקראתי את הסיפור בפעם הראשונה הייתה לי תחושה שמשהו מאוד לא בסדר, הרבה פרטים פשוט לא הסתדרו לי בראש.

ההנאה הסדיסטית של האזרחים מלראות רובוטים, שהם מחשיבים כלא יותר מטוסטרים מהודרים, סובלים נראתה לי לא הגיונית בעליל (בסופו של דבר הם משמידים את הציוד של עצמם). נוסף על כך העמדה המוסרית של הסיפור נראית עמומה מידי – בני האדם הם בבירור אדונים אכזריים, והמרד של הרובוטים נגדם מוצג בתחילה כמקביל למרידות עבדים בדרום האמריקאי בזמן מלחמת האזרחים או להתקוממויות בדרום אפריקה שתחת האפרטהייד, מצד שני, כשדרד מתעמת עם קוראים-לי-קנת’, המנהיג הרובוטי מתחיל להטיף לעליונות המכונות על הבשר ומצווה על הנתינים שלו להרוג את עצמם כדי להוכיח את שליטתו; דרד טוען שקנת’ מאוד מזכיר לו את אדולף היטלר והרובוט מאושר מההשוואה “כן, אני מעריץ גדול של אדולף היטלר”. זה כאילו שהיוצרים הבינו שהם ציירו את בני האדם באופן שלילי מדי בסיפור, ושהדרך היחידה לגרום לקוראים להיות בעד דרד זה להפוך את הנבל לפרו-נאצי (אלו היו ימים שפויים יותר בהם היה ברור לכולם שנאצים הם אנשים רעים).

Related image

Image result for judge dredd robots cover

ובכל זאת בקריאה מחודשת מתגלים בסיפור עומקים חדשים (ואולי זו פשוט הנטייה שלי לחפש תירוץ לאהוב את הסדרה): ההתעללות של בני האדם ברובוטים היא “לא הגיונית” פשוט כי שנאה גזענית היא בעצמה לא הגיונית, יותר מכך השנאה של האזרחים חסרי הזכויות בעצמם במגה סיטי 1 כלפי המעמדות שנמוכים מהם שנאה דומה מופנית בסיפורים אחרים כלפי המוטנטים, או כלפי מסתננים זרים מה”אדמה המקוללת” הרדיואקטיבית שמחוץ לחומה.

השנאה הזאת מזכירה את הממרה המפורסמת של הנשיא האמריקאי לינדון בי ג’ונסון – “אם אתה יכול לגרום לאיש הלבן הכי ירוד להרגיש שהוא עליון לאיש הצבעוני הוא לא ישים לב כאשר אתה מכייס אותו. בעצם – תן לו מישהו להתנשא מעליו והוא ירוקן את הכיס שלו בשבילך.” דרד מפגין בתחילת הסיפור הבנה למצוקת הרובוטים אבל הוא עדיין דמות של סמכות אבסולוטית שמסתכל על כל האזרחים כפושעים פוטנציאליים שצריכים להרמס תחת מגף החוק – הוא מתנשא מעל לאזרחים והם מעל לרובוטים.

Image result for judge dredd robots cover

Image result for judge dredd robots cover

גם המהפך הזריז של קוראים-לי-קנת’ (וכמובן שמנהיג המרד בעל התפיסה העצמית של אלוהות הוא רובוט נגר, ישו כוכב רובוטי עליון) נראה כמו נסיון להעיר על הטבע של מהפכות אלימות נגד אדונים מרושעים – אין שוב דבר אצילי בסבל, ואנשים למודי סבל לא בהכרח ילמדו רחמים ואהבה (להפך – הם ילמדו את משמעות הכוח ואת הדרך בה אסור להם להיות נרמסים עוד לעולם), קוראים-לי-קנת’ רואה את האנשים שלו סובלים והוא מחליט שאסור להם לסבול עוד לעולם.

Image result for judge dredd robots cover

בובות המבוססות על רובוטים רצחניים ואלימים בעולם של השופט דראד

אחת הסיבות להצלחה של השופט דרד לאורך השנים היא שמירה על מידה מסוימת של איזון בין הרעיון של דרד-כגיבור לבין הרעיון של דרד-כנבל – ווגנר ציין פעם שכל פעם שהוא מרגיש שהדמות מוצגת באופן הירואי יותר מידי זמן ברצף הוא יכתוב סיפור שבו דרד עושה משהו נוראי רק כדי שהקוראים יזכרו שאסור להם להתאהב בו. מלחמות הרובוטים הוא סיפור שראינו מאז עשרות פעמים על האדם הגיבור שקם להציל אותו מהרשע שיצרנו (המטריקס, שליחות קטלנית), אבל בגרסה הזו לסיפור הריחוק המטאפורי נמחק – הרובוטים הם עבדים, בני האדם הם האדונים המרושעים מגיע להם כל מה שהם יקבלו. דרד הוא הפרוטגוניסט אבל הוא בהחלט לא הגיבור – המערכת שהוא משמר היא לא משהו שראוי להערצה ולא ממש ברור אם היא משהו שראוי בכלל להצלה.

Related image

כמעט ולא דיברתי על האמנות וזה מהסיבה הפשוטה שלמרות צוות היוצרים המדהים, שמורכב אך ורק מכוכבים בהווה או מכוכבים עתידיים איכויות ההדפסה המחודשת, הסגנון הפרימיטיבי במשהו המועדף באותם ימים וקצב העבודה הרצחני יוצרים תחושה ממוצעת להחריד, יש כמה עיצובים חביבים בקרב הרובוטים השונים (“ילדי ההבי-מטאל” המאסיביים ואפילו וולטר הוובוט עצמו שנהיה חביב הקוראים הצעירים במיוחד).

אבל בסך הכול אנחנו מקבלים הצגה די ישירה של הסיפור. כאשר אומרים לי שאני עומד לחזות תוך ארבעים עמודים בקרלוס אזקוורה (היוצר של הרצועה ואלוף סדרות מלחמה מזה שנים), איאן גיבסון (לימים היוצר של The Ballad of Halo Jones המופתית לצד אלן מור), מייק מקמהון (התשובה של הקומיקס הבריטי להארווי קורצמן) ורון טרנר אני מצפה לקצת יותר – זה בהחלט עניין של גודל העמוד ואיכות השחזור (קשה להבהיר כמה טוב האמנות הזו נראית כשאר היא מוצגת בגודל מקורי ונקיה, ביקרתי בתערוכה של 2000AD במוזיאון הקומיקס הבריטי בלונדון ועפרונות היו עוצרי נשימה).

Image result for judge dredd robot

הרעיון של מרד מכני נגד בני האדם  חזר בסדרה  כמה פעמים מאז – מלבד סיפורים קצרים של פילר שהם דרד צריך להילחם ברובוט רצחני זה או אחר (פעם מכונת מלחמה שחוזרת לפעולה מוקדם מדי, פעם מכונית אלגנטית שמחליטה להתפרע בכביש).

פרויקט מקניסמו (Mechanismo) חוזר כל כמה שנים: מדובר בניסיון של המנהיגים של העיר להחליף את השופטים האנושיים בגרסאות רובוטיות. דרד, מן הסתם, תמיד מתנגד ותמיד מוכח כצודק כל פעם שגרסה חדשה של הפרויקט כושלת באופן ספקטקולרי, אם כי אף פעם לא ברור כמה זה מתוך דאגה אמיתית לרווחת התושבים וכמה מתוך פחד שהפרויקט יוביל לפרישה מוקדמת שלו…

ההופעה האחרונה של שופטים רובוטים התרחשה בתחילת 2017, בסיפור קצר בן חמש חלקים בשם Harvey שכתב ג’ון ווגנר עם האמן המצוין ג’ון מקריי שבו הגרסה האחרונה של הפרויקט (הארווי הטיטולארי שנשלח לרחובות תחת הפיקוח של דרד) אכן פעלה בניגוד לתכנות שלה – אבל הפעם הבעיה הייתה שהרובוט הפגין יותר מידי רחמים ואנושיות איפה שהשופטים בשר ודם דרשו אלימות וברוטאליות. הארווי אמנם הוכנס לנפטלין אבל ברור שווגנר מתכנן להחזיר את הדמות בעתיד הלא הרחו

ואז אולי נזכה לראות מה בדיוק ווגנר מתכנן –אולי  מרד מכני בעתיד שבו המכונות יותר נחמדות מבני האדם ?

Image result for judge dredd  (Mechanismo)

ראו עוד על השופט דראד ב”יקום תרבות”:

השופט דראד על הירח

השופט דראד בוויקיפדיה

Image result for judge dredd robots cover

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה + ארבע =