Image result for kennedy castro

החודש מלאה שנה למותו של מנהיג קובה במשך שנים רבות, פידל קסטרו.

באותו זמן פורסמו השבוע מסמכים שהיו עד כה חסויים לגבי רצח נשיא ארה”ב קנדי, שהיו שקישרו את קסטרו לרציחתו, מאחר שקנדי זמם להביא לחיסולו של קסטרו.

לפיכך הנה לפניכם פרק מספר בדיוני אך מבוסס על מציאות העוסק בפידל קסטרו – בסיפור שבו משולבים דמיון ומציאות – מאת הסופר הישראלי המומחה למרכז ודרום אמריקה, ירון אביטוב.

אלי אשד

התוכידס של הקומנדנטה/ ירון אביטוב

-1-

פידל קסטרו מת ב-25 בנובמבר 2016, חמישים ושלוש שנים ושלושה ימים לאחר מות קנדי. בחודש דצמבר אשתקד כתבתי רומן שהוא מעין ביוגרפיה אלטרנטיבית של פידל קסטרו. גיבורו הראשי הוא “הקומנדנטה”, בן דמותו של קסטרו. ביום האחרון לחייו מנסה “הקומנדנטה” לכתוב את סיפור חייו, שמאז ומתמיד חלם לכתוב. ברומן אני מערבב בין תיעוד ובדיון, ומציע בין השאר גרסה חדשה לגמרי לפרשת רצח קנדי ונוקב בזהותו של הרוצח האמיתי (רמז: זה לא היה לי אוסוואלד).

פרק מכתב היד מתפרסם כאן לרגל יום השנה הראשון למותו של קסטרו.

ירון אביטוב

Image result for kennedy castro

“ויוה הקומנדנטה! ויוה לה רבולוסיון (תחי המהפכה)!” צרח התוכידס בשעה שצלל ממרומי הגג של הבניין האפור בן שש הקומות לעבר הלימוזינה בעלת הגג הפתוח ששייטה ברחובות דאלאס, כשמשני צדי הרחוב מריעים לה אלפי מקבלי פנים.

“ג’ון דארלינג, תיזהר!” צווחה ג’קלין, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. ג’ון לא הספיק להיזהר.

אחת מתעלומות הרצח הגדולות במאה העשרים, שיצרה כבר אינספור קונספירציות ושעליה נכתבו אלפי סרטים וסרטים, היא תעלומת הרצח של ג’ון פ. קנדי, נשיא ארצות-הברית שהבטיח בהיבחרו לבני עמו עתיד טוב יותר, והיה במרחק פסיעה ממלחמת עולם.

אם לסמוך על תיאוריות הקונספירציות שנפוצו בשעתו, שנות המלחמה הקרה, שלושים מתנקשים לפחות ירו על קנדי מכל עבר. לפי אחת הפופולאריות שבהן, הקומנדנטה (*הכינוי הנפוץ של פידל קסטרו) היה זה שעמד מאחורי הרצח ולי הארווי אוסוואלד, הרוצח שנרצח בעצמו, לא היה אלא רק ה’תוכי’ שלו כמו עוד הרבה ‘תוכיים’ שהקומנדנטה טיפח ברחבי העולם. הקומנדנטה עצמו הכחיש זאת כמובן פעם אחר פעם, וגם באוטוביוגרפיה שלו שנכתבה על ידי העיתונאי איגנסיו רמונט, הזם את השמועות ואף טען שלא אוסוואלד הוא זה שביצע את הרצח.

“מהניסיון שלי איני יכול אלא לומר שהתיאור הרשמי של הרצח פשוט אינו אפשרי,” אמר הקומנדנטה. “זה מוזר מאוד. בגלל ההתמחות שרכשתי בירי מדויק איני יכול להעלות בדעתי מצב שבו יורים ירי מהיר ומדויק בעזרת כוונת טלסקופית… לאחר הירייה אתה צריך לטעון, ואז עליך לחפש שוב את המטרה ולירות… לירות שלוש יריות מדויקות כל כך בתוך שניות ספורות, זה נראה בעייתי מאוד… אני לא יכול להסביר לעצמי כיצד בנאדם אחד ירה את כל היריות האלה… העניין השני הוא אוסוואלד. אוסוואלד היה בכלא, והנה הופיע אותו ג’ק רובי, אותה ‘נשמה צדקנית ואצילה’ שהרצח עורר בה כאב רב כל כך, והוא הורג את אוסוואלד לעיני המשטרה ומצלמות הטולוויזיה. אינני יודע אם דבר כזה קרה אי פעם במקום אחר…” (“פידל – אוטוביוגרפיה”, תרגום: יורם מלצר, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2007).

לא לביוגרף הרשמי שלו איגנסיו רמונט ולא לאוליבר סטון, שעשה עליו סרט תיעודי, לא סיפר הקומנדטה את האמת על רצח קנדי אלא רק טען שבאותו יום התרחשו בדאלאס דברים “מוזרים ביותר”. כבר בשנת 1978, הבהיר הקומנדנטה רשמית לחוקרי פרשת רצח קנדי שהגיעו לביקור בקובה, שידו לא היתה במעל, אבל לא ממש האמינו לו כיוון שקובה מעולם לא הסתירה את שמחתה על כך שקנדי חוסל.

היום, עשרים וחמישה בנובמבר שנת 2016, חמישים ושלוש שנים ושלושה ימים לאחר רצח קנדי, ורגע לפני שמלאך המוות ינסה להתנקש בו  – בשר ודם לא הצליח במשימה, מה שחיזק את ההילה שלו כבן אלמוות לא פחות מישו – אולי הגיע הזמן להתוודות, חשב הקומנדנטה, מי באמת רצח את קנדי ולסגור את התיק הפתוח הזה, שהבמאי האמריקני הידוע אוליבר סטון, רקח ממנו דרמה קולנועית בשם “ג’יי.אפ.קיי, תיק פתוח”, שרק החריפה את התיקים באפלה בפרשה העלומה הזו.

-2-Image result for kennedy castro

את התוכידס הזקן של הקומנדנטה כינו הכול ‘פידליטו’, כיוון שהוא אהב לצווח מבוקר ועד ערב: “ויוה לה רבולוסיון! ויוה הקומנדנטה!”

התוכידס הזקן, שהיה בעיניו של הקומנדנטה המהפכן הנאמן מכולם, מעולם לא הכזיב וצווח מדי שעה עגולה: “ויוה הקומנדנטה! ויוה לה רבולסיון!”, מבלי לדעת ששניהם עומדים לגווע: הקומנדנטה במיטה, והמהפכה ברחוב.

ומשום שהתוכידס היה בעיניו כה נאמן, החליט הקומנדנטה להטיל עליו שליחות חשובה, חשובה וסודית יותר מכל השליחויות שהטיל מימיו על כל מהפכן אחר, ואפילו לא על צ’ה, שהיה תמיד טיפוס עצמאי וסירב להיות התוכי שלו…

Image result for oswald castro

את הרצח של ג’ון.אף. קנדי תכנן הקומנדנטה בקפדנות רבה בעזרת מומחים מהק.ג.ב. הקומנדנטה השתוקק לנקום בקנדי על מאות ניסיונות התנקשות שהלז זמם נגדו, שאילצו אותו להחליף כל העת דירת מסתור והפכו את חייו לשביל של בריחה. הקומנדנטה שאף להוכיח לקנדי, שהוא לא אחד שבורח עם הזנב בין הרגליים, ושהוא יודע להחזיר מהלומה. האמריקנים נכשלו שש מאות שלושים וארבע פעמים בניסיונות להתנקש בו, ואילו הוא, שהם זלזלו בו כל כך עד שלא מצאו אותו ראוי להתקבל לפגישה עם נשיא ארצות-הברית אייזנהאור, שהעדיף באותה שעה לשחק בייסבול מאשר לחלות את פניו – העדפה שלאחר מכן תעלה להם ביוקר – יצליח להתנקש בנשיא שלהם כבר בניסיון הראשון!

כדי לבצע התנקשות, חשוב מכול לאסוף מידע על קנדי. הרגלים, תנועות, חולשות. ובמיוחד התאווה הזו של לראות ולהיראות, לנסוע במכוניות פתוחות כאילו הוא כוכב של סרט הוליוודי שנוסע בטיילת, לוותר על הגג הסגור של המכונית כאילו הוא בן אלמוות וחסין מפני כדורים, מתוקף היותו אמריקני ומתוקף העובדה שהוא בן אלמוות, לאחר שחייו ניצלו בזכות מבצע גבורה במלחמת העולם השנייה, והאמונה שהם יינצלו שוב ושוב, להיות אמריקני ולעשות שואו עד הסוף.

קנדי כנראה לא ידע שבן האלמוות היחיד ביבשת אמריקה זה הקומנדנטה ולא אף אחד אחר!

לאחר שנאספו הפרטים, הגיע הקומנדנטה למסקנה שכדאי שההתנקשות תבוצע דווקא בדאלאס, שם אפשר להשיג יותר משתפי פעולה ימניים שיש להם חשבון לא סגור עם הנשיא. בדלנים דרומיים שלא אהבו את העובדה שקנדי נלחם נגד ההפרדה הגזעית באוטובוסים ובמקומות אחרים בין שחורים ללבנים, ואף מנסה לקדם את חוק זכויות האזרח אם כי בצורה איטית מדי מהצפוי; אילי נפט טקסניים שלא אהבו את ההחלטה שלו להטיל עליהם מס; ציבור שאהד אותו הרבה פחות מאשר במדינות הצפון. כמה מאלה עשויים לשתף פעולה, חשב הקומנדנטה, ואין פסול בכך שהם משורות הימין. אסור שלמהפכה יהיו גבולות ואסור שיהיו לה מעצורים. כל האמצעים כשרים. כדי לרצוח את קנדי, הוא מוכן לכרות ברית שטנית אפילו עם הקו-קלוקס-קלאן.

עד מהרה מצא הקומנדנטה את האדם הנכון – לי הארווי אוסוואלד, שוועדת וורן – ועדת בית הנבחרים בהשתתפות השופט העליון ארל וורן – שחקרה את הפרשה, אמרה עליו שהוא פעל לבד. הקומנדנטה צחק. אז אמרו. בשביל מסקנה כזו קלושה ורשלנית מעצמה עולמית בסדר גודל של ארצות-הברית מקימה ועדת חקירה, היושבת על המדוכה חודשים רבים ומבזבזת כספי ציבור? אדרבא, שיבזבזו. שיתרוששו עוד קצת. לא יהיה מי שישמח יותר ממנו אם האימפריה תיפול, ואת חלום נפילתה הוא התאמץ להנחיל לרבים נוספים בדרום אמריקה. עורמת המהפכן היא כמו עורמת הבדואי. נקמת הדם תגיע גם לאחר ארבעים שנה, וכיוון שיש בדעתו לשלוט תקופה ארוכה יותר, למעשה אין לו סיבה למהר לשום מקום. ההחלטה התקבלה, זירת הרצח אף היא נקבעה, כל מה שחסר עכשיו זה לבחור את המתנקש המתאים – אחד, שניים או עשרה.

לImage result for oswald castro

לי אוסוואלד היה המועמד הראשון והבכיר מכולם לשמש כמתנקש. דמות אפלה, מעתעתעת ומטורללת במקצת שהיתה מעין אדוארד סנודן של הדור ההוא. אוסוואלד התפטר מהשירות הצבאי בחיל הנחתים כביכול עקב מחלת אמו. הוא נסע לברית-המועצות בעיצומה של המלחמה הקרה והציע לסובייטים מידע מסווג על מתקנים אסטרטגיים של ארצות-הברית ומידע סודי נוסף שרכש בעת שירותו במארינס. הוא נשאר לחיות שם, עבד בבית חרושת במינסק והתחתן עם בת של קולונל בקג”ב. לכאורה, היו לו כל הסיבות הטובות שבעולם להישאר במינסק לצד מעסיקיו החדשים, לצד החותן שלו. אבל כעבור שנתיים וחצי הוא חזר במפתיע לארצות-הברית עם אשתו ומשום-מה לא נעצר, מה שחיזק את ההשערה שכנראה היה סוכן כפול. חודש וחצי לפני ההתנקשות בקנדי, הוא אף התקשר ממקסיקו סיטי לשגרירות ברית-המועצות שם ושוחח עם הקונסול ואלרי קוסטיקוב.

Image result for oswald castro

לי הרווי אוסוואלד בהפגנת תומכים של  קסטרו יחד עם אדם שזוהה בידי דונלד טראמפ, נשיא ארה”ב, כאביו של מתנגדו בבחירות, טד קרוז

אוסוואלד התיישב בניו אורליאנס. בשנת 1962 הוא הצטרף לארגון קובני שתמך בקומנדנטה. הוא התחיל לבחוש וניסה להגיע גם לקובה, הגם שהיחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כבר נותקו. מה בעצם ביקש לעשות בקובה? שאלה טובה, שגם שלטונות קובה שאלו את עצמם. הם דחו את בקשתו לקבל אשרת כניסה.

לימים, באוטוביוגרפיה שהכתיב לעיתונאי רמונט, הצדיק הקומנדנטה את החלטתו לא לאשר את כניסתו של אוסוואלד לקובה, מן הטעם הפשוט שאילו היו מעניקים לו אשרה ולאחר שובו מהאי הוא היה מבצע את הרצח, הכול מפנים אצבע מאשימה כלפי קובה, שהיא כביכול האחראית לרצח קנדי.

זה לא ממש עזר לקובנים ולקומנדנטה. הגם שללי אסווואלד לא ניתנה אשרת כניסה לקובה, הופנתה לאחר הרצח אצבע מאשימה לכל עבר, וגם כלפי הקומנדטה. הקונספירציות פרחו ובאחת מהן כיכב גם הקומנדנטה בכבודו ובעצמו, עד שבאוטוביוגרפיה שלו, שפורסמה שנים רבות לאחר הרצח, הוא נאלץ להתגונן ולסנגר על עצמו באוזני רמונט: “אוסוואלד ניסה לבוא לכאן, והיות שהאנשים שלנו היו חשדניים מאד, הם אמרו לו ‘לא’. תאר לעצמך שהטיפוס הזה היה בא לכאן, חוזר לשם, וימים אחדים לאחר ביקור בן שבוע בקובה הורג את קנדי. היתה שם תכנית לא רק נגד קנדי אלא גם נגד קובה. מה פתאום ניסה האיש הזה לבוא לקובה? אלה דברים מוזרים ביותר, והם מזינים, ובצדק, את כל החשדות ואת הרעיון שהיתה איזו קונספירציה.” (“פידל – אוטוביוגרפיה”, תרגום: יורם מלצר, ספרי חמד הוצאת ידיעות אחרונות, 2007).

*Image result for oswald castro

ובינתיים, ביקש הקומנדנטה במהרשת הפרושה של אנשיו – גם בארצות-הברית היו לו משתפי פעולה מקרב הגולים שחלקם היו סוכנים שתולים במיאמי – להזדרז קצת יותר במסירת המידע על תנועותיו של הנשיא קנדי. הוא גם החל לפקפק באמינותו של אוסוואלד, ובמיוחד בעובדה שמתנקש אחד בודד יצליח לבצע רצח מסועף שכזה. הקומנדנטה הגיע למסקנה שאוסוואלד זקוק לשותף שיסייע לו, והשאלה היתה את מי לבחור למשימה הסודית הזו. לימים, הכריזו הסובייטים שהם לא מאמינים שאוסוואלד רצח את קנדי לבדו. “אני בטוח שהיתה כאן קנוניה”, טען מנהיגם ניקיטה חרושצ’וב. ואכן אוסוואלד לא פעל לבדו. היה לו שותף ובערוב ימיו החליט הקומנדנטה לחשוף סוף-סוף את זהותו.

הקומנדנטה התייעץ עם צ’ה בעניין שותף פוטנציאלי לביצוע ההתנקשות, וצ’ה היה זה שהעניק לו את העצה המבריקה: “תשלח את התוכידס שלך.”

“את ‘פידליטו’ (כינויו של התודכידס)? אתה צוחק?” תמה הקומנדנטה.

“למה לא? אם סמכת עליו במהפכה ובמפרץ החזירים והוא לא הכזיב, אז תנצל את העובדה שיש לו חשבון ארוך עם הסי.איי.איי ועם האמריקנים,” אמר לו צ’ה והזיח את הברט המפורסם ביותר בעולם על ראשו.

-3-

על מיטת חוליו, בעוד האחות המסורה, שבימים טובים יותר הוא לא היה מהסס לעגוב עליה, מסדרת את מצעי המיטה שלו, וברדיו הישן, שימיו כימי המהפכה, נשמעות הנעימות של שלישיית מאטאמורוס, נזכר הקומנדנטה ביום שכפרי אחד בסיירה מאסטרה שתמך במהפכה, העניק לו את התוכידס במתנה והבטיח לו בנקיטת חפץ שהוא יביא לו מזל וישמש כקמיע שלו בלחימה.

מאז, התוכידס הוא בשר מבשרה של המהפכה.

מאז, הוא והתוכידס ביחד.

את הכפרי הוא גייס לצבא המהפכה במסעותיו בהרי הסיירה מאסטרה, בשעה שניסה לחמוק מציידיו של הגנרל באטיסטה. הכפרי היה נרגש כל כך מן הכבוד שנפל בחלקו להצטרף למהפכנים, שהוא העניק לקומנדנטה במתנה תוכידס מפואר נוצות בשלל צבעים – כתום, אדום וכחול עם נקודות שנראו כמו כוכבים – ואמר לו: “זה תוכי צעיר מאוד, בן כמה חודשים בסך הכול, אבל הוא פיקח כמו שד. יש לו כבר אוצר מילים יותר מכמה מהאנאלפביתים של הכפר.”

כדי להוכיח את כישוריו, צווח לפתע התוכידס: “ויוה אל חנראל! יחי הגנרל!”

הצווחה של התוכי דווקא הכעיסה את הקומנדטה, עד שהוא כמעט ורצה למלוק את צווארו. “איזה מין תוכי אתה נותן לי? מכרת לי חתול בשק. זה תוכי קונטרה רבולוציונר!” גער הקומנדנטה בכפרי התמים.

הכפרי נבהל מאוד ואמר: “אל תדאג, קומנדנטה. התוכי הזה לומד מהר. עד מחר הוא כבר יידע להגיד ויוה הקומנדנטה!”

הקומנדנטה החליט להעניק בכל זאת הזדמנות נוספת לתוכידס הצעיר. הרי גם כל המהפכנים שלו באו משורות הבורגנים ועשו מהפך בחייהם לפני שהפכו למהפכנים. אם זה הרופא צ’ה, ואם זה הוא ואחיו ראול שאביהם היה בעלים של חווה גדולה. הקומנדנטה עצמו הרי נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה האורתודוכסית, שהיתה רחוקה מאוד מקומוניזם, וכל זאת לפני שהגנרל באטיסטה ביטל את תוצאות הבחירות ופיזר את הפרלמנט עוד לפני שהוא הספיק להתכנס. אז כיצד בעצם הוא יכול להלין על תוכי? מוטב להמתין בסבלנות עד למחרת היום, אולי עד אז התוכידס יתהפך בדעותיו כפי שיקרה בעתיד פעמים אחדות גם לקומנדנטה עצמו.

בלילה, התכנסו המהפכנים בכפר והרצו לתושביו על משמעות המהפכה, השוויון שהם רוצים להביא לאי, על המאבק בשחיתות ועל הרפורמות האגרריות שהם רוצים להציע שיסייעו רבות לכפריים. את הכינוס הם סיימו בקריאה: “ויוה לה רבולוסיון! ויוה הקומנדנטה!”

לאחר שצעקו בגרונות ניחרים, הופתעו הכול לשמוע גם את התוכידס שהשתתף בכינוס חוזר אחריהם בקול צרוד, כאילו הוא מעשן כמו קטר: “ויוה לה רבולוסיון! ויוה הקומנדנטה!” והכול פרצו בצחוק.

“קומנדנטה, אתה רואה שהוא לומד מהר!” התגאה הכפרי המגויס. “אתה יכול לראות בו כתוכי הראשון של המהפכה! הוא יהיה לך לעזר רב,” הבטיח לו. “תגייס אותו למהפכה, והוא יהיה נאמן לך בעתיד יותר מכל הלוחמים האחרים!”

אבל הקומנדנטה הצעיר עדיין פקפק בנאמנותו של התוכי. “הוא פשוט יודע איפה מרוחה החמאה.”

התוכי נעלב למשמע דבריו והמשיך לצווח “ויוה! ויוה!” עד שלא רק הקומנדנטה הצעיר השתכנע אלא גם כל המהפכנים האחרים. הקומנדנטה הביט לתוכידס בלובן העיניים ואמר לו: “מהיום אתה מהפכן וחלים עליך כל חוקי המהפכה, לטוב ולרע! אתה שומע?”

התוכי השיב לו בססמת הקרב הקבועה של המהפכה: “ויוה לה רבולוסיון!”

לימים, התגאה הקומנדנטה בתוכידס שלו ונהג לומר: “אפשר לומר שאני לא מצטער בכלל שגייסתי אותו לשורות המהפכנים. הוא היה העריק הראשון מצבא באטיסטה שהצטרף אלינו. אחר כך באו אלפים שהוא סימן להם את הדרך בצווחותיו.”

מן הכפר החבוי בצלע אחד ההרים, המשיכו המהפכנים הצעירים במסעם המפרך, משקיפים על נופים קסומים שאפילו קולומבוס, האיש שגילה את קובה, לא שזף את עיניו בהם, כשנחת במפרץ ברקואה השומם ותקע שם את צלב העץ המפורסם שלו, ולבטח שחוסה מארטי, מנהיג העצמאות נגד הספרדים, לא הספיק לשזוף את עיניו בהם, כיוון שזמן קצר לאחר שנחת בחופי מזרח האי נפל שדוד מסוסו מכדור שנורה לחזהו.

הקומנדנטה זירז את הלוחמים המתנשפים ונעזר גם בתוכידס שדירבן אותם בצווחותיו: “ויוה לה רבולוסיון,” עד שהקומנדנטה ניסה להסות אותו ואמר: “שששש…. אתה צווח חזק מדי… רק שלא ישמעו אותך החיילים של באטיסטה.” אבל כמדומה שזה בדיוק מה שרצה התוכידס.

בתום מסעם, הגיעו המהפכנים לכפר נידח נוסף. גם שם ניסו הקומנדנטה וצ’ה לגייס לוחמים לצבא המהפכה ולהצמיח להם בין לילה זקן. הם פנו בעניין לראש הכפר, וזה שאל את הקומנדנטה: “כמה אתם?”

“שנים-עשר ועוד תוכי,” השיב הקומנדנטה.

“תוכי?” לגלג ראש הכפר. “ככה אתם רוצים לנצח את באטיסטה הרשע?”

התוכי התחיל לצווח: “ויוה לה רבולוסיון! ויוה הקומנדנטה!”

ראש הכפר התפעל. “אם התוכי הזה הוא כבר מהפכן, אז אנחנו לא יכולים להישאר מאחור ונצטרף גם אנחנו. ממילא, ככה התחילה הנצרות, וככה תתחילו גם אתם,” הוסיף. “יש אצלי בכפר שלושים גברים שכשירים להילחם והם יהיו מהפכנים.”

הקומנדנטה ואנשיו התארחו בכפר במשך שבוע ואימנו את הגברים בירי ובתרגילים. תפקידו של התוכי היה לאמן אותם בצווחות “ויוה לה רבולוסיון! ויוה הקומנדנטה!”, וכך עד שהם למדו ושיננו את הססמה בעל-פה.

למעשה, בכפר הזה הם זכו לגיוס המוצלח ביותר שלהם עד לאותו יום. “בזכות התוכידס,” העיר הקומנדנטה. “הוא באמת הביא לנו מזל.”

“מה אתה אומר, נעלה את התוכי בדרגה ונמנה גם אותו לקומנדנטה?” התייעץ הקומנדנטה עם הקומנדנטה צ’ה.

“אתה משוגע או מה?” שאל אותו צ’ה בטון נעלב. “רק יומיים וחצי התוכי איתנו וכבר אתה ממנה אותו לקומנדנטה? מה זה, אתה רוצה שכולנו נהיה קומנדנטס?”

“לא, אני רוצה שכולכם תהיו תוכים שלי,” השיב הקומנדנטה.

שנים רבות לאחר שהמהפכה ניצחה וכבר התבססה בשלטון, נזכר צ’ה באותה שיחה וחשב שהיא ניבאה למעשה את הבאות. צ’ה היה הראשון שלמד על כוונותיו העתידיות של הקומנדנטה, וגם הראשון שחשב שהקומנדנטה הוא קצת צ’יפלאדו, משוגע. בהמשך, רבים מתושבי האי שעליו הקומנדנטה חלש במשך ארבעים ותשע שנים, עד שנאלץ לפרוש בעל כורחו בגלל מצב בריאותו, חשבו אף הם שהשליט שלהם משוגע והפיצו ברבים את הבדיחה הבאה: “קובני שיכור אחד עומד ברחוב וצועק: ‘הקומנדנטה משוגע, הקומנדנטה משוגע’. השוטרים הורגים אותו ממכות, והוא מתחנן בפניהם: ‘מה אתם רוצים ממני? יש בקובה הרבה קומנדנטס.’ ‘כן,’ אומרים לו השוטרים, ‘אבל קומנדנטה לוקו (משוגע) יש רק אחד.'”

“אם אתה חושב שתוכי יכול להגן על המהפכה יותר טוב מאיתנו,” משך צ’ה בכתפיו, “אז מצדי אתה יכול למנות אותו גם ליושב ראש מועצת המהפכה אחרי שנכבוש את הוואנה.”

“את התפקיד הזה אני שומר לעצמי ולא לאף אחד אחר,” הבהיר הקומנדנטה.

“אז תקרא לו מצדי פידליטו,” הציע צ’ה בציניות, “ממילא, אתם פשוט קצת דומים.”

להפתעתו, הצעתו התקבלה הפעם פה אחד, דהיינו פיו של הקומנדנטה.

לימים, כשהכול כינו את הקומנדנטה “אל פריקו” (התוכי) בגלל שהוא מיחזר את עצמו שוב ושוב בנאומיו עד לזרא, הוא רצה לשלוח את כל מי שניסה לעלוב בו לאחד ממחנות הריכוז שהקים ולעקור לו שם את אחת מאונות המוח בניתוח לובוטומיה, אבל בהמשך הוא חיפש הסבר רציונאלי יותר לדמיון הזה שעליו הצביע צ’ה בינו לבין משפחת התוכים. לפי תיאוריה אבולוציונית חדשה שפיתח הקומנדנטה, מוצאו של האדם הוא לא מהקוף כפי שחושבים הכול אלא דווקא מהתוכי ושניהם באים מאפריקה. לפי התיאוריה החדשנית הזו, בני האדם אינם נחלקים כפי שכולם חושבים ללבנים, שחורים, צהובים, אדומים ובני תערובת אחרים, אלא שהחלוקה ביניהם היא לפי משפחות התוכיים: אלכס, אפרור אפריקני, אמזונה, תוכי סנגלי, תוכי ים, תוכי ראש נץ וכדומה.

תיאוריית הגזע הזו שהמציא הקומנדנטה, הסבירה בעיניו טוב יותר מדוע הוא רואה בעצמו “אדם עליון” מתוקף היותו ‘מקסימו לידר’, מנהיג עליון. ללא שום קשר לשאלה איזה סוג של תוכי הוא, הוא פשוט יותר תוכי מבני האדם האחרים, ועובדה זו מעניקה לו יתרון ניכר על פני כל אלה שטרם גילו את שורשי מוצאם.

הקומנדנטה כמס את התיאוריה הזו לעצמו ולא סיפר עליה כמובן לאיש, ובטח לא לצ’ה, כדי שלא יחשדו בו חלילה שגם הוא זקוק לניתוח לובוטומיה. אך הוא הבטיח לעצמו שיום אחד, כשהעולם יהיה בשל יותר לשמוע, הוא אולי יחשוף אותה באוטוביוגרפיה שלו.

-4-

צ’ה הווכחן צודק הפעם, חשב הקומנדנטה בלבו. לשגר טיל גרעיני לעבר הבית הלבן כדי לחסל את קנדי, הוא כבר לא יוכל כיוון שהרוסים הוציאו את הטילים שלהם מאדמת האי, אז אולי אפשר באמת לשגר לשם תוכי אוכל גרעינים, כפי שמציע צ’ה. פגיעתו של התוכי אולי תהיה רעה יותר.

האמריקנים, שניסו להתנקש שוב ושוב בחייו ולבזותו, פתחו למעשה חשבון לא רק איתו, אלא גם עם התוכידס שלו שגם בו הסי.איי.איי ניסה להתנקש, עד שהקומנדנטה נאלץ לכלוא אותו בכלוב למען בטחונו האישי. לשניהם אפוא יש סיבה טובה לנקום. לשחרר אותו מהכלוב ולאפשר לו לעוף לארצות-הברית ולבצע את ההתנקשות זה רעיון בהחלט מבריק, חשב הקומנדנטה. בתוכידס איש לא יחשוד ורק צריך לאמן אותו בחשאי לקראת המשימה. תוכי אינטליגנטי כמוהו, שיודע לחקות כל אדם, יידע לחקות גם מתנקש.

אבל לפני הכול צריך לשאול את פי התוכי, ואת השאלה הזו רק הוא יוכל להציג לו ולא אף אחד אחר. שיחת מוטיביציה בוודאי תעזור.

“זו תהיה המשימה החשובה בחייך. לפגוע בנשיא האימפריאליזם העולמי,” דירבן הקומנדנטה את התוכי.

‘פידיליטו’ זרח מאושר לשמע ההצעה המפתה. הוא היה חדור מוטיביציה גם בלי שיחת מוטיבציה, וכמובן שהסכים. עבורו זה כמו לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. גם להשתחרר מהכלוב ולהיות שוב חופשי, וגם לנסות לבצע התנקשות שעשויה להירשם, אם יצליח במשימתו, בספרי ההיסטוריה, להפוך אותו לגיבור לאומי, ואף לשנות את דברי ימי העולם.

“אני אנקום בהם על התרגיל שהם רצו לעשות לי בשעתו – להחליף אותי בתוכי ‘יאנקי’, שאותו הם רצו לשלוח לקובה בתור מרגל אימפריאליסטי!” צווח ‘פידיליטו’.

“להרוג גם את ג’קלין?” שאל התוכידס השש אליי קרב את הקומנדנטה.

“לא, אותה תעזוב. אולי עוד נצטרך אותה,” השיב הקומנדנטה.

הוא הסביר לתוכי שהמשימה תהיה קשה מכפי שנדמה, כיוון שהנשיא קנדי ידוע באומץ לבו, והוא בעל ניסיון קרבי שזיכה אותו בעיטור לב הארגמן ומדליית הצי וחיל הנחתים ממלחמת העולם השנייה. לאחר המתקפה על פרל הרבור, הצטרפה ארצות-הברית למלחמה וסגן ג’ון פיצ’ג’רלד קנדי קיבל את הפיקוד על ספינת טורפדו ובה תריסר נחתים, מספר שהיה מאגי עבור הקומנדנטה שהחל את המהפכה שלו עם תריסר מהפכנים. בשני באוגוסט  1943 נגחה משחת את יפאנית את ספינת הטורפדו של קנדי, וזו עלתה באש וטבעה. קנדי הספיק לשלוח מברק מוצפן שסייע בהמשך לאתר את הניצולים. הנשיא לעתיד נפצע בגבו, אך הצליח לאסוף את הניצולים לאי קטן שנשלט על ידי היפאנים, ואף גרר על גבו את אחד הפצועים למרחק של חמישה קילומטרים. באי עצמו יצר סגן קנדי שוב קשר עם הצבא האמריקאי, שחילץ משם לבסוף אותו ואת הניצולים האחרים. ארצות-הברית הרוויחה נשיא לעתיד.

“בטח יש לו אקדח להגנה עצמית,” הסביר הקומנדנטה לתוכידס שלו, “ואתה צריך להתכונן למצב שבו הוא עלול לשלוף אותו ולירות בך מטווח אפס.”

“שלא לדבר, שצריך לקחת גם בחשבון את חבורת שומרי הראש שלו,” המשיך הקומנדנטה לתדרך את התוכי, “קילרים אחד-אחד, בוגרי מלחמת קוריאה ומלחמות אחרות.”

הקומנדנטה ידע שהתוכי צריך לעבור אימוני תעופה מפרכים ואימוני קרב כדי לעמוד במשימה. הוא חילץ אותו מהכלוב שבו הוא נכלא לאחר תקרית ניקיטה ה’מאריקה’ (המתרומם) והחזיר אותו אל המסלול. הוא הכין לו תפריט תעופה שכלל את הקפת העיר הוואנה בטיסה פעמיים ביום, המראות וצלילות וחיזוק שרירי המקור. לאחר מכן, הוא חישל אותו באימוני קרב באחד מבסיסי הצבא הסודיים באי. התוכידס לא היה למרבה המזל טירון אלא בעל ניסיון צבאי. הוא נלחם בסיירה מאסטרה, השתתף במהפכה וגם בקרב על מפרץ החזירים, שבו ניקר את עיניהם של כמה מהגולים והוציא אותם מכלל שימוש. הוא יכול לעשות זאת אולי גם לנשיא קנדי, אם כי במקרה שלו ניקור עיניים לא יספיק. הקומנדנטה לא רצה נשיא אמריקני חי ועיוור אלא נשיא מת.

כשהתוכידס היה מאומן ומוכן למשימה, היה צריך לחשוב על השלב הבא – כיצד להטיסו לארצות-הברית. הקומנדנטה שקל לצייד אותו בדרכון מזויף, להטיסו למדינה אחרת, ומשם להנחית אותו בזהות בדויה בדאלאס. אבל זה נראה מסובך מדי והתוכידס עלול להיכשל בלשונו בבדיקת הדרכונים באחד משדות התעופה או מעברי הגבול ולצווח: “ויוה לה רבולוסיון! ויוה הקומנדנטה!” ולחשוף את זהות השולח שלו. הקומנדנטה חיפש אפוא פתרון אחר כיצד להצניח אותו בארצות-הברית. אם אפשר לחצות את האוקיינוס בבלסה עד לקי ווסט, השער לארצות-הברית, חשב הקומנדנטה, אז אפשר מן הסתם לחצות את המרחק הזה גם במעוף.

הקומנדנטה העריך שייקח לתוכי בערך שבועיים להשלים את המשימה ולחזור לבסיסו בקובה. כיוון ש’פידיליטו’ התרגל שאת כל מזונו מספק לו הקומנדנטה והוא בלבד, וכל זאת מחשש להרעלה, שאל התוכי הקטן את ‘אל פריקו’, התוכי הגדול: “ומה אוכל בדרך?”

“תנחת בקי ווסט ותאכל גוסאנוס* (*תולעים וכינוי גנאי לגולים הקובנים במיאמי),” צחק הקומנדנטה. “זה יהיה רווח כפול לכולנו. גם ניפטר מהם, וגם יהיה לך מזון בשפע ותצא שבע ואפילו תשמין מנחת. אבל תיזהר שהם לא ישפיעו עליך לרעה בתעמולה האנטי-קובנית שלהם, ושלא ינסו לגייס אותך כסוכן כפול כמו שהם עושים לכולם, אתה שומע?”

“אתה עדיין לא סומך עליי?” נעלב התוכידס.

-5-

ההמראה הסודית של ‘פידיליטו’ לא נרשמה בשום מקום, וכמובן שלא נזקקה לאישור מיוחד ממגדל הפיקוח של שה התעופה חוסה מארטי בהוואנה, אלא רק ממגדל הפיקוח שממוקם בראשו של הקומנדנטה. הטיסה היתה מפרכת. לאחר שהתרגל ללוקסוס של טיסות בינלאומיות עם הקומנדנטה במחלקת עסקים או במטוס פרטי, היה עליו להתרגל עכשיו לטוס לבדו. להיות המטוס, הקברניט והנוסעים גם יחד, ובעיקר לקבל החלטות עצמאיות לאחר שנים רבות שהוא צמוד לקומנדנטה ומשמש כדובר והתוכי שלו.

התוכידס טס בגובה נמוך ככל האפשר, וכל זאת כדי שלא יתנגש חלילה במטוסים וייבלע בתוך מנועיהם, ובעיקר כדי שלא יקפא מקור בגבהים ויצנח לאוקיינוס כגליד קרח. מעת לעת טס מעל בלסה, רפסודת עץ, שעליה הפליגו חמישה עד עשרה קובנים שנמלטו מהאי, ושאל את עצמו מדוע רבים כל כך מבקשים להמלט מקובה אם כל כך טוב שם. הרי הקומנדנטה הוא לכאורה הטוב והצודק מבין כל מנהיגי תבל.

למראה אומללותם של הבורחים, שאילצה אותם לנקוט בצעד כה קיצוני, נכמרו רחמיו עליהם והוא חשש ממה שצפוי להם אם ייפלו למלתעות הכרישים. הוא שקל לקחת איתו טרמפ לקי ווסט לפחות את אחד מהם, ולהציע לו להיתלות על אחת מכנפיו. יותר מבלסרו (רפסודאי) אחד ספק אם יוכל להטיס בגלל המטען החורג בתא המטען שלו. אבל אז נזכר בדברי הקומנדנטה: “אתה תאכל את הגוסאנוס במיאמי, את כל השאר שייתקעו בדרך – יאכלו ממילא הכרישים.” שנים רבות לאחר מכן, כש’פידיליטו’ שחזר בראשו את מסעו, הוא נזכר ברודן אידי אמין שזרק את מתנגדיו לתנינים. לרגע שאל התוכי את עצמו, במה הקומנדנטה שלו טוב יותר בעצם מנשיא אוגנדה לשעבר אם הוא זורק מטפורית את מתנגדיו לכרישים?

‘פידיליטו’ מיהר להתעשת והזכיר לעצמו שנאמנותו נתונה אך ורק לקומנדנטה, ואם הוא יעז להושיט סיוע לבלסרוס, הבוס שלו עלול לסמן אותו כבוגד. מחובתו לשמור את האנרגיות שלו להתנקשות בנשיא קנדי, לשכוח מהבלסרוס ולא לסטות כהוא זה ממסלולו. כשנתקל בעוד בלסה אחת בסדרה ובעוד אחת – הן היו שלוש סמוכת זו לזו, ונראו לו לרגע כמו ארמדה מלכותית כזו, או כמו שלוש הספינות הידועות של קולומבוס העושות כעבור כמעט חמש מאות שנה את הדרך במסלול ההפוך –החליט ‘פידיליטו’ להפוך את עורו, לנצל את ההזדמנות ולהתאמן בתקיפות בשידור חי על המסכנים האלה, לקראת המשימה הצפויה לו בדאלאס.

התוכידס חג מעליהם בגובה רב, ואז צלל בפתאומיות כמו מטוס קרב במשימת הפצצה. רגע לפני שניקר בראשיהם נסק בפתאומיות מחדש, והסתפק בכך שהפחיד אותם כהוגן. הבלסרוס לא הבינו מאיפה נחתה עליהם הצרה הצרורה הזו, עד ששמעו את הצרחה מקפיאת הדם שהחזירה אותם בסיוטיהם למדינה שממנה ברחו: “ויוה הקומנדנטה! ויוה לה רבולוסיון!” לרגע חשבו שמדובר במטוס קובני המנסה לזנב בהם ולהשמידם, כפי שהיאפנים עשו לאמריקנים בפרל הרבור.

לאחר שהרגיש שמיצה את התרגול והתעלל בהם דיו, חצה ‘פידיליטו’ את הים עד לקי ווסט, מרחק מאה שישים ותשע קילומטרים בקו אווירי. הוא עקף את משרדי ההגירה, נחת על החוף ובחר לנוח שעות אחדות עד שימשיך במסעו. הוא התפטם בגוסאנוס והכין לעצמו גם ארוחת דגים משביעה, הגם שלא היה שלדג. אחרי שנח כדבעי, פרש שוב כנפיים והמשיך בטיסה לדאלאס, מרחק של אלף שבע מאות שמונים וחמישה קילומטרים בקו אווירי משם, ובסך הכול טס כמעט אלפיים קילומטרים עד ליעד שלו.

ובינתיים, מקורביו של הקומנדנטה שאלו את עצמם להיכן נעלם התוכידס המפורסם וחשבו שאולי הקומנדנטה העלים אותו, כפי שהעלים במרצת השנים גם כמה ממקורביו האחרים. הם לא ידעו, כמובן, שהתוכי יצא בשליחות עלומה.

-6-

Image result for oswald castro book

‘פידיליטו’ נחת בדאלאס והמתין לג’יי-אף-קיי בראש מגדל הפיקוח, כאילו גם הוא נמנה עם מקבלי הפנים הרבים שהגיעו לשדה התעופה. כשמטוסו של הנשיא קנדי נחת, התוכי נכנס לכוננות וחיכה להזדמנות המתאימה לתקוף. הוא חג מעל שמי דאלאס וזיהה בנקל את השיירה של הנשיא היוצאת משדה התעופה בדרכה לארוחת צהריים חגיגית, שבמהלכה היה אמור קנדי לשאת נאום במרכז הסחר של דאלאס לנכבדי העיר הדרומית, שתושביה לא נמנו בלשון המעטה עם גדולי מעריציו. קנדי הגיע לעיר כדי להשיק את מסע הבחירות שלו לקראת הצגת מועמדותו לכהונה שנייה ברציפות בבחירות של חודש נובמבר 1964. במדינות הצפון, השלג כבר נערם ברחובות, אבל בטקסס שרר מזג אוויר נאה ואביבי באמצע החורף. אילו ירד באותו יום גשם סוחף כיאה לסוף נובמבר, ההיסטוריה היתה נכתבת מחדש. לאחר הרצח, הפיצו מליונים קונספירציות שונות ומשונות, אבל אולי הקונספירציה המרכזית היתה למעשה זו של איתני הטבע שאיחדו כוחות גורל.

בזכות מזג האוויר הנאה, היה מי שהחליט שמכסה הפלסטיק השקוף וחסין הכדורים של הלימוזינה שבה ייסע קנדי יוסר ממנה. החלטה לא אחראית ואף גורלית זו מצד מנגנון האבטחה של הנשיא קנדי, הקלה למעשה על הרצח.

גם קנדי עצמו כנראה שלא התנגד שהרוח הקלה תפרע קצת בבלוריתו ובתסרוקת המנופחת של אשתו ג’קלין. הרי היה יכול להטיל בקלות וטו על ההחלטה המטופשת הזו לנסוע עם גג פתוח, כפי שהורה לנציגי ארצות-הברית להטיל וטו על החלטות רבות של מועצת הבטחון, ובכך גם הוא הקל למעשה על חייו של המתנקש.

בראש השיירה נסעה הלימוזינה הנשיאותית הפתוחה, ולאחריה הקדילק שבה נסע סגן הנשיא לינדון ג’ונסון ויתר המכוניות עם הפמליה ואנשי השירות החשאי המלוות במשמר אופנוענים של משטרת דאלאס.

באותו יום היתה למעשה לתוכידס הזדמנות נדירה להתנקש בשניהם, גם בנשיא וגם בסגנו, כפי שאירע 32 שנים לאחר מכן באחת ההתנקשויות הפוליטיות המפורסמות במזרח התיכון. אבל ‘פידיליטו’ דילג על לינדון ג’ונסון והתמקד רק בקנדי. החלטתו לדלג על ג’ונסון גרמה לחרושת של שמועות שסגן הנשיא היה מעורב בהתנקשות בקנדי.

משני צדי הדרך ניצבו אלפים מתושבי דאלאס שהריעו לנשיא קנדי. הלימוזינה נסעה באיטיות והתקרבה לצומת גדולה. התוכי המתין בסבלנות לג’יי-אף-קיי על גג בית אפרורי בן שש קומות. בקומה מתחתיו, שבה שכן בית מסחר גדול לספרים, המתין גם לי הארווי אוסוואלד, שכיוון את רובה הצלפים שלו עם המשקפת. אוסוואלד לא ידע על התוכידס, והתוכידס לא ידע עליו. כך עובדים השירותים החשאיים, שנוהגים למדר את המתנקשים האחד מן השני, כדי שכל אחד מהם יבצע את מלאכתו בנפרד.

במושב האחורי של הלימוזינה ישבו קנדי ואשתו ג’קלין, ואילו במושב הקדמי ישבו מושל טקסט ג’ון קונליי ורעייתו נלי. בצילום האחרון הם נראו כולם נינוחים, מחויכים ושבעי רצון. בעזרת מכשיר התמיכה לגב ישב קנדי זקוף כאילו מעולם לא סבל מסעיף גב חמור, שהחריף בימי שירותו הצבאי באוקיינוס השקט. מכשיר זה הגביל את יכולת התנועה שלו ומנע ממנו להתכופף בזמן ההתנקשות, אבל בה-בעת איפשר לו לשמור גם ברגעיו האחרונים על הפאסון של כוכב קולנוע שכמו הגיע אל הנשיאות הישר מן הסט של הוליווד. ארצות-הברית היא למעשה מדינה שמתחזה להוליווד. נשיא אחד שמתיימר להיות שחקן קולנוע – קנדי, ושחקן קולנוע שמתיימר להיות נשיא – רונלד רייגן. קנדי האמין שהוא צעיר לנצח שמלוהק לסרט קולנוע, מבלי להבין שהוא כותב לעצמו תסריט בנוסח “אדם בעקבות גורלו”.

גם ג’קלין קנדי נכנסה היטב לתפקיד הקולנועי ותרמה רבות לזוהר של בני הזוג ושל הבית הלבן שכונה באותם הימים “קמלוט”, על שם הטירה האגדית של המלך ארתור. ג’קלין דאגה לשפץ את הבית הלבן מתוך שאיפה להפוך אותו למרכז תרבותי, שייצג את ההיסטוריה האמריקנית, ולבית פתוח לסופרים, אמנים, שחקנים, מדענים וספורטאים. היא התלוותה אל קנדי במסעותיו בתוך ארצות-הברית וגם ברחבי העולם, עד שבצרפת הרשה לעצמו קנדי להתבדח ולומר: “אציג את עצמי לקהל – אני האיש שמלווה את ג’קלין קנדי לפריז, ונהנה מכל רגע.”

שארל דה גול, נשיא צרפת, ניצל את ההזדמנות והחמיא אף הוא לג’קלין על שליטתה המושלמת בשפה הצרפתית, ועל רוחב ידיעותיה בהיסטוריה ובתרבות של צרפת, אבל לימים היא לא תהסס לכנות אותו בראיון כ”אגו מניאק”.

זו היתה כמובן רק הצגה לתקשורת ולעולם. גירושיהם של קנדי וג’קלין היו שאלה של זמן בלבד, אלמלא מדובר היה בחתונה קתולית שממנה שחרר רק הרצח. בנם התינוק נפטר בדמי ימיו, קנדי לא היה נאמן לאשתו, היא התלוננה על טיב יחסי המין שלהם, סבלה מדכאונות ואף טופלה בחשמל. אביו של ג’ון קנדי הציע לה פיצוי כספי בסך מיליון דולר כדי שהיא לא תעזוב את בנו ותפגע בסיכוייו להגיע לבית הלבן. ג’קלין נשארה, ילדה לו שלושה ילדים שאחד מהם כאמור נפטר והקפידה לקחת חופשות בנפרד בסופי שבוע. החופשות הללו לא מנעו ממנה להצטרף אליו לדאלאס ולהמשיך לחייך למצלמות, הגם שג’יי-אף-קיי בגד בה על ימין ובעיקר על שמאל, במיוחד עם סמל המין מרילין מונרו, שהתאימה אולי טוב ממנה לתפקיד הגברת הראשונה של הבית הלבן, לאחר שכבר שיחקה מצוין את תפקיד הגברת הראשונה של הוליווד.

מרילין מונרו ניסתה לעורר את קנאתה של ג’קי קנדי, כשצלצלה אליה והתוודתה על הקשר הלא סודי שלה עם הנשיא. “בסדר, מרילין,” השיבה ג’קלין, “תתחתני איתו ותהיי הגברת הראשונה, ואני אעזוב ואת תישארי עם הבעיות”.

אבל בהמשך ג’קלין נפגשה איתה ותחבה לידיה מזוודת כסף בניסיון לשכנע אותה שתניח סופית לג’יי-אף-קיי ולמשפחתו. מרילין הגיבה בהיסטריה ולא רצתה לנתק את הקשר. זמן לא רב לאחר מכן היא נמצאה מתה וטענו שהתאבדה.

ג’קלין נקמה בקנדי (ואולי גם במרילין?) על בגידותיו התכופות, כשבגדה בו עם שחקנים זוהרים כמו מרלון בראנדו, שאותו פיתתה תוך ריקוד טנגו, וכמו וויליאם הולדן ואחרים, ולאחר רצח בעלה גם עם אחיו בובי, שהיה נשוי לאתל. ג’ון ובובי חלקו – כך מסתבר – לא רק אותה אישה אלא גם אותה מאהבת (מונרו).

לאחר שהתאלמנה, הפכה ג’קלין למעין “ליידי די” פורקת העול של שנות השישים, זו שלא יכולה להתאים את עצמה לגינוני המלכות של בית קנדי. גם היא חגגה את החיים הטובים והיפים, רכשה מאתים זוגות נעליים וחיפשה ללא ליאות אחר בעל עשיר. חמש שנים לאחר הירצחו של גיי-אף-קיי, היא נישאה לאיל הספנות היווני אריסטוטלס אונאסיס, שיותיר לה לאחר פטירתו ירושה נכבדה. “היא לא הייתה אלמנה מתאבלת,” אמר עליה הסופר טרומן קפוטה, “אלא אישה פלרטטנית, מושכת, עם מבט שובב בעיניים”.

אבל בשעה שנסעה זוהרת לצד בעלה הזוהר לא פחות בלימוזינה הזוהרת, כשאור השמש הזוהר האיר את הפנים של כולם בחיוך זוהר, לא היתה ג’קי יכולה לחלום בחלומותיה הגרועים ביותר שהיא תהפוך בעוד שעה קלה לאלמנה (לימים עליזה). להפך, היא נראתה שמחה ועליזה, ושמחה אף ממנה היתה נלי קונלי. למעשה, נלי היתה כה שבעת רצון מקבלת הפנים שבעלה המושל ארגן לנשיא קנדי, שהיא הסתובבה לאחור ואמרה לג’יי-אף-קיי: “אינך יכול לומר כי דאלאס אינה ידידותית כלפיך היום.”

עוד בטרם הספיק קנדי להשיב לה, התוכידס צלל לעבר הלימוזינה כמו עיט. הוא זיהה את המכונית מבין שלל המכוניות בשיירה וזיהה בנקל את הנשיא קנדי מבין נוסעיה. לאחר שהציגו בפניו אינספור פעמים את תמונתו של קנדי, עם הלוק הבלוריתני, וכל זאת כדי לאמן אותו לקראת המשימה החשובה ביותר שתוכי נטל אי פעם על עצמו, הוא לא היה יכול לטעות בזיהוי. זה היה קנדי ולא אף אחד אחר.

-7-

כמעין מכת אש מקדימה, הפציץ התוכידס את הלימוזינה בלשלשת וסימא את עיניהם של הנוסעים כדי שלא יוכלו להבחין בתוקף. הוא לשלש בשעתו בסיירה מאסטרה גם על כתפו של הקומנדנטה, אבל הפעם זה היה קטלני הרבה יותר.

התוכידס נזכר בחיוך בנסיעתו ההירואית עם הקומנדנטה, לאחר שצ’ה השתלט על סנטה קלארה, עיר שלימים יוקם בה המוזיליאום שבו ייטמנו עצמותיו. התודיכדס ישב על כתפו של הקומנדנטה כל הדרך מסנטיאגו להוואנה, מרחק תשע מאות קילומטרים בדיוק, שעל כל אחד מהם יצבור בהמשך הקומנדנטה לפי המגזין “פורבס” ומקורות נוספים מיליון אחד בבנק ותשע מאות בסך הכול. התוכי לא יכול היה להתאפק ולשלש מדי פעם על מדי הקומנדנטה והדרגות שלו, כפי שנהג גם במהלך נאום הניצחון בפארקה סספדס בעיר סנטיאגו. הקומנדנטה ירד אז מפסגת הפיקו טורקינו כמו האל מן ההרים, והתייצב בראשון לינואר שנת חמישים ותשע על מרפסת בניין העירייה בכיכר קרלוס מנואל דה סספדס בסנטיאגו דה קובה והכתיר את עצמו כמשיח הקומוניסטי של קובה, בעוד המעריצים מריעים לו בהתלהבות. אל המרפסת בפארקה סספדס, יצא הקומנדנטה יחד עם התוכידס שלו. הוא נאם בלהט, וכשעשה לרגע אתנחתא כדי לקחת אוויר או לשתות מים, התוכידס, שניצב על כתפו, חזר כהד על דבריו. לרגע הם נשמעו מתואמים כל כך כאילו הם שרים בדואט.

ועכשיו, הקומנדנטה התרעם על ‘פידיליטו’ ואיים עליו בחביבות: “אתה היחיד שאני מרשה לו לחרבן עליי!”

הקומנדנטה הזעיר לשלש עליו שוב והה’פה קומנדנטה נאלץ לבסוף להחליף את חולצתו המיוזעת מן החום והלחות הקריביים שעשו בו שמות אף יותר מהיתושים.

לימים, כשהקובנים נזכרו בתקרית הלשלוש הזו, הם יספרו ביניהם ש”הציפור חירבנה על הקומנדנטה, אבל הקומנדנטה חירבן על כולנו!”

אנשי השירות החשאי האמריקני, שישבו במכוניות הבאות בשיירה, לא הספיקו להבחין בזמן במתנקש אלא רק כשכבר היה מאוחר מדי. ציפור זעירה, תוכי, איך אפשר לחשוד בו בכלל. הרי גם כשהאמריקנים ניסו להתנקש בבוס שלו, בה’פה קומנדנטה, הם התאמצו מאוד להיות יצירתיים ולהרעיל סיגרים ולהטמין פצצות בצדפות, אבל הקומנדנטה ללא ספק האפיל עליהם הפעם ביצירתיות שלו כששלח להם תוכידס-מתנקש, שאהיד מעופף, טיסן טרוריסט.

אילו אנשי הבטחון התקינו את הגג של הלימוזינה, הוא היה מתגלה לא רק כחסין כדורים אלא גם כחסין ציפורים. התוכידס היה יכול אולי רק לנקוש במקור שלו על הגג או על החלון ולברך את קנדי בצהריים טובים ולא יותר מכך. ציפור אחת לבד מה היא כבר יכולה לכאורה לעשות נגד גג משוריין ונגד שומרי ראש רבים, אנשי השירות החשאי וכוחות המשטרה, אבל מסתבר שאפילו היצ’קוק לא חזה תסריט אימים כזה, שיאפשר לתוכי אחד להתגבר על טבעת האבטחה. כשאנשי השירות החשאי האמריקני ניסו לירות לאוויר, הם פגעו רק בציפורים תמימות שאף הן רצו להתבשם מניחוחות האפטר שייב של הנשיא אך לא בתוכידס ‘פידיליטו’.

בעודו צולל לעבר המכונית הנשיאותית צווח התוכידס: “ויוה הקומנדנטה! ויוה לה רבולוסיון!” אבל לא בלימוזינה, וגם לא במכוניות הבאות בשיירה, איש לא הבין את צווחותיו בשפה הספרדית במבטא קובני, והם חשבו, כמו כולם, ש”אל פריקו אסטה דאנדו מואלה, התוכי פשוט ממשיך לקשקש”, כפי שנוהגים הקובנים לומר על הקומנדנטה שלהם.

כל צווחה שלו נשמעה כמו ירייה מכוונת היטב הרבה יותר מאלו שירה, אם בכלל, הצלף לי אוסוואלד. ג’יי-אף-קיי לא ידע מאיפה נוחת עליו מטוס הקרב הזה, שנראה מסוכן אף יותר מכל מטוס קרב אמריקני שהוא הכיר. האם מפציץ רוסי מדגם טופולוב 15 חדר למרחב האווירי של ארצות-הברית? האם פרצה מלחמת העולם השלישית, שהכול חיכו לה בכיליון עיניים בעת משבר הטילים, והוא הצליח למנוע אותה ברגע האחרון?

התוכידס פעל בזריזות גדולה יותר מכל צלף. הוא לא נזקק לטלסקופ כדי לכוון את המקור שלו לווריד הראשי בצווארו של הנשיא קנדי ולנעוץ אותו עמוק. ליתר בטחון, הוא ניקר אותו גם בראש. המקור שלו היה עשוי מפלדה, כאילו יצקו אותו בתעשיית הפלדה. ג’ק, כפי שכונה הנשיא בחיבה על ידי בני משפחתו, צנח על ברכיה של רעייתו ג’קי, שבמקום לצווח כמו תוכית על שהתנקשו בבעלה, המשיכה לשחק את תפקיד הגברת הראשונה הזוהרת ולחשה לו מצד אחד “אני אוהבת אותך,” בעוד שבאוזן השנייה לחש לו ‘פידליטו’: “יש לך ד”ש מהקומנדנטה.”

הכול ראו את לי אוסוואלד נמלט מזירת הרצח ודלקו בעקבותיו. איש לא דלק אחר הרוצח האמיתי, שהתעופף משם גבוה גבוה אל שמיה המתאבלים של דאלאס.

-8-

כשהתוכידס חזר במסע מייגע להוואנה, הקומנדנטה המאושר הבטיח לו: “אתה תקבל את העיטור הגבוה ביותר של המהפכה, עיטור ה-26 ביולי!”

“מה עוזר לי העיטור כשאני בכלוב?” התרעם התוכידס.

“אתה לא היחיד,” ניחם אותו הקומנדנטה. “יש לי עוד אחד עשר מליון איש (*אוכלוסיית קובה בשנות השישים) בכלוב. אני היחיד במדינה שנמצא מחוץ לכלוב.”

“קומנדנטה,” שאל אותו התוכי, “מה דעתך שנתחלף פעם בתפקידים ואתה תיכנס לכלוב במקומי?”

סוף דבר

ובינתיים, הוכרז בבית החולים על מותו של הנשיא קנדי. אילו היו עושים לו ניתוח שלאחר המוות, היו מגלים שחורי הקליעים שנמצאו כביכול בגופתו, הם בעצם הנקירות של המקור של התוכידס ולא שום דבר אחר.

שנים רבות לאחר מכן, כשציינו חמישים שנה למותו של קנדי, ישבו הקומנדנטה ששלט בארצו כבר כמעט חמישים שנה והתוכידס שלו מול הטלוויזיה וצחקו ביחד על איוולתם של האמריקנים, ששום ועדת חקירה מטעמם כבר לא תגלה לעולם את האמת באשר לרצח.

ירון אביטוב הוא סופר, במאי סרטי תעודה, עורך ומבקר ספרות. פרסם 12 ספרים וביים חמישה סרטי תעודה בשפה הספרדית, בהם “אמריקה לדינה” על תולדות האנוסים בדרום אמריקה.

בין ספריו בעברית: “הסתכלות”, “אדון הסליחות”, “פתק מאמא”, “הומלס”.

נחשב לסופר הישראלי שפרסם יצירות על קובה בפרוזה (למשל “הלילה של סנטיאגו” ו”האורות של מיאמי”) ובתיעוד יותר מכל סופר ישראלי אחר.

יזם ופרסם סדרה מיוחדת של אנתולוגיות תמטיות של ספרות ישראלית בשפה הספרדית, שסייעה מאוד בהפצת הספרות הישראלית בדרום אמריקה. בין הספרים החשובים בסדרה זו: “ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה” העוסק באלף שנה של ספרות עברית על העיר ירושלים, “כתוב באפר” העוסק בשואה ו”ספר השלום”.

Image result for oswald castro book


הפוסט הקודםמחאה והיעדרה בכתב העת “משיב הרוח”
הפוסט הבאהמלצות אנשי “יקום תרבות” לסוף השבוע 4-3 בנובמבר 2017
ירון אביטוב הוא סופר, מבקר ספרות, עורך אנתולוגיות, יוצר של סרטי תעודה, ומדריך טיולים. בשפה העברית פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי", ו"הסתכלות". כמו כן ערך שש אנתולוגיות, רובן בצוותא עם רן יגיל. בספרדית ראו אור אחד עשר מספריו, בהם האנתולוגיות "ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה" ו"כתוב באפר", וכן "אקיסיטו" ו"החליל של חיים מנגן בשמיים". אביטוב השתתף כסופר אורח בירידי ספרות רבים ברחבי אמריקה הלטינית, ובין השאר במשלחת הישראלית ליריד בגוודלחארה מקסיקו, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד (2013). זכה בשבעה פרסים ספרותיים, בהם פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה (1994), ופרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" (2012) בזכות מפעל האנתולוגיות הישראליות שלו בשפה הספרדית. אביטוב ביים גם חמישה סרטי תעודה, ובהם הסרט "אמריקה לדינה", העוסק בתולדות האנוסים במרכז ובדרום אמריקה, סרט דובר ספרדית שהוצג בפסטיבלים בינלאומיים באמריקה הלטינית, ובין השאר בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי במיאמי (2012). סרטו "הפינה האחרונה", העוסק בתולדותיהם של סופרים לטינים, הוצג אף הוא במדינות אחדות ובפסטיבלים.

11 תגובות

  1. קראתי את הסיפור בהמשכים. לקח לי זמן, אבל שנון, אירוני, שילוב טרגי קומי של דמיון ומציאות. מוצלח. גם התמונות בטעם טוב.

  2. אז מי באמת עמד מאחורי רצח הנשיא קנדי ? האם אכן פידל קסטרו כפי שנטען בסיפור למעלה ? ואולי אנשים אחרים ?
    ואולי בכלל היה זה לי הארווי אוסואלד אחרי הכל שעמד מאחורי הכל ?
    ראו דיון מפורט על כך כאן :
    כל מתנקשי הנשיא

    http://www.yekum.org/2013/11/%D7%9B%D7%9C-%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%A7%D7%A9%D7%99-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90-%D7%A7%D7%A0%D7%93%D7%99-%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A8%D7%A6%D7%97-%D7%A0/

  3. קראתי את הסיפור הסאטירי הזה בהנאה רבה. הכותב מוכיח בקיאות רבה.
    באשר להערה שמתפרסמת כאן, הרי ברור לגבי שמחבר הסיפור לא טוען שפידל עומד מאחרי ההתנקשות ושזו סאטירה.

  4. נהניתי לקרוא את הסיפור. נעשתה כאן עבודה מחקרית והכותב מגלה בקיאות בפרטים, וזה חשוב ביותר לאמינות הסיפור. בנוסף, הסיפור כתוב בהומור, הסיפור משעשע ומצחיק, אבל יש בו גם ביקורת על הדיקטאטור וגם על המשפחה הנשיאותית של קנדי.
    כשקראתי את הסיפור חשבתי על “האף” של גוגול.
    הסיפור אוניברסאלי, ויש בו יסודות של הספרות הפנטסטית של דרום אמריקה.

  5. קראתי בהנאה רבה את סיפורו של ירון אביטוב שבו מתגלה סוף כל סוף זהותו של “הרוצח האמיתי” של ג’ון קנדי. זהו סיפור מקורי, מפתיע, רענן, כתוב היטב ורווי הומור, וניכר שהושקעה בו עבודת הכנה יסודית. הסיפור כתוב תוך הקפדה על פרטים ריאליסטים אלא שהוא בהחלט שייך לזרם הפנטסי של הספרות הדרום אמריקאית. במהלך קריאתו חשבתי על סיפוריו של מארקס. הטון לעתים הומוריסטי, אבל מאחוריו מסתתרת ביקורת נוקבת שנמתחת על המשטר הדיקטאטורי של קובה ובכלל נגד כל דיקטאטורה. כיוון שמצוין שהסיפור הוא קטע מרומאן אני מצפה בסקרנות לקרוא את ספרו החדש.

  6. התוכידס, כפילו של פידל, שהתנקש בקנדי…. זוהי אפשרות פרועה ומשעשעת במיוחד.
    כמובן שזה לא מציאותי אבל בפרוזה סוריאליסטית הכול ייתכן.
    בהחלט אהבתי וגם התרשמתי לטובה שהכותב בונה עולם בדיוני על חומרי מציאות אמינים

  7. נחמד, משעשע ומוכיח שאפשר להוסיף אין ספור קנוספירציות.
    מר אביטוב הנחשב למומחה לענייני קובה מראה שוב את כוחו בכתיבה הומוריסטית שמבוססת על ידע רב בנושא.
    אני מציע למר אביטוב עצמו שלא לנסוע בטעות במכוניות עם גג פתוח.

  8. לקרוא על קובה אני אוהב. בהתחלה, לקח לי קצת זמן להיכנס לאווירה אבל התחברתי לזה מאוד. סוריאליזם במיטבו

  9. אהבתי מאוד, שנון וביקורתי, שילוב וערבוב במינון הנכון של הסטוריה, עובדות ופאנטזיה, מצאתי את עצמי מחייך תוך כדי קריאה. מה עם המשך, עלילות תוכידס ב…..
    אם סיפור יגיע למסך הקטן/גדול מי ישחק את תוכידס ? …… יהיה מועמד לאוסקר השחקן הטוב ביותר

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים − שבע =