ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על

הספר “המיועד” מאת חיים פוטוק בהוצאת “ידיעות ספרים”

אודה ואבוש שלא שמעתי על הספר עד שהגיע לידי והתחלתי לקרוא אותו. הספר הוא קלסיקה ספרותית יהודית. הוא פורסם לראשונה ב-1967, קיבל ביקורות מצוינות מהניו יורק טיימס, מהוול סטריט ג’ורנל, ועוד. מאז נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, עובד למחזות רבים בארה”ב, ואף נעשה סרט לפיו ב- 1982 שנקרא ” The Chosen”. הספר תורגם לראשונה לעברית ב-1969 בשם “הדגול”, והשנה זכה לתרגום מחדש של שי סנדיק מהוצאת “תמיר סנדיק”.
“המיועד” מביא את סיפורם של שני נערים מברוקלין, ראובן מלטר ודני סונדרס, הגרים חמישה רחובות זה מזה, ושייכים לזרמים חרדיים יריבים, האורתודוקסיה והחסידות. תקרית במשחק בייסבול מובילה אותם לקשור קשר אמיתי של חברות, למרות הפערים והתפיסות השונות של היהדות ביניהם, ואף האופי שלהם. ראובן הוא נער אורתודוקסי מודרני מופנם, שמצטיין במתמטיקה, ודני הוא בנו הגאון, העילוי, שאמור לתפוס בירושה את מקומו של אדמו״ר החסידות.
יחדיו צולחים השניים את משברי גיל ההתבגרות, ומתמודדים עם שאלות של אמונה, ספקות ואהבה. נוסף על אלה עוסק הספר בשאלות של יחסי אבות ובנים, ביחס של המסורת מול שאלות של מימוש עצמי, ובשאלה מה זאת בכלל כפירה – לאור האירועים של מלחמת העולם השנייה, ועד להקמתה של מדינת ישראל. במציאות הזו כל קבוצה שונה משלך נראית ככופרת בעיקר ומותחת את גבולות האמונה. הספר מראה את ההבדלים בין אלו שפתוחים לעולם ולהשכלה, ובין אלו הקנאים מאוד לאמונתם, כמו בציטוט שמופיע בעמוד 39:

“האפיקורסים. פירוש המילה במקור היה יהודי משכיל שהתכחש לעיקרי האמונה היסודיים, כמו קיומו של האל, ביאת המשיח, ותחיית המתים. מבחינת אנשים כמו הרב סונדרס, אפיקורס היה כל יהודי משכיל שקרא, למשל, את דרווין, לא גידל פאות, ולא הוציא את הציציות מחוץ למכנסיים. מבחינת שני סונדרס הייתי אפיקורס, אף שהאמנתי בה’ ובתורה, כי לא היו לי פאות מסולסלות, ולמדתי בישיבה שהיו בה יותר מידי לימודי חו”ל, ומקצועות קודש נלמדו בעברית ולא ביידיש – שני חטאים בלתי נסלחים”.
הספר מרגש ועוצמתי, פנינה ספרותית, ויעניין את כל מי שפעם היה דתי וחונך על ברכי התורה, כמוני.  לכו לקרוא.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן