"אקמק" – סיפור קלאסי מאת אשר ברש על אודות חייל תורכי בסוף מלחמת העולם הראשונה

אשר ברש. צייר: משה מבורך

הקדמה מאת אלי אשד

"יקום תרבות" קיבל ממכון "גנזים", לשימור כתביהם של סופרים עבריים (שהוקם בידי אשר ברש), בעלי הזכויות על יצירתו של הסופר העברי המפורסם אשר ברש, את הזכויות לפרסומו ברשת בעברית ובתרגומים לשפות שונות. לפיכך נפרסם כמה מסיפוריו הידועים והחשובים ביותר של ברש, שליחם לא נס עד היום – בעברית וגם בתרגומים לאנגלית.

Image result for ‫מכון גנזים‬‎

ונתחיל בסיפור המפורסם "אקמק", המוכר לרבים מהלימוד בבית הספר. סיפור שכיום הוא היסטורי, אבל נכתב ממש לאחר ימיה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, בדיוק 100 שנה לפני יום פרסום סיפור זה ב"יקום תרבות", בתקופה שבה נאלצו היהודים בארץ להתמודד עם שרידי הצבא התורכי המובס.

"באביב 1917, טילטלני ג'מאל -פחה, בתוך יתר הגולה, אותי ואת בני ביתי מתל אביב הרכה והקטנה למושבה זכרון יעקוב ומשם לחיפה".

(הפתיחה ל"ערביאים", סיפור מאת אשר ברש, תרפ"ט)

הסופר העברי אשר ברש גורש מתל אביב בפקודת המנהיג התורכי ג'מאל פחה, הגיע עם משפחתו לחיפה, שם עבד בבית הספר הריאלי בחיפה והיה עד להתרחשויות ההיסטוריות הגדולות, לימים הגורליים של תבוסת התורכים בחיפה ולכניסת הצבא הבריטי המנצח לעיר – על כל המערבולת שליוותה חילופים אלו, ובראשה גירוש התורכים השליטים לשעבר בארץ ישראל במשך ארבע מאות שנים. ברש צפה בכניסת הצבא הבריטי לחיפה בספטמבר 1918 ובגירוש התורכים, וייתכן מאוד שהסיפור שהוא מספר כאן מבוסס על חוויה אישית שחווה בעצמו.

את האנשים הקטנים שעל רקע האירוע ההיסטורי הגדול תיאר בסיפורו הקלאסי "אקמק", שאותו כתב זמן קצר לאחר האירועים עצמם.

"אקמק" (לחם) פורסם לראשונה ב"הפועל הצעיר", כרך 13 גליון 46-47, עמ' 47-48, ב-19.9.1920.

מיד לאחר מכן פורסם ב"הצפירה", עמ' 23 ב-13.10.1920

הוא פורסם שוב בקובץ הסיפורים של אשר ברש "עלי אדמות", בהוצאת "מצפה", תל אביב, תרצ"ו 1936 , ולעתיד במבחרי סיפורים שונים של הסופר.

הסיפור פורסם שוב באנתולוגיה המפורסמת והמשפיעה, מבחר הספור הארץ-ישראלי: אנתולוגיה של הפרוזה הארצישראלית החדשה בצירוף הערכות ספרותיות, בעריכת ד"ר רפאל פטאי וצבי וולמוט עם מבוא מקיף של ד"ר יוסף קלוזנר (ירושלים, ראובן מס, 1938) שחיזקה את מעמדו כסיפור קלאסי של הספרות הארץ ישראלית.

"אקמק" תורגם ליידיש ב-1929 , נלמד בבתי הספר, והושמע כתסכית רדיו.

גיליון 126 - תמונת השער

לאחרונה אף פורסם "אקמק" בכתב העת ההיסטורי של האוניברסיטה הפתוחה "זמנים", מספר 126 (2014), בגיליון שהוקדש למאה שנה לפריצת מלחמת העולם השנייה, כסיפור מייצג של מלחמת העולם הראשונה.

אז הנה שוב לפניכם "אקמק", הסיפור הקלאסי על החייל התורכי האומלל, השריד העלוב בצבאה של האימפריה שנחרבה בימיה האחרונים של מלחמת העולם הראשונה, לפני מאה שנה בדיוק.

Image result for ‫אקמק ברש‬‎

שבויים תורכיים בידי הצבא הבריטי.1918.


האזינו ל"אקמק" מאת אשר ברש בתסכית רדיו

האזינו לד"ר מרדכי נאור מספר על "אקמק"

האזינו לד"ר דניאל רובינסון מדבר על גירוש היהודים בידי התורכים ועל "אקמק"

"השיעור הראשון שלי ":בלוגר מספר על הוראת הסיפור "אקמק " בכיתה

"במרבורג" סיפור על השואה מאת אשר ברש

אשר ברש בוויקיפדיה

אלי אשד על "שיח העתים של אשר ברש"

פרופסור נורית גוברין – להבין את אשר ברש

ד"ר עפרה מצוב -כהן " על "לשוב לאשר ברש"

קראו עוד על "אקמק" במאמרה של  פרופסור נורית גוברין:

"בין גן עדן לגיהנום: תל אביב במלחמת העולם הראשונה" בתוך "כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית", "כרמל", 1998

דיון על התותחים התורכיים בחיפה

אלי אשד על "הסיבוב הראשון": מנהיגי מלחמת העולם השנייה בזמן מלחמת העולם הראשונה

כתיבת הארץ / נורית גוברין

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סיפורת היסטורית, פרוזה עם התגים , . קישור קבוע.

5 תגובות על "אקמק" – סיפור קלאסי מאת אשר ברש על אודות חייל תורכי בסוף מלחמת העולם הראשונה

  1. מאת אלי אשד:‏

    "אקמק" של ברש מספר על חייל תורכי .אבל החייל בצבא העותומאני יכול היה להיות גם יהודי ….
    יהודים רבים שירתו בצבאות הלוחמים במלחמת העולם הראשונה, בכל הצדדים הלוחמים, גם במעצמות המרכז, שכללו את גרמניה וטורקיה.

    ידוע על חיילים רבים בצבא הגרמני, גם כאלו שקיבלו ציונים לשבח ועיטורים, אולם מעט ידוע על החיילים היהודים בצבא טורקיה. להלן רשימה על ספר בנושא :
    מורה עברי בצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה.
    http://www.yekum.org/2014/10/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%91%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%A8%D7%90/

  2. מאת רן יגיל:‏

    אלי היקר, אתה ואנשי "יקום תרבות" – תבורכו על כך שאתם עוסקים באשר ברש, הסופר העברי הכל כך אהוב עליי. "אקמק" הוא אכן סיפור נפלא.

  3. מאת אלי אשד:‏

    Eli ביום שני הקרוב ,מאה שנים אחרי ,ישוחזר טקס כניעת ירושלים העותמאנית לגנרל אלנבי הבריטי,בהשתתפות נציגי עדות שונות בעיר לרגל פתיחת תערוכה במוזיאון מגדל דוד.
    וזה הזמן להזכיר שמי שמסר את מפתחות העיר לידי הבריטים והגנרל אלנבי בטקס מפורסם שהוסרט ,היה הדוד של אבי יעקב לנדא ,לוחם בצבא התורכי ולימים מו"ל.
    . הטקס שבו נתן יעקב לנדא לידי הגנרל אלנבי את המפתחות השבוע לפני מאה שנה הוסרט בסרט בידי הצלם יעקב בן דוב ב שזה היה הקטע הראשון שהסריט בארץ ישראל. סרט מפורסם שתיאר את כניעתה של לירושלים ולעתיד הקטע שוחזר בסרט שאבד בשם "יהודה המשוחררת".
    ראו על כך עוד פרטים ברשימה כאן :
    יעקב אלעזר לנדא לוחם בצבא התורכי ומו"ל

    https://no666.wordpress.com/2016/06/09/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%90%D7%9C%D7%A2%D7%96%D7%A8-%D7%9C%D7%A0%D7%93%D7%90-%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9D-%D7%91%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%9C/

  4. מאת אלי אשד:‏

    מאמר "מהארץ" על תערוכה למלאת מאה שנה לכיבוש הבריטי של ירושלים:

    במשך כ–500 שנה שימש שער יפו תפאורה מושלמת למצביאים שצעדו אל בין חומות ירושלים. תערוכה חדשה מעלה שאלות על הקשר שבין גנרל אלנבי למוטה גור

    https://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-MAGAZINE-1.4652735

    05.12.2017 10:36
    משה גלעד

    שישה שבועות חלפו בין כיבוש באר שבע בסערת פרשים אוסטרלים לבין כניסתו של הצבא הבריטי לירושלים. הצבא העותומני, שנלחם בסוף אוקטובר בעוז וניסה לבלום את דהרת הסוסים המהירה בנגב, התפוגג בתחילת דצמבר באוויר הקריר של ירושלים.

    במשך יותר מ–2,500 שנה צעדו בעיר קצינים שהגיעו כדי לשחרר אותה. תמיד משחררים ותמיד עד לבואו של הכובש הבא. כך עשו נבוזראדן הבבלי וטיטוס הרומאי, עומר אבן אל חטאב המוסלמי ומלכי מסעי הצלב במאה ה–11. כך עשו הממלוכים וכך עשה גם, בדצמבר 1516, הסולטן סלים הראשון, שנכנס לירושלים ללא קרב ושיחרר אותה למען השלטון העותומני. לפיכך, אין זה פלא שכניסתו של הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי לשער יפו תועדה היטב.

    כיבוש ירושלים לא דומה בשום צורה לכיבוש עיר כבאר שבע. גם אם לא היתה לה ב–1917 חשיבות אסטרטגית או צבאית ממשית, המשמעות האמתית של הכניסה לעיר העתיקה לא הסתתרה אף לרגע מעיניהם של הגנרלים אלנבי, ווטסון, שיין, מרדכי גור, רבין, דיין או נרקיס. כולם ידעו בדיוק איפה מתקתקות המצלמות ובאיזו סמטה כורכים את ספר ההיסטוריה. לא במקרה הם צעדו זקופים בדיוק לשם. הבריטים חיכו 600 שנים, מאז מסעי הצלב, להזדמנות המתאימה לשוב ולשחרר את העיר מן הכובשים המוסלמים. הצבא העותומני נסוג ללא קרב. הבריטים, ברגישות או בתחכום, לא הדגישו את ההיבטים הדתיים של הכיבוש. הם חלקו כבוד לבני כל הדתות והצהירו מיד על חשיבות שמירת המקומות הקדושים.

    כמו במערך אסטרולוגי חד־פעמי מסתדרים בימים אלה כוכבי האירועים ההיסטוריים ונושאים תאריכים עגולים, שמפתים כותבים, אוצרים וחובבי עבר להשוות, להסיק מסקנות נבונות בדיעבד. 100 שנים להצהרת בלפור, 100 שנים לכיבוש ירושלים ולסיום השלטון העותומני. 50 שנים לכיבושה־שחרורה של העיר העתיקה במלחמת ששת הימים. האם אפשר לבקש מן הכוכבים שורה ארוכה ומסודרת יותר?

    לא אלנבי, לא ירושלים ולא 1917: רבים מתצלומי כניעת העיר שגוייo
    התערוכה "גנרל וג'נטלמן — אלנבי בשערי ירושלים" תיפתח במוזיאון מגדל דוד ביום שני הקרוב, בדיוק 100 שנה אחרי כיבוש העיר, בטקס שחזור חגיגי ברחבת שער יפו. על מדרגות מצודת מגדל דוד תשוחזר התמונה ההיסטורית שבה הכריז אלנבי על תחילת השלטון הבריטי בירושלים. לדברי ד"ר נורית שלו־כליפא, שאצרה את התערוכה לצד דינה גרוסמן, המוצגים מתארים את השתלשלות האירועים הדרמטיים בשבוע אחד, שהחל בבוקר 8 בדצמבר 1917, שבו עזבו הטורקים את העיר ועידן חדש נפתח בירושלים.

    במקום יוצגו סרטים, צילומים וחפצים מקוריים ונדירים, תעודות, כרזות, מזכרות ואלבומי תיירות אישיים. בין היתר יוצגו דגל הכניעה הלבן, שאולתר מקרעי סדינים, מפתחות העיר המקוריים, ספרי תורה וחנוכיות ועוד. מוצגים רבים הושאלו ממוזיאונים באנגליה ומאוספים פרטיים במיוחד לתערוכה, שתוצג עד ספטמבר 2018.

    לא קל להיכנע
    מיד לאחר נסיגת הכוחות הטורקיים אירגן ראש העיר חוסיין סאלים אל־חוסייני משלחת כניעה וצירף אליה את הצלם הולס לארס לרסון. בדרך עצרו בבית החולים האיטלקי, הסירו סדין לבן מאחת המיטות וחיברו למקל־מטאטא כדי ליצור דגל כניעה.

    ב–5:00 לפנות בוקר זיהתה המשלחת שני טבחים אנגלים שנשלחו בערב הקודם לרכוש ביצים בכפר הסמוך ואיבדו את דרכם. המשלחת מיהרה להיכנע בפני שני הסמלים, אלא שהם סירבו לקבל את כתב הכניעה ויצאו לחפש את מפקדם. בעודם עושים דרכם למחנה, צצו סמלי סיור בריטים ברובים דרוכים ודרשו שחברי המשלחת יזדהו. ראש העיר ניסה להיכנע גם בפניהם וגם הם סירבו, אבל הסכימו להצטלם עם המשלחת. כמה שעות לאחר מכן הגיע הקולונל ווטסון והוצג בפני ראש העיר. ווטסון הסכים לקבל את כתב הכניעה וכולם פנו לבית החולים "שערי צדק", לחגוג על תה וביסקוויטים.

    למחרת הביא הצלם לרסון את תמונות הטקס של ווטסון למפקדה של גנרל מאיור ג'ון שיין בעיר. הגנרל זעם על הקולונל ווטסון שקיבל את כניעת העיר בשם הגנרל אלנבי, והורה להשמיד את התמונות.

    יומיים לאחר מכן הגיע אלנבי לירושלים. מול שער יפו ירד הגנרל מסוסו ונכנס לעיר ברגל, כמחוות כבוד למעמדה הרם של ירושלים. אלנבי ביטל את טקסי הכניעה הקודמים ודרש לארגן טקס כניעה נוסף בפניו. ראש העיר אל־חוסייני נעדר מהטקס כי לקה בינתיים בדלקת ריאות, ממנה ימות זמן קצר אחר כך. ביומנו כתב הגנרל הבריטי: "נכנסתי לעיר רשמית ב–11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיוויזיה הצרפתית והדיוויזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה. התהלוכה היתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי על ידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, ויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פני יפה".

    שחרור או כיבוש?
    בנאומו בבאר שבע בסוף אוקטובר אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "לפני 100 שנה, החיילים האמיצים שיחררו את באר שבע עבור בני ובנות אברהם, ונתנו להם את האפשרות להיכנס לשערי ההיסטוריה". גם בהודעת העירייה מאותו יום נכתב: "ב–31 באוקטובר 2017 מלאו 100 שנים לשחרור באר שבע על ידי הבריטים וכוחות אנז"ק מידי האימפריה העותומנית במלחמת העולם הראשונה".

    האם הבריטים כבשו את באר שבע או שיחררו אותה? ואם כך — מה ייאמר על ירושלים? נכבשה או שוחררה? "נס חנוכה", "מתנת חג המולד", הם שניים מן הכינויים שבהם הוכתרה כניסת הבריטים לבירה. "ירושלים לעולם אינה נכבשת באמת, ונדמה שלמעשה היא זו הכובשת את כובשיה", אומרת שלו־כליפא. "כיבוש ירושלים ב–1917 היה שונה מקודמיו. השליטים החדשים התבוננו בעיר הקדומה בחרדת קודש, נכנסו בשעריה על בהונות והאמינו כי הפנימו את לקחי העבר. תחושותיהם הדהדו ברעיון, בדימוי, בצורה ובסמל ששימשו אותם בעיצוב הטקסים והזיכרון המציינים את מאורע הכיבוש, והפכו בסיס לאגדות ומיתוסים".

    יחד עם זאת, היא מוסיפה כי כל מי שמגיע לירושלים וכובש אותה מבהיר שכל מה שקרה קודם לכן מקורו בטעות. האל הוא זה ששלח אותו בשליחות הרת גורל ואחריו לא יבוא איש, כמובן. זהו הכיבוש האחרון. "העיר מתעתעת בכולם ואיש לא נשאר כאן לנצח", מסכמת שלו־כליפא. גם כניסתם של הבריטים לעיר מוצגת כהתקדשות מחודשת שלה בעת החדשה: "דבר אינו תמים בירושלים, הכול כבד ועמוס משמעויות".

    התערוכה במגדל דוד תציג את ציר הזמן ועליו שבעה כיבושים קודמים של ירושלים. לדברי שלו־כליפא, המאפיין הבולט ביותר בכיבוש העיר בידי הבריטים הוא שהסמל של יהודה המשתחררת יצא מיד לאור. באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, שהוקמה עשור קודם לכן, הטביעו מטבעות ועליהם דמות נשית שקורעת את כבליה. על כמה מדליות הופיעו דמויות של יהודה המכבי וסמל המנורה. בהצהרה שקרא אלנבי על מדרגות מגדל דוד, רק חמישה שבועות לאחר הצהרת בלפור, נאמר בשבע שפות שהבריטים קיבלו פיקדון ששייך לכולם והם מתחננים בפני התושבים שישמרו על המקומות הקדושים. העברית קיבלה בהצהרה זו גושפנקה רשמית. "מדהימה", כינתה שלו־כליפא את ההצהרה שקרא אלנבי.

    כאשר אני מבקש ממנה למתוח את ההשוואה ההיסטורית עוד קצת ולהשוות בין כניסת אלנבי לעיר העתיקה לכניסת גור ורבין ב–1967, שלו־כליפא אינה ששה להשיב. "אנחנו מציגות את הממצאים וכל אחד מן המבקרים בתערוכה רואה את המוצגים ויוצא מחוזק בדעה שאיתה נכנס. העיר הזאת היא מושג ששולט בבני האדם, יצור שאי אפשר להשתלט עליו".

    פרופ' יגאל שפי, מומחה להיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל אביב, מסביר שהבריטים כבשו את העיר לאחר 400 שנות שלטון עותומני לגיטימי. "היו קבוצות באוכלוסייה בירושלים שראו זאת כשחרור, אולי כשחרור מעריצות או מתנאים סביבתיים קשים, אבל אין בכלל ספק שהתושבים המוסלמים בעיר לא ראו זאת כשחרור. היישוב היהודי היה היחיד שראה בכניסת אלנבי לעיר שחרור מעול ותום תקופת סבל".

    על פי האומדן המקובל, באותה תקופה התגוררו כ–70 אלף תושבים בירושלים. 45 אלף מתוכם יהודים, 12 אלף מוסלמים ו–13 אלף נוצרים. שפי מוסיף שדווקא עבור הבריטים היה כיבוש ירושלים שחרור בהיבטים דתיים. עבורם היתה זאת נקמה על כשלון מסעי הצלב 600 שנים קודם לכן. המלה "שחרור" נושאת לדבריו משמעויות אידאולוגיות ולא היסטוריות, ולאור זאת אירועי דצמבר 1917 אינם מתאימים לכינוי "שחרור". הבריטים, מסביר שפי, הדגישו את החלפת השלטון העריץ, אבל לא את השלטון המוסלמי.

    לדברי שפי, משמעות כיבוש ירושלים היתה בעיקר פוליטית. יש לעיר ערך סימבולי עצום וכיבושה היה הישג שאפשר להציג בפני העם הבריטי כהצלחה נדירה באותה תקופה. הישג זה גם בנה את הקריירה של אלנבי באופן אישי — עד אז נחשב כמפקד ארמיה טוב אבל לא מזהיר. אם לא היה מגיע לירושלים לא היה בולט במאומה מעל הגנרלים האחרים.

    כאשר אני שואל את שפי לגבי ההשוואה עם גור, הוא חושב לרגע ומשיב שהשוואה כזו אינה מופרכת: "בשני המקרים ההישג בירושלים העניק לגנרלים פרסום, יוקרה ומוניטין. אחרים לחמו לא פחות ואולי אפילו יותר, אבל כיבוש הכותל והעיר העתיקה בנה את שמו של מוטה גור, עד אז מפקד חטיבת צנחנים די אלמוני, וסלל את דרכו לרמטכ"לות. כיבוש ירושלים העניק לאלנבי קידום מיידי — הוא מונה לנציב העליון במצרים. זכה לתואר אצולה ובחר להיקרא 'הרוזן של מגידו'". עם שובו לבריטניה מונה לבית הלורדים. גור כיהן בהמשך דרכו כשר בממשלת ישראל.

    התפאורה כבר מוכנה
    במשך יותר משעה אני עומד בשער יפו ומתבונן סביב. השער היפה נבנה ב–1538. הסולטן סולימן הראשון הורה לבנותו כחלק מחומת העיר שהוקמה במאה ה–16. ב–1898, כאשר התכוננו לבואו של הקיסר הגרמני וילהלם השני, פרצו בחומת העיר פרצה רחבה לצד שער יפו, כדי שהקיסר יוכל להיכנס לעיר עם מרכבתו.

    מיד לאחר שחוצים את השער מגיעים לכיכר עומר אבן אל חטאב, חליפה בן המאה השביעית, אשר "שיחרר" אותה מידי הביזנטים. בכיכר פועל עדיין המלון שנקרא פעם "גרנד ניו הוטל" ואחר כך "מלון צנטראל", "מלון לויד", "מלון פאסט", "מלון אימפריאל" ולבסוף "מלון ניו אימפריאל", שמנהלת משפחת אל־דג'אני. חדר ללילה עולה בו עכשיו 99 דולר בלבד. אורחים ששהו בו בשבוע שעבר כתבו באתר המלון כי ספגו "חוויה היסטורית". ממש כך. לצד השער מתנשאים מגדל דוד והמצודה. בולט בהעדרו מגדל השעון הגבוה והיפה שמופיע בצילומים הישנים ונהרס אחר כך בידי הבריטים, כי לא נראה להם מתאים לרקע. כל אלה הם התפאורה. ההצגה הגדולה עדיין מתנהלת כאן בכל יום. כל היום.

    דבר אלי בפרחים

    בידי עמי זהבי, אספן של אלבומי פרחים עתיקים, 21 אלבומים ובהם פרחי ארץ ישראל מיובשים, שנמכרו לחיילים הבריטיים ולתיירים בעיר כמזכרות. אלה לא בדיוק אלבומי הניצחון של 67', אבל בכולם מופיעה ההקדשה "כמזכרת לחיילי הצבא הבריטי שכבשו את ארץ הקודש בדצמבר 1917".

    דפי הפרחים באלבומים אלה אינם שונים מאלבומים שהופצו קודם לכן, רק עמוד ההקדשה התעדכן. לדברי זהבי, מידת הדיוק והמיומנות בעבודת הייבוש וההדבקה נותרו בשנים הראשונות שלאחר המלחמה ללא שינוי, וגם הנושא העיקרי של האלבומים — תיאור בפרחים של "אתרים ידועים לצליין הנוצרי" — לא השתנה. כמעט כל האלבומים מתמקדים בהיבט הדתי־צלייני. הבדל אחד ניכר עליו הוא מצביע מתמקד בעיטור כריכות העץ. מ–1917 כמעט כל כריכות העץ מגולפות בדמות כיפת הסלע על הר הבית.

    עם סיום המלחמה מצביע זהבי על גידול עצום בצליינות ובתיירות, שבעקבותיו נפתחו חנויות מזכרות רבות בעיר. הביקוש הגדול הביא לייצור מוגבר של אלבומי פרחים, אבל רמת העיצוב שלהם ירדה. על הכריכות מתרבים העיטורים האוריינטליים: רועה, שיירת גמלים, בדואי רוכב על הגמל, כמה כבשים, עצי תמר.

  5. מאת אלי אשד:‏

    כיבוש חיפה בידי הבריטים העותומאנים ב-1917 המתואר בסיפור שלמעלה "אקמק" לא מונצח בחיפה .כנראה אינו נחשב לאירוע חשוב מספיק בתולדות העיר.הוא זכור כיום בעיקר בגלל "אקמק" של אשר ברש.
    לא כך כיבוש הערים באר שבע וירושלים שבהחלט מונצחים כפי שמתואר במאמר הזה:

    לקראת טקסי 100 שנה לראשית הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל
    https://www.mytelaviv.co.il/index.php?dir=site&page=articles&op=item&cs=3365&mode=print

    31 באוקטובר 1917-2017

    באר שבע, הייתה שער הכניסה של הבריטים לארץ-ישראל, העיר הארץ ישראלית הראשונה שנכבשה במלחמת העולם הראשונה, במתקפת תותחים גדולה של הצבא הבריטי ולאחר מכן בהסתערות פרשים אוסטרליים, מכוחות אנז"ק. יום לחימה של ה-31 באוקטובר 1917, היה יום הלחימה הארוך והמוצלח של אלנבי בבאר שבע, באחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם הראשונה, לפחות באזור ארץ ישראל

    מאת אילן שחורי

    מלחמת העולם הראשונה שפרצה באירופה ב-28 ביולי 1914, הגיעה לשערי ארץ ישראל רק כעבור יותר משלוש שנים. מינואר 1917, החלו הבריטים לדחוק את העות'מניים מחצי האי סיני והתייצבו בשערי רפיח בדרום הרצועה. ב-26 במרס 1917 ולאחר מכן ב-26 באפריל 1917 ניסו הבריטים ונכשלו בכיבושה של עזה והתקדמותם נחסמה.

    מחיר כישלון שתי ההתקפות על עזה גבה את מחיר ממפקד הכוחות הבריטיים, גנרל ארצ'יבלד מארי, שהיה עד אז מפקד חיל משלוח בפיקוד בריטי שחנה במצרים במלחמת העולם הראשונה ( חיל המשלוח המצרי) , ומפקדתו הייתה בקהיר וכשיעודו העיקרי היה הגנה על תעלת סואץ. לאחר ההפסד הכפול בעזה, גנרל ארצ'יבלד מארי, הוחלף על ידי קבינט המלחמה הבריטי, בגנרל בן 56 אדמונד אלנבי, שתפס פיקוד על כוחותיו ביוני 1917. מיד עם כניסתו לתפקידו כמפקד הכוחות הבריטיים, החל אלנבי במסכת תרגילי הטעייה נגד הכוחות התורכיים ובין היתר, בשעה שהתוכים המתינו למתקפה שלישית על עזה, החליט אלנבי להפתיעם לכבוש דווקא את באר שבע ולאחר ורק לאחר מכן את עזה. כחלק מההונאה נקטו הבריטים אמצעי הסוואה והטעיה. מטוסים קלים גרמניים שהיו באזור לא הבחינו בתנועות הצבא הבריטי שנערכו בעיקר בחשכה, ללא אורות. במחקר מפורסם הסיפור על תרגיל ההטעיה המקורי של הבריטים, לפיו "אבד" תיק מסמכים חשוב ובו התכנית השלישית לתקיפה על עזה, ליד החזית העות'מאנית, בעוד אלנבי תכנן ובצע הבקעה בגזרת באר שבע.

    באר שבע, הייתה לפיכך, שער הכניסה של הבריטים לארץ-ישראל, העיר הארץ ישראלית הראשונה שנכבשה במלחמת העולם הראשונה, במתקפת תותחים גדולה של הצבא הבריטי ולאחר מכן בהסתערות פרשים אוסטרליים, מכוחות אנז"ק. יום לחימה של ה-31 באוקטובר 1917, היה יום הלחימה הארוך והמוצלח של אלנבי בבאר שבע, באחד הקרבות המכריעים במלחמת העולם הראשונה, לפחות באזור ארץ ישראל. לאחר יום מנוחה ללוחמים שהכריז אלנבי, המשיכו הכוחות הבריטים והחיילים האוסטרליים והניו-זילנדים, מאנשי אנז"ק, לקרב עזה השלישי והמוצלח שהחל בלילה שבין ה-1 וה-2 של נובמבר 1917. עד ה-8 בנובמבר 1917, כבר שלטו כוחותיו של אלנבי על כל החזית הדרומית. מכביש חברון במזרח עד חוף הים בעזה.

    חטיבת הפרשים הקלים הרביעית מאוסטרליה מסתערת על באר שבע

    לאחר הקרב בבאר שבע ניהלו הבריטים בהצלחה את קרב עיון קרא ליד נס ציונה ב-14 בנובמבר, ושלושה ימים מאוחר יותר ב-16 בנובמבר 1917 כבר הייתה הדיוויזיה ה-52 הסקוטית בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון היל, בשערי יפו ותל-אביב, שנכבשו למעשה כמעט ללא קרב. יום למחרת ב-17 בנובמבר 1917 כבר היו התייצבו הכוחות הסקוטיים על הגדה הדרומית של הירקון, שהיה מכשלו מים טבעי גדול באזור. ב-24 בנובמבר 1917 נערך ניסיון ראשון לצלוח את הירקון שנהדף על ידי העות'מניים. בחסות הלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917נערכה המתקפה הבריטית השנייה על הירקון, באסטרטגיה שונה. הפעם בשלוש נקודות צליחה שבחר הגנרל היל. הקרב השני צלח, הכוחות הבריטיים צלחו את הירקון והמשיכו המשיכו להסתער צפונה. במקביל ב-9 בדצמבר 1917 כבר נכנעה ירושלים. כשנה לאחר מכן ב-23 בספטמבר 1918 הושלם כיבוש חיפה והסתיימה עיקרה של מלחמת העולם הראשונה ברחבי ארץ ישראל.

    JAFFA_2

    מצבת קברו של החייל הניו-זילנדי תומס הנרי חולתון, שביקש לציין על מצבו קברו כי הוטא היה החייל הראשון מהכוחות הבריטיים שנכנסו ליפו בעת כיבוש העיר ב נומבר 1917 ( התמונה באדיבות אבי נבון מהעמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל)

    באר שבע, העיר הישראלית הראשונה שנכבשה על ידי הבריטים ב 1917, תהיה גם העיר הראשונה בישראל שתחגוג את 100 השנה לראשית כיבוש הבריטי של ארץ ישראל, סדרת חגיגות גדולה שיחלו בחודשים הקרובים. למען האמת החגיגה הגדולה והמפוארת ביותר תהיה בבאר שבע, ביום הגדול של הסתערות הפרשים האוסטרליים שכבשו את העיר ב-31 באוקטובר .1917 באותו תאריך רק 100 שנה מאוחר יותר, תלבש באר שבע חג, יחד עם משלחת חשובה מאוסטרליה בראשותו של מלקולם טרנבול, ראש ממשלת אוסטרליה, והמוני תיירים שיגיעו לסדרת אירועים חגיגית מרשימה ביותר.

    Bundesarchiv_Bild_146_1970_073_29__Pal__stinafront__Fliegerabwehrbatterie

    יחידת תותחי נ"מ גרמנית בבאר שבע אפריל 1917

    כבר כמה חודשים פועלת ועדת מיוחדת של הגורמים השונים המעורבים בעניין לקראת חגיגות ה-100 שנה. גם מערכת החינוך הבאר בבאר שבע מגויסת לחגיגות ומה-1 בספטמבר, עם ראשית שנת הלימודים הקרובה, יוטמעו חגיגות 100 השנה לכיבוש העיר במערכת החינוך המקומית. ראשי העיר קצת מתעלמים ראשי העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל, העוסקים בתחום זה כל השנה וגם הם נערכו לחגיגות. קיים בבאר שבע, קשר כלשהוא עם שגרירויות אוסטרליה וניו זילנד בישראל, שבפועל הם אחראים לתכנים של החגיגות. למעשה עד לשנה האחרונה היה צוות בכיר בשגרירות האוסטרלית יחד עם השגריר, ממונה על הכנת החגיגות וצוות השגרירות פעל בתיאום עם חברי העמותה הישראלית למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל. אולם לאחר החלפת השגריר, שהגיע ברגע לא הכי מתאים, השתנו דברים גם בשגרירות, והשגריר האוסטרלי החדש עדיין לא נכנס כ"כ לעניינים וצוות מיוחד חדש לחגיגות עדיין לא מונה. אצל הניוזילנדים בהעדר שגריר תושב, ועד לאחרונה גם מסיבות פוליטיות העניין יותר איטי..

    DSC01347

    השלט בבית הקברות הבריטי בב"ש, המכריז על הקמת המרכז להנצחת חיילי האנז"ק שנפלו בבאר שבע. ומה עם החיילים הבריטים, חיילי האנז"ק היו פחות מרבע מכלל הנופלים בקרב לכיבוש העיר (צילום: אילן שחורי)

    כ-3,000 תיירים מאוסטרליה, מלבד אנשי פמלייתו של מלקולם טרנבול, ראש ממשלת אוסטרליה ומעל 100 פרשים אוסטרליים ומספר כפול של מלווים, שיגיעו לטקס השחזור של הקרב ההיסטורי, כבר הבטיחו את בואם בסוף אוקטובר לישראל. זאת פרט לעוד כמה מאוד מבקרים מניו-זילנד. בבאר שבע ובטווח הקרוב לבירת הנגב, ולמעשה גם בכל אזור הדרום, כבר לא ניתן להשיג חדרי בתי מלון לימי החגיגות.

    DSC01345

    בית הקברות הבריטי בבאר שבע שצולם השבוע. אחד מבתי הקברות הבריטיים הגדולים ברחבי א"י. מקום טקס הציון המרכזי לכיבוש העיר בנוכחות ראשי ממשלת אוסטרליה וישראל (צילם: אילן שחורי)

    הטקס המרכזי בבאר שבע , ביום שלישי ה-31 באוקטובר, בהשתתפות אלפי אורחים, יהיה בבית הקברות הבריטי בבאר שבע בו יהיה נוכח גם מלקולם טרנבול, ראש ממשלת אוסטרליה וככל הנראה גם בנימין נתניהו ראש ממשלת ישראל. בית הקברות הצבאי הבריטי בבאר שבע הוקם בשלהי מלחמת העולם הראשונה בבאר שבע, ונטמנו בו 1,240 חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה שנהרגו באזור בעת כיבוש ארץ ישראל מידי מספר כמות הנופלים הקבורים בו, זהו בית הקברות הצבאי הבריטי, בין הגדולים במדינת ישראל. בתי קברות לחיילים הבריטיים שנפלו בקרב על ארץ ישראל יש גם ברמלה, הר בירושלים ובחיפה בית הקברות הצבאי הבריטי הגדול ביותר מבין שבעת בתי הקברות הצבאיים הבריטיים שהוקמו בארץ הוא בעזה בו קבורים כ-4000 חללים. סך הכל נהרגו ברחבי ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, קצת יותר מ 16 אלף חיילים.

    Beersheba_in_1917_17

    עמדות הגנה טורקיות ממערב לבאר שבע 1917

    במהלך הטקס המרכזי בבית הקברות הבריטי בבאר שבע, ייחנך בהשתתפות ראש הממשלה האוסטרלי, המוזיאון להנצחת חיילי האנז"ק בבאר שבע, שבנייתו החלה באחרונה. כמה חברות מכינות בימים אלו את התצוגה הדיגיטלית שתהיה במוזיאון ותביא בסדרת מייצגים, בצילום, בסרט ובצליל את סיפורי הקרבות בעיר ובסביבתה. עוד לפני הטקס הרשמי בבית הקברות, תתקיים לאורך רחוב העצמאות בעיר, ממערב למזרח (בו נמצא גם בית הקברות הבריטי) מצעד של 100 פרשים אוסטרליים, מאגודת הפרשים הקלים האוסטרליים על מדיהם המקוריים ושלל בגדי השרד הרשמיים שלהם , הכובע והנוצה וכל סמליהם, ואלו יצעדו עד למכלול באר אברהם הסמוך לנחל באר שבע. שם מאוחר יותר, יקיימו את השחזור ההיסטורי של התקפת הפרשים לכיבושה של באר שבע. במהלך המצעד תעבור שיירת הפרשים גם ליד הסרייה התורכית שלצידה גן אלנבי ופסלו של מפקד הכוחות הבריטיים שכבשו את העיר.

    123

    אנדרטת הפרש האוסטרלי בפארק החייל האוסטרלי בבאר שבע

    בראשות הגנים הלאומיים מתכננים גם טקס, צנוע בתל באר שבע, לזכרם של חיילי אנז"ק מניו זילנד שכבשו את התל והאיזור. במקום אנדרטה קטנה, ששם יתקיים הטקס. עדיין לא ברור איזו משלחת רשמית תגיע באותו יום מניו זילנד. כאמור הטקס הססגוני ביותר ביום החגיגות ב-31 באוקטובר, יהיה שחזור קרב הסתערות הפרשים לכיבושה של העיר. 100 הפרשים שיצעדו בבוקר ברחוב העצמאות, ישתתפו בחזיון לשמחתם של עשרות אלפי האורחים שיגיעו לחזות בטקס המיוחד ליד נחל באר שבע. שחזור דומה התקיים גם לפני עשור במלאות 90 שנה למלחמת עולם הראשונה באזור.

    DSC01396

    יחידת פרשים טורקים נושאי כידונים ממערב לבאר שבע 1917

    כאמור הטקס הססגוני ביותר ביום החגיגות ב-31 באוקטובר, יהיה שחזור קרב הסתערות הפרשים לכיבושה של העיר. 100 הפרשים שיצעדו בבוקר ברחוב העצמאות, ישתתפו בחזיון לשמחתם של עשרות אלפי האורחים שיגיעו לחזות בטקס המיוחד ליד נחל באר שבע. שחזור דומה התקיים גם לפני עשור במלאות 90 שנה למלחמת עולם הראשונה באזור.

    סדרת אירועי 100 שנה לכיבוש הבריטי בבאר שבע הולכים ומתגבשים ועדיין צפויים עוד שינויים. עדיין לא ידוע במדויק היכן יהיו עוד טקסים ואירועים לציון הקרובות. מאות מבין התיירים האוסטרלים שיגיעו לטקס מתכננים לפני ולאחר מכן לטייל ברחבי ישראל, לפקוד את איזורי הקרבות השונים ואת בתי הקברות הבריטיים.

    BersheebaWWI

    כיכר ג'מאל פאחה בלב העיר העתיקה בבאר שבע, בראשית 1917. זמן קצר לאחר מכן הפכה לכיכר אלנבי

    בירושלים לא ידוע על סדרת אירועים רשמית. בעמותה לתולדות למלחמת העולם הראשונה חשבו לשחזר את טקס כניסת אלנבי לירושלים ב-9 בדצמבר ואף להזמין את הבאים להתלבש במיטב הבגדים הבריטיים, היהודיים והפלשתינאים שהיו לפני מאה שנה. אך בינתיים התכנית אינה יוצאת לפועל מסיבות שונות. מי שכן מתארגן לקראת חגיגות ה-100 לכיבושה הבריטי של ירושלים הם אנשי מוזיאון מגדל דוד, שיחד עם יד יצחק בן צבי וראשי העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, מכינים סדרת אירועים חגיגיים. ככל הנראה יגיעו לאירועים בירושלים כמה אורחים חשובים מבריטניה, ייתכן גם אחדים מבני משפחתו של הגנרל אלנבי.

    במוזיאון מיגדל דוד יפתח לקראת סוף השנה שתי תערוכות. הגדולה יותר: תערוכת "קול פעמוני גאולה" -מאה שנים לכיבוש ירושלים על ידי בריטניה. התערוכה תתמקד במאורעות הימים המכריעים (8- 11 בדצמבר) בשלהי מלחמת העולם הראשונה, שבהם חצתה ירושלים את הסף אל עידן חדש בתולדותיה.התורכים עזבו בחטף את העיר ובידי ראש העיר הופקד מכתב כניעה. נושא דגל לבן יצא למסור את ירושלים לנציגי הצבא הבריטי. לאחר מפגשים אחדים עם חיילים וקצינים נכנעה העיר. ב-11 בדצמבר 1917 ניצב הגנרל אדמונד אלנבי בפתח המצודה (מוזיאון מגדל דוד) ופנה אל תושבי העיר, לראשונה בדברי ימיה, בהצהרה שתורגמה והוקראה בשבע שפות ומפצירה בהם להמשיך ולמלא את פולחנם, תפילתם ומסורתם בחסות השלטון החדש.

    אנשי מוזיאון מיגדל דוד אומרים כי "נס חנוכה", "מתנת חג המולד", הם רק כמה מהתארים שבהם הוכתר הרגע ההיסטורי שבו החליפה ירושלים, העיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, את העות'מאניים – שליטיה במשך 400 שנים – בצבא בריטניה, שחצה את מפתנה בחורף 1917. העיר הקדושה נמסרה למשמרת שליטיה החדשים בסדרה של נסיבות שחברו בהן אכזריותה של המלחמה וחמלה שהפגינו הן שליטיה המובסים של העיר והן כובשיה. ענווה מול רגעים רבי הוד, אך גם לא מעט אגדות מקומיות, צירופי מקרים קומיים וכמה חידות לא פתורות.. שעל חלקן ננסה לענות לאחר מאה שנים.

    800px_Allenby_enters_Jerusalem_1917

    כניסת הגנרל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917

    במוקד התערוכה, אותה אוצרת ד"ר נירית שלו כליפא, תסופר הדרמה של כניעת ירושלים מזוויות שונות וחדשות. התערוכה תרחיב אל תיאור צעדיו הראשונים של הממשל החדש, המשקפים את מאורעות ומוראות מלחמת העולם הראשונה בירושלים.התערוכה תוצג במוזיאון מגדל דוד לתולדות ירושלים, מוזיאון העיר והמקום שבו התרחש שיאה של הדרמה ההיסטורית. בתערוכה יוצגו חפצים מקוריים, המעידים על המאורעות, תעודות ועדויות בנות הזמן המאירות את נקודת המבט האישית, מזכרות ואלבומי תיירות וצליינות המלחמה.בין המוצגים, שרבים מהם יוצגו לראשונה יהיו גלויות, מזכרות יומנים וכרזות רחוב המעידים על המציאות ברגע חציית הסף בפתחו של פרק היסטורי רב משמעות זה.

    800px_Allenby_2

    טקס הכניעה הרשמי של הכוחות העותקמנים בירושלים לגרנרל אלנבי על מדרגות מיגדל דוד. -11 בדצמבר 1917. כעבור 100 שנה ישוחזר הטקס עם בני משפחת אלנבי.

    התערוכה השנייה במוזיאון מיגדל דוד לקראת 100 שנה לכיבושה של ירושלים, תעסוק בתרבות הפנאי בהיבטיה השונים בתקופת המנדט. הבלוי, הספורט, הזמן הפנוי ועוד. אוצרת התערוכה: ליאת מרגלית. אילת ליבר, מנכ"לית מוזיאון מגדל דוד סיפרה לנו השבוע כי התוכניות הסופיות לרגל אירועי 100 שנה לכיבוש ירושלים עדיין מתגבשות, וככל הנראה יתקיים טקס שיחזור כנסיעת העיר וכניסת אלנבי לעיר העתיקה באירוע שהיה במקור על מדרגות מגדל דוד. אירוע חגיגי שיתקיים השנה בהשתתפות בני משפחתו של אלנבי.

    Alenbi1

    כניסת הגנרל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917Battle_of_Beersheba_hebrew

    להשלמת חווית המאמר ראו מספר מקורות דיגיטליים לקרבות הבריטים במלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל בלינק הזה:

    http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/2229454

    וכן קטעי יוטיוב:

    כיבוש בריטי

    http://www.mytelaviv.co.il/KibushBriti100Y

    סיפורה של באר שבע

    https://www.youtube.com/watch?v=pDaOnOZoyv4

    שיחזור מסע הכבוש 90 שנה למלחמת העולם הראשונה

    https://www.youtube.com/watch?v=DtVbVVa7fRg

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*