על הספר “תיאטרון הילדים” מאת שלומית הרטמייר, איורים: ענבל אבן, עריכה: יותם שווימר, הוצאת “רימונים”, 2017, 143 עמודים.

מאת אלי אשד

תקציר הספר על הכריכה:

במרתף הבית של לאון ובטקה הקימו האח והאחות בני השמונה והשש תיאטרון בובות מיוחד. בתיאטרון היו בובות גדולות וקטנות, תפאורה, מסך מווילון קטיפה אדום ומחזה מרתק. הדוד רפאל עזר להם בהקמת התיאטרון, והם ערכו  חזרות לקראת ההצגה, שאליה הזמינו את ילדי הכיתה והשכונה. כך נולד תיאטרון הילדים.

השנה הייתה 1939. לאון ובטקה גרו בפולין והימים היו הימים הסוערים של לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבה נספו שישה מיליון יהודים ועוד בני עמים נוספים. ללאון ולבטקה וגם לחבריהם הייתה ילדות מאושרת עד שפרצה המלחמה. הספר מתאר את סיפורו של תיאטרון הילדים שהם הקימו יחד עם עוד שלושה חברים בגילם, את ההרפתקה הגדולה שעברה עליהם, את השמחה וגם את הכאב וההתמודדות עם נערים אנטישמיים, שרדפו אחריהם לאחר שעות הלימודים, נאבקו עימם ואפילו פגעו והכאיבו לכלב הקטן והמתוק שלהם, גולי.

שלומית הרטמייר, מחברת הספר, היא בתו של לאון, ממקימי תיאטרון הילדים, שסיפר לה את הסיפור, והיא העלתה אותו על הכתב. לאון היה ניצול שואה ונפטר בשנה האחרונה, כשכבר ידע שהספר שבתו כתבה, עומד לצאת לאור. שלומית היא ילידת חולון, כותבת ויוצרת לילדים ולמבוגרים, עובדת בעריכת פרסומים מדעיים ובספרנות. למדה ספרות ובלשנות ותעודת הוראה בשפות באוניברסיטת תל אביב, ולימודי תעודה בעריכת לשון באוניברסיטת בר-אילן.

תיאטרון הילדים הוא ספרה הראשון. הספר מיועד לילדים בכיתות ב’-ד’.

איור מתוך “תיאטרון הילדים”. איירה: ענבל אבן

“בלילה חלמתי חלום.

המסך האדום נפתח, והופיעו בובות וליצנים. הם חבשו כובעים אדומים וצלצלו בפעמון קטן. הם רקדו ושרו לקול מנגינה עליזה, וניגנו בתופים ובגיטרות. בובה אחת הייתה קצת מפחידה, אבל כל השאר היו מצחיקות. בלילה הזה צחקתי כמה פעמים מתוך שינה. אני נשבע לכם.”

“תיאטרון הילדים”, עמ’ 16-15.

שלומית הרטמאייר, סופרת ומשוררת לילדים, יצרה ספר הנדיר מאוד היום, המבוסס על פרשה אמיתית  בחייו של אביה המנוח, כאשר הוא וחבריו ניסו ליצור הצגת בובות בעיירה קטנה בפולין בשם בוריסלב, בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה.

איירה ענבל אבן

מהשלד הסיפורי  הזה יצרה שלומית ספר שמביא לנו תמונות, צבעים, ריחות ותחושה שאנו נמצאים בעולם הזה, בעיירה הקטנה בפולין, עם הילדים היהודיים הסקרניים שנתקלים בהצגה למבוגרים בשם “הגולם” על ענק מסתורי המשרת את הרב כנגד פורעים אנטישמיים, ומנסים לשחזר אותה בעצמם באמצעיהם  המוגבלים.

לכאורה עוד ספר על השואה, אחד מני רבים. והרי כל ספר שיוצא בעשרות השנים האחרונות על חיי ילדים באירופה לפני עשרות שנים מסווג אוטומטית כ”ספר שואה”.  משל כל מה שאנו יכולים לקרוא על תקופה זאת באירופה הוא עוד סיפור מצמרר מסבלות ילדים יהודיים בין השנים 1939-1945.

אבל למעשה לא כך כלל וכלל במקרה שלפנינו. זהו ספר על תקופה אחרת ועולם אחר, עולם שהוא לא בהכרח גרוע יותר מזה הישראלי, המוכר לילדים הקוראים את הספר, למרות התרחשות העלילה בפולין, ארץ שאינה זכורה לנו לטובה מהזיכרון ההיסטורי היהודי במאה העשרים.

Image result for ‫בוריסלב‬‎

העיירה הפולנית בוריסלב בזמן התרחשות עלילת “תיאטרון הילדים”

זהו ניסיון כנה לתאר לילדים בבית הספר היסודי (ובעצם גם עבור המבוגרים יותר) ילדים בני גילם ואת חייהם שם בצורה האמינה והדקדקנית ביותר האפשרית, על סמך מחקר מפורט ביותר בפרטי הפרטים של התקופה. כל זאת, עד שהקורא הצעיר שלו מיועד הספר ישתכנע שאכן הוא נמצא שם עם הילדים האלו בתקופה אחרת ובעולם אחר ושונה מאוד מכל מה שהוא מכיר (למשל, אין להם בכלל פלאפונים להסתכל עליהם  ולשאוב כל מידע שהם צריכים !)

Coat of Arms of Boryslav.svg

סמל העיירה בוריסלב, כולל מגדל הנפט

תוך כדי הקריאה בסיפור המרתק והחי הם גם ילמדו כמה פרטים מעניינים ולא ידועים על חיי היהודים באזור, למשל האם ידעתם שבאזור הפולני שבו מתרחשת העלילה מתקיים על הכנסות מזיקוק נפט? התהליך של זיקוק הנפט והמצאת מנורת הנפט הראשונה בעולם היה פרי יצירתיותם של תושבי האזור,  הרב שרינר ובנו שמצאו נפט אצלם בחצר וגילו כיצד מזקקים אותו. ומאז החלו עסקי הנפט באזור ובארץ.  אבל כמובן פרטי מידע כאלה הם משניים לסיפור שהוא תיאור חייהם ועלילותיהם של חבורת ילדים נחושים להגשים את מטרתם לקיים הצגה של תיאטרון בובות, למרות כל המכשולים בדרך, כולל מאבקים פנימיים בין בני החבורה עצמם.

אין בספר הזה פנטסיה, אין בו מעשי כשפים או אירועים “מותחים”. כול שיש בו, וזה הרבה מאוד, הוא תיאור חייהם של חבורת ילדים וכלבם, המחליטים לעשות דבר שמעולם לא נעשה, ליצור תיאטרון בובות, ולאחר מאמצים רבים מצליחים לעשות וזאת ולהציג הצגה אחת. הם חווים חוויות בזמן ההתמודדות עם עולם ההורים ועולם המורים, ועם ילדים פולניים אנטישמים שמציקים להם.

אבל איש לא ימנע מהם לבצע את המטרה הגדולה, להציג הצגה “מצליחה” ( !) על הגולם, אפילו שבאופן בלתי צפוי רק הילדה שבחבורה תגלם עם בובה את הענק המפחיד בסיפור. דבר זה מראה לילדים שגם ילדה יכולה להיות תוקפנית ומפחידה, אפילו אם רק כחלק מהצגת בובות…

רומן היסטורי לילדים

אין ספרים רבים כמו “תיאטרון הילדים” בספרות הילדים בעברית, וגם לא היו בעבר.

Image result for ‫יאנוש קורצ'אק בקייטנה‬‎

לכאורה אפשר להשוות את הספר הזה לספריו של יאנוש קורצ’ק מפולין בתקופה שלפני השואה, למשל “בקייטנה”, שתיאר קייטנה של ילדים יהודיים, וגם לספריו של הסופר הפולני קורנל מקושינסקי, שתיאר חיי ילדים פולניים מהתקופה שלפני המלחמה, ספרים כמו “השד מכיתה ז'”.

Related image Related image

הספר גם הזכיר לי מאוד את ספריו של בנימין טנא, הידוע בעיקר כעורך המיתולוגי של שבועון הילדים “משמר לילדים” לאורך שנים רבות. הוא כתב ספרים על ילדותו בפולין, ביניהם “בצל עץ הערמון” ו”קורות כיתה אחת”, ושם ילדותו מתוארת כמלווה באנטישמיות אבל גם לא נוראית כל כך. בפולין היו עוד דברים חוץ מאנטישמיות, וטנא תיאר אותם.

אבל יש הבדלים גדולים בין הספרים שצויינו ובין “תיאטרון הילדים”. בספרים שציינתי למעלה הסופרים תיארו חוויות המוכרות להם מניסיונם האישי והמוכרות גם לקוראיהם, ואילו ב”תיאטרון הילדים” המחברת חייבת לשחזר ולהציג בצורה אמינה ומושכת לילדים עולם שאינו מוכר כלל לא לה ולא ולקוראיה.

וכך עושה שלומית הרטמאייר בספר המקסים שלה. בהחלט אין להגדירו כ”ספר שואה” – זה רק עושה לו שירות דב. נכון יותר לקרוא לו “סיפור ילדים היסטורי” או “סיפור ילדים תקופתי”.

והנה ריאיון קצר עם המחברת:

אלי: הספר הזה נראה כמבוסס על תחקיר מפורט על תקופה ומקום שאינך מכירה כלל, ובכל זאת התיאור משכנע. איזה תחקיר עשית?

Image result for ‫שלומית הרטמייר‬‎

שלומית הרטמייר

שלומית: היה תחקיר מפורט. קודם כול מסיפורים ששמעתי מאבי ז”ל, שעליו מתבססת דמות הגיבור בספר, אבל כמובן שזה לא הספיק כלל. כדי להבין ולהכיר ולהעביר לקוראים את ה תחושה שהם באמת נמצאים במקום שבו לא היו מעולם ומבינים את כל המתרחש שם  קראתי ספרים רבים. סיפורי חיים של אנשים מן העיירה שהוציאו לאור ספרים, ספר זיכרון לעיירה, ואפילו את פנקס הקהילות בהוצאת “יד ושם”.
אספתי מכולם חומר פרטי, פרטים קטנים שנמצאים במקומות שונים בספר ותורמים, אני מקווה, לאמינות וגם להנאה של הקוראים הצעירים, שמניסיוני תמיד שמים  לב לפרטי הפרטים הקטנים ביותר.

  1. Image result for ‫בוריסלב‬‎
  2. אנשי העיירה בוריסלב בשנות השלושים

ראיון עם המאיירת

הספר מאוייר באיורים מקסימים של המאיירת הצעירה והמוכשרת ענבל אבן, שמוסיפים ותורמים לתמונה החיה של העיירה בפולין בשנת 1939, כמה חודשים לפני המבול הגדול של מלחמת העולם השנייה.

אלי: האם יש לך נסיון קודם באיור ספרי ילדים? כאלו המתרחשים בתקופה אחרת? זה לא דבר פשוט לאייר ספרים כאלו…

ענבל אבן

ענבל: “תיאטרון הילדים” הוא הספר השלישי שאיירתי מאז שסיימתי ללמוד, ובמהלך הלימודים יצא לי להתנסות באיור ספר ילדים בהנחיית המאיירת עפרה עמית, שעד היום היא השראה גדולה מאוד בשבילי.

האמת שכל הספרים שיצא לי לאייר התרחשו בתקופות אחרות, ואני מאוד שמחה שכך יצא. מאז ומתמיד הייתי מאד נוסטלגית, ואהבתי לחקור תקופות אחרות ומקומות אחרים בעולם.

הספר שאיירתי כפרויקט בשנת הלימודים האחרונה שלי היה על השיר ״האיש עם השערות״ מתוך הכבש השישה עשר שכתב יהונתן גפן, שהתפרסם באלבום שיצא לאור בשנת 1978.

הספר הראשון שאיירתי, “החתולים של קופנהאגן״ בהוצאת אחוזת בית, נכתב ע״י הסופר הבריטי ג׳יימס ג׳ויס בשנת 1936, בזמן שגר בקופנהאגן. הספר עוד לא יצא לאור, אבל אני מקווה שיצא בקרוב.

Image result for ‫ענבל אבן‬‎

הספר השני שאיירתי, ״עץ המשאלות״ בהוצאת “רימונים”, נכתב ע״י הסופר האמריקאי ויליאם פוקנר בשנת 1927, בזמן שגר בניו אורלינס.

והספר השלישי שאיירתי, ״תיאטרון הילדים״, גם הוא להוצאת “רימונים”, נכתב אומנם עכשיו ע״י שלומית הרטמייר, אך הוא מדבר על התקופה שלפני מלחמת העולם השנייה בפולין.

אלי: אז איך ניגשת לאיור של המקום והתקופה הלא מוכרים שבהן מתרחשת העלילה עיר קטנה בפולין לפני מלחמת העולם השנייה ?

ענבל: בכל הספרים שיצא לי לאייר על תקופות ומקומות שונים בעולם עשיתי עבודת מחקר מעמיקה. מאוד חשוב לי לדייק בפרטים ולשאוב את הקוראים לתוך תקופה אחרת ומקום אחר בעולם.

כך, למשל, בספר ״החתולים של קופנהאגן״ הרגשתי שזה לא הגיוני לאייר ספר שלם על העיר קופנהאגן למרות שלא ביקרתי בה. לכן החלטתי לטוס על חשבוני לדנמרק ליומיים רק כדי לחוות את העיר כמו שצריך.

כך היה גם לגבי ״תיאטרון הילדים״. אמנם לא יכולתי לחזור בזמן לאותה  תקופה ולאותו מקום המתוארים בספר, אבל חיפשתי תמונות מהתקופה  שיתנו לי השראה. היה חשוב לי למצוא תמונות של יהודי פולין לפני שהתחילה מלחמת העולם השנייה, למזלי מצאתי סרט וידאו שמקבץ המון סרטים שצולמו ע״י צלמים חובבים, שתיעדו את יהודי אירופה ופולין לפני המלחמה, סרטים שתפסו את השגרה היומיומית של יהודי אירופה. מהם לקחתי השראה לבגדים, לתסרוקות ולאווירה הכללית באותה תקופה.

בסרט אפשר לצפות כאן.

אלי: האם ניסית לאפיין אותה בצורה ספציפית וריאליסטית  לתקופה, או יותר באופן כללי “ז’אנרי” כמקובל באיורי ספרים לגיל הזה?

ענבל : לרוב אני עובדת בצורה ריאליסטית, מאוד חשוב לי לדייק בפרטים כשאני מאיירת תקופה ומקום שונה בעולם ולתאר בצורה מדויקת עד כמה שאפשר את הביגוד למשל ואת המבנים וכו’. חשוב לי שאדם שחי באותה תקופה או מקום ירגיש לרגע שהוא נמצא שם, וגם אנשים שלא חיו באותה תקופה יקבלו ערך מוסף וילמדו על תקופה אחרת. מבחינתי אם אדם שחי באותה תקופה ימצא משהו לא נכון באיור שיצרתי – זה יהיה כישלון. אני מתייחסת לספרים שאני מאיירת כמסמך היסטורי, שחשוב לי שיהיה נאמן למקור כמה שאפשר.

אלי: מה הגישה שלך לאיור סיפרי ילדים באופן כללי?

ענבל : מאוד חשוב לי ליצור עולם, לתת לילד תחושה שהוא נמצא במקום שונה, להישאב לתוך הסיפור ולהרגיש שהוא נוסע בזמן לתקופה אחרת. כילדה אני זוכרת שהייתי יושבת עם ספרי ילדים ושוקעת בתוכם ונכנסת לעולם אחר למשך שעות, ממש מתנתקת מהמציאות שלי. אם הצלחתי לגרום לילד להרגיש את התחושה הזאת כשהוא קורא ספר שאיירתי זה ישמח אותי מאוד.

לדעתי הספר הזה ראוי מאוד לזכות בפרס זאב לספרות ילדים ובפרסים אחרים  לספרות ילדים כמו פרס לאה גולדברג ,פרס דבורה עומר ופרס אתר “הפנקס“. ,אני קורא לוועדות הפרסים השונות לקרוא אותו ביסודיות כמועמד ראשי לפרסים אלו בשנה הזאת. מעטים הספרים הרואים כיום אור  לילדים המשלבים כמוהו ערכים של נחישות וחברות, לצד סיפור מרתק על עולם אחר שאיננו עוד.

גם הקורא המבוגר, שלכאורה הספר אינו מיועד לו, יהנה עד מאוד.

הרטמייר. "חשוב לספר גם איך יהודים חיו, לא רק איך מתו"

שלומית הרטמייר עם בובות. צילום: נחום שעל

ראו גם:

דף הפייסבוק של שלומית הרטמייר

אנטישמיות למתחילים: מאיה נחום שחל מראיינת את שלומית הרטמייר

שיר ילדים באנימציה של שלומית הרטמייר

שירי ילדים של שלומית הרטמייר באתר “הפנקס” לספרות ילדים

דף הפייסבוק של ענבל אבן

תגובה אחת

  1. איורים משובחים – חשבתי שלקוחים ממהדורה זרה… בהחלט כישרונית. נקוה שתמשיך לעוד דברים (אולי אפילו קומיקס).

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה + 19 =