חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

הסרט התיעודי “תאוות בשרים” בפסטיבל הסרטים בחיפה

מאז יום חמישי 5.10.2017 מתקיים בחיפה פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה 33, והוא יימשך עד למוצ”ש 14.10.2017.
מוקרנים בו סרטים רבים במסלולים תחרותיים ומחוצה להם, במספר אולמות במרכז חיפה, לשמחתם של הצופים הממלאים את האולמות, ובמקרים רבים – עד אפס מקום.

צפיתי בסרט התיעודי “תאוות בשרים” –  על מצבן של חיות המשק בתעשיית המזון – המשתתף בתחרות לסרטים תיעודיים. זהו סרטו של אבנר מצליח – בוגר לימודי קולנוע ב”סם שפיגל” – שאותו כתב, ביים, צילם, ערך והפיק.

אבנר מצליח הוא צמחוני מילדות, וטבעוני כחמש שנים, אבל אביו אוכל בשר בכל פה. בתחילת הסרט שניהם יושבים במסעדה. הבן מספר לאביו, המתענג על סטייק, על כוונתו לצלם סרט על סבל החיות, המטיף לטבעונות, ובפיו של אביו עצה: “אם אתה רוצה לעשות מזה סרט, אתה חייב שיהיה בסיפור הזה איזשהו בשר. משהו שאפשר להיאחז בו. שיהיה סקסי”.
אבנר מצליח אכן מצלם לולים ומכלאות של כבשים, רפתות עם פרות, משוחח עם המגדלים, ומציג בפניהם את הרעיון הכפול. הוא מתכנן להקים בית אבות לחיות שסיימו את השרות בחקלאות, דוגמת פרות חולבות ש”גמרו את סוס”, ומימון המפעל יגיע מכך שהחיות יעניקו שירותי מין לזואופילים מהארץ ומהמדינות שבהן מגע מיני עם חיות אסור בחוק.

אבנר מצליח לא מתכוון להקים את המיזם הכפול, אך הרעיון משעשע, מקורי, ממריץ את הסרט, מוסיף למעשה התיעוד ממד של בדיון. הוא מראיין מגדלי חיות משק, מובילי בקר, משפטנים, ואפילו את יושב ראש ארגון זואופילי גרמני להסברה וסובלנות, וכל אלה מתנסחים באופן ענייני וברור.

מרשימים במיוחד היו דבריה של המפקחת על אכיפת חוק “צער בעלי חיים” מטעם משרד החקלאות. היא הביעה מורת רוח על הכאב שנגרם לבעלי חיים בפעולות הנעשות ללא הרדמה, כמו קיטום מקור או צריבת קרניים, אך היא מודעת לשיקולים הכלכליים של החקלאים. לשאלת המפתח של אבנר מצליח הטבעוני, שהיא מעל לסיפור הכיסוי של בורדל-בית אבות לחיות, “איך אפשר לקטין את צריכת המזון מן החי”, למומחית הייתה הצעה מקורית: “לגלגל” את כל תהליך הגידול על הצרכן, כלומר, אוכל המזון מן החי יגדל את החיה, יתקשר אליה ואז ייפרד ממנה, כך נוכל לצמצם את צריכת המזון, ולעודד טבעונות.

לאחר הסרט התקיימה קבלת פנים ברחבה של מתחם האודיטוריום בחיפה, שבו הוקרנו סרטי הפסטיבל. הוגשו דברי מתיקה טבעוניים, מיצים, יין, קפה על סויה, והתנהלו שיחות, בהם הטבעוניים האדוקים התבטאו בצורה נחרצת ואף תוקפנית כלפי צורכי המזון מן החי.
ראויה להערכה היא העובדה שלעומתם עשוי הסרט בצורה מאופקת, ללא מראות קיצוניים וקשים לצפייה, ללא האשמות כלפי אוכלי הבשר, והדבר תורם לממד האומנותי של הסרט התיעודי. אבנר מצליח מחויב לטבעונות ולאומנות כאחד.

חגית ממליצה גם על

המחזה לו(ר)קה –   Lo(r)ca בפסטיבל עכו

בחוה”מ סוכות בתאריכים 7-10/10/2017 התקיים פסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר ה-38.
לפני כשלושה חודשים, בעקבות פרשיית פסילה-חרם-ביטול, חלק מההצגות הוחלפו.
צפיתי במחזה “לו(ר)קה”, שהשתתף בתחרות בפסטיבל עכו הבינלאומי, והוצג באולם בינתקופתי: הקירות מימי הצלבנים, הווידאו ארט המוקרן עליהם מהמאה העשרים ואחת.

את המחזה ביים ברק בן-דוד, ישראלי המתגורר במדריד, ומשחקים בו שלושה ספרדים, וישראלי אחד. רוב המחזה מבוצע בדיבור ספרדי צפוף, נמרץ עד כדי קדחתני, ומלווה בכתוביות המתרוצצות על גבי אבני הקיר העתיקות, אך פה ושם השחקן הישראלי משחיל כמה משפטים בעברית, והדבר מקורי ומרענן.

המחזה הוא אוסף של קטעים מיצירותיו של פדריקו גרסיה לורקה – המשורר הספרדי הגדול ומחשובי המחזאים במאה העשרים, ובו מוצגים גברים הנאלצים להתעמת עם זהותם ההומוסקסואלית, הלכודים בתרבות שמרנית שרואה בהומוסקסואליות מחלת נפש, ומוקיעה אותה.
האות r בשם Lo(r)ca נתונה בסוגריים כדי לאפשר את קריאת השם בלעדיה – “loca”, שפרושו “מטורף” בספרדית.
על הבמה ארבעה גברים צעירים עטורי זקן שחור, נראים דומים ולבושים באופן זהה: חליפה אפורה, חולצה לבנה, עניבה. הם משחקים את לורקה, את אהוביו, את הקטגור במשפט שמתנהל נגד לורקה. הם מתחלפים בתפקידים, מתפשטים, מורידים את הפורמליות המהודרת, ונשארים בתחתונים זהים במשחק גופני נמרץ של תשוקה ונואשות. הם מתבטאים בצורה פיוטית במשפטים הלקוחים מיצירותיו של לורקה המשורר. הליווי המוזיקלי תואם את ההתרחשות הדרמטית ונעים לאוזן. התאורה הייעודית מבליטה את השחקנים מתוך הארבעה הפעילים בסצנה, ומטביעה את האחרים בחושך העמוק. באחת מהסצנות תמונת הקהל מוקרנת על הקיר מאחורי השחקנים, אשר כמו נבלעים בה ומתמזגים עם הקהל. מעבר לתחושת הנרדפות של ההומוסקסואל ע”י החברה השמרנית, נוגעת ללב כמיהתו הכנה של לורקה לילד משלו, אותה הוא העניק לירמה חשוכת הילדים – גיבורת מחזהו המפורסם הקרוי על שמה.

3 תגובות

  1. אני הייתי מציע בדיוק הפוך שטבעונים יגדלו בעלי חיים, אולי יעבדו בחווה. האם יש טבעונים שגדלו בחווה? צמחונים אולי, טבעונים – לא חושב שיש דבר כזה. כולם עירוניים שאפילו לא היתה להם חיית מחמד. מי שגדל בחווה יודע שחיות הן לא בני אדם. כמובן, כיום כמעט נעלמו החוות המשפחתיות והכל מתועש, זו אכן בעיה בפני עצמה. ובכל זאת, האם מישהו יכול למצוא טבעוני שגדל בחווה? אתגר.

  2. בפסטיבל הסרטים 2017.

    אני נהנה תמיד לקרוא את מאמריה וסקירותיה של חגית הן על שירה והן על קולנוע. יש בה גם אמפתיה, גם רצינות והשקעה, גם הרצון לרדת לעומקם של דברים. גם כבוד כחפי היוצרים ויצירתם. לא רבות הן הסקירות לעומק על סרטים במקומותינו לכן אני סבור כי יש מקום חשוב לסקירותיה ומן הראוי שרבים יקראו אותן. הן תמיד מחכימות מאוד.
    כמנהגנו מדי שנה, הולכים רעייתי ואני ל 11 סרטים. הסרטים המומלצים שבחרנו בהו : בין גוף לנפש (הונגריה) אהבה חסרה (רוסיה) אישה ]פנטסטית (ספרד) להרוג אייל קדוש אירלנד – טרם ראינו. תנו לשמש לעלות (צרפת-
    מאכזב). ואימא שביים ארונופסקי.
    הפעם אני בחרתי את האחרים זר (כורדיסטן ,קשת (איטליה- טביאני,) היום שאחרי (קוריאני), קרל מארקס הצעיר (צרפתי)..
    אנחנו משתדלים לגוון ולראות סרטים מארצות שונות. הייתי מעדיף שפסטיבל סרטים ישראלים יהיה בנפרד כי גם הם מאוד מעניינים אותי תמיד אבל אי אפשר להספיק הכול וגם קשה לראות יותר משני סרטים ביום. היו זמנים שיכולנו. לפני שנתיים היינו בבכורה של “היורד למעלה” ודיברתי עם אלעד קיידן הבמאי , יליד 79, הבוגר עירוני ה בחיפה.
    הוא מושפע מהקולנוע האיראני כ, כך קראתי. אחד הסרטים הישראלים הנפלאים שראיתי. ראיתי אותו אחר כך פעם נוספת ב”עממי” נווה שאנן, שם פגשתי את פרופסור ניצה בן דוב שבעלה למד בתיכון עם אחי.כתבתי על הסרט. וגם חגית כתבה עליו מאמר ארוך ומקיף כמו על סרטים אחרים שאותם היא סוקרת.
    הסרט ההונגרי נפלא. עלילתו בבית מטבחיים. הקבלת חלומות בין גבר ואישה המעוררת עניין. איש בעלת תסמונת פסיכולוגית של ניתוק , אוטומטיות וזיכרון מדהים המנסה להתקשר לחיים. עלילה בלתי שגרתית ומיוחדת עדינות ואיפוק ברמה הגבוהה ביותר. כבר לפני כמה שנים ראינו כאן סרט הונגרי נפלאר על כלב. חוץ מבמאים אלה גם אישטוון סאבו הוא נפלא, כזכור. רעייתי אמרה כי הסרט נזכיר לה את דייוויד וליזה לפני חמישים וכמה שנים. פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין.
    הסרט “אהבה חסרה” חזק מאוד. הוא דרמה עוצרת נשימה. הן בתיאור זוגיות שנהרסה. הן בדרמה של חיפוש הילד של הזוג שמתגרש אשר נעלם פתאום. בדיאלוגים חדים. תאורה מיוחדת של הצילום.פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן.
    הסרט “אישה פנטסטית הוא במסורת האיכותית הגבוהה של הקולנוע הספרדי . התסריט, הסיטואציות השונות. העריכה המרתקת. עינינו אהבה, טרנסג’נדריות. סצנות קורעות לב. פרס התסריט בפסטיבל ברלין
    “אימא!” סרט מדהים על האגוצנטריות של האמן. התרחשות בתוך בית. אווירת אימה יחד עם רגעים בכחנטיים. סיפור של אהבה, ניכוס, יצירה, מוות .עם תפקיד מרשים ביותר של ג’ניפר לורנס..
    את “להרוג אייל קדוש” טרם ראינו זכה בפרס התסריט בקאן. כל הפרסים, אגב משנת 2017.
    “זר” סרט כורדיסטני טורקי מתאר את מסעו של מלחין טורקי צעיר בעקבות שיר אהבה ששמע מפי סבתו. יפים הם גם הנופים והכפרים הנידחים אליהם הוא מגיע.
    “היום שאחרי” סרט קוריאני מיוחד שחור לבן על גבול התיאטרון על מו”ל שהוא בוס ספרים אהבתו למזכירתו והופעת דמות שלישית ההורסת את המערכת. סרט מאופק שאינו מלודרמטי כלל.
    “קשת” של האחים טביאני מעט אכזב . ראינו סרטים טובים יותר ש/הם יצרו. עניינו שני חברים הואהבים אותה עלמה. 1942. האחד נלקח בשבי הפשיסטים. השני מנסה ללכוד. בן ערובה להצילו. 1942.
    “תנו לשמש להיכנס” קומדיה. על גרושה המחפשת אראהבה. ביקורת על החברה הצרפתית. יש בה רעיונות יפים. משחק יפה מאוד של ז’ולייט ביינוש ושל דפרדייה המופיע בתפקיד אורח בסצנה מקורית מאוד בסיום.

    את “קארל מארקס הצעיר” טרם ראינו. דרמה תקופתית. שמענו שבחים מו
    צופים שכבר ראו. את הסרט. 1844. מארקס הצעיר. כתבתי עליו חיבור שנתי בי”ב אחר כך כתבתי עבודה סמינריונית על הניכור במשנת מארקס בחוג לפילוסופיה. מארקס של 1844 הוא בן 26. מבוגר בשנתיים מאנגלס. שנתיים קודם פרסם את “לשאלת היהודים” בוויכוח עם ההגליאני הצעיר ברונו באואר. מעט אחרי גיל 26 יפרסם את התזות על פויארבך. יסודות פילוסופיים בוויכוח עם הגליאני אחר ובו התזה האחרונה המפורסמת “הפילוסופים אך פירשו את העולם אך העיקר הוא לשנותו..”. וככן את “כתבי יד כלכליים פילוסופיים” חיבור חשוב המציג את הממד הומניסטי במשנתו אשר לא הודגש אחר כך. זהו העיסוק בניכור. אבינרי תרגם את כתבי השחרות שנתגלו על ידי לנדסהוט ב 1932. לוקאץ’ ההונגרי יהודי שכתב גם על הראליזם בספרות ועל הרומן ההיסטורי (תורגמו לעברית) כבר העלה את סוגיית הניכור קודם לכן. ראוי לזכור כי הניכור נלקח מכתבי הגל אבל מארקס פיתח את העיון בו לדרגה עליונה. לכן. הטיפול הטוב ביותר בנושא זה שייך לאסכולה הסוציאליסטית. ספרים נוספים על מארקס באותן שנים : עולמו הרוחני של קארל מארקס מאת צבי רוזן. וביוגרפיה ישנה של מארקס מאת פרץ מהרינג מחסידיה של רוזה לוקסמבורג. אגב 1844 היא 4 שנים לפני פרסום המניפסט הקומוניסטי ו20 שנה לפני האינטרנציונל הראשון ו23 שנים לפני פרסום הקפיטל.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתיים × שתיים =