מה היה קורה אילו הנאצים שלטו בעולם בשנת 2018? – "מעוף פרפר" מאת שחר אלכסנדר

מאת אלי אשד

דיון על הספר "מעוף פרפר" (עורכת הספר: עדן נוריאל, הוצאת "חלונות", 2016)

תקציר הספר: השנה היא 2018, ובכל רחבי גרמניה נערכות חגיגות מפוארות לרגל שבעים וחמש שנים לניצחון גרמניה הנאצית בראשותו של אדולף היטלר במלחמת העולם השנייה. דיאן, נערה גרמנייה בת שמונה עשרה, נרגשת מתמיד, אך כשהיום נגמר והזמן מתחיל לחלוף, היא מגלה שגרמניה האהובה שלה איננה מה שהיא חשבה. ביחד עם חברתה, אליז, הן נאבקות למצוא את האמת המוסתרת בגרמניה ובעצמן. המאבק הופך קשה יותר ויותר, כשהמשטר, החברה וכל הסביבה, מנסים למנוע מהשתיים לפתח מחשבה שלא תואמת את יסודות המדינה הדוגלים בדיכוי ובהשמדה. דיאן ואליז תצטרכנה לפענח לא רק את רגשותיהן, אלא גם להתמודד עם משקלה של ההיסטוריה והשלכותיה על ההווה, ולמצוא את האמת שלהן בתוך סבך של מניפולציות, מאבקי כוח וסודות. מעוף פרפר פורש בפנינו עולם שהוא מצד אחד דיסטופי, מראה שחורה ואפלה לעולמנו, העתיד שיכול היה להתרחש, ומצד שני מרובד בפרטים קטנים ואינטימיים של חיים אמיתיים, יומיומיים, שיגרמו לקורא לחשוב בצורה אחרת לא רק על העולם הנאצי, אלא גם על עולמנו שלנו.

יום הכיפורים המתקרב הוא היום שבו אנו שואלים את עצמנו "מה היה קורה אילו הדברים היו קורים  בצורה אחרת". לפיכך אני מזהה אותו תמיד עם הז'אנר הספרותי של "ההיסטוריה החלופית", המדמיינת מה היה קורה אילו אירועים היסטוריים שונים היו מתרחשים בצורה אחרת.

בשנים האחרונות ז'אנר זה צבר תאוצה גם בספרות העברית.

את זה אנו יכולים לראות בספרו החדש של הסופר הצעיר שחר אלכסנדר, חובב פנטזיה (שהוא בסך הכול חייל צעיר בן 19!)  שיצר ספר ובו היסטוריה חלופית העוסקת בנושא המצמרר מכול: מה היה קורה אילו הנאצים היו מנצחים במלחמת העולם השנייה?

איזה עולם היה נוצר אז?

הספר מסופר מנקודת מבטה של נערה גרמנייה במה שהוא בעת כתיבת הספר העתיד הקרוב, שנת 2018. אבל מובן שזהו עולם שונה מאוד מכל מה שאנו מכירים כיום. הסופר הצעיר מתאר את התעוררותה ההדרגתית של הנערה, שמגלה שהיא לסבית ושאינה מחבבת כלל את העולם שבו נולדה. היא מבינה כי זה עולם מסוכן מאוד, המאיים מאוד על בני קבוצות שונות כמו יהודים (שמתקיימים רק בהיחבא) ומה שאנו מגדירים כיום כלהט"בים, שנמצאים בסכנה איומה בעולם הזה. העלילה רחוקה מאוד מלהיות דרמטית ו"מותחת", אבל היא נראית כריאליסטית מאוד ומשכנעת ביותר.

לפניכם ריאיון שערכתי עם שחר אלכסנדר

אלי: אתה כותב צעיר מאוד, כבר פרסמת בעבר?

שחר: "מעוף פרפר" הוא ספר הביכורים שלי והראשון מבין יצירותי שמתפרסם, אולם לפניו כתבתי ספר אחר מז'אנר הפנטזיה. לאחר מחשבה החלטתי שאפרסם את הספר "מעוף פרפר", שלטעמי עוסק בסוגיות חשובות יותר, והוא ספר בוגר יותר ומעורר מחשבה.

אלי: עבור כותב צעיר כל כך, השימוש בז'אנר ההיסטוריה החלופית דורש ידע מסוים בהיסטוריה, ואיננו בחירה של מה בכך. איך הגעת דווקא לז'אנר הזה? האם קראת ספרים בז'אנר הזה?

שחר: החלטתי להשתמש בז'אנר ההיסטוריה החלופית לאחר שהיה לי את המסר בראש. ואז חשבתי כיצד אציג אותו ואעלה אותו על הכתב. כמובן שקראתי ספרים מסוג זה בעבר. אני מאמין שז'אנר זה הוא כלי מצוין להעברת מסרים כי הוא נותן זווית ראייה שונה לגמרי, שכמה שהיא רחוקה כך היא גם קרובה ומטילה אור על ההווה שלנו אנו.

אלי: האם ביצעת מחקר עבור "מעוף הפרפר"?

שחר: לאחר הטיוטה הראשונית, ובעצתה המרתקת של העורכת שלי, עדן נוריאל, כדי להיכנס למה יכול להיות עולמה של מישהי כמו דיאן, הדמות הראשית בספר, שמגלה שהיא נמשכת לנשים,  ומה יהיה היחס כלפי מישהי עם דרך חיים כשלה בחברה הגרמנית של הרייך השלישי, קראתי על פרויקטים של נשים בעלות דרך חיים דומה בעולם החרדי ועל התגובות של העולם הזה כלפיי נשים אלה.

אלי: אתה מגלה עניין מיוחד בגורלה של הקהילה ההומו-לסבית בסיפור. מדוע?

שחר: הספר לא עוקב אחר גורלה של הקהילה ההומו לסבית כפי שהוא פשוט מתאר את היחס כלפי השונה בחברה שכזאת, ובהשלכה ישירה, בחברה שלנו כיום.

אלי: אני מניח שהספר מתייחס אליהם כפי שבסדרת הקומיקס "האקס מן" מתייחסים למוטאנטים כמטאפורה לכל מי ששונה בחברה. ואלו יכולים להיות באותה המידה היהודים, השחורים, היזידים  והנוצרים בחברה האיסלאמית וכך הלאה. האם יש לך פרטים באשר לאיך התייחסו הנאצים לחברי הקהילה (מובן שאז הם לא היו קהילה) במציאות ההיסטורית?

תוצאת תמונה עבור ‪lesbians in the third reich book cover‬‏

שחר: אל ההומוסקסואלים הנאצים התייחסו בדיוק כפי שהיינו יכולים לנחש, הם הומתו במחנות שם נדרשו לענוד טלאי מיוחד. התייחסו אליהם כלקויים וכחולים. היחס ללסביות היה כבר שונה והרבה יותר "מעניין". הנאצים לא  באמת האמינו כי קיים דבר כזה אהבה מינית בין נשים, וכי אישה תחשוק באישה אחרת יותר  מבגבר (הגברים הם הרי הגזע העליון, נכון?) ולכן המהלכים שננקטו כנגד נשים היו הרבה יותר מצומצמים  ופחות אכזריים. ישנם אפילו סיפורים על קצינות נאציות שהיו לסביות. בעקבות זאת, הספר מתייחס לכך בצורה מיוחדת, ומתאר את היחס של הממשלה כלפי לסביות ואת הצעדים שננקטו כנגדן כעבור כמה שנים, כשהממשל הנאצי התפקח והבין שדין הומו כדין לסבית, הכול כמובן קורה לאחר המלחמה ופרי דמיוני בלבד.

הספר מתבסס על פרטים היסטורים עד לכניסת האמריקאים למלחמה, משם כבר מדובר בפיקציה, אולם כל הנכתב והנאמר לפני כן מדויק וזהה להיסטוריה כפי שהתרחשה.

אלי: ומה המסר שלך להיום לעידן פוטין, טרמפ, ארדואן, קדירוב הצ'צ'ני שרודף היום בחרי אף את  ההומוסקסואלים בצ'צ'ניה וכולי וכולי?

שחר: המסר הוא להפעיל את הראש, לשאול למה. אנחנו חיים בעולם שבו אנשים מאמינים לכל שנאמר להם ולא חושבים בעצמם. מגבשים דעות איתנות כסלע על נושאים רבים ללא מחקר אמיתי, אלא מתוך הרגל או דעות קדומות. וכיום הנושא אף מחמיר עוד יותר בעידן חדשות השקר, כשכולם מאמינים לכל דבר שנכתב בעיתון או נאמר על ידי אנשים עם אינטרסים. אני מאמין שאם כל אחד יחשוב בעצמו וירדוף אחר האמת האינדיבידואלית שלו, אנחנו נהיה חברה יותר חכמה ומשכילה, פחות נשנא את השונים מאיתנו וניצור מדינה של אנשים חושבים בעלי דעות מנומקות ועמוקות, לא חבורה של רובוטים חסרי מחשבה שחושבים ופועלים בדיוק כפי שנאמר להם.

עד כאן שחר אלכסנדר.

לסיום  אציין כי שם הספר אגב (אם כי זה לא באמת מוסבר ולא יהיה מובן לרוב הקוראים) נלקח מסיפור ידוע של רי ברדבורי, "קול הרעם", שבו דריכה על פרפר בידי נוסע בזמן בתקופת הדינוזאורים מביאה לשינויים מזעזעים בהיסטוריה בהווה של הנוסעים, בזמן שבו עולה לשלטון מועמד לנשיאות ארה"ב טיפוס שונא כול וגזען, שבדיעבד מזכיר מאוד דמות ידועה לנו מאוד בעלת תפקיד בכיר ביותר בארה"ב כיום (את הסיפור "קול הרעם" אפשר לקרוא ב"יקום תרבות" כאן).

"מעוף פרפר" מועמד לפרס גפן לשנת 2017 לספרות מדע בדיוני מטעם האגודה הישראלית למדע בדיוני, והוא מומלץ בחום.

ראו גם:

דף הפייסבוק של "מעוף הפרפר"

דף הפייסבוק של שחר אלכסנדר

היסטוריה חלופית כחשבון נפש לאומי

ראו עוד על היסטוריות חלופיות:

ההיסטוריה של ההיסטוריה החלופית

יהודים חלופיים

אלי אשד על מדינות ישראל החלופיות

"נניח כי …" – היסטוריות חלופיות של מדינת ישראל ועם ישראל

תוצאת תמונה עבור ‪alternative history‬‏

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך היסטוריה חלופית, מדע בדיוני עם התגים , , , . קישור קבוע.

5 תגובות על מה היה קורה אילו הנאצים שלטו בעולם בשנת 2018? – "מעוף פרפר" מאת שחר אלכסנדר

  1. מאת מגדלור:‏

    גם סדרת הטלוויזיה האיש במצודה הרמה (של פיליפ ק דיק) גרמה לאנשים להתעניין בז'אנר הזה של מציאות אלטרנטיבית בה גרמניה מנצחת את מלחמת העולם השנייה.

  2. מאת ויויאן:‏

    כתבה מענינת. מעורר רצון לקרוא את הספר בכללי וגם כי נכתב כספר ביכורים על ידי סופר צעיר. הלואי וכולנו נדע לחשוב בעצמינו. להבדיל בין אמת לשקר או פרופגנדה, ולקבל את השונה כשווה. בהצלחה שחר.

  3. מאת בנימין:‏

    רעיון מקורי להאיר את השונה בחברה השמידה את השונה. הרבה מדברים על "לקבל את השונה", שחר עושה שימוש ב"לקבל את השונה" בתיפאורה של עולם נאצי ב-2018, וכל זה בכדי לעורר לחשיבה עצמאית. קראתי את הספר. קראתי את הראיון כאן. מה שכתוב כאן מסביר את הספר ונותן מימד ממש מענין. ספר טוב !

  4. מאת כהן דניאל:‏

    פני "עולם המחר" הנאצי
    מקורות האינפורמציה: תכניות שנותרו, עדויות של נידוני משפטי נירנברג ומקורבי שלטון, מעשים שכבר בוצעו בשטח
    ארכיטקטורה
    מקומה של הארכיטקטורה בביוגראפיה האישית של היטלר
    הארכיטקטורה צריכה לשמש שתי מטרות: הגברת גאוות הגרמני בעמו וארצו ואת הקטנת היחיד מול המימסד. הבניה צריכה להיות מונומנטאלית, גדולה יותר, רחבה יותר, גבוהה יותר וחזקה מחומרים טובים יותר. יותר מלונדון, פריז, ניו יורק וכו'.
    חמש "ערי הפירר" היו אמורות לקום.
    *נירנברג (המולדת הנאצית) לדוגמא צריכה להכיל מסלול מצעדים ברוחב 100 מטר ואורך שני קילומטר עם לוחות גרניט שיעמדו בלחץ של מצעדי טנקים ופני שטח מחוספסים למנוע החלקה של הצועדים. פסל מרכזי בגובה 60 מטר (כלומר ב – 14 מטר יותר גבוה מפסל החירות האמריקאי). האצטדיון המרכזי היה אמור להכיל קרוב ל400.000 מושבים ולשרותם 264 מעליות. (נבחן יצור משקפיים מיוחדים לראות מהשורות העליונות). חלק ממבני המפלצות ניסמכו על שרטוטים של היטלר, סקיצות שחלקן שרדו. שאלת הכסף וכמות עובדי הכפייה לא עניינה את היטלר: אנחנו בונים למען הנצח כי זו גרמניה האחרונה!
    *מינכן (עוד מולדת נאצית) ציר מזרח מערב שאורכו 6.6 ק"מ ורוחבו 120 מ', סביבו בניני ממשל, מבני תרבות, אופרה תיאטרון, מועדוני ספורט. תחנה מרכזית המבנה הגדול ביותר בעולם מפלדה. קרוב ל – 400 מ' קוטר וגובה כיפה של רבע קילומטר.
    *המבורג עיר הבירה של הספנות הגרמנית. לבד מכבישים ענקיים, מבני ממשל ותרבות גרנדיוזיים, הייתה צריכה המבורג ("ונציה של הצפון") להתכסות ב -400 גשרים, והכל תוכנן עד 1965 (כלומר תכנית ל-25 שנים). יש עדויות על כך שבאוגוסט 1944 עדיין עבדו על תכנון הפרויקט.
    *ברלין ("גרמניה") לשכת רייך, אולם קבלת פנים בממדים היסטריים. "כבר בדרכם הארוכה מן הכניסה עד לחדר קבלת הפנים יקלטו משהו מהעוצמה של הרייך השלישי". תוך שנה וחצי קם בנין מפלצתי ובינואר 1939 מקיים שם היטלר קבלת פנים דיפלומטית גדולה. "כשאתה נכנס ללשכת הרייך אתה אמור להרגיש כאילו אתה מבקר אצל אדום העולם". תכנון שער ניצחון שהופך את זה של פריז לצעצוע. על השער חקוקים מליוני שמותיהם של הנופלים במלחמת העולם הראשונה. "ארמון הפיהרר" – מליון מטר מרובע, עם תיאטרון פרטי וכו'.
    * לינץ (באוסטריה). גר שם תשע שנים בילדותו. מוזיאון הפיהרר עם 16 מיליון יצירות אמנות. קבר מפואר בנוי כמגדל פעמונים של 162 מ' להוריו, מלון אדולף היטלר…

    "מרחב משלים מרכז אפריקאי"
    מתוך מסמכי הרייך השלישי עולה כי אפריקה היא מקור אינסופי לחומרי גלם וכוח אדם. מרחבים עצומים מאפשרים פרישה טובה של נמלי ים ואוויר, חופים שישלימו את בידודה של אמריקה. (לקראת השלב השלישי).
    יש להדגיש שוב שהאימפריאליזם הגרמני הוא רק שיא באגוצנטריות האירופאית שמצאה ביטוי בקולוניאליזם שהנאצים הביאו לקיצוניות.
    יש לזכור שעד מלחמת העולם הראשונה היו לגרמנים ארבע מושבות באפריקה (דרום מזרח אפריקה,קמרון, טוגו ונמיביה) התקופה הקולוניאלית הגרמנית 1888-1914 משובצת מעשי טבח, שימוש בעובדי כפיה לרבבותיהם.עונשים מלקות (דיוק גרמני – 8057 במזרח אפריקה ב -1913) ואף רצח עם -ההררו.
    יחסו של היטלר למושבות באפריקה היה אמביוולנטי, ונבע בין השאר, מגישתו לבריטניה אשר ראה בה בת ברית עתידית ואויב אסטרטגי לחליפין. הציע להניח לאפריקה כל עוד קיווה לברית או הבנה עם הבריטים.
    בגרמניה הוקמו משרדים קולוניאליים שהחלו בתכנון מושבות עתידיות עד לדרגה של גיוס כוח אדם, מחצבים, עיתונות ורדיו אפילו. בהקשר לתושבים: אין כל מגע בין שחורים ללבנים במישור תרבותי, מקום עבודה משותף וכו'. שחורים יורשו ללמוד רק ברמות הנחוצות לצורך מילוי תפקידים פשוטים וזוטרים. שום אפריקאי לא יכול להיות אזרח גרמני. חוקי נירנברג ייושמו גם באפריקה.
    התכנון הקולוניאלי משנה לגמרי את מבנה הצי האמור לקום, מכוח ימי האמור להלחם במים המוגבלים של התעלה והים הצפוני לאוניות הלוחמות על פני תבל כולה.

    "השואה האחרת"
    התכניות ל"גירמון המזרח" התחילו להתגבש עם תחילת ההתעצמות הצבאית הגרמנית, הרבה לפני המלחמה. ביצוען החל ב-1940 בשטחי הכיבוש בפולין. בראשיתן היו התכניות "מתונות" וכללו:
    חטיפת ילדים בעלי "תכונות אריות"
    הגליות המוניות
    מניעת לימודים מעבר לכתה ד' (הם צריכים לדעת חשבון עד 500 לדעת לכתוב את שמם, קריאה נכונה אינה הכרחית, וחשוב שילמדו על העליונות הגרמנית)
    עובדי כפייה כמתכונת חיים
    לאחר הניצחונות המסחררים כשהגרמנים קרובים לים הכספי, בשערי מוסקבה וצפונה מעבר ללנינגרד מתחילה תעשיית תכניות האימים להתרחב. אחת מהן מדברת על הגליית מעל 30 מליון פולנים, רוסים, בני רוסיה הלבנה ואוקראינים אל מעבר להרי אורל והשארת 14 מליון בלבד הנחוצים ככוח עבודה עבור הרייך. (ב – 1942 טפחו התכניות אף לגרוש טוטאלי). ושוב גירמון מי שראוי לכך, הכל מתוכנן באופן מדעי עד לפרטים הקטנים ביותר (תחבורה, סידורי סניטציה וכו')
    מוסקבה ולנינגרד מגולחות
    חזיונות לעבר 500 השנים הקרובות עם חצי מיליארד גרמנים (כולל צאצאי "מגורמנים")
    עיקור המוני ששלב הניסויים בו החל בפועל (בחלקו היה אמור להיות מוסווה)
    מצויות בקשות להתקנת משרפות דוגמת אלה שבמחנות ההשמדה כי קצב המתים (במחנות הכפייה לא מאפשר קבורה רגילה).

    ועוד לא דיברנו על:
    התכניות לגבי בריטניה בצל צלב הקרס
    תכניות הגירמון שמחוץ לאירופה
    הגברת הילודה הגרמנית

    לסיכום:
    היטלר לא עשה זאת לבד, לא תכנן את ההמשך לבד ומספר האחראים לא מצטמצם בעשות או מאות או אלפים או עשרות אלפים.
    ואם המוח האנושי יכול היה, באחת הארצות "התרבותיות" ביותר בעולם ליזום את הזועות שנגעתי בשוליהן, ועמנו חווה בעצמת ההרס הידועה לנו, הרי ראוי שניקח בחשבון כי המאגר האנושי מסוגל להצמיח זוועות ללא הגבלה.

  5. מאת אלי אשד:‏

    ישנה גם שאלה ידועה : מה היה קורה אילו הנאצים בפיקודו של רומל היו כובשים את ארץ ישראל כפיש היו קרובים מאוד לעשות ב-1942.
    הם נעצרו והובסו לבסוף בעיל אלמין במצרים .אבל זה לא היה בילתי אפשרי שהם יביסו את האנגלים וישתלטו על ארץ ישראל .
    והם התכוננו לזה היו כבר אנשי אס אס עם תוכניות שנשלחו להשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל .הם כנראה תיכננו כבר באיזה מקומות יוקמו המשרפות 0עמק האלה ) אנשי המושבה הגרמנים בארץ הטמפלרים היו אמורים לנהל את המבצע בעזרת המופתי הירושלמי בעל בריתם של הנאצים שכבר התכונן לרגע הזה מזה שנים.
    רומל המפקד הנאצי אם כי בעצמו כנראה לא היה אנטישמי מן הסתם היה עומד מן הצד ובכל מקרה היה נשלח לחזית אחרת.
    הישוב היהודי מצידו התכונן לפלישה כזאת. אירגון "ההגנה " תיכנן להקים מבצר על הכרמל,שבו יתגוננו היהודים עד הסוף , בעוד שהמחתרות תיכננו קרב אחרון שיתקיים בירושלים.
    ראו תיאור מפורט של התוכניות הנאציות לכיבוש ארץ ישראל ושל התוכניות היהודיות למקרה זה ב"יקום תרבות " כאן :
    אילו פלשו הנאצים לארץ ישראל :

    http://www.yekum.org/2012/11/%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%95-%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C/

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*