עם עובד - המת של מגרה / ז'ורז' סימנון

מאת אבי גולדברג

סקירה על ספרו של ז’ורז’ סימנון “המת של מגרה ” תרגמה רמה איילון עם עובד 2017

תקציר הספר :

אדם נמלט מתקשר למגרה מבתי קפה ומבקש הגנה מהמשטרה: מישהו רודף אחריו ומנסה להרוג אותו. למחרת מתגלה גופתו של האיש בכיכר הקונקורד. מגרה חש קירבה בלתי מוסברת למת הזה, והוא נרתם כל כולו להרכבת פרטי חייו כדי לגלות מי היה האיש ומדוע נרצח. החקירה מובילה את המשטרה אל משכנות המהגרים העניים ונבכי העולם התחתון האפלים של פריז, בנתיביה של כנופיית רוצחים בדם קר שטרם נראתה כמוה.
תעלומה נוספת בסדרת הפקד מגרה, שכונתה בפי הסופר ג’ון באנוויל “אחת מיצירות המופת הנהדרות של המאה ה־20”.

המת של מגרה: סימנון, געגועים לסוז לימון

גם מבלי לקרוא את השורה האחרונה בספר, שאותו תרגמה למופת מצרפתית רמה איילון (הוצאת “עם עובד”), “טוסון, אריזונה, דצמבר 1947”, המציין את המקום שבו נכתב הספר, אפשר היה לזהות את געגועי סימנון לפריז. כמו רובן של עלילות המפקח מגרה, ההתרחשות בספר היא שוב בעיר האורות והצללים, אלא שבספר זה ניכר בעליל חסרונה של העיר באותה עת בחייו של סימנון, וניכרים געגועיו אליה, כשנאלץ לחיות בארצות הברית, עד שהחשדות שעלו נגדו בצרפת בגין שיתוף פעולה עם הגרמנים יתבהרו עד תום.

&
למיטיבי הלכת בבירה הצרפתית, המפה שמשרטט סימנון, במעקבים ובמרדפים אחר כנופיית פשע אלימה, מאפשרת לשוטט בפריז אחרת. פריז שחלקה כבר אינו קיים, מלבד שמות הפרוורים והרחובות, וחלקה עדיין השתמר כמעט, כך שאפשר לזהות אפילו את בתי הקפה והמסעדות שבהם סועד המפקח.
סמטאות ציוריות של המארה, השוקקות תיירים כיום, היו גטו של מהגרים בשנות השלושים של המאה הקודמת. בניינים עתיקים ששופצו נדחסו באלפי מהגרים, והזכירו באופיים ובתנאי החיים את שכונת נווה שאנן של תל אביב כיום. שדרות רישאר לה נואר, שהיה בהן מיזוג של בתי מלאכה, מפעלים ומגורים, ותעלת סאן מארטן האופנתית כיום, היו רובע מגורים למעמד העובד הנמוך. והנהר, הסיין, שימש עדיין כנתיב תחבורה ראשי. נמלי פריקת וטעינת מטענים היו זרועים לאורכו לחופי הכרך. מפעלי חברת הרכב סיטרואן ברובע ה-15, שעכשיו הפכו לרציף על שם אנדרה סיטרואן ולגן ציבורי מרהיב, העסיקו אלפי פועלי ייצור קשיי יום. וכמובן אל האזור הנקרא ברסי, שהיה זרוע מחסני יין, ובו שוכן בית המרזח של אלבר הקטן, היו מגיעות אסדות נהר, ופורקות ברציפי העץ את מיטב יינות צרפת, שאחרי כן הובלו על קרונות ששרידי מסילותיהם עדיין קיימים. שם משתרע כיום פארק ברסי, וגם המרכז החדש ‘פלאס דה וון דה פראנס’, ובו שוחזרו מחסני יין לבתי קפה, ולמוקדי משיכה לתיירים.

&
העלילה היא עלילה סימנונית טיפוסית, שיש לקרוא אותה ברצף, כמו לצפות בסרט מתח, ללא הפסקות, ללא מחשבה, להיסחף עם מחשבות המפקח המנסה ללכוד את הכנופיה, שהשאירה גווייה במרכז הסואן של פריז בכיכר הקונקורד. הייתה בכך התגרות מפורשת, שאתגרה את המפקח גדל הגוף, והוא פעל ללא לאות עד לפתרון המלא. ובדרך, הטיפוסים ששורצים בשולי פריז הלא-בורגנית: מהמרי מרוצי הסוסים, פועלי נמל שצובטים באחורי מלצריות, בעלי בתי מלון מדרגה נמוכה, נאלחים בלבושם ובנפשם, רקדניות בפולי ברג’ר, מגדת עתידות, שוטרים, גנבים, זונות ומהגרים ממזרח אירופה לרוב.

ברסי אחרי המהפך משוק יין למרכז תיירותי

הספר הוא גם שיר הלל, וגם געגוע, לחיים בבירה שבה שתיית האלכוהול והנגיסה הטובה מתחילות עם שחר, ואינן מסתיימת אלא כשהמפקח נופל שדוד מעייפות.

&
“מה למזוג לך בוס? קלוודוס אם יש לך, עם קלוודוס הוא התחיל. מוטב לסיים באותו משקה.”

*
אבל לא רק קלוודוס יש בספר. מה שאין בו הם מים. לא מינרליים מאוויין, לא מוגזים מווישי, ולא מי ברז. מגרה כשהוא צמא לוגם בירה, וכמוהו כל המפקחים המתכוננים למשמרת לילה ארוכה של מצוד אחר הפושעים, כשהם מתרכזים במטה המשטרה בקז דה אורפבר. מי שמשוטט בעקבות הספר יכול עדיין להיכנס להיכל המשפט של פריז, ולמבוך המסדרונות המקשר אותו עם תאי המעצר ומשרדי המשטרה.
הפעם ממקד סימנון את העלילה בבראסרי, במסעדות, בבתי המרזח של העיר, והמשקאות נמזגים ללא הרף.

*
מגרה ניגש להביא כוסות מהמדף ״פיקון גרנדין? אקספרו קסיס?” שואל המפקח את עוזרו

ברבות מעלילות מגרה מוזכר “המוסד” בראסרי דופין, הנשקף מחלונו של המפקח, ואשר משם הוא מזמין תדירות בירות צוננות וכריכי ג’מבון. למעשה אין במקום זה בראסרי בשם הזה, ובעבר בעת שנכתבו הספרים שכן ב-place dauphine הסמוך Café Restaurant Aux Trois Marches, שכנראה היה השראה לתיאורי המקום. אכן, הקורא בספר טוב שיצטייד במפה של העיר, או לחלופין יצא בעקבות הספר וישוטט בסמטאותיה.

מספר ממקומות השתייה כמו פוקה, מקסים ופולי ברג’ר, משמשים עד היום. אבל המפקח מעדיף דווקא את המקומות הקטנים שכיום כבר לא קיימים, וחלקם גם מומצאים לצרכי העלילה. חלק מהמקומות המוזכרים, כמו קאדרן ברחוב מובז, יש בהם השאלת שם המסעדה לכתובת שונה, ולכן אין  להם זכר במציאות.
“שתית פעם סוז אדוני השופט? זה משקה מר ,עם מעט מאוד אלכוהול זה לא אפריטיף נפוץ”
כן, המפקח מגרה, יכולתי להשיב לו שבעים שנה מאוחר יותר. היה זה לפני חודשיים, טיילנו חברים בעיירות צרפת, וכמנהג המקום עצרנו לשתיית אפריטיף מידי יום בשעה אחת עשרה. חבר שגרונו ניחר משתיית הפאסטיס ביקש משקה שונה, והמלצתי לו על הסוז. שמחתי על אזכורו של משקה ותיק זה בספר.

סקירות נוספות של אבי גולדברג על ספרי ז’ורז’ סימנון

המפקח מגרה החקירה הראשונה

המפקח מגרה פותר שוב

המפקח מגרה והתעלומה של מר גאלה המנוח

מגרה טומן מלכודת

השען מאוורטון-אמריקה של סימנון

Image result for ‫מגרה  סימנון‬‎

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה + תשע =