חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

הסרט ״מאהב כפול״

זהו סרטו הארוך, ה-17 במספר, של הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון. קלואי היא צעירה בת 25 הסובלת מכאבי בטן על רקע נפשי, ונמצאת בטיפול אצל פול, הפסיכולוג הקשוב והמכבד. הם הופכים להיות בני זוג. קלואי חשדנית כלפי עברו של פול. היא חוקרת ומאתרת את אחיו התאום לואי. לואי הוא בעל אופי הפוך לזה של פול עד כדי מרושע – “תאום ראי”. קלואי נפגשת איתו לטיפול פסיכולוגי תוקפני, ולמין כוחני. מארין ואכט המגלמת את קלואי, שיחקה בסרטו של אוזון משנת 2013 “צעירה ויפה”, אבל כאן, בתור קלואי היא לא צעירה ולא יפה. ג’רמי רנייה, המגלם בעזרת פעלולי העריכה את שני האחים התאומים, אשר אפילו מצליחים להתנשק, לא כריזמטי במיוחד, אבל שני חתולים בעלי מבט צהוב קפוא עושים תפקיד טוב, ותורמים לאווירה של חידה ואימה. לא פלא אם כן, שלתאום המרושע מבין השניים יש חתול, ושחתול מחשיד את תמימותה של קלואי, שמביאה את חתולה האפור-כמעט-שחור לבית המשותף עם פול, התאום “הטוב”, שמסתייג מהחתול.

מעבר למותחן פסיכולוגי ופורנו רך, זהו סרט אמנותי, מרשים ויזואלית, המתכתב עם עצמו בשפת הכפילויות. קלואי מגלה שלאחים התאומים כבר הייתה בעבר אהובה משותפת בשם סנדרה, שנפגעה קשה מהקשר ההרסני. קלואי מבקרת את סנדרה המשותקת והמרותקת למיטה, ומדמה לראות את פניה של סנדרה לובשות את צורת פניה שלה.

עוד כפילות בסרט היא המראה הגברי של קלואי המתבטא בתספורת קצרה, פנים חמורות ורזון קיצוני על גבול אנורקסיה.

חתולו של לואי הוא זכר טריקולור – תופעה נדירה ביותר, כי תערובת של שלושה צבעים בפרוות חתול אופיינית לנקבות. לואי מנסה להסביר את התופעה הנדירה על ידי תקלה בזמן ההיריון, ומשתמש במושג “תאום קניבלי” – עובר שמנע את התפתחותו של התאום השני וספג את רקמותיו אל קרבו. ההסבר הזה לא מדויק מדעית, אבל התלווה אליו סרטון אולטרסאונד של היריון חתולי, שנראה בדיוק כמו סריקת אולטרסאונד של תחילת ההיריון של קלואי, שלא התפתח יפה והופסק. בניתוח נשלף מגופה של קלואי גוש רקמות, ששייך לאחותה התאומה שנטמעה בגופה של קלואי – דבר שמסביר את כאבי הבטן המתמשכים שלה. הרופאים מראים לקלואי את תמונת הגוש הזה, הקשה לצפייה, עיסה ורודה-צהובה, ואז ראיתי דמיון בינה לבין התמונות והפסלים המוצגים במוזאון האמנות המודרנית, שבו קלואי עבדה בתור שומרת. הדמיון מבטא את יחסו הלגלגני של הבמאי ליצירות האמנות המודרנית, אבל במאי סרטים, אפילו “הילד הרע של הקולנוע”, אוהב סרטים. ההיריון המוזר של קלואי מתכתב עם “תינוקה של רוזמרי” של רומן פולנסקי משנת 1968, שבו רוזמרי נאנסה על ידי יצור מפלצתי בידיעת בעלה. בשם “מפלצת” קלואי מכנה את לואי הרשע, והוא אומר לה על כך: “בחייך, קלואי, אין מפלצות, יש רק אנשים”.

בעיית כאבי הבטן של קלואי באה על פתרונה, אך קלואי לוקחת על עצמה את אשמת רצח אחותה התאומה. דמותה של האחות רודפת אחריה, ומנפצת את מחיצת הזכוכית ביניהן במכת אגרוף אדירה. שברי זכוכיות נוצצות בחלל לילי שחור על רקע רעמי הניפוץ הן מרגעי השיא של הסרט, והדרך המעולה לסיים אותו.

חגית ממליצה גם על

המחזה ״ההצגה חייבת להיגמר״

המחזאים הנרי לואיס, ג’ונתן סאייר, הנרי שילדס כתבו את הקומדיה The Play That Goes Wrong.המחזה זכה בפרס אוליבייה היוקרתי, ונמצא על במת ווסט אנד בלונדון מאז 2012. השלישייה הישראלית גור קורן, מורן רוזן, אודי בן משה כתבו את הנוסח העברי למחזה “ההצגה חייבת להיגמר”. המוצגת בבימויו של אודי בן משה בתיאטרון בית ליסין.

להקת שחקנים חובבים משכונת רמת השקמה מעלה בפעם הראשונה מחזה בלשי – “רצח באחוזת המילטון”. לשחקנים החובבים של ההצגה הפנימית קורות תקלות מרובות במהלך ההצגה, כשהחמורה שבהן היא התפאורה המתפרקת, המסכנת את השחקנים. לעומת זאת הביצועים של שחקני בית לסין הם מדויקים ביותר, מתוזמנים בדיבור ובתנועה, ובזכות יכולות גופניות מרשימות הם יוצאים בשלום מהתלאות.

הנוסח העברי מעוגן היטב במציאות הישראלית, והפן הקומי מכבד את החברה ואת אמנות התיאטרון. הקהל צוחק הרבה וחזק בזכות ההומור השנון של הטקסט, המשחק המעולה, ומתוך הזדהות עם התנאים הבימתיים הקשים, וזוכה בחוויית צחוק משחררת ומהנה.

קטעי ההפקה הלונדונית המקורית זמינים לצפייה ברשת. הגרסה של בית ליסין נאמנה לעיצוב הבמה האנגלי, וקליטה ונגישה לצופה הישראלי, ובכך היא משלבת בין שני העולמות. מהרו למלא את האולמות.

3 תגובות

  1. התחברתי יותר לסקירה השניה. אבל שתיהן כתובות היטב ובליטוש נפלא.
    לגבי הסרט, לא ראיתי אבל ממה שאני מנחש יש בו ארומה בורגנית מדיי וצרפתית מדיי. מעין “פורנו רך ותרבותי”
    לגבי סקירת ההצגה, הרי על פי תחושתי מדובר במשהו ספוטני ויפה. ומעניין והסקירה מוסיפה לכך תאבון טוב
    וסקרני.

  2. ראיתי את הסרט ‘מאהב כפול’. הסקירה והניתוח היפה והעשיר שלך, חגית, מעמיקים את חוויית הצפייה בו. תודה רבה! ותודה גם ליקום תרבות.

  3. למנהלי האתר,
    טוב שאתם מפרסמים את הביקורת של חגית בת אליעזר.
    הכתבות שלה מעניינות עד כדי רצון ללכת ולצפות באירועים המומלצים.
    יתרון נוסף – חגית שהינה משוררת מוסיפה טעם מיוחד למאמריה,
    והם עדיפים עלי מאשר המבקרים “המקצוענים” אשר דעתם שבלונית וממוסחרת.
    בתודה,
    נפתלי בלבן-אוברהנד, חבר הנהלת אגודת הסופרים העברים ומזכיר אזור חיפה והצפון.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

6 + אחד =