"קפה וחרובים" עם ראובן שבת ולימור בלס

מאת חגית בת-אליעזר

ראובן שבת הוא משורר, סופר, עיתונאי ובעליו של האתר "בכיוון הרוח" לספרות ותרבות" שבו הוא מפרסם שירים, סיפורים ורשימות ספרותיות מאת קשת רחבה ביותר של יוצרים. כמו כן ראובן שבת יוזם מגוון אירועים, שבהם הוא נותן במה למשוררים ולמוזיקאים יוצרים.

לימור בלס היא יוצרת, זמרת ומשוררת, בוגרת בית הספר למוזיקה "רימון", המופיעה בישראל ובעולם עם אלבום הבכורה שלה "בפני עצמי".  בהופעותיה שיתפה לימור פעולה עם יוצרים גדולים כגון מישל לגראן, דניאל סלומון, אבי בללי, קובי אשרת ועוד.

שני האמנים עובדים מזה כמה חודשים על מופע מוזיקלי-ספרותי משותף, שבו לימור בלס שרה משירי האלבום "בפני עצמי", ראובן שבת קורא שירים מספרו החדש "בקצה האדמה שמים", ויחד הם יוצרים דיאלוג מוזיקלי-ספרותי. הבכורה של המופע, הנקרא "קפה וחרובים" – כשמו של אחד משירי ספרו של ראובן שבת – התקיימה ביום ג',  15 באוגוסט 2017, בבית היוצר בנמל תל אביב.

לימור פתחה את המופע עם השיר "קופצת ראש": "עכשיו אני קופצת ראש, החלטתי שמותר / אפילו שלמדתי לשחות בגיל מאוחר / אפילו שאני עומדת על שפת הבריכה של הילדים / ואני רואה שהמים רדודים // עכשיו אני מצטיידת רק באהבה / ומהמרת על דבר שאין לו דמות ואין לו שם ולא צורה / עכשיו אני שוכחת שפחדתי ליפול / עכשיו אני מהמרת על הכל". ראובן קרא את שירו "גִּבּוֹר מִפַּחַד", אשר בו הוא מדבר בגלוי על הפחד הטבעי, האנושי, במילים המפורשות: "אֲנִי פּוֹחֵד / עַל יְלָדַי / אֲנִי פּוֹחֵד / עַל אֲהוּבוֹתַי / אֲנִי פּוֹחֵד / עַל חֲבֵרַי, / כַּדּוּרֵי אֵשׁ נוֹבְחִים / פּוֹלְחִים אוּדִי כְּאֵב / לְכוּ מִכָּאן גִ'יפִּים חֲרוּכִים / שְׂרִידֵי טַנְקִים שְׂרוּפִים / …/ הַיָּם נָפוֹץ תְּכַלְכַּל / אַךְ מְלֻכְלָךְ בְּזַעֲמוֹ / יָרֵחַ מָרוּט / שׁוֹלֵחַ חִיּוּךְ חִוֵּר / שֶׁל אֻמְלָלוּת / הַנָּבִיא שׁוֹאֵל / "עַד מְתַי?" / וַאֲנִי מֵשִׁיב לוֹ- / הַרְפֵּה מִכָּךְ, / אֲנִי גִּבּוֹר / אֲמִתִּי, בְּכָל / פְּחָדַי".

בדו שיח על מהם פחד ואומץ, שהתנהל בין שני האמנים, אמרה לימור, שלבחור במוזיקה כדרך חיים היה מעשה אמיץ מבחינתה. כאן המקום לספר על המיזם ההומניסטי המבורך של לימור: מזה כחמש שנים היא מנהלת ומנצחת על מקהלת "קולית" של  אנשים עם צרכים מיוחדים במרכז "הבית של רונית". ברי סחרוף, הנערץ על חברי המקהלה שאת שיריו הם מבצעים בהופעותיהם, נענה להזמנה להתארח בערב התרמה מיוחד למען עמותת "הבית של רונית", אשר יתקיים ב"זאפה" הרצליה ב-29 באוקטובר 2017.

לימור וראובן שוחחו על השליטה של החפצים בחיינו ובפרט על מכשיר הסמארטפון, שעלול לשמש תחליף לקשר אישי ובלתי אמצעי בין בני אדם. בנושא הזה לימור קראה מונולוג ספוקן וורד, "בוא נישאר ידידים", שמתחיל כך: "התקשרתי להגיד לך- 'ניפרד כידידים' / אבל לא ענית לשיחה / למעשה- נעלמת לכמה ימים / ובסוף כתבת- 'סליחה'. // טוב, זה לא היה סליחה בדיוק / כלומר- זה לא היה בעברית / כתבת לי 'סורי'- שזה סליחה, רק נפוחה / או יותר יפה לאמר – אוורירית."

ראובן שבת קרא "חתונה ביוון" – שיר אהבה המועשר ברוחניות יוונית עתיקת היומין:" והרי את מקודשת לי / כאן, בטבעת קסמים זו / ברגע נצח / בשעה בנתגלגל באור שחרית פורם / גופינו הערומים, / מתמזגים / בקדושת המגע, / … ננשום ריח מלח / ים / קצף גלים ישובב נשמותינו החפות / נגע, / אנחנו אוהבים."

בנושא הרומנטיקה בלטו בתמימותן השורות הבאות מהשיר "סיבות להישאר" של לימור בלס: "נאחזת בלי שום הגיון, בעולם שלם של דמיון / את אולי רומנטית אמתית אך באותה שמלה ורודה וילדותית".

בקול עוצמתי, שהדהד בין קירות בית היוצר, ביצעה לימור את השיר "שאהיה נפלאה" מאת אלאניס מוריסט וגלן באלארד בתרגומה: "שאהיה נפלאה גם אם לא עשיתי כלום / שאהיה נפלאה גם אם כולם יגידו שלא / שאהיה נפלאה גם אם אחלה וכך אשאר / שאהיה נפלאה גם אם אשמין הרבה יותר / … / שאהיה אהובה , גם ארתח ועשן ייצא / שאהיה נפלאה, תלותית ככל שאהיה / שאהיה נפלאה, גם אאבד את שפיותי / שאהיה נפלאה, גם אם לא תהיה איתי".

משהו מהאופטימיות הנפלאה הזאת מפעם בשיריו של ראובן שבת, גם בזכות ילדותו הזכורה לו לטוב, שעליה הוא כותב ב"מזרחי לא מכאן" – השיר המרכזי בספרו "בקצה האדמה שמים": "אֲנִי מִזְרָחִי לֹא מִכָּאן / …/ כִּי הָיִינוּ רֹב שֶׁל / יְלָדִים עִירָאקִים / בְּתוֹךְ מִעוּט / אַשְׁכְנַזִי נִשְׁלָט / וּמְדֻכָּא / בַּשְּׁכוּנָה שֶׁהָיוּ בָּהּ / נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה וְנִצּוּלֵי מַעְבָּרוֹת /…/ הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ / לֹא הִפְלִיאוּ / בָּנוּ מַכּוֹתֵיהֶם / כִּי הֵם הָלְכוּ לַעֲבֹד/ בַּעֲמַל כַּפֵּיהֶם/ … / אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא וִתַּרְנוּ / וְלֹא הוֹתַרְנוּ / שוֹבְלֵי עֲשַׁן קִפּוּחַ מֵאֲחוֹרֵינוּ / כִּי הָיָה לָנוּ / אֶגְרוֹפִים וְדָם / וְהֶעָזַת אֱמֶת / וְחָרִיצוּת טוֹבָה / לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים בִּכְלָל לְהִתְנַצֵּל / אוֹ לְנַצֵּל / מַצָּבִים קִיּוּמִיִּים / אֲבָל קִמְטֵי הַשִּׁירָה הַדּוּ פַּרְצוּפִית / מֵעֲיָרוֹת הַפִּתּוּחַ הַמְקֻפָּחוֹת (שֶׁלֹּא שֶׁלָּנוּ), / רָחֲקוּ רָחֲקוּ מֵאִתָּנוּ / …/ וַאֲנִי לֹא כָּתַבְתִּי / מֵעוֹלָם / שִׁירֵי קִפּוּחַ / מִזְרָחִי".

ראובן שבת ולימור בלס הציגו כל אחד את יצירתו, וניהלו שיחה ערה ביניהם ועם הקהל, שנהנה גם מכיבוד נדיב ברוח הערב, וכלל קפה ערבי משובח, ממרח חרובים אורגני עשיר ויין בוטיק איכותי של יקב מונד.

ההזדמנות הבאה לחוות את המופע "קפה וחרובים", המתוכנן מראש אך מתהווה על הבמה בשיתוף הקהל, תתרחש ב-10 באוקטובר 2017.

אודות חגית בת אליעזר

בוגרת האוניברסיטה העברית במתמטיקה ומדעי המחשב ומוסמכת הטכניון בחיפה. עובדת בתעשית מחשבים. כותבת שירים מגיל 18, למדה בסדנאות כתיבה בהנחייתם של דליה רביקוביץ, רבקה מרים, ויעקב בסר. מאז 1993 מפרסמת במוספים ובכתבי עת ספרותיים. פירסמה שלושה ספרי שירה בהוצאת "כרמל" - "השקת ספינת צפיה" (2008), "התנסויות" (2012), "בעזרת חברים" (2016). כיום מתגוררת בחיפה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים , . קישור קבוע.

תגובה אחת על "קפה וחרובים" עם ראובן שבת ולימור בלס

  1. מאת ראובן שבת:‏

    תודה חמה ומיוחדת לחגית בת אליעזר על סקירה מופלאה וטובה בפורטל יקום תרבות

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*