חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על

המחזה ״השחקנית״ של תיאטרון בית ליסין

תיאטרון בית ליסין מעלה מאז 28.5.2016 את “השחקנית”, מחזה ישראלי מקורי מאת גור קורן, ובבימויו של גלעד קמחי. ב-29.7.2017 צפיתי בו בתיאטרון חיפה. גור קורן רקם סיפור היסטורי-דמיוני, שמתרחש בארץ ישראל בשנת 1947, עם תאריכים מדויקים, המוקרנים מעל לבמה, שמגיעים לכ”ט בנובמבר עם השידור במכשיר הרדיו הישן של ההצבעה הגורלית באו”ם. המחזה מתרחש בתל אביב – בקפה “פילץ”, ברחוב רש”י, וכן על הבמות ומאחורי הקלעים של התיאטראות “לי לה לו” ו”הקאמרי”, שאכן היו פעילים באותה התקופה, נוסף על התיאטרון האנגלי-עברי. תיאטרון זה אומנם הומצא ע”י המחזאי, אך, כשהוא צץ לקראת סוף המחזה, נתפס בטבעיות על ידי הצופים, שהורגלו כבר לתעתוע ההיסטורי-הבדיוני החינני. בחוברת התוכנייה גור קורן כותב בהרחבה על המחזה, ופותח את דבריו בהצהרה הבאה:״׳השחקנית׳ הוא לא מחזה היסטורי. ׳השחקנית׳ הוא מחזה סאטירי, שמשתמש בהיסטוריה של עם ישראל, בשנה שקדמה לקום המדינה, כדי לעשות מניפולציה על הצופה״.

ואכן, המניפולציה בת השעה וארבעים הדקות מצליחה, ואחריה אפשר לקרוא בתוכנייה על הפילוח של העובדות והדמויות לפי אמת או שקר.

קיום תיאטרון בתוך תיאטרון יוצר עומק ורבדים, ומאפשר למחזאי להביע את דעתו על האמנות ועל העושים במלאכה – השחקנים הוותיקים, הצעירים, המחליפים עם התחרות ביניהם, המלבישות המעריצות, מנהלי התיאטרון ההפכפכים עם איומי הפיטורין ושינויי המשכורות, והערך שהתיאטרון מייצר לקהל.

אדם שינוול – גיבור המחזה – מייסדו של התיאטרון האנגלי-עברי, הוא קצין בריטי ממוצא יהודי, דובר עברית, חובב תיאטרון, שמוצב שנים רבות בפלשתינה מטעם המנדט, בנו של שר המלחמה בממשלת בריטניה.
החזרה הגנרלית של המחזה הראשון אמנם מתקיימת בכ”ט בנובמבר, אך החלטת האו”ם משיטה את אדם הבריטי הישר הביתה, ומבטלת את הבכורה שתוכננה למחרת. לא פלא שאין זכר לתיאטרון הזה בתולדות המדינה שבדרך.
המחזה הראשון בהפקתו של התיאטרון הוא “רומיאו ויוליה”, האהוב על המחזאי גור קורן. אותו המחזה הועלה על ידי להקת שחקנים חובבים במחזהו הקודם “המוגבלים”, שנבחר ל- “הקומדיה הטובה של השנה” ב-2015, וזיכה את גור קורן בפרס “מחזאי השנה”. גם “המוגבלים” הוצג בבית ליסין ובוים בידי גלעד קמחי – שחקן, כוריאוגרף, ובמאי הבית של התיאטרון. אנשים עם מוגבלויות קרובים ללבו של גור קורן, כי הוא עבד בתחום התיאטרון עם בעלי מוגבלויות ובפרט עם עיוורים. גם במחזה “השחקנית” מתגלה הפן האישי של המחזאי ואפילו מאוד: הדמות הראשית – שלומית יאנובסקי – היא על שם הסבתא. את שלומית משחקת נטע גרטי הנהדרת, ואת אחיה אהרון מגלם נדב נייטס, מבכירי השחקנים של בית ליסין. הם משחקים אח ואחות גם במחזה “ביבר הזכוכית” מאת טנסי וויליאמס.

גור קורן כותב את הדמויות ההיסטוריות בחופש יצירתי. הוא מוציא את אלתרמן מבית הקפה “כסית”, ומושיב אותו בבית הקפה “פילץ”, שבו כנראה מעולם לא ביקר, ומגזים את הפן הסכסכני-רברבני של השחקנית חנה מרון, ושל הזמרת שושנה דמארי.

שלומית השחקנית מציגה את ההתנגשות בין השאיפות האישיות של הגשמה עצמית, לבין המעורבות בעשייה למען המדינה והלאום.

מתוך חוכמה לאחר מעשה של עשרות שנות קיום המדינה, המחזאי שם בפי אדם שינוול הבריטי אמרות נבואיות על המאבק המתמשך בין היהודים לערבים ומלחמות מרובות. אמרות סאטיריות שעליהן הקהל מגיב בצחוק ביקורתי – על עצמו ועל כולנו.

2 תגובות

  1. חגית בוקר טוב ותודה
    עבור
    סקירה ממצה אודות הצגה שטרם צפיתי אך מעוררת עניין
    כילד תל אביבי התגוררתי בסמוך לרחוב רש״י וברחוב זה לא היו בתי קפה.
    קפה פילץ המדובר היה אכן מוסד ידוע ושכן ועדיין שוכן בשינוי תפאורה על שפת ימה של העיר תל אביב
    יום הביל
    אביhttps://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Piltz_Caffe_1941.png

  2. אבי,
    תודה על ההתייחסות לסקירה.
    הפסיק בביטוי ‘ המחזה מתרחש בתל אביב – בקפה “פילץ”, ברחוב רש”י ‘ מפריד בין שני אתרים שונים ואין הכוונה שקפה “פילץ” נמצא ברחוב רש”י.
    בזכות ההבהרה שלך אני יודעת שבית הקפה הזה נמצא על שפת ימה של תל אביב.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן