מאת אלי אשד

“יקום תרבות” פתח זה מכבר בסדרה של מאמרים העוסקים בז’אנר הספרותי שנעשה פופולארי מאוד מחדש בשנים האחרונות, הדיסטופיה, המתארת עולם עתידני מפחיד וקודר.

דוגמה מצליחה מאוד לז’אנר זה היא סדרת הטלוויזיה “סיפורה של שפחה”, המבוססת על ספר מדע בדיוני מפורסם של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, ומתארת עולם עתידני שבו הנשים מדוכאות בארה”ב שלאחר הפיכה של ארגון דתי ימני קיצוני, דיכוי מוחלט ומפחיד.

לרגל  הקרנת סדרה זאת, המושכת תשומת לב רבה, החלטתי לראיין סופר ישראלי שיצר דיסטופיה נגדית, המתארת עולם שבו הנשים הן המדכאות והגברים הם המדוכאים.

עולם נשי חדש מפחיד: שיחה עם משה גרנות על ספרו “האי”, דיסטופיה אנטי-פמיניסטית

בספרו “האי” (הוצאת “מעיין”, 2015), מתאר הסופר והמבקר גרנות אי יווני שבו מוחזקים אויבי משטר פמיניסטי קיצוני בראשו פוליטיקאית ראשת הממשלה (שדמותה מבוססת ככל הנראה על זאת של חברת הכנסת מירב מיכאלי) ועוברים חינוך ברוטאלי מחדש. המטרה: להפכם לתומכי הזהות הנשית-פמיניסטית ולאויבי הזהות הגברית הנראית כעוינת לכל מה שיש.

ברפובליקה הפמיניסטית יש צנזורה אכזרית על כל מילה שיוצאת מפי הגברים, ונחקקים חוקים דרקוניים נגד גברים. בצורה זאת מורחקים לאי בעיקר האינטלקטואלים, המעזים להטיל ספק בצדקת המהפכה. הגברים המוענשים חייבים לשמוע אינספור מנטרות נגד האישיות הגברית השלילית – הגברים סתומים ועריצים, כל הפגמים שבעולם נמצאים אצל הגברים, האויב האמיתי של כל אישה הוא הגבר, צריך להנהיג מס גברים על כל מה שעוללו לנשים, הגברים הם פרימיטיביים, מפלצות פשיסטיות, הגברים הם אינפנטיליים, הפורנוגרפיה היא אמצעי דיכוי שהמציאו הגברים, הגבר הוא חי טורף, הם בעלי חיים נחותים, מעין חולדות, הנשים יולדות את המדכאים שלהן –ונדרשים לאמץ את התכונות הנשיות החיוביות.

הגברים המוענשים מתנסים גם בסדנאות מעשיות – עליהם לעבור את כל תלאות החיים של הנשים (ביקור אצל גינקולוג, הנקה, הטרדות מיניות וכו’).מי שמתמרמר, או אינו מראה מספיק נכונות לקבל את אתוס המהפכה, נענש בעונשים חמורים כמו משלוח ל”שיפוץ”.

בין המוענשים מצויים מדענים, פרופסורים, רופאים שנשלחו לאי משום שהתמרמרו על האפליה המתקנת שגודרת בעדם את המשך הקריירה. לדוגמה: רופא שביקש להתמחות בתחום מסוים – נדחה כיוון שאולי תהיה אישה שתרצה במשרה הזאת. מוענשים-ענושים שאיבדו כל תקווה – מתאבדים, כי אין מוצא מן האי –  הסוהרות באי הזה נעזרות בשומרים יווניים ובמערכת מתוחכמת של האזנה לשיחות.

גיבור הספר, מני ברק, מצליח להיחלץ מהגיהינום של האי – לא בשל התושייה שלו, אלא משום שאחת הסוהרות מגיעה למסקנה שהמהפכה היא טמטום ורשעות, ומחפשת מוצא אל עולם החופש.

להלן ריאיון שערכתי עם עם משה גרנות על אודות ספרו:

אלי: בספרך אתה מתאר דיסטופיה פמיניסטית שלמעשה מבוססת על קטעים מספרות נשית עכשווית, הקוראת לדיכוי הגברים . אילו סופרות והוגות סביבך אתה רואה כבסיס לחברה הדיסטופית שאתה מתאר בספרך?

גרנות: הנה “מבחר”  מהציטוטים האמיתיים מאוד של מה שמוגדר כ”פמיניזם רדיקלי”, שעליהם מתבסס המשטר הפמיניסטי הדכאני שאני מתאר בספרי. ויש עוד הרבה, תאמין לי, זה רק הולך ומקצין  עם השנים: :

סימון דה בובואר: הגברים סתומים ועריצים. בעתיד הנשים לא יצטרכו גברים כדי ללדת.

שרי הייאט: כל הפגמים שבעולם נמצאים אצל הגברים.

סוזן אנתוני: הגברים הם האויב. במערכה נגד הגברים ניתן לנצח רק אם הנשים יצטיידו בנשק הזהה לזה הנמצא בידי האויב – קול וכסף.

בטי פרידן: הגברים הם הבעיה, האויב האמיתי של כל אישה.

מרילין פראנץ’: נשים צריכות לדרוש מהגברים תמורה על כל מה שהן עשו למענם – כדאי שיתחילו לחסוך.

גורדון שיימן (חברת פרלמנט בשוודיה): צריך להנהיג “מס גברים” שיממן חינוך מחדש של הגברים, סדנאות לחינוך מחדש. מדובר בחוב של הגברים לנשים הנאמד במאות טריליונים. אם כמיליארד גברים בעולם הנאור יתחילו לשלם אותו – תוך דור או שניים יסתיים החוב, ורק אז אפשר יהיה להקים חברה שוויונית.

אריקה ג’ונג: הגברים הם פרימיטיביים, הם מאמינים שכל העולם, כולל הנשים, סובב סביב הפין שלהם. הגברים הם יצורים לא מפותחים. הגבר הוא לא יותר מנתח בשר, מפלצת פשיסטית.

גלוריה סטיינס: יש מעט מאוד משרות שכדי לבצע אותן צריך איבר מין זכרי.

שולמית אלוני: הגברים הביאו לעולם רק את הכוח הפיזי. התבונה נמצאת רק אצל הנשים.

אריאנה מלמד: הגברים הם אינפנטילים, הטמטום והאטימות הן התכונות הדומיננטיות שלהם. צריך לבעוט למשה דץ באשכים (הוא אמר בטלוויזיה שהוא מתגעגע לחזה שהיה לאורנה לפני הריונות).

אנדריאה דבורקין: הפורנוגרפיה היא אמצעי הדיכוי שהמציאו הגברים. הפורנוגרפיה היא התיאוריה, והמעשה הוא האונס. (מתברר שדווקא הסופרות הפמיניסטיות ממלאות את ספריהן בתיאורים פורנוגרפיים מסמרי שיער: אריקה ג’ונג, עדנה שבתאי, שולמית גלבוע, דורית זילברמן, שלי יחימוביץ’, עירית לינור, ליהיא לפיד, ימימה עברון).

עמליה כהנא-כרמון: (“למעלה במונטיפר”) הגבר הוא חי טורף.

יוכי ברנדס: (אחת הגיבורות בספרה “וידוי”): הגברים הם בעלי חיים נחותים, מעין חולדות, וצריך להתנהג אליהם כאל חולדות. יש להרות מגבר בעל גנים טובים, ולהעיף אותו אחר כך לכל הרוחות.

שלי יחימוביץ’: הגברים הם כמו כלבים המסמנים אזור שליטה.

ויקי שירן: המהפכה הפמיניסטית מתעכבת משום שנשים מתחתנות עם המדכאים שלהן, ויולדות את המדכאים לעתיד.

ענת גוב (ב”עקר בית”): הגבר הוא אינפנטיל, תחמן ועצלן, וגבר טייס הוא בסך הכול ילד מפגר שמשחק בג’ויסטיק.

חוץ מזה, ממשיך גרנות, בספרות הפמיניסטית יש הזיות מבהילות כלפי  ועל גברים הנה כמה מהן:

אריקה ג’ונג: (“פחד גבהים”) לאחר שמשתעשעים עם גבר – צריך להרוג אותו.

שולמית גלבוע: (“ארבעה גברים ואישה”) צריך לשבח את בוביט שחתכה את איבר המין של בעלה.

דורית זילברמן: (“שבע נשים ורצח”) מגיע לגברים שירצחו אותם, כי מחפשים אצלם אהבה – והם נותנים זיון.

והנה כאן איך רוצות כמה מהפמיניסטיות האלו לבצע מהפכה כנגד הגברים:

צעדים ראשונים של המהפכה:

1. הצעת החוק השוודי בדבר “מס גברים” (ראו לעיל).

2. משרד החינוך שלנו דורש רק מגברים (המבקשים להיות מורים) תעודת יושר מהמשטרה שאינם סוטים מיניים; כאילו לא היו מורות ששכבו עם תלמידיהן.

3. משרד החינוך הוציא הנחיה לא ללמד ספרים בהם הנשים אמוציונליות, ולעומתם – הגברים רציונליים (כלומר, פסילת כל הספרות הקנונית!).

4. נשים המפלילות גברים בעלילות שווא על הטרדה מינית או אונס – אינן נענשות, ושמותיהן אינם מתפרסמים בצו בית המשפט (שבע שנים נאבק חיים יאנוס על חפותו, וכשהתברר שזאת הייתה עלילה, וחייו נהרסו – אסר השופט מישאל חשין לפרסם את שמות המעלילות כדי לא להרתיע נשים אחרות להתלונן.)

5. הסופר והמחזאי ברדבורי לא קיבל אישור להפיק את המחזה שלו “לווייתן 99” בחוג הדרמטי באוניברסיטה, כי כל הגיבורים היו גברים, ולא הייתה בו אף אישה אחת.

6. הפמיניסטיות דרשו להוריד מהמדפים את ספרו של ריצ’רד פטרסון, שהביע דעה נגד ההפלות.

7. דן אלמגור שינה את השיר “כשאת אומרת לא” לפי דרישת הפמיניסטיות.

כל זה אני, חושב, מדבר בעד עצמו.

אלי: מהן לדעתך ההשלכות של הפמיניזם הקיצוני שהן מתארות? האם אתה רואה סביבך תהליכים שנראים כמקרבים את חזון האימים שלך?

גרנות: בוודאי. משרד החינוך דורש – לא בדיסטופיה שלי על אי מרוחק אלא במציאות הישראלית של שנת 2015 – לא ללמד יצירות שבהן נשים מתוארות  כאמוציונליות, וגברים מתוארים כרציונליים – כלומר, ביטול כל הספרות הקלסית!

הפורטל “בכיוון הרוח” (בעריכת ראובן שבת) פרסם קטע מתוך הספר “האי”. אחד הקוראים העביר את הקטע הזה לאתר פמיניסטי, והביע עליו דעה חיובית. הוא   קיבל מאות פוסטים מכפישים, ובסוף נזרק מתוך האתר. הצנזורה  הפמיניסטית המאיימת להטביע את כולנו היא לא רק על מה שכותבים, אלא גם על מה שחושבים.

אם אתה שואל אותי אותי – אז כן, הפמיניזם הקיצוני הזה עלול להיות איום, אם חלילה ישתלט עלינו.

עד כאן גרנות.

דומה שספרים מסוג “האי” וגם הניגוד שלו, “סיפורה של שפחה”, דיסטופיות שתיארו עתידים קודרים ביותר למדינה ולחברה,  המשקפים את הפחדים (או את התקוות) של חלקים בציבור לגבי הצפוי לו בעתיד, יוסיפו להופיע במספרים גדולים גם בעתיד הנראה לעין.

המציאות האכזרית היא שכאשר פורסם הספר בשנת 2016 נתגלו יותר ויותר קבוצות השואפות להטיל סוג של משטר דכאני טוטליטרי דיסטופי על סביבתן, החל מדאע”ש השואף להקים משטר איסלאמי עולמי שישתמש בחוקי שריעה דרקוניים, דרך נערי הגבעות החולמים להקים מלכות ישראלית שבה יושמדו הנוצרים והמוסלמים וקבוצות אחרות. כך שנראה שהדיסטופיה על עתיד מדכא וקודר כמו זה שמתכננות הקבוצות האלו יישאר עמנו לעתיד הנראה לעין.

ראו גם:

פרק מהרומן הדיסטופי “האי”

“מטהר אוויר “-צור ארליך על “האי “

“ישראל בעידן הרודנות הפמיניסטית הרדיקלית “: ירון אביטוב על “האי “

“אי  הגברים המודחים ” “-יוסף כהן-אלרן על “האי

בודד מול המערכת: עוד שיחה עם משה גרנות

עוד  דיסטופיות ב”יקום תרבות “

הדרך לעין חרוד-מנהרות הזמן :פרק מיוחד מהספר הדיסטופי הקלאסי של עמוס קינן

אפוקליפסה צברית -“הדרך לעין חרוד” -הגירסה הקולנועית

“אחרי  הגשם ” סיפור עתידני דיסטופי מאת יצחק בן נר

מלחמת מאסף כנגד הדיסטופיה: ריאיון עם יצחק בן-נר ב”יקום תרבות”

ההווה של  2016 כעתיד דיסטופי: סקירה על “בשם שמים” מאת הדי בן-עמר

2023 על פי יגאל סרנה -עולם עתידני עצוב

2023 :סיפור הקומיקס והאלבום המוזיקאלי

נחמיה סקאדר לנשיאות! התחזיות של רוברט הינליין

סיבר פאנק מיזרח תיכוני :”עושה שלום ” של מושיק גולסט

ההווה והעתיד כפי שנחזו בעבר -ישראל בשנת 2000 מאת “ס.גולדפלוס

אלי אשד על הקסם האפל של הדיסטופיה

4 תגובות

  1. בואו לא נגזים. גרנות מוציא משפטים בודדים מהקשרם, ומייחס משפטים שאמרו דמויות לסופרת. אם נלך בשיטה הזאת נגיע לכך שיש סופרים שממש צריך להוציא להורג כי דמויות שלהם הם רוצחים סדרתיים, או אולי ״נבלי על״ של העולם האמיתי, כמו היטלר. וכמובן אינספור סרטים וספרים עם נבלים מדומינים, שמנסים לכבוש את העולם, או אפילו להשמיד את האנושות. אז מה, הסופר הוא היטלר ומסוכן למין האנושי? גם הדוגמא של האתר הפמיניסטי שביטל חברות של מי שהביע דעות שלא מתאימות לרוב החברות היא בסך הכל התנהגות מקובלת. הרי אחת הטענות נגד האינטרנט היא, שבמקום שיביא לחשיפה של אנשים למגוון דעות ואנשים שונים מהם, מה שקורה בגרסה הנוכחית הוא להפך. אנשים חברים בקבוצות שכולם בהן חושבים כמוהם, ועוד יותר גרוע, נחשפים רק למידע שמאשש את דעותיהם הקדומות. אז גבר שחושב שנשים מאיימות על גברים ולא להפך נזרק מאתר פמיניסטי. באמת הפתעה גדולה. האם צנזרו את דעותיו או פרק מספרו באתר ספרות, או אתר דעות כללי? זה המבחן.
    אני גם לא מבין מה הבעיה באמירה של סטיינם שיש מעט מאוד מקצועות שצריך זין בשבילם, זה נכון, לא?
    ועם זאת, אני מסכים שחלק מההתבטאויות הכאילו-פמיניסטיות היותר קיצוניות עושות רושם פנאטי ושונא גברים, בדיוק כמו הגברים ששונאים נשים או מזלזלים בהם. אני נזכר שקראתי על ספר, נדמה לי מתחילת המאה ה 20, שנקרא the natural superiority of men, משהו כזה. ושכתגובה לספר הזה כתבה מישהי ספר על העליונות הטבעית של נשים, תוך שהיא משתמשת באותם הטיעונים רק הפוך. אנשים ברי דעת יודעים שלא כל הנשים מטומטמות (אפילו בלונדיניות!), ולא כל הגברים הם אנסים או פראי-אדם או אינפנטילים. למעשה זה משעשע אותי התאור הזה של כל הגברים כילדים קטנים, משום שכידוע זה היה התאור הקבוע של נשים בתרבות. כולל ביהדות שבה פסולים לעדות אשה, שוטה, וקטן.

  2. לפני כשנה הייתי במפגש ספרותי בחנות “הנסיך הקטן ” בתל אביב .ששם המחברת ננו שבתאי מחברת “ספר הגברים ” שמפרט את חוויותיה השליליות תמיד עם המין הזה ,דיברה על ההשראה העצומה שהיא קיבלה מהוגה פמיניסטית שאיני זוכר את שמה שמדברת על כך שכל יחסי המין בין גברים ונשים הם “מעצם טבעם ” אונס.
    היא הסבירה שהיא לא בהכרך מקבלת את זה כלשונו אבל עדיין ..חושבת שיש כאן דברים חשובים.

  3. סיפור קומיקס שאולי הוא רלבנטי על מלחמת המינים האולטימטיבית בין גברים ונשים פורסם ב”יקום תרבות ” ”
    על מלכה שמדכאת גברים.
    פלאש גורדון במלחמת המינים בכוכב קורקובו
    http://www.yekum.org/2017/01/%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%A9-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%9B%D7%91-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%95/

  4. ספר דיסטופי מטריד.
    הגברים שתומכים בפמיניזם צריכים להבין שיום אחד זה יתהפך נגדם.
    קריאת השכמה. כמו שהגיבור אומר “לא ראיתי אף מהפכה שטענה שהתפקיד שלה הסתיים”

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה − 2 =