פרק נוסף מספרו של עמיר סגל על השירה הפוליטית בישראל בעשורים האחרונים.
פורסם לראשונה ב"עתון 77", גיליון 394, ניסן-אייר תשע"ז, אפריל-מאי 2017
מאת עמיר סגל

“לעזאזל השיר, אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש.”

דליה רביקוביץ  מתוך השיר “פרנסה”

לאחר מחאת קיץ 2011 התגבשו בישראל לא מעט עמותות, תנועות וקבוצות ששמו להן למטרה לקדם שינויים חברתיים. חלקם בחרו לקדם שלל נושאים שעל סדר היום, אחרים הפכו עצמם לקבוצות לחץ של נושא או קבוצה. בתוך כך משוררים רבים בחרו להפנות את האנרגיה המהפכנית שהראו לפני ותוך כדי מחאת הקיץ לקידום המשוררים.

Image result for ‫מאבק המשוררים‬‎

קבוצה של משוררים לקחו על עצמם את קידום הקבוצה, בהם אמיר אור, רועי צ’יקי ארד, עדי עסיס, מתי שמואלוף, גלעד מאירי, תהל פרוש וכמה פעילים נוספים הקימו את הקבוצה ובמהלך נובמבר 2011 קיימו את “כנס החירום” של מאבק המשוררים. הכנס בא לאחר כמה מפגשים שהתרחשו כולם בגלריית “בית העם”, בניין בשדרות רוטשילד 69, שהיה נטוש משך זמן רב ושימש אומנים ואקטיביסטים כמקום מפגש לשלל מפגשים, ערבי שירה ותכניות פעילות של ארגונים שונים ותנועות שונות.

פעילות הקבוצה כללה שלל מפגשים, למשך תקופה אפילו מפגשים שבועיים, שהתקיימו עד שנת 2013. במפגשים אלו נכחו עשרות משוררים – במפגשים מסוימים וכמהלך מצטבר. בין המשוררים שלקחו חלק במפגשים אלו אפשר למנות את שי אריה מזרחי שהפך להיות מהפעילים בקבוצה, ערן צלגוב, יובל גלעד, שגם כתב מאמר על פעילות הקבוצה וסופה בגיליון התשיעי של כתב העת ‘מעין’ שנשא את השם “מכתב גלוי למשוררים ומשוררות” שבו ביכה את סופו של מאבק המשוררים והתחיל במילים: “אלה כמה מחשבות בעקבות ‘מאבק המשוררים’ ההרואי אבל כמעט חסר סיכוי.” המאמר הוקדש למשורר המנוח שי אריה מזרחי וראה במאבק המשוררים אנטיתזה לתרבות הנאו-ליברלית הישראלית ואפשרות לרוממות השירה, שנכשלה.

Image result for ‫מאבק המשוררים‬‎

שלל תוכניות הגו חברי “מאבק המשוררים”, החל בחוק שיוקדש לשירה, המשך בתגבור לימודי שירה בבתי ספר וקידום מימון הוצאת ספרי שירה. תוכניות אלו לא התגבשו אך הקבוצה הצליחה להשיג כמה הישגים, המובהק שבהם הוא תשלום מעיריית תל אביב למשוררים שהשתתפו באירועים בבית ביאליק; ניסיון לקדם הענקת פרס ספיר לספרי שירה לא צלח, אך המועצה לתרבות של מפעל הפיס החלה בהענקת את פרס לנדאו לשירה למשוררים בולטים. בנוסף, עצם הפעילות אפשרה שיח בין משוררים, שהביא להצבת שלט בחנות הספרים המגדלור, ובו שיר שנשא את הלוגו שנבחר לקבוצה “מאבק המשוררים”.

ניסיון עקרוני שנעשה היה להקים איגוד למשוררים שייצג את המשוררים ויאפשר קבלת תקציבים לשלל מטרות הקבוצה. ניסיון זה כשל, אך הראה את חוסר הרלוונטיות של שני איגודי הסופרים שפעלו באותה עת.

המשורר עדי עסיס חיבר לקבוצה מניפסט שכלל קריאות עקרוניות יחד עם קריאה לפעולות פרגמטיות:

Image result for ‫עדי עסיס‬‎

שירה מתקיימת, בקושי רב, בשולי השוליים של תקציבי התרבות בישראל. ספרים, כתבי עת, אנתולוגיות, תרגומים, אירועי שירה, ופסטיבלים לשירה נסמכים על תקציבים זעומים עד זניחים, הנתונים לשרירות ליבו של הממסד התרבותי, ולמספר מצומצם מאוד של קרנות שתמיכתן נתונה תדיר לשינויים ולעולם אינה רציפה. המשורר/ת אינו/ה זוכה לשכר על עמלו/ה, וברוב המקרים משלמ/ת מכיסו/ה על הוצאת ספריו/ה. השירה, היהלום בכתר הספרות, סביבה מתגבשת זהות רבת פנים של חברה, תלויה בפועלן/ם רצונן/ם הטוב ורוח ההתנדבות של משוררים/ות, המנסים/ות לקיימה ולקדמה, במקביל למאבק היום יומי על ההישרדות. את המציאות הזו חייבים לשנות. ואנו המשוררים/ות נשנה אותה.

איך נעשה זאת – עקרונות הפעולה זכאות לזכויות ותקצוב – תפיסת המשורר/ת את עצמו/ה כבעל/ת מקצוע הזכאי/ת לשכר על עמלו/ה, וכנגזר מכך, התאגדות מקצועית של משוררים/ות, מתוך הכרה במעמדו/ה השונה, מבחינה מסחרית, של המשורר/ת מכותבים אחרים, לצורך דרישת תקציבים עבור השירה. במידת הצורך תיהפך ההתאגדות לאיגוד רשמי. שיתוף פעולה – הגברת שיתוף הפעולה בתוך קהילת המשוררים/ות, ובין משוררים/ות לאמנים/ות אחרים, כדי לברר להעמיק ולחזק את הנוכחות של השירה בחברה ובתרבות. יצירת גופי ידע מחקריים – הסתמכות על מחקרים שנעשו בעבר על מעמד המשורר/ת בארץ תוך כדי השוואתו למעמד המשורר/ת בארצות אחרות, לצורך גיבוש הצעות ספציפיות לקידום השירה. שימוש בהצעה מפורטת שגיבש אמיר אור עבור משרד התרבות. קידום חקיקה בכנסת – הרתמות למאמץ לחקיקת חוק השירה, שנוסח על ידי גלעד מאירי בעזרת משפטנית, שיגדיר את השירה כמרכיב חיוני בתעודת הזהות של ישראל, על כל המשתמע מכך, בתקצוב, ובייצוג של משוררים/ות כשגרירים/ות של התרבות הישראלית ברחבי העולם. הוספת תקנות המתמקדות בשירה לחוקים קיימים, כגון: תוספות לחוק הספריות, חוק התמלוגים, או כל חוק אחר רלוונטי. פעילות ממוקדות מטרה נלוות – פעילויות ממוקדות לצורך חיזוק מעמד השירה.

כגון: פרס ספיר למשוררים/ות, הקצאת אחוז מכספי המע”מ המתקבלים ממכירת ספרים לצורך תקצוב השירה, הקמת קרן חירום למשוררים /ות נזקקים/ות פעילות למען תרגום ספרי שירה על ידי המכון לתרגום. יצירת במות – חיוב העיתונים לתת תשלום למדורי שירה בעיתונים. לדבר עם האוניברסיטאות להשקיע במחקר, חוקרות וחוקרים. לבדוק איך נלמדת שירה והאם יש הצעות אחרות (להפסיק לדבר על כוונות היוצר). לחייב את בתי הספר להזמין משוררות ומשוררים לדבר ולשלם להן/ם. רב תרבותיות – לחשוב איזה ציבורים הוצאו החוצה כמו מזרחים/ות, רוסים/ות וערבים/ות ולחשוב איך ההיגוי שלנו יכול להציע פתרונות להכניסן/ם פנימה.”

הקבוצה זכתה לתמיכה אך היו גם מתנגדים לפעילותה. עודד כרמלי ואורי הולנדר היו מהמובהקים שבמבקרים. השניים טענו כי המאבק הוא רידוד של השירה על ידי משוררים לא מוצלחים. טענותיהם של כרמלי והולנדר היו ברובן פרסונליות כלפי מובילי ומשתתפי הקבוצה, אך גם כנגד הציפייה כי שירה תפרנס את המשוררים או כי המשוררים יקבלו מענק או תקציב מיוחד ויהפכו את המאבק הזה למאבק משמעותי.

בשנת 2013 התפרקה הקבוצה, ומלבד תפעול חשבונות של רשתות חברתיות, הפסיקה כל פעילות. התפרקות הקבוצה נבעה משילוב של נסיבות. הסיבה הברורה הייתה ההישגים המועטים של קבוצה זו, אך מיעוט ההישגים והתפרקות הקבוצה היו תוצר של מהלכים אחרים. גודש הפעילות של עשרות פגישות ונוכחות עשרות משוררים בעלי רעיונות מנוגדים, חלקם מעשיים אחרים לא מחוברים למציאות – וברובם כאלו שלא קודמו בצורה מעשית, הביא לסטגנציה של הפעילות.

נוסף על כך, במהירות גדולה הפך מאבק המשוררים מקבוצת מאבק למעין ועד משוררים מאולתר. ניסיון של משוררים להיות חלק מהנהלת הארגון הפכו את ההנהלה לגוף גדול ולמעשה הביאו לכך שלעומת הנהלה רחבה “פעילים” כמעט ולא היו. ואלו שהיו חשו מודרים. מתוך ניהול מסורבל, היעדרה של יד מכוונת ברורה והיעדר חתירה ברורה למטרות ברות השגה מצאו עצמם קבוצת עשרות משוררים ומשוררות נפגשים בתדירות גדולה, בקבוצות שלעיתים מנו עשרות משתתפים ומצפים להכרה במשוררות כפרופסיה שראויה למימון. מה שלא קרה ואף לא הסתמן שיקרה.

מאבק המשוררים היה תגובה למחאת קיץ 2011. היתה זו תוצאה סבירה למחאה כללית שעסקה בשלל נושאים חברתיים – נושאים צרכניים, היבטי זכויות עובדים והביאה לשינוי בשיח החברתי והכלכלי בישראל. אך תנועה זו היתה גם תוצר של ייאוש. ייאוש מכך שהמחאה לא הביאה לשינוי מובהק בסדר היום, אלא לשינויים קטנים, איטיים, קשים לאיתור לעתים.

המשוררים שהיו פעילים במיוחד לפני מחאת קיץ 2011 ובמהלך אותו קיץ מצאו עצמם נודדים ברחבי הארץ ומשתתפים בשלל אירועים. רבים מהם חשו שהם “משוררי המהפכה”, ציפו לזכות בהכרה והערכה על כך, וגם מיקדו את מרצם בקידום מגזרי של משוררים ובמידה רבה בקידום עצמי של המשתתפים בקבוצה. כך למשל הקפידו ראשוני הקבוצה להציב עצמם בעמדת “הנהגה” שנראתה כמבטיחה קידום והישגים משמעותיים.

כישלון מאבק המשוררים היה צפוי מראש, וכפי שכתב יובל גלעד במאמר בגיליון 9 של כתב העת ‘מעין’ היה “חסר סיכוי”. חוסר הסיכוי היה נטוע גם במטרות המופרזות שלקחו על עצמם יוזמי המאבק – כמו חקיקת “חוק שירה”, אך גם משום שהציפייה לעורר עניין במצוקות המשוררים היתה מנותקת מהמציאות. מאבק המשוררים נכשל ביחס לציפיות שנתלו בו, אך הישגיו הצנועים אכן התקיימו ונשמרו. בנוסף, כמה מחברי “המאבק” פרצו עם ספרי שירה ונוכחות ציבורית שלא התקיימה קודם לכן. כך שמאבק המשוררים היה ניסיון לקדם משוררים כקבוצה וכיחידים. כישלונו של מאבק זה היה כאמור צפוי מראש, אך המאבק לא היה “הרואי” כפי שרצו כמה מחבריו לראות בו – אלא מאבק מגזרי שלא היה מחובר לאפשרויות האמיתיות שהיו למשוררים ולשירה בעת פעולתו.

כאמור, במאמר נוגה משהו מגיליון 9 של כתב העת ‘מעין’, תיאר יובל גלעד את האכזבה מאותו מאבק “ההירואי אבל כמעט חסר סיכוי” שכוון לסכם בייאוש את פועלה של הקבוצה, אך גם להספיד את המשורר שי אריה מזרחי, שהיה פעיל בה. המאמר הפך למניפסט מחאתי של המשוררים והסתיים במילים אלו שכוונו למשוררים: “תהוו חלופה לסגידה לכסף. כשאתם יושבים בפגישה רומנטית, כשאתם במפגש חברתי עם אנשים לא מוכרים ושואלים אתכם מה אתם עושים, אמרו שאתם משוררים, אם זה מה שאתם עושים, ושילכו לעזאזל.”

ראו גם פרקים נוספים מהספר על שירה פוליטית:

המגמה האנטי פוליטית בשירה הישראלית

שירת המחאה והייאוש -המגמה הפוליטית בשירה הישראלית

הפוסט הקודםכמות שהיא – ריאיון עם ריקי דסקל
הפוסט הבא“חפרפרת” – סיפור מתח מאת עמי עיני
עמיר סגל, משורר ומבקר שירה. מפרסם מאמרי בקורת בעיתון "קו למושב" וב"עיתון 77". פרסם את ספרי השירה "בשובי מן המילואים" (גוונים, 2008) ו-"ארץ אחרת מאד" (עיתון 77, 2014), ואת הרומן האינטרנטי "מערבה מכאן" באתר בית אבי חי. שימש כעובד רווחה, מדריך טיפולי, רכז תעסוקה, וחקלאי. פעיל חברתי ופוליטי. שימש כסגן יו"ר ארגון הסגל הזוטר באוניברסיטת בן-גוריון. הגיש את תכנית הרדיו ״שירת מחאה״ בתחנת כל השלום. התוכנית עסקה בשירי מחאה, בשירים חברתיים ופוליטיים עבריים. שימש כעורך ומנחה סדרת ערבי "שיר כאב" שעסקה בשירי מחאה בישראל בבית אבי חי בירושלים. משמש כמנהל עמותת "עובדים".

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 − שתיים =