נמאס כבר ממך ציפורה מלעונה – שיר תשובה מאת יוסף עוזר ל"אל הציפור" של ביאליק (מתוך "עורו הישראלים")

יוסף עוזר

יוסף עוזר בשיר נוסף מתוך הקובץ ההגותי-שירי "עורו הישראלים" בעריכת אמיר אור. הפעם מדובר בשיר שיש בו מעין תשובה לשיר הידוע של ח.נ. ביאליק "אל הציפור", אבל התשובה שהוא מעניק היא ברוח ימי ראשית המאה ה-21.

נמאס כבר ממך ציפורה מלעונה \ יוסף עוזר

נִמְאַס כְּבָר מִמֵּךְ צִפּוֹרָה מַלְעוּנָה

מֵאַרְצוֹת הַקִּפּוּחִים אֶל חַלּוֹנִי

לֹא אֲנִי אֲקַלֵּל כְּמוֹ אֵיזֶה בַּת־זוֹנָה

גַּם אִם אֲבוֹסֵס מַדְמֵנוֹת וָעֹנִי

בִּחְיַאת! אַתְּ בִּכְלָל, בִּכְלָל לֹא יְקָרָה,

בְּטֶרֶם בָּאנוּ מֵאֶרֶץ מַחְרָאוֹת,

אֵיךְ כָּאן בָּאָרֶץ הַחַמָּה הַיָּפָה,

צָמְחוּ לָעוּ כָּל עַרְסֵי הַדְּלָעוֹת.

קֹבִּי, קַלְּלִי, אָרְרִי, בַּרְבְּרִי

בְּנִי לִי גַּם מַחֲנוֹת הַשְׁמָדָה;

הַצְבִּיעִי בָּרְחוֹב עַל כָּל אַשְׁכְּנַזִּי

כִּבְּרוּטוּס עִם שַׁבְּרִיָּה חַדָּה.

וְשׁוֹתְקִים הַיּוֹדְעִים מָה רָבְתָה הַשִּׂטְנָה

וְחוֹמְלִים עַל גֻּזְמַת הַיְלָלוֹת;

זַמְּרִי צִפּוֹרָה אַהְנָנָנָה

זֶה לֹא בּוּשָׁה לִהְיוֹת אַפְלָלוֹ.

זִמְרַת הָאָרֶץ לְסִכִּים בְּעֵינַיִךְ

פִּתְחִי מִלּוֹן (לֹא מִמִּין הַדְּלוּעִים!)

שׂוֹרֶפֶת סְפָרִים, מַדְלִיקַת מְדוּרוֹת,

הוֹפֶכֶת אִיִּים אַחֲרוֹנִים לְעִיִּים!

ראו גם:

חגית בת -אליעזר על שיר "מלכודת העסיס " של יוסף עוזר

עורו הישראלים

אודות יוסף עוזר

יוסף עוזר הוא משורר. נולד בירושלים, גדל והתחנך במושב ברק בעמק יזרעאל. למד ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה. חזר בתשובה ולמד בישיבת אור-שמח. כיום מנהל חינוכי ומחנך בתלמוד-תורה. חבר מערכת "דימוי", כתב-עת לספרות, אמנות, ותרבות יהודית, וערך את "כתרים", כתב-עת ליצירה חרדית. מעורכי "משיב הרוח" ויושב-ראש מועצת מערכת "מאזנים" של אגודת הסופרים העברים. זכה בפרס רון אדלר על ספרו 'סילן טהור' (1980) ובפרס ראש הממשלה לשנת תשנ"ג.
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים , , . קישור קבוע.

תגובה אחת על נמאס כבר ממך ציפורה מלעונה – שיר תשובה מאת יוסף עוזר ל"אל הציפור" של ביאליק (מתוך "עורו הישראלים")

  1. מאת ruth:‏

    בקרתי בבית בו כתב ביאליק את השיר. באמצע החצר עמד עץ בודד. לא בדיוק שכונת פאר. המשורר הנל הוא מאגודת שוחרי הרע לכל מה שמדיף תרבות אשכנזית. מה אשמה הציפור?

    חוזרת וקוראת בכתובים כיצד מדינה קטנה וענייה ליקקה את פצעי המלחמה ושרדה והביאה ארצה את פזורי הנכר באשר הם מתימן ופולין ממרוקו ורומניה. ורואה איך הם גומלים לה. כולם. בעיקר המזרחים.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*