המלצות אנשי "יקום תרבות" לסוף השבוע 30 ביוני -1 ביולי 2017

ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של "יקום תרבות", ממליץ על

הספר "פקעת של סודות" מאת אליאס ח'ורי, הוצאת "מכתוב", תרגם מערבית: יהודה שנהב- שהרבני

בשבוע הספר, שהתקיים לפני שבועיים לערך, ביקרתי חברים שלי, שהם עורכים ומו"לים בעולם הספרות, ושוחחנו על הא ודא. באחת מהשיחות שלי שוחחתי עם העורכת ראשית של הוצאת ספרים ידועה וגדולה. היא שאלה לדעתי על הספרים של ההוצאה שלה בשנה האחרונה, ובכלל. עניתי לה שמה שחסר לי בהוצאה שהיא עובדת בה בפרט, ובהוצאות הספרים הגדולות האחרות בכלל, הם ספרים מתורגמים מערבית לעברית. הן של יצירות מופת קלאסיות, והן של קולות חדשים. כאילו שבהוצאות הגדולות חושבים שלגעת בספרות הערבית זה לגעת באש. היא הסכימה, אמרה שהיא עושה מאמצים בכיוון הזה, ואז נזכרה במשהו. היא תפסה את ידי ולקחה אותי לדוכן שעמד בסמוך לדוכנים של ההוצאה שלה, ונתנה לי את ספרו החדש של אליאס ח'ורי, "פקעת של סודות".

אליאס ח'ורי, למי שלא מכיר, הוא סופר לבנוני יליד ביירות (1948), והוא מהסופרים והאינטלקטואלים הערבים החשובים כיום. עד כה פרסם ספרים ומחזות רבים, וספריו תורגמו לשפות רבות. "פקעת של סודות" הוא ספרו החמישי המתורגם לעברית. הספר הוא ספר מיוחד במינו בגלל הכתיבה המסחררת שלו, וכמעט כל הפרקים בו מתחילים במשפט "והסיפור התחיל כך". הרומן מאיר באור מיוחד ומקורי את נסיבות פריצת מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975, דרך סיפורם של האנשים הפשוטים והלא פשוטים של ביירות – עשירים, אנשי משטר, שוטרים, סוחרים, ואפילו זונות – דרך תעלות הביוב, ועד בתי הבושת. הרומן מתפתח באופן ספיראלי, וכמו בפאזל טוב כל פרק אנו מגלים עוד פיסת מידע ועוד פיסת מידע, עד לסיום ולהתרה. הספר מתכתב גם עם הספרות של גבריאל גרסיה מארקס, ובמיוחד בספר "כרוניקה של מוות ידוע מראש", ששואל שאלות לא פתורות על יצירתו ועל ספרות בכלל. נוסף על כך, הספר שותל המון משפטי חוכמה ואמרות שפר. שווה לקרוא. מי ייתן ונדע עוד ספרים כאלה.

ניסים ממליץ גם על

הסרט "להציל את נטע" של הבמאי ניר ברגמן

זהו סרט מרגש, חכם ומפעים. הסרט מספר את סיפורו של נטע (בני אבני), גבר נאה מאוד אך גדל גוף, שלקח פנייה לא נכונה בחייו, והוא מחשב את מסלולו מחדש. אני בכוונה לא מספר פרטים כדי לא ליצור ספוילרים. הסיפור שלו מתגלה לאט לאט בסרט. סיפורו מסופר דרך סיפוריהן של ארבע נשים שאותן הוא פוגש לרגע מכונן עבורו ועבורן: דליה (רותם אבוהב) – קצינה בצבא, אם חד הורית הבוחרת להקל ראש בכאב הבטן שאיתו מתעוררת בתה ומבינה את טעותה כשכבר מאוחר מדי; רותי (נעמה ארלקי) – נגנית צ'לו חוזרת בשאלה שמנסה להביא ילד עם בת זוגתה; מירי (עירית קפלן) – עוזרת בית שיוצאת עם בעלה והילדים לפיקניק שבו הם אמורים לספר להם משהו על משפחתם; ושרונה (נטע ריסקין) – מעצבת ניו יורקית השבה לארץ בעקבות מות אמה כדי להכניס את אחותה המוגבלת דן דן (נוריה דינה לוזינסקי) למוסד.  למעשה הוא פוגש אותן בדיוק כשמשהו משתבש בחייהן, כמו אצלו, ואז הוא משמש כמו מראה נפשית לחיים שלהן. המפגש שלהן עם האישיות החשופה והפגיעה שלו משפיע על חייהן, כפי שהן משפיעות עליו, וכך הסרט מתפתח בשזירה נפשית של הדמויות. זהו סרט על נשים אבל גם על בחירות שלנו בחיים, הדברים שמשבשים לנו אותם וגם על גאולות קטנות. לא לפספס.

חגית בת-אליעזר, שגרירת "יקום תרבות" באירועים, ממליצה על

המחזה "שטרודל"

בינואר 2017 התוודעתי אל "החיפאית" – קבוצת תיאטרון צעירה של תיאטרון חיפה, שהוקמה בשנת 2010 ופועלת מאז כגוף עצמאי יוצר. וב -22 ביוני הכרתי את הקבוצה הרוסית של תיאטרון חיפה, שהציגה את המחזה "שטרודל". הדמות הבולטת בקבוצה היא אסיה נייפלד, הבמאית, אשר למדה בסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב, ושיחקה בקולנוע ובתיאטרון. "שטרודל" הוא מחזה של מילוש רדוביץ', שנכתב בסרבית, תורגם לרוסית ע"י סרגיי גירין, ואסיה נייפלד עיבדה אותו לבמה הישראלית. שני השחקנים מציגים חיי זוג בתקופת הזמן של מחמש דקות לפני חתונתם, ועד לזקנה. ולדימיר פרידמן וילנה סחנובה ממלאים את הבמה במשחקם הנמרץ והרגשי, וכן מדברים בקולם של בני שיחם הטלפוניים. בני הזוג מתבגרים מול עיני הקהל, חיי הנישואין שלהם לא צולחים, הם נפרדים, והדבר מדכדך. אך הנה הם פורצים לבמה בבגדי חתונתם החגיגיים, ומסתבר שאת חייהם שהוצגו על הבמה הם חלמו או הזו בחמש הדקות שלפני החתונה. את הרע הם חלמו, ואת הטוב – יחיו, והקהל שותף להתרוממות הרוח של בני הזוג המתחתנים.
הקבוצה הרוסית של תיאטרון חיפה תחזור מחופשת הקיץ בספטמבר 2017 עם "סיפור פשוט מאוד" – עוד מחזה בבימויה של אסיה נייפלד. המוזיקה המקורית של כל מחזות הקבוצה היא פרי הלחנתו של מינדיה חיטרישוילי, המתגורר בחיפה.

חגית אינה ממליצה על

הסרט "רופא הכפר"

תכננתי לראות את הסרט "רופא הכפר" ביום שלישי בבית קולנוע "עממי" בחיפה, הקשור לרשת "קולנוע לב". והנה נגלה בפני תור ארוך לפני הקופה, שהתפתל לאורכה ולרוחבה של המדרכה ברחוב הגליל. זאת תמונה שזכורה מזמנים קדומים – כשבתי הקולנוע היו המקומות היחידים לראות בהם סרטים, והם היו גדולים וממוקמים ברחובות ראשיים, ולא מסוגרים ומפוצלים לעשרות בקניונים.
ומה פשר התופעה עתה? מסתבר שקיימת הטבה לאזרחים הוותיקים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ ובפרט ברשת "קולנוע לב" ו- "גלובוס מקס" בימי שלישי, הנקראת "שלישי בשלייקס"- סרט ב-10 ₪.

עד שכל התור המתפתל קיבל כרטיסים – הרוב ב-10 ₪ – הסרט התחיל באיחור, ולכן היה ללא פרסומות – וזה טוב. אולם הקולנוע היה מלא, וזאת הרגשה נעימה. אבל הסרט עצמו – רע. הוא צולם באזור צרפתי כפרי – בבוץ, ברפת, במועדון המקומי של ריקודי עם. נוסף על שני רופאים לא יפים במיוחד, המשתתפים היו חולים אומללים, וחיות משק מלוכלכות. מערכת היחסים בין הרופא הזקן והחולה לרופאה קצת יותר צעירה – לא פלא שלא התפתחה. נהניתי רק מהצרפתית הרכה – יופי של שפה!

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך המלצות סוף שבוע עם התגים , , , . קישור קבוע.

2 תגובות על המלצות אנשי "יקום תרבות" לסוף השבוע 30 ביוני -1 ביולי 2017

  1. מאת אמנון סטופ:‏

    דיברתי עם קרוב שראה את ״רופא הכפר״ והוא דווקא נהנה מהסרט מאוד. תגובתו לביקורת היא :
    בוץ, רפת, חיות משק מלוכלכות – נכון, אבל מה לעשות שזו המציאות בכפרים בצרפת. להפך, יפה שהסרט מראה את המציאות באופן חי כל כך שממש דחה את חגית. מה שיותר משך את תשומת לב המבקר הם דווקא האנשים. הסרט מראה את הבעיות של השירותים הרפואיים בפריפריה, והמחסור בכוח אדם רפואי בפריפריה, או אולי בכלל – מזכיר משהו מהבית. לדוגמא יש ילד אוטיסט שאובחן כמפגר למרות שיש לו זכרון פנומנלי. מענין גם שחלק מהמחלות הן ממקור נפשי, ושזה כנראה לא תענוג גדול להיות חקלאי, גם בצרפת.עוד משהו שמזכיר לנו את הבית הוא הלחץ לבנות, לא חשוב אם יש למבנה שימוש או לא. אנשים, גם בצרפת, חושבים שהדרך להתעשרות היא בנדל״ן. עוד אלמנט שהמבקר שדיברתי איתו שם לב אליו הוא שגם באזור הכפרי של צרפת יש יום של שירי קאונטרי, אפילו לשם הגיעה האמריקניזציה.
    ולבסוף, השחקנים אולי לא יפים במיוחד, אבל מצוינים מבחינת המשחק. נכון שבימינו הכל זה חיצוניות, ובכל זאת, גם לכשרון יש משמעות.

  2. מאת אמנון סטופ:‏

    דרך אגב, הסרט ״להציל את נטע״, נכתב בשיתוף פעולה של ניר ברגמן וערן בר-גיל, שהשתתף בתחרות הסיפור הבלשי הקצר של יקום תרבות. לסיפור ראו :
    http://www.yekum.org/2017/05/אמא-ערן-בר-גיל-סיפור-מתח-שהגיע-לשלב-הסו/
    ראיון עם בר-גיל ראו :
    http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-1.4211802

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*