לפניכם סיפורו של אחד המקרים הבודדים – אולי היחיד בתולדות צה”ל – שבו שני אנשים ששהו בקומנדקר אחד במשך כמה שעות שנמשכו  כנצח בקרב הראשון והמכריע של מלחמת ששת הימים כולה :קרב צומת רפיח , קיבלו – כל אחד מהם – עיטור על גבורה. אחד מהם נהרג וקיבל את אות העוז רק לאחר מותו.

מאת אלי אשד

הצל”ש :מדליית הגבורה של צה”ל על ביצוע מעשים הדורשים אומץ לב יוצא דופן  ותושיה יוצאת דופן במצבי קרב קשים ביותר.

עיטורי צה”ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה”ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. Iturhaoz.jpg

עיטור העוז. עיטור מוענק על ידי הרמטכ”ל, על “מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש” (במלחמת ששת הימים ניתנו 39 עיטורים כאלה בלבד)

“סמל חיים פניכל ז”ל שימש כמש”ק צוות סיור. ביום ה-5 ביוני 1967, נפגע בהסתערות על מוצבי רפיח והועבר ברכב לטיפול רפואי. רכב זה נכנס לשדה מוקשים. סמל חיים פניכל ז”ל, שהיה פצוע ברגלו, התנדב לחלץ את הרכב משדה המוקשים, ירד מהרכב, פינה בעזרת דקר את המוקשים והוציא את הרכב מהשטח הממוקש. בהמשך התנועה נפגע שנית ונהרג. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז.” ניסן תשל”ג, אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

(לקוח מהספר “בעוז רוחם: עיטורי הגבורה, העוז, המופת, צל”שי הרמטכ”ל ואותות ההערכה מטעם הרמטכ”ל תש”ח –תשע”ג 1948-2013, בהוצאת צה”ל ומשרד הביטחון, 2014, עמ’ 195)

תוצאת תמונה עבור עיטור המופת

עיטור המופת. העיטור  מוענק על ידי  הרמטכ”ל על “מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת”

“ביום ה-5 ביוני 1967, שימש יהושע פורמן  פרימור כנהג  נ”נ (נושאת נשק). הוא פינה, בצומת רפיח, פצועים תחת אש יעילה. תוך כדי פעולתו נפצע יהושע בראשו ולמרות זאת המשיך בביצוע משימתו. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת”. ניסן תשל”ג, אפריל 1973, דוד אלעזר, רב אלוף, ראש המטה הכללי

(לקוח מהספר “בעוז רוחם: עיטורי הגבורה, העוז, המופת, צל”שי הרמטכ”ל ואותות ההערכה מטעם הרמטכ”ל תש”ח –תשע”ג 1948-2013, בהוצאת צה”ל ומשרד הביטחון, 2014 עמ’ 198)

במלחמת ששת הימים החטיבה של יהושוע “ג’וקי” (שהוא דודו של כותב שורות אלה) הייתה חטיבת השריון ששימשה כחיל החלוץ הבלתי מעורער של צה”ל. היא הבקיעה בסיני חמישה מערכי אויב חטיבתיים לאורך חמישים קילומטר בסיני, והגיעה לאל עריש בתוך שמונה שעות בלבד!

הספר המפורסם של שבתאי טבת, המתאר את קרב צומת רפיח בעברית ובאנגלית

הקרב שעליו קיבל יהושוע פרימור את אות המופת של צה”ל נחשב לאחד מהקרבות המכריעים של מלחמת ששת הימים. הוא התחולל ביום הראשון של המלחמה, בחמישי ביוני, בצומת רפיח, והוא המחיש עד כמה מהירות התנועה והלחץ הרצוף שהופעלו על האויב ערערו את ביטחונו, הקשו עליו לנקוט מהלכי תגובה וזרזו את הצלחת החטיבה.

חטיבה שבע, ובראשה יחידת הסיירים שלה בפיקודו של אורי אור, הוכיחה כיצד יחידה צבאית ממושמעת וחדורת מוטיבציה יכולה להשיג הצלחות מהירות גם כנגד התנגדות עזה של האויב.

וזאת, בין היתר, בזכות תדריכים והנחיות מוקדמות שהשאירו למפקד בשטח מרחב פעולה רב. על חטיבה 7 פיקד אלוף משנה שמואל גונן, הידוע בכינויו “גורודיש”. חטיבה 7 הייתה חלק מאוגדה 84 של חיל השריון, שעליה פיקד האלוף ישראל טל, הידוע בכינויו “טליק”.

יהושוע “ג’וקי” פרימור

יהושוע היה חייל מילואים בפלוגת הסיור החטיבתית בפיקודו של סרן אורי אור, שהייתה חיל החלוץ של חטיבה 7.

אנשי פלוגת הסיור של חטיבה 7. לקוח מהספר “סיירת השריון”
סיכת  אנשי הסיירת של חטיבה 7

פלוגת הסיור של חטיבה 7 הייתה יחידה חטיבתית שבה שירתו רק חיילים באיכות הגבוהה ביותר. היא הכשירה אותם כלוחמים – החל בטירונות, דרך אימון הסייר וכלה בפיקוד על חיל רגלים. יהושוע פרימור שהיה בעל עבר מרשים של לחימה היה לוחם מילואים ביחידה.

יהושוע פרימור במחנה עבודה בסדום, 1958

לפני המתקפה הגדולה כונסו אנשי היחידה ושם נאמרו להם הדברים הבאים בידי המפקד האלוף ישראל טל: ”

אנחנו יוצאים להציל את העם היהודי ואת העולם התרבותי.

גורל העם היהודי, גורל התרבות היהודית כולה ונכסי הרוח שלו תלויים בנו  ובלחימתנו. עוד לא הייתה לישראל שעת מבחן קשה כל כך, מאז מלחמת השחרור. גם אז היינו מוקפים מכל עבר על ידי כוחות עוינים שקמו להשמידנו השמדה פיזית ממש.

זכרו: האויב אינו מבקש להסתפק בניצחון בשדה הקרב, הוא מאיים להשמיד את נשינו ואת ילדינו ואת התרבות שלנו. מלחמה זו היא לנו לחיים או למוות ולכן… כל אחד יסתער עד הסוף… אם רצוננו לנצח במלחמה, שומה עלינו לנצח בקרב ראשון זה. קרב היבשה הראשון הוא קרב המבחן בינינו לבין הצבא המצרי. לעמים אחרים, לצבאות אחרים, מותר להפסיד את הקרב הראשון. צבאות גדולים רשאים לפעמים להפסיד גם קרב שני ושלישי.

יש להם עומק אסטרטגי לנסיגה, להתאוששות, ללמידת לקחים, להתארגנות ולהסתערות מחדש. לנו אין. לנו אסור להיכשל בקרב הראשון. זכרו: הצד שיכריע בקרב הראשון יכריע לא רק יעד פיזי, מורכב משטח הכוחות, אלא יכריע קודם כל יעד פסיכולוגי ומוראלי.

הצד שינצח בקרב במבחן הראשון יעבור למתקפה, והצד הנכשל יעבור לנסיגה. לנו אין לאן לסגת. לכן זכרו: אין נסיגה, אין עצירה! יש רק הסתערות קדימה.יש לכבוש כל יעד ויעד ויהיה אשר יהיה המחיר באבדות. עלינו לנצח או למות”.

האלוף ישראל טל “טליק”  מפקד גייסות השריון במלחמת ששת הימים.ליד הטנק המצרי -רוסי  הראשון שנלקח שלל על ידי כוחותינו. צילם נחום גוטמן.   מתוך הספר “חשופים בצריח” מאת שבתאי טבת, הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

טל המשיך ופרסם בדף מיוחד שחולק לאנשי היחידה בבוקר החמישי ביוני 1967 את הדברים האלו שהופיעו תחת שמו (ונכתבו בידי כותב הצללים עמוס עוז):

פקודת יום לעוצבת הפלדה בוקר 5 ביוני 1967

חיילי עוצבת הפלדה!

ניתן האות.

היום נצא לרסק את היד שנשלחה לחנוק את צווארנו. היום נצא לפתוח לרווחה את שער הדרום שהונף בידי התוקפן המצרי.

שריונינו יביאו את המלחמה אל עומקי אדמת האויב. לא ששנו אל הקרב הזה. האויב רצה בו, האויב פתח בו והאויב יקבלנו אחת אפיים. נזכור: זו הפעם השלישית הונף עלינו הפגיון המצרי. זו הפעם השלישית שגה האויב באשליה המטורפת: לראות את ישראל כורעת על ברכיה.

בדם, באש ובברזל נעקור מלבו את המזימה הזאת.

נזכור עוד:

אין לנו מלחמה באזרחי מצרים. איננו חומדים את אדמתם ואת רכושם. לא באנו להחריב את אדמתם ולא לרשת אותה.

אנחנו מזנקים כדי למעוך את ריכוזי הכוח שהתכוונו לאיים על שלומנו. אנחנו מזנקים כדי לעקור מציריהם את שערי ההסגר המצרי.

אנחנו מזנקים כדי למגר את משימת ההשמדה.

היום יכיר מדבר סיני את תנופתה של עוצבת הפלדה.

והארץ תרעד תחתיה”.

מפקד העוצבה

ישראל טל

( לקוח מ”נאום לכל עת ” בעריכת נעמי ברוש ,האוניברסיטה הפתוחה 1993)

לימים סיפר האלוף ישראל טל: “אנשי ידעו  היטב כי בקרב הזה, ביום הראשון של המלחמה, תוכרע המלחמה, ואפשר שתלוי בו גורל מדינת ישראל”.

האלוף ישראל טל מתייעץ עם אנשי המטה שלו בזמן קרב רפיח, הקרב החשוב ביותר במערכה על סיני ואולי במלחמת ששת הימים כולה.צילם נחום גוטמן.
האלוף ישראל טל ואלוף משנה שמואל גונן מתכננים את מהלכי הקרב.צילם נחום גוטמן.  מתוך הספר “חשופים בצריח” מאת שבתאי טבת,הוצאת שוקן, 1968. מהדורה מחודשת -2017

אל”מ שמואל גונן “גורודיש” נפגש עם אנשי פלוגת הסיור  זמן קצר לפני המתקפה, ואמר להם:

אלוף משנה  שמואל גונן גורודיש ביוני 1967 צופה בעמדות המצריות .צילום של המגזין “לייף”

הערב ערב טרום קרב ,ייתכן ומחר עם שחר יהיה הקרב ,חשיבות הקרב מכרעת ותוצאותיו חשובות לעצם קיומנו .אם לא ננצח במלחמה זו ,לא יהיה לנו לאן לחזור .נאצר עולה עלינו להשמידנו במיטב כלי זיינו.אך כוחנו עמנו,לראשונה מאז מלחמת השחרור ,להתמודד עימו כמעט שוים אל שווים .

אתם הגדוד המהיר ביותר בצה”ל ,ואני בונה עליכם רבות .משימתכם תהיה הקשה ביותר ,תפרצו את הפריצות הקשות ביותר ובאיגופי העמוקים ביותר ,תעלו מחר על מוצבי רפיח.אני רוצה שתוך עשרים דקות יוכרע הקרב .אני רוצה לראות את הטנקים שלהם בוערים כלפידים.אין לבזבז פגזים על חייל רגלים תדרסו אותם ואת הטנקים שלהם .חיילים ! יש לכם פיקוד מצויין קדימה לניצחון. בתקווה להתראות מחר דרך מכשירי הקשר.”

תוצאת תמונה עבור אורי אור ספר

סרן אורי אור, מפקד סיירת חטיבה 7, קיבל פקודה ממפקד החטיבה, אלוף משנה שמואל גונן, לנוע ראשונים כמסך מאבטח לעבר הצומת, ושם ליצור מגע עם האויב – אם יהיה ואם לא יהיה בו אויב, ולהמשיך לכיוון שיך זוויד, מרכז בדואי בצפון סיני ששימש מרכז שלטוני מצרי באזור.

סרן אורי אור, מפקד  סיירת חטיבה 7 ביוני 1967

למעשה, הם נועדו ככוח החזיתי בלחימה לשמש כ”בשר תותחים” שיתיש את המצרים לפני בוא כוחות חטיבה 7.

נתיב התופת

הקומנדקר של יהושוע פרימור לאחר הקרב בצומת רפיח, בתום המסע ב”נתיב התופת”. צילם: יהושע “גו’קי” פרימור, ברביעי ביולי 1967

בצומת רפיח נפתחה לעבר הפלוגה אש  תופת בעוצמה שלא ציפו לה כלל מנשק קל, נ”ט וטנקי טי 34.המצרים התברר היו מוכנים לקרב…

בהסתערות נפגעו כמה מהלוחמים וכמה כלים עלו על מוקשים, ובהם שני טנקים וזחל”ם. אך הצוות הצליח להשמיד כמה טנקים מצריים ולפגוע בחיילים מצריים שהגנו על היעד.

מפת הקרב של פלוגת הסיור של חטיבה 7 בצומת רפיח (חמישי ביוני 1967). לקוח מספרו של אלישיב שמשי, “ממני תראו וכן תעשו : על דוגמה אישית בשדה הקרב (הוצאת מודן ומערכות, 2016)

במהלך הקרב החליט מפקד היחידה, הסרן אורי אור, להחזיר את מה שנותר מצוותו שנפגע בחלקו אל הכביש, אולם בנסיעה עלה הזחל של אורי אור על מוקש. נוסעיו עברו לזחל האחרון שנותר. את הפצועים העלו על קומנדקר “נושא נשק” שבו נהג יהושוע פרימור, אשר נסע בעקבות הרכב הקרבי. בקושי רב הצליחו לשכנע את הסמל חיים פניכל לעלות על הקומנדקר. לסמל חיים פניכל לא היה שם טוב במיוחד בדרגים הבכירים. הרס”ר דיווח עליו יום אחד ש“סמל חיים פניכל איחר בדקה להוציא את החיילים להתעמלות הבוקר”. כשגורודיש, שנודע בקשיחות המשמעתית שלו, שמע זאת, דרש אז מיד מסרן אורי אור “להדיח את פניכל מפלוגת הסיור מיד“. אור סירב לדרישה,  והודיע שאם פניכל יודח, יסרב לקבל את הפיקוד על יחידת הסיור. לאחר שיחה  קשה עם גורודיש הפקודה בוטלה.

Image may contain: one or more people, hat and outdoor

התמונה האחרונה  של חיים פניכל  לצד דוד שטרנברג שנלקחה מהשעות הראשונות של קרב צומת רפיח. הצלם אינו ידוע (אולי יהושוע פרימור?)

פניכל הצטיין באומץ לבו לאורך הקרב. כאשר הג’יפ שנסע לפני הג’יפ שלו עלה על מוקש והתהפך ואנשיו נפצעו קשה, קפץ פניכל מהג’יפ שלו ורץ אל הג’יפ ההפוך, ורק לאחר שדאג לפינוי הפצועים אל הכביש בנושאת הנשק של ג’וקי, חזר אל הג’יפ שלו. אז נפגע בכדור ברגלו, הפטיר קללה, וסירב לדרישתו התקיפה של ג’וקי שייאסף  מידית אל הפצועים. הוא המשיך ללחום.

השבח להם : סיפורי הקרבה וגבורה / מרדכי נאור

בין האנשים שחייהם ניצלו כתוצאה מפעילותו  זאת של פניכל היה שדרן הרדיו הידוע לעתיד גבי גזית שהיה בין לוחמי הסיירת.

יהושוע “ג’וקי” פרימור ליד הקומנדקר (מכונית הנ.נ נושאת נשק) הפגוע. צילמה: ציפורה אשד-פרימור, ברביעי ביולי 1967

אבל בשלב מסוים בדרך מצא גו’קי את עצמו נוהג בשדה מקבצי מוקשים, שהונחו בחיפזון על ידי המצרים. זאת, נוסף על שדה המוקשים “הרגיל”, שהיה חלק מן המכשולים במוצב. אז ירד חיים פניכל מהג’יפ שעליו פיקד, כשהוא צועד על ברך אחת וגורר את רגלו הפצועה, ופינה מוקשים בגודל גלגלי רכב כדי לאפשר לקומנדקר לצאת חזרה לכביש הבטוח יחסית.

חיים פניכל  פילס לג’וקי בנושאת הנשק נתיב לאורך מאה מטר, עד הכביש. כעת התייצב  הקומנדקר על ארבעת גלגליו על משטח אספלט.  לאחר מכן עלה פניכל תשוש מהמאמץ הנורא  על נושאת הנשק ושכב על רצפתה בין הפצועים האחרים. גו’קי החל לדהור לתחנה לאיסוף פצועים במסע חתחתים נורא בין הפגזים המתנפצים מכל צד של הקומנדקר.

אלא שכאשר הגיע הקומנדקר לבסוף אל הכביש, שנראה סוף סוף כדרך בטוחה – דווקא אז נחת באמצע הקומנדקר פגז שהעיף את ארבעת הפצועים האחרים  ואת הנהג ג’וקי החוצה. למרבית המזל  הם נפלו בחול רובם רק נחבטו. אולם היו שניים שנפגעו הרבה מעבר לכך. אך זה התברר רק בהמשך.

ג’וקי העלה מחדש את כל האנשים על הקומנדקר – שהפלא ופלא, למרות כל מה שספג עד כה, עדיין היה כשיר לנסיעה. נסיעת האימים נמשכה.כעת כשהיה על הכביש  נפתחה על הקומנדקר אש מרגמות בלתי פוסקת מצד המצרים. ג’וקי המשיך להסיע את הקומנדקר, בזמן כשמסביב נופלים פגזים והוא עלול לעלות בכל רגע על עוד מוקש.

ואז אנשים החלו לצעוק מאחור שחיים פניכל נעדר. האם ייתכן שפניכל נפל והם החמיצו אותו איכשהו במהומה הכללית והוא נשאר מאחור? האם להישאר ולחפש אחריו? ג’וקי צעק את שמו של  פניכל . לא הייתה תשובה. הוא שקל אם לצאת מהקומנדקר ולחפש אחריו בשטח  המופגז.

תוך כדי כך התברר שרסיס מהפגז חדר לקסדה של ג’וקי, ביקע את כובעו ונגע לו בקרקפת. הוא התעלם מהפציעה הקשה. לפניו הייתה משימה שעליו היה לבצעה: להציל את חיי כל הפצועים שתחת פיקוחו. לבסוף, בחוסר חשק, הגיע להחלטה ולחץ על הדוושה. הוא המשיך להסיע את הקומנדקר.

בשלב מסויים עברו כולם מהקומנדקאר ההרוס כמעט למכונית איסוף אחרת  שהביאה לבסוף את ג’וקי ואת הפצועים האחרים   למקום מבטחים. אך לא את כולם.

בדיקה יסודית בקומנדקר בין כל הפצועים הגונחים, גילתה שהסמל האמיץ  חיים פניכל שנראה היה תחילה ש”נעלם”, נמצא שם אחרי הכול. הוא רוסק   לחלוטין בפגיעת הפגז, אותו פגז שחדר גם לקסדתו של ג’וקי. ההרוג היחיד, ודווקא כשכבר יצאו ממערבולת האש והמוקשים כשנדמה היה שהכול נגמר…

כל זה התרחש במשך כמה שעות ארוכות כנצח, השעות הארוכות  ביותר בחייו של יהושוע פרימור, וכעת הן התקרבו לסיומן.  רק  לאחר שפינה ג’וקי את הפצועים מהקומנדקר, שם לב למבטים הנדהמים ששולחים אליו האנשים. רק אז הרשה לעצמו לשים לב שגם  שהוא ספג פציעה קשה ביותר. אם היה הרסיס ממשיך הלאה, היה ראשו מתבקע – ולא רק כובע הפלדה.

רסיס מהפגז שפגע בראשו של ג’וקי פרימור ושרף את  סמל חיים פניכל ז”ל. משומר עד היום אצל משפחת פרימור בתליון
כובע הפלדה המחורר מפגיעת רסיסי פגז והכומתה הצבאית ספוגת הדם של יהושוע פרימור בעת המסע בנתיב התופת. שמורים עד היום בידי משפחת פרימור

הסיור האלים של הפלוגה הפך למרחץ דמים תוך כדי היתקלות באויב שעלה במספרו ובנשקו. בקרב על צומת רפיח נהרגו 12 לוחמים (ובהם חיים פניכל) ועוד חמישה עשר נפצעו (ובהם ג’וקי פרימור). גם לאויב היו אבדות כבדות: לפחות חמישה טנקים שלו הושמדו ועוד כלי נשק רבים, ועשרות חיילים מצרים נהרגו.

מפה של לחימת חטיבת השריון 7 בקרב ההבקעה בציר רפיח -אל עריש, יוני 1967. מתוך הספר “נוע כבר לכל הרוחות! – על מהירות בשדה הקרב” מאת אלישיב שמשי

לאחר התארגנות קצרה המשיכה יחידת הסיור בתנופת המתקפה לעומק סיני בחזית של חטיבה 7. הם הגיעו ראשונים למבואות אל עריש, ומשם התקדמו בחזית חצי האי סיני  לאורכו של החוף הצפוני. עד סוף המלחמה הם הגיעו אל גדת תעלת סואץ – תמיד כחלוצים לפני שאר חילות צה”ל.

מתוך הספר “סיירת השריון”

שישה עשר לוחמים אסף לחיקו המוות מסיירת חטיבה 7, שהייתה לכוח הישראלי הראשון שהגיע לתעלת סואץ במלחמת ששת הימים. עשרה עיטורים הוענקו ללוחמיה בעקבות המלחמה ההיא.

מכולם “התפרסם ” באופן מיוחד הסמל חיים פניכל ז”ל שבעיתונות היתפרסמו כתבות על מעשה הגבורה שלו.הייתה מי שהשוותה בינו ובין החייל אליפלט בפזמון הידוע של נתן אלתרמן על חייל שסביבתו מזלזלת בו ומת לאחר ביצוע מעשה גבורה.

יהושוע “ג’וקי” פרימור  (במרכז התמונה עם תחבושת בראש ובמדים) ליד הקומנדקר הפגוע בעת ביצוע חקירת הרבנות הצבאית למציאת שרידי חיים פניכל ז”ל במכונית ב-4 ביולי 1967. תודה למשפחת פניכל על הצילום
ציפי   אשד-פרימור, אשתו של יהושע, עם חוקרי צה”ל הבודקים את הקומנדקר לגילוי שרידי המת חיים פניכל. צילם: יהושוע פרימור ברביעי ביולי 1967

אלוף משנה שלמה גונן “גורודיש” בזמן קרב צומת רפיח. מתוך “חשופים בצריח” מאת שבתאי טבת , הוצאת שוקן, 1968, מהדורה מחודשת – 2017

הנפת דגל ישראל באל עריש בסיום מלחמת ששת הימים.[/caption]

בסיום המלחמה כינס האלוף גורודיש את אנשי חיל החלוץ של יחידת הסיור למסדר חטיבתי מסכם ואבל על הנופלים של היחידה, והשמיע באוזניהם נאום שהפך להיות ידוע מאוד תחת השם “נאום אחי גיבורי התהילה” (לנאום המקורי אפשר גם להאזין כאן):

אלוף משנה שמואל גונן גורודיש נושא את נאום “אחי גיבורי התהילה” 12 ביוני 1967

הספד לחללי השריון:

עמנו למוד-המלחמה על קיומו שוב נלחם על חייו והפעם פגע הברזל בברזל וצבאות האויב הוכו מכה ניצחת.

אתם הייתם חוד החנית של התקפת השריון על קליפתו הקשה של הצבא  המצרי, הגדול והיהיר שבצבאות האויב. בקרב תנופה אכזרי ומר, מלא הוד וגבורה. בזעם, בדם ובאש, הבקענו מערכיו המבוצרים של האויב והשמדנו שריוניו – בחאן יונס, מערכי רפיח, שייך זוויד, הג´ירדי ואל עריש, ביר לחפן, ביר חמה ונתיב הדם והאש, בואכה איסמעלייה.

בכל מקום שעברנו, השארנו מאחורינו שלדי טנקים.

אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל עיניו. .

כי כיהודים נלחמנו.

על חיינו נלחמנו.

ובזעם נלחמנו.

רעי הלוחמים ,אתם בעצמכם  ידעתם את הוד גבורתכם, וכשראיתי השריונים נחדרים  באש, והאנשים – אתם – ממשיכים מתוכם במלחמה, ידעתי כי האיש הוא הפלדה, והשריון -מתכת בלבד.

עדים שבעים הלפידים הבוערים, שבעים הגיבורים שהשארנו בשדה הקרב והמספר הכפול מזה של פצועינו.

עדה המנהיגות לפנים, שחסרה והתמלאה מן השורות תוך הקרב, עדה הסיירת שאיבדה את מחציתה ולא עצרה בתנופתה כי קלה הייתה המשימה.

ידעו הנופלים וידענו כולנו מה המחיר, ולקראת מה אנו הולכים לקרב. הלכנו כולנו בנכונות, בהכרת השליחות, מתוך תקווה שכולנו בונים עולם יפה יותר לבנינו אחרינו. נכונים למחר ,מתוך ידיעה שאת זעם השריון – הפעם האויב לא ישכח.

במלחמה זו, הניצחון כולו שלכם . חזקו ואמצו ותחזקנה ידיכם, אחי גיבורי התהילה.

(לקוח מ”נאום לכל עת” בעריכת נעמי ברוש, האוניברסיטה הפתוחה 1993)

פורטריט של חיים פניכל ז”ל. צילום מעבודת וידאו של אחיינו האמן חיימי פניכל, שבה מוצג על לוח ברזל דיוקנו של חיים פניכל ז”ל, מורכב מתפרק מושמד ונוצר מחדש  על ידי תזוזה של מקור החום, צילום ועריכת וידאו. החומרים והטכניקה נבחרו מתוך החומרים של שדה הקרב,ברזל, פלדה ולהבות.

לאחר מותו קיבל סמל חיים פניכל את עיטור העוז מאת הרמטכ”ל על חילוץ רכב משדה מוקשים בעודו פצוע. יהושוע פרימור קיבל לאחר המלחמה צל”ש בטקס בקונטרה, שבו פגש את בני משפחתו של פניכל.

באפריל 1973 קיבל יהושוע פרימור, בטקס בבנייני האומה בירושלים, את אות המופת מידי הרמטכ”ל דוד אלעזר דדו.

אות המופת של יהושוע פרימור על מסע ההצלה בנתיב התופת בחמישה ביוני 1967

בני משפחתו של יהושוע פרימור בטקס קבלת אות המופת בבנייני האומה, אפריל 1973. ציפי  אשד,-פרימור , עמית ,סיגל’ אייל  צילם: יהושוע פרימור

לאחר המלחמה שירת יהושוע פרימור במשך שנים בכור הגרעיני בדימונה, ולאחר מכן שירת בשב”כ. הוא השתחרר מהצבא כרב סרן. כל חייו סבל מבעיות שמיעה כתוצאה מפגיעת רסיס הפגז בקרקפתו בלחימה בחמישי ביוני 1967. הוא נפטר בדצמבר 1998 ממחלת הסרטן שקיבל בזמן עבודתו בכור הגרעיני.

תוצאת תמונה עבור יהושוע פרימור

קברו של יהושוע פרימור

בשנת 1987, במלאת עשרים שנה למלחמת ששת הימים, ישבתי עם דודי  גו’קי פרימור בביתו בבאר שבע,  לרגלי התמונה “הלוחם הפצוע”, שאותה צייר ידידו, הצייר משה אגמון, וכן הקסדה המבוקעת עצמה ששימשה ביחד עם הכומתה הספגה בדם כהשראה לתמונה , הצצתי ברסיס הפגז שפגע בו ושאותו שימר, ושוחחתי עמו על הפרשה.

הזכרתי לו את המשפט המפורסם מהפזמון  “גבעת התחמושת” של יורם טהר לב (ומהמציאות) שבה נאמר בידי שלום דוד): אני לא יודע למה קיבלתי צל”ש, בסך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום”. “.

לאחר שתיקה הניד בראשו ואמר לי: “כשהייתי בלחימה, לא רציתי ‘בסך הכול לחזור הביתה בשלום’. אני לפחות לא הסתפקתי בזה. רציתי להמשיך הלאה ולהציל את העולם ואת העם היהודי, או לפחות את הפצועים שהיו תחת פיקוחי – ויהי מה. ואני שמח שהצלחתי בזה, לגבי רובם לפחות, כנגד כל הסיכויים בשעות הארוכות בחיי, שעות שבמהלכן הרגשתי שאני חי חיים שלמים”.

הלוחם הפצוע” ציור על נושא  צבאי מאת הצייר היישראלי-הולנדי משה אגמון ואן דר ויין, המבוסס על סיפורו של יהושוע פרימור

תוצאת תמונה עבור יהושוע פרימור

יהושוע פרימור

קרב רפיח

שר אריק לביא
מילים: יורם טהרלב
לחן: צבי בורודובסקי

באנו שחורים כפיח
באנו קרועים אבל,
אנו אחרי רפיח
כמו שרצית טל!
מול האוייב הגחנו
מי שנפל, נפל.
על הנופלים פסחנו,
רצנו קדימה טל!

בחמישי ביוני
גדוד השריון פרץ
באש ודם אל הקרב יצא
באש ודם את פניו מצא!

קרב אל עריש מולנו
איש את ליבו ישאל
מי יכסה עינינו
פיח קרבות או טל?
את הנופלים נניח
הם לא יודעים אבל,
אנו אחרי רפיח
הם לפנינו טל!

בחמישי ביוני…

מתוך  ספר הגבורה:   תשכ”ז, יוני 1967 /   העורכים – אביעזר גולן, עמי שמיר תל-אביב: אגודת העתונאים, תשכ”ח 1968

 

מתוך :

הם זכו בצלש, גבורי ששת הימים : הסיפורים והתצלומים של הלוחמים אשר זכו בציון לשבח מאת הרמטכל רב אלוף יצחק רבין. תא : רמדור, תשכז.1967.

תקציר:ציון לשבח (צל“ש) : אות ההערכה הגבוה ביותר שניתן מאת הרמטכ”ל לחייל בצה”ל על מעשה מופת וגבורה. תיאור מעללי אומץ הלב של עשרות מפקדים ולוחמים שחירפו נפשם במלחמת ששת הימים. סיפורם של בן-ה”ישיבה” ויליד הקיבוץ; סגן-אלוף וטוראי; שריונאים, טייסים, צנחנים ואנשי חיל-הרגלים, בשירות קבע, סדיר ומילואים כולל פרק על הצל”ש של חיים פניכל.

הפרק”סמל חיים פניכל ז”ל : הסמל שבז למוות ” ע’ 120-123

51 הצל"שים - מלחמת ששת הימים

51 הצל”שים: סיפוריהם של החיילים שצויינו לשבח על-ידי הרמטכ”ל על מעשיהם במלחמת ששת הימים /ירושלים : תשכ”ח. תדפיס מתוך גליון הצל”שים המיוחד של במחנה הוצאה לאור של משרד הביטחון.

כולל את “פינה מוקשים בידיו ” : סיפורו של חיים פניכל ,מאת יוסף שביט,ע’ 38-40.

אורי אור, המ”פ, על הנופלים מיחידת הסיור של חטיבה 7. לקוח מהספר “סיירת השריון”

תיאור הקרב במילותיו של המפקד אורי אור לקוח מגליון 30 השנה למלחמת ששת הימים של שבועון “במחנה ”

צפו עוד:

אל המוות היישרנו מבט”: סרט על סיפורה של סיירת חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים (סיפורם של פניכל ופרימור נמצא  בסרט בדקה ה-27 ואילך )

עוד סרט על סיירת חטיבה 7 של שלמה אבידן

אורי אור, מפקדו הישיר של יהושע פרימור מדבר על הקרב

קרב רפיח – פזמון.כתב: יורם טהר לב. לחן: צבי בורודבסקי. שר: אריק לביא

ביבליוגרפיה

תוצאת תמונה עבור בעוז רוחם : עיטורי הגבורה ,תוצאת תמונה עבור בעוז רוחם : עיטורי הגבורה ,

בעוז רוחם: עיטורי הגבורה, העוז, המופת, צל”שי הרמטכ”ל ואותות ההערכה מטעם הרמטכ”ל תש”ח –תשע”ג 1948-2013, צה”ל ומשרד הביטחון, 2014

חיים: נר נשמה לזכר חיים פניכל שנפל במלחמת ששת הימים, יום ב’ ח’ באייר תשכ”ו – 5.6.67… /  (ערך והביא לדפוס שלמה אנגל). ‬  [כפר סבא] : [תשכ”ח]. ‬ספר זיכרון שהוצא לאור בידי הוריו של חיים פניכלב

Image result for ‫ספר הגבורה : תשכ"ז, יוני 1967 /‬‎

ספר הגבורה:תשכ”ז, יוני 1967 /   העורכים – אביעזר גולן, עמי שמיר ‬  תל-אביב :   אגודת העתונאים,   תשכ”ח 1968.שני כרכים האחד בעברית והשני ביידיש. ‬שניהם יצאו לאור במהדורה של כרך אחד משולב.

כולל את  “הפצוע פינה את המוקשים” :תיאור  הקרב האחרון של  סמל חיים פניכל .כתב אורי פורת .ע’ 49.

51 הצל"שים - מלחמת ששת הימים

51 הצל”שים: סיפוריהם של החיילים שצויינו לשבח על-ידי הרמטכ”ל על מעשיהם במלחמת ששת הימים / ירושלים : תשכ”ח. תדפיס מתוך גליון הצל”שים המיוחד של במחנה הוצאה לאור של משרד הביטחון.

כולל את “פינה מוקשים בידיו ” : סיפורו של חיים פניכל ,מאת יוסף שביט,ע’ 38-40.

צל

צל”ש: ספורי גבורים שצוינו לשבח [תקליט השמעה  ) תקליט מס’ 1011-POC ישראדיסק

תקציר העטיפה : לוחמים שצויינו לשבח על גבורתם בידי הרמטכ”ל רב אלוף יצחק רבין מספרים על : קרבות ההבקעה במדבר סיני ,שחרור ירושלים והגדה המערבית והקרבות לכיבוש רמת הגולן. בתקליט סיפורי מפקדים על פיקודיהם אשר נפלו במערכה וצויינו לשבח.

כולל את סיפורו של חיים פניכל.

Image result for ‫יהודה הראל צל"ש‬‎

יהודה הראל ”   צל”ש : עשרים שנות גבורה בישראל /    תל-אביב:   מוקד,   [1968].
יצא לאור במהדורה מורחבת תחת השם “צל”ש: ספר ב’ על גב הספר: אותות הגבורה, העוז והמופת תל-אביב:   ספרית מדים,   תשל”ה

הספר תורגם בשני כרכים לאנגלית

‫  Citation translated from Hebrew by Michael Belling..
[1].   Above and beyond.

[2].   Crowning achievement.

Tel Aviv : Olive Books of Israel, c1972

Image result for yehuda harel Citation" (above and Beyond

\

שבתאי טבת, חשופים בצריח: חיל השריון במלחמת ששת הימים. שוקן, 1968. מהדורה חדשה –  הוצאת כינרת ,2017   תורגם גם לאנגלית.

חשופים למבחן הזמן -מאמר על הספר של נטע הלפרין יש כאן

הפרק “פלוגת הסיור בצומת “ע’ 176-184  ובמיוחד ע’ 180-181 כולל תיאור מפורט של הקרב ושל האירוע.

תוצאת תמונה עבור ‪The tanks of Tammuz /    London :   Sphere books Ltd.,   1970.‬‏תוצאת תמונה עבור ‪The tanks of Tammuz /    London :   Sphere books Ltd.,   1970.‬‏ Image result for shabtai teveth The tanks of Tammuz.תוצאת תמונה עבור ‪The tanks of Tammuz /    London :   Sphere books Ltd.,   1970.‬‏

.The tanks of Tammuz /  London: Sphere books Ltd, 1970

אריה חשביה היסטוריה של מלחמת ששת הימים / תל-אביב :   לדורי,   תשכ”ח.

הפרק “המערכה על הצומת “כולל תיאור של האירוע. ע’ 54 ‬

אמציה ברעם, סיירת השריון: פרשת לחימתה של סיירת השריון אשר פרצה בציר הצפוני עד הגיעה לתעלה, ופרשת גבורתם ומותם של אלו שלא זכו להגיע, 5 ביוני 1967. הוצאת חברים לנשק – חברי קיבוץ כפר מנחם, תשכ”ט 1969.

דני אשר, שבע  את החטיבה!  – סיפורה של חטיבת השריון 7 בסער המלחמות 1948 – 2006.חולון] ‬ : בית דפוס – מדע, 2006.

תוצאת תמונה עבור נוע כבר, לכל הרוחות! : על מהירות בשדה הקרב /

אלישיב שמשי: ההבקעה הקשה, העמוקה והמהירה ביותר: חטיבת שריון 7 בהבקעת ציר רפיח –אל עריש 5-6 ביוני 1967, פרק שני בספר “נוע כבר, לכל הרוחות! – על מהירות בשדה הקרב. מודן, 2011 תוצאת תמונה עבור ממני תראו וכן תעשו :   על דוגמא אישית בשדה הקרב

אלישיב שמשי, פרק 11:  סרן אורי אור, מ”פ הסיור של חטיבה 7 בקרב צומת רפיח, פרק 11: בתוך הספר: ממני תראו וכן תעשו: על דוגמה אישית בשדה הקרב. מודן,מערכות, 2016.

הוסף לסל את סופת אש במדבר - המערכה בזירה המצרית במלחמת ששת הימים / בועז זלמנוביץ'

אברהם אילון   דב גפני, אבנר שמואלביץ, נעמי קצנברגר, רבקה  כהנה סופת אש במדבר :   המערכה בזירה המצרית במלחמת ששת הימים /מושב בן שמן : מודן הוצאה לאור ; 2017. ‬

.

ראו גם :

עד היום אני רואה את הקנה המצרי השחור מסתכל עליי: מאמר באתר הגבורה על סיירת חטיבה שבע במלחמת ששת הימים

אורי מילשטיין מראיין לוחם על חטיבה 7 במלחמת ששת הימים

סמל חיים פניכל באתר “יזכור

ששת  הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בתרבות הפופולארית

אוגדת הפלדה מתחם ההנצחה של חטיבה שבע ליד לטרון .צילמה ציפי פרימור

אנדרטת פלס"ר 7 אנדרטה  לזכר חללי סיירת חטיבה 7 שנפלו במערכות השונות. האנדרטה ממוקמת באזור הר חרמונית בגולן באנדרטה מפורטים שמות חללי היחידה במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.

ראו גם: היום הארוך ביותר: יום מותו של אליק שמיר ז”ל

האיש שגילה את דרך בורמה – על מוסה אשד, גיסו של יהושוע פרימור

ששת הימים הנצחיים

תודה גדולה לציפי פרימור דודתי מדריכת סיורים בתל אביב  שסיפקה מידע וחומר ויזואלי חשוב ביותר.

את ציפי אפשר למצוא בפייסבוק כאן תוצאת תמונה עבור חטיבה שבע אנדרטה תוצאת תמונה עבור חטיבה שבע אנדרטה

אנדרטת חטיבה 7 בצומת קצרין דרום (קצביה) במרכז רמת הגולן

סיירת חטיבה 7 בעת פעולה. מתוך הספר “סיירת השריון”

3 תגובות

  1. ביום ראשון הקרוב, ה-11 ביוני בשעה רבע לשמונה בערב יתקיים בבית ספר תיכון כצנלסון. רח’ אז”ר 43 כפר סבא, אירוע בהשתתפות האלוף במיל. אורי אור ( מפקד סיירת חטיבה 7 במלחמת ששת הימים ) לזכרו של גיבור מלחמת ששת הימים וזוכה צל”ש הרמטכ”ל אות העוז לאחר מותו סמל חיים פניכל ז”ל
    בעת הקרב הראשוו והמכריע במלחמת ששת הימים קרב רפיח סמל חיים פניכל ז”ל שימש כמש”ק צוות סיור. ביום ה-5 ביוני 1967, נפגע בהסתערות על מוצבי רפיח והועבר ברכב לטיפול רפואי. רכב זה נכנס לשדה מוקשים. סמל חיים פניכל ז”ל, שהיה פצוע ברגלו, התנדב לחלץ את הרכב משדה המוקשים, ירד מהרכב, פינה בעזרת דקר את המוקשים והוציא את הרכב מהשטח הממוקש.
    כמה וכמה אנשים ניצלו הודות לפעילותו של חיים פניכל ז”ל בהם שדר הרדיו הידוע לעתיד גבי גזית.
    בהמשך התנועה נפגע שנית בפגז שפגע ישירות בקומנדקאר שחילץ פצועים ובו נהג יהושוע פרימור ,דודי .
    חיים פניכל שהפגז פגע בו ישירות נשרף במקום ולא נותר ממנו כל שריד.
    על מעשה הגבורה הוענק לו צל”ש לאחר המוות בידי הרמטכ”ל יצחק רבין ולאחר מכן : עיטור העוז.אחד מתוך 39 שניתנו במלחמת ששת הימים.
    הפרשה מתוארת בהיסטוריה של מלחמת ששת הימים שכתב אריה חשביה ucספר הגבורה : תשכ”ז, יוני 1967 / בעריכת אביעזר גולן, עמי שמיר ‬.היא תוארה גם בכתבות עיתונאיות שונות לאחר המלחמה.

  2. סא”ל אלי ריקוביץ’ כותב אלי כך :
    חברים יקרים,

    דודו שטיינברג, שכותב באופן נפלא ונוגע ללב, שיתף אותי בדברים שכתב לכבוד הארוע לזכרו של חיים פניכל. ארוע שהתקיים בכפר סבא, שלשום – יום ראשון 11/6/17

    בארוע האמור נכחו חברים רבים של חיים מכפר סבא, בני משפחה וכמובן – חברים מפלס”רנו – שהיו בכיתה של חיים או שהיו קרובים אליו. בין היתר היו בארוע: אורי אור, עמוס איילון, יחיאל לשמן, פיני יעקב, מנחם שובל, משה פרי (פלווס) ואני. אם שכחתי במקרה מישהו נוסף שהיה ולא הזכרתי אותו – אני מבקש סליחתו.

    אורי אור ואני נשאנו דברים.
    לארוע הגיעה גם ציפורה פרימור – אלמנתו של יהושע פורמן – פרימור ז”ל – נהג הנ.נ. שהיה מסופח אלינו, שפינה את חיים פניכל ושעל הנ.נ. הזה נהרג בהמשך.

    כמו כן הגיע גם אלי אשד – קרוב משפחתו של יהושע פרימור שפרסם באינטרנט את הבלוג, באמצעותו הגענו אל ציפורה, באופן שאיפשר קיומו של מפגש מרגש מאד בינה לבין צפניה – אחיו של חיים פניכל. מפגש בו עלו פרטי מידע נוספים שלא היו ברורים דיים במשך חמישים השנים שעברו מאז.
    סגירת מעגלים.
    אלי ריקוביץ’

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש עשרה − 6 =