"כמו ילדה בחנות ממתקים" – ביקור בפסטיבל ישראל

Image result for ‫פסטיבל ישראל 2017‬‎

מאת רקפת א.ידידיה

ביום ג', 25 באפריל 2017, הוצגה תוכנית פסטיבל ישראל 2017.

והרי החדשות הטובות: אני מרגישה כמו ילדה בחנות ממתקים. אני לא יודעת מה לבחור. כל כך הרבה מופעים מבטיחים. אף מופע לא נראה מיותר או לא מעניין. גם מה שכנראה לא אראה.

והנה החדשות הלא טובות: אין מוזיקה קלאסית. אז מזכירים לי שיש שלושה מופעים, גם כן די מבטיחים לכל הדעות, ששייכים לקטגוריה הזו. אבל, עם כל הכבוד למקבץ המופעים הזה המוקדש למפגש מזרח-מערב טורקיה-וינה, שיכול להיות מעניין ומרתק, הפינה הזו נראית יחסית איזוטרית. לא בכדי שאלו במסע"ת לא אחד ולא שניים מהעיתונאים, כלומר עיתונאי המוזיקה, מה קרה למוזיקה הקלאסית בפסטיבל. פעם זו הייתה גולת הכותרת. היום, מסביר היו"ר דן הלפרין, לאור המבחר הגדול של שקיים בתוכניות הרגילות של התזמורות בארץ, הם לא ראו לנכון להביא משהו מיוחד לפסטיבל. הרשו לנו לא להסכים. תמיד אפשר למצוא משהו שבדרך כלל יקר מדי או מסובך מדי להפיק בהקשר של תוכנית רגילה. אנחנו רוצים מוזיקה קלאסית. אני רוצה לכתוב מאמר על אם אפשר וצריך לנגן וגנר בארץ הקודש. למשל. נשארתי רעבה.

ועכשיו תור השאלות הקשות.

איך התוכנית הזו, מרתקת ככל שתהיה, מייצרת פסטיבל שראוי לכותרת 'פסטיבל ישראל'?

לוקיישנים: רשמית יש חמישה לוקיישנים: בריכת הסולטן (ערב הפתיחה), מוזיאון ישראל (מופע אחד), מרכז עדן תמיר (תוכנית אחת של מוזיקה קלאסית) וכיכר ציון (קרקס צ'כי בשתי תוכניות ליומיים בלבד). כן, ארבעה לוקיישנים שבכל אחד מופע אחד בלבד ועוד לוקיישן אחד מרכזי, תיאטרון ירושלים, שבו יהיו כל יתר המופעים. ולמרות החללים המגוונים והמעניינים (והאקוסטיים לעילא) של בניין תיאטרון ירושלים, שבסופו של יום הם עדיין אולמות מהוגנים וסדורים, נשאלת השאלה – האם זה פסטיבל ישראל, פסטיבל ישראל בירושלים, או סתם פסטיבל תיאטרון ירושלים.

גיוון: ההתמקדות הזו במבנה תיאטרון ירושלים מכוונת לדברי המארגנים במסע"ת, אבל עדיין אנו רוצים חגיגה לא רק לרוכשי כרטיסים, לא רק של מופעים "גדולים". אנו רוצים לראות שימוש נאות יותר בעיר המיוחדת הזו. איפה למשל אירועי קריאת השירה שהיו בשנים עברו במקומות שונים בעיר, איפה הפקות תיאטרון פרינג' ישראליות חדשות במרכז ז'ראר בכר ועוד כל מיני פעילויות שמצדיקות את 'פסטיבל ישראל', אם לא ברמה, אז לפחות בכוונה.

ייחוד: איציק ג'ולי, המנהל האמנותי זו השנה השלישית של הפסטיבל, מתמקד במופעים שקשורים לתחום שממנו הוא מגיע: מחול ותיאטרון. ולזה מוסיפים כמה מופעים אחרים, כי צריך. למשל מוזיקה קלאסית… למשל מופעי מוזיקה פופולרית. אחד יהיה בערב הפתיחה, שהפך לעוד הופעה רבת משתתפים ישראלית בבריכת הסולטן (הילולת גרוב, בריכת הסולטן, 1 ביוני, 20:00). איפה זה ואיפה מופע פתיחה ייחודי, למשל, סרט אילם עם ליווי לייב. נראה שזה לא מוכר מספיק כרטיסים. מופע המחווה השנה יוקדש לשירי תרצה אתר (מערבה מכאן, 8 ביוני, 21:00) בהובלת ערן צור, המפיק המוזיקלי משה ברון ונתן סלור, הבן של (תודה על התווים של 'בלדה על נערי שגדל'). האם זה ייהפך למופע עם ערך מוסף? לפי המארגנים ייווצר כאן מפגש בין השירה האשכנזית הקנונית לעיבודים ים-תיכוניים ואלקטרוניים. האם זה יהיה מופע מופתי כמו המופע האיקוני של ערן צור ושות' לשירי יונה וולך או שיישאר בגדר ערב המחווה התקופתי המתבקש?

זמן: המופעים בתחום המחול-תיאטרון כאמור מבטיחים ביותר ואני רוצה לראות הכול. אבל הבעיה היא לא שאי אפשר כי הם מוצגים בו בזמן, דווקא לא. אלא בגלל שמלבד יום אחד שהפך ליום מרוכז ונקרא 'משמרת לילה', המופעים שאורכם לרוב בין שעה לשעה וחצי מפוזרים על פני שבועיים בצורה שתקשה על התייר התל-אביבי להגיע לירושלים כל יום בשביל מופע קצר אחד. אני כבר מתחילה לפנטז על לקחת מלון בירושלים לשבוע, אבל אז נשאלת השאלה מה אעשה שם בכל שעות היום, פחות שעה אחת של המופע. אין תוכניות לבילוי בשעות היום. אין גם חבילות תיור מיוחדות מתבקשות. כנראה אין בשביל מה. הבנו: פסטיבל תיאטרון ירושלים לירושלמים עם חיזוק של תל-אביבים שזמנם בידם.

המלצות: האם אני יכולה להמליץ על משהו שלא ראיתי? אני יכולה לומר מה מסקרן אותי ובתור גומזת מצטיינת, מה יכול להתקלקל.

למען האמת, יותר מאשר המופעים, מה שנראה לי הכי מסקרן, ואולי בגלל שהחביאו אותו עמוק בתוכנייה ואפילו לא סיפרו עליו במסע"ת הוא הכנס של אי"ב ה-1 ליצירה עצמאית שאמור גם לכלול מפגש עם אגדת התיאטרון (אני מצטטת בהסכמה) רוברט וילסון. נוסף עליו תהיה גם שיחה במרכז האמריקאי לתרבות עם לוסינדה צ'יילדס (אגדת מחול) ותהיינה גם כיתות אמן סגורות ליוצרים מקצועיים (אוף). כדאי גם לשים לב ליצירת התאורה של יוחאי מטוס באכסדרת התיאטרון.

תמונה מ"הטייפ האחרון של קראפ"

אז למה הולכים: רוברט וילסון האיש והאגדה, מופיע בעצמו בהצגת היחיד המופתית של בקט הטייפ האחרון של קראפ. גם אם זו תהיה נפילה, ולא כ"כ בגלל וילסון כמו בגלל בקט, שלאחרונה אני מפקפקת באקטואליות שלו (ראו ביקורת על סוף משחק), תמיד תוכלו לומר שהייתם בהצגה ההיסטורית הזו.

עוד היסטוריה: היצירה הקנונית DANCE של לוסינדה צ'יילדס. האם היא עדיין רעננה ומרתקת, או שכוחה הוא כיצירה ארכיאולוגית.

היצירה העכשווית של אנג'ליקה לידל הספרדייה ("מהשמות המובילים בתיאטרון הפוסט-דרמתי") היא כנראה המסקרנת ביותר (מה אעשה בחרב הזאת?) ואני במיוחד מתעניינת בגישה החדשנית למהות החוויה התיאטרלית שאנו אמורים לפגוש כאן.

נגיעה במוסיקה קלאסית נמצא ביצירה המסקרנת כשאמות (סיפור רפאים מוזיקלי), שמוגדרת כתיאטרון מוזיקלי (ככה קוראים גם לאופרות…) ומציגה לנו  יוצר עכשווי עולה אחר: טום לוז משוויץ.

אני לא אשת מחול, אבל כמה יצירות מחול נראות לי מרתקות ביותר. אני מסתקרנת במיוחד, עקב קרבתי לתרבות האיברית, מהיצירה קוראת התגר (כך נאמר בתוכנייה) של איש הפלמנקו ישראל גאלבן – FLA.CO.MAN. האם זה דומה או שונה מהופעות הראווה של הכוכב חואקין קורטז.

תמונה מ"נערות מופרעות מצילות את העולם"

מעילי גשם יחולקו בכניסה לנערות מופרעות מצילות את העולם, מופע מופרע יפני קצר (45 ד' בלבד), לחובבי האדרנלין והבלגן (והשאלה אם נמצא בזה ערך מוסף לאקשן). וגם מפגש מינימליסטי של רקדנים ושתי מתופפים במבוסס על סיפור אמיתי של כריסטיאן ריזו (צרפת) נראה מרתק.

הפקות מקור מסקרנות: המלחין האהוב עליי ברנדשווילי הלחין ויוסי יזרעאלי, שכבר התארח בביקורת שלי, יביים את איוב בהפקה של תיאטרון האינקובטור. אנסמבל כאן מזמינים לסיור פרפורמטיבי במוזיאון ישראל (מבצע ככפות משי). האם המוזיאון ייהפך לבמה של תיאטרון, או שהתיאטרון יאיר פינות נסתרות במוזיאון ויוסיף ערך מוסף לסיור המוזיאלי הרגיל. סאונד צ'רטר הוא מופע מוזיקלי סובב תיאטרון ירושלים של אנסמבל המאה ה-21 המרתק והמצוין, כאן בניצוח אילן וולקוב עם אורחים מעניינים.

ולסיום: חוויה לתיירים תל-אביבים, "משמרת לילה" – שמונה מופעים בערב אחד. אין כרטיס לכל הסדרה, אומרים המארגנים. צריך כרטיסים לכל מופע בנפרד, אבל אפשר לצאת ולהיכנס ולעבור בין המופעים. לא אפרט כי זה הרבה, אבל יש מופעי פרפורמנס, מחול, הופעות רוק, סרט וגם אירוע שמארח סטודנטים מרצים ובוגרים של ביה"ס מוסררה לאמנות (הפר[ע]ה).

מחירים: הכרטיס הכי יקר עולה 200 ₪. יש הנחות ברכישת ארבעה כרטיסים ומעלה ולאזרחים ותיקים (20%). והנחה של 50% לחיילים ולסטודנטים בשל תרומה מיוחדת. ומה שחשוב לתיירים: יש אמנם הנחה של 10% על הארוחות במסעדות, אך היכונו מראש למחירים יקרים יחסית בתחום ההסעדה.

כעת אני צריכה למצוא אירוח בי-ם. או טרמפים. אבל אי אפשר להיות כל היום על הקו…

ראו גם:

אתר פסטיבל ישראל

אודות רקפת א. ידידיה

רקפת א.ידידיה היא עורכת המגזין המקווון "שחרזדה", מבקרת ספרות ומוזיקה, זמרת קלסית.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*