מאת חגית בת-אליעזר

שירים לילדים נכתבים על ידי מבוגרים, אך נוצרים בתווך הפורה שבין המבוגר לילד, ומכאן פָּנֶיהָ הרבות של סוגת “שירים לילדים”. “הסוס המעופף 2” – גיליון 118 של “הליקון” – בעריכת דרור בורשטיין  מציע שפע של שירים לילדים, המדגים את המגוון של נושאי הכתיבה ואופני הביטוי.

דני קרמן, שאייר את החוברת, שיבץ באיוריו את הדיוקנאות של ארבעה אמנים ומדענים: אלברט איינשטיין (עמ’ 4), לאונרדו דה וינצ’י (עמ’ 17), ויליאם שייקספיר (עמ’ 45) וגם על הכריכה, צ’ארלס דרווין (עמ’ 52), כאומר: יש משותף בין ילדים לבין אמנים ומדענים – סקרנותם הטבעית ודמיונם היצירתי.

החוברת נפתחת בשיר “שאלות ותשובות” מאת עירית כץ.  כל השאלות למעט אחת הן שאלות “למה” לגבי תופעות הטבע. מחציתן מנוסחות בצורה אנוכית ביחס לילד עצמו. הנה תחילתו של השיר: “לָמָּה הַצֵּל שֶׁלִּי עוֹקֵב אַחֲרַי? / – כִּי אַתָּה יֶלֶד מְאוֹד חָשׁוּב. // לָמָּה הַזְּבוּב הַזֶּה לאֹ עוֹזֵב אוֹתִי? / – כִּי יֵשׁ לְךָ רֵיחַ טוֹב. // לָמָּה הֶעָלִים נוֹשְׁרִים מֵהָעֵץ? / – כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִתְכּוֹפֵף וְלֶאֱסֹף. // לָמָּה בַּלַּיְלָה יֵשׁ הַרְבֵּה כּוֹכָבִים? / – כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִסְפֹּר עַד אֵינְסוֹף.”

לילד החופש להיות אנוכי כמו להגיד “בשבילי נברא העולם”, אך על המבוגר לענות תשובות ענייניות. כל התשובות בשיר הזה מעמידות את הילד במרכז העולם. ועכשיו אני שואלת: האם התשובות מספקות את סקרנותו של הילד? האם הוא מבין את ההומור שבהן? ועוד שאלה: מי זאת עירית כץ המיוצגת בגיליון על ידי חמישה שירים – יותר מכל מחבר אחר? האם היא המשוררת המתגוררת באנגליה, שפרסמה בשנת 2012 את ספר שיריה הראשון “שנת חורף“?

בהודעה על הוצאה הגיליון, שקיבלתי באדיבות ענת להב – רכזת מערכת הליקון, אשר שלחה לי גם קובץ PDF וחוברת מודפסת, נאמר: “משתתפים בחוברת משוררי ילדים נודעים כמו יהודה אטלס, עדולה ושלומית כהן-אסיף, לצד משוררים שעושים צעדים ראשונים ומבטיחים בכתיבה לילדים”. היה רצוי לכלול בגיליון תקצירים ביוגרפיים של המשוררים המשתתפים בו, כדי לספק את סקרנותם של הקוראים.

תחרות עם הירח” מאת עירית כץ הוא שיר דרך מעניין, דינאמי, המבוסס על רעיון מקורי, שילדה הפוחדת לחזור מבית השכנים לבדה בחושך, תתמקד בתחרות ריצה עם הירח, וכך תוסח דעתה מהפחדים המוצדקים במצבה.

הקורא עוקב אחרי הילדה בדאגה, מלווה אותה בדרכה המסוכנת, מדהיר את השיר לראותה מגיעה בשלום. אחרי הסוף הטוב הקורא נרגע ומהרהר בהתנהגותו הבלתי אחראית של אותו שכן, שהפקיר את הילדה לסכנה ממשית שנשקפת לה. אומנם התחרות עם הירח מפיגה את הרגשת הפחד של הילדה, אך לא תציל אותה במקרה של היתקלות עם תוקף. אני קוראת בשיר הבעת גינוי להתנהגותם חסרת האחריות של המבוגרים כלפי הילדים עד כדי הזנחה מסכנת חיים, דוגמת השארת תינוק בתוך מכונית, ורואה עכשיו גם בשיר הראשון “שאלות ותשובות” ביקורת על המבוגרים: תשובותיהם המבודחות, הלא-ענייניות, אינן מספקות מענה עובדתי אותו הילד מבקש, ואף מטעות.

אנחנו לוקים בראיה סטראוטיפית של ילדינו. אכן נהוג לפזם שירי ערש לילדים,

אך מוטב שהורה יכיר את טעמו של ילדו, כי אחרת הוא עלול להפריע לילד להירדם במקום לעזור לו, כפי שנאמר ב”שיר ערש” מאת אבנר שטראוס: “אַבָּא שָׁר לִי שִׁיר עֶרֶשׂ / שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל אֶצְלוֹ עַל הַלָּשׁוֹן / אָמַרְתִּי לוֹ: אַבָּא, הַשִּׁיר יָפֶה / אֲבָל הוּא מַפְרִיע לִי לִישׁוֹן.

גם השיר “פרפרים” מביע ביקורת על תפיסתו של המבוגר את עולמו הפנימי של הילד.

בשיר שלוש דמויות: הילדה יובל, אביה, והדובר בשיר, שצופה מן הצד ומספק את פרשנותו. כפי הנראה, זהו ילד אחר במשפחה, שמבין את אחותו יובל ומצביע על הטעות בתפיסתו של אבא. הילד חווה בצורה עוצמתית, בלתי אמצעית, את יצירי דמיונו, עד כדי התלכדות בין הדמיון למציאות, דבר שנשגב מבינתו של המבוגר.

אני שמחה לראות בשיר את התמיכה בספקנות שאני חשה כלפי כתיבת שירים לילדים: מי שכותב בשמו של ילד צריך להקפיד להכיר את עולמו הפנימי, להשתדל להיות דובר מהימן ככל האפשר.

יש ערך חינוכי מוסף לשיר: בין הפרפרים הוא מדבר בזכות הספר ומעודד את הקריאה.

ילדים אוהבים חיות מחמד, ובפרט חתולים. בחוברת כלולים מספר שירים על חתולים עבריים מקוריים ומתורגמים, ובולט ביניהם “חתול השחור” של תומר שריג

השיר מעגלי כמו חתול הרץ אחרי זנבו. הוא נפתח בחתול שחור אמתי שגרם לריב והפך לחתול שחור מטאפורי .מוצגת בשיר גרסה מבודחת להיווצרותו של הביטוי “עבר בינינו חתול שחור”. השיר גם מתאר מצב שכיח של ריב בין אחים על דבר בעלמא.

Shlomit Hartmayer's Profile Photo, Image may contain: 1 person

את שלומית הרטמייר אני מכירה: היא חברת עמותת “יקום תרבות” ומרבה לכתוב שירים לילדים, שמתפרסמים בבמות שונות. ובאשר ל”טיול בשוק“, יפים בעיניי הצבעים המתפקדים: אדום ירוק מנוגדים, החרוז המקורי “פִּירָמִידָהגְּלִידָה” ו”אַרְטִיק־שׁוֹק” – הניסיון של הילד לפרש לעצמו מילה לא מוכרת.

הילד אומנם מסתכל בדוכני השוק ורואה בהם יופי, אך בעצם הוא משתעמם בפעילות של המבוגרים, לכן מעדיף לשחק עם עצמו, כשאין לו שותפים בני גילו. מחבואים – זהו משחק אהוב על ילדים, אבל איך משחקים בו לבד? בשלב מסוים המשחק יוצא משליטתו של הילד והוא אינו מוצא את דרכו חזרה אל אמו ואחותו. הביטוי “הָלַכְתִּי לְאִבּוּד” מעיד שהילד מוטרד מהמצב הזה, לא התכוון לכך, ולא עשה זאת כדי למשוך את תשומת לב המבוגרים, כוונה שממהרים לייחס למעשה שובבות של ילד.

השיר “מתוקנת” של רונית קְנוּ מזכיר את “בובה ממוכנת” של דליה רביקוביץ באווירה של שבריריות-ותלותיות-מתוקנות-מנותקות הנוגעת בקורא ובתיאור של התאונה: בובה – בובה שבורה – ניסיון תיקון לא מוצלח – שמץ הקלה והשלמה חולמנית עם המצב החדש. הדבר מוביל לתובנה, שהגדרתו של שיר כ-“שיר ילדים” אינה חד משמעית והגבול בין הסוגות מטושטש. הרי משורר, באשר הוא, נוטה להעלות מחדש שאלות בסיסיות ולהציע תשובות אישיות השונות מהמקובל, וכן מדבר בגלוי על מצוקותיו. וזה בדומה לילד שמאופיין על ידי שאלות תם, תשובות מהדמיון, ולעתים חש בנחיתותו בעולם של מבוגרים. השיר “בובה ממוכנת” של דליה רביקוביץ יכול היה להיכלל ב”סוס מעופף” כלשהו ורונית קנו (מי זאת? הייתי קוראת עליה בתקציר ביוגרפי, לוּ היה בגיליון) יכולה לכנס את השיר “מתוקנת” בספר שיריה.

הורים מתגרשים. בכך באה הקלה מסוימת למצוקתם, אך מתעוררת מפלצת המועקה הקשה והמתמשכת לילד. שני שירים בחוברת מציגים את מורכבותו של המצב החדש. הילד בשירה של יעל בן ברוךילד של שניים” מתאר את הסידור השבועי שלו, המתחלק בין בתיהם הנפרדים של אמא ואבא, את הבילויים שלו איתם ואת הביטוי השונה של רגשותיהם כלפיו. מצד אחד הילד נשמע מרוצה מהגיוון, אך הוא גם משדר מבוכה ובלבול, הנזעקים בשאלה: “אֲנִי יֶלֶד שֶׁל שְׁנֵי חֲצָאִים / אוֹ יֶלֶד שֶׁל כִּפְלַיִם?” הילד מנסה לענות, אם כי בצורה לא משכנעת: “כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בַּמַּרְאָה,/ אֲנִי רוֹאֶה פֶּה, אַף, סַנְטֵר / שֶׁל יֶלֶד אֶחָד, לאֹ פָּחוֹת, לאֹ יוֹתֵר.

בשירה של אורית צמח הילד מאשים את הוריו הגרושים בכך שלא מצאו דרך להתפייס ולהישאר יחד: “אוּלַי אִם הֵם הָיוּ סוֹפְרִים / הָיוּ לִי שְׁנֵי הוֹרִים / בְּבַיִת / אֶחָד.” הוא אינו מוכן להשלים עם הגירושין, הופך להיות “המבוגר האחראי” וטוען: “וַאֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר.” פעילותו של הילד, על אף היותה חסרת תוחלת, מחזקת אותו, מונעת ממנו הרגשת “קורבן”, עוזרת לו להתגבר על הצער.

ילדים ניחנים בחוש הומור, דמיון, שעוזר להם להשלים את מה שאינם מבינים לאשורו, ויש להם נטייה לשיבושי לשון. בזכות כל אלה הם נהנים משירי נונסנס (איגיון) ומגיבים עליהם בצחוקם הטבעי, המשוחרר. של סילברסטיין – משורר, מוזיקאי, זמר וקריקטוריסט יהודי אמריקאי – כתב שירי איגיון לילדים, מתוכן אציין את הספר “מי רוצה קרנף בזול“, ששמו מזכיר את “בפברואר כדאי לקנות פילים” – ספר איגיון לילדים שכתב הסופר יואל הופמן.

שני שיריה של עָדוּלָה בחוברת הם שירי איגיון חביבים-שובבים. מתוך “צולל“: “אֶל אֳנִיָּה אַחַת טְבוּעָה / שֶׁבָּהּ אוֹצָר בָּלוּם, / בְּכָל יוֹם, בְּשָׁעָה קְבוּעָה, / אֲנִי צוֹלֵל כְּמוֹ כְּלוּם!“. בסופו של השיר “אני מקשיב” עדולה משתעשעת במילים “שׁוּעָלִים” ו-“שׁוֹאֲלִים“: “וְלַיְלָה בָּא. / דְּמָמָה רַבָּה. / שׁוּם קוֹל, רַק שׁוּעָלִים!  // הֵם שׁוֹאֲלִים / וְשׁוֹאֲלִים… / נַחֲשׁוּ מִי עוֹנִים? / הַתַּנִּים!”

מי זאת עדולה? לפי ההודעה המצוטטת למעלה היא משוררת ילדים נודעת. החיפוש באינטרנט מעלה את המשוררת סבינה מסג, שכותבת שירים לילדים תחת שם העט עדולה.

תוצאת תמונה עבור סבינה מסג

מתברר שהיא זאת שכתבה את השיר “גשם גשם מטפטף“, אשר ביצועו בליווי דרבוקה ע”י ג’יהאן ג’אבר, מורה לעברית מטייבה, התפרסם ברבים בחודש מרץ השנה. המורה שרה רק את הבית הראשון עם חזרות רבות. סבינה מסג מדברת על השיר וקוראת את כל שלושת בתיו בסרטון חביב ביותר.

בריאיון עם סבינה-עדולה בעיתון הארץ מופיע הציטוט: “התחלתי לכתוב לילדים כי בתחום הזה מותר היה עדיין להיות שמח! לכתוב בחרוזים!” מעביר אותי לנושא הבא.

שירים לילדים נכתבים בחרוזים. החזרות על הצלילים עוזרות לקלוט את השיר, לזכור אותו. ילדים גדלים על חרוזים, אותם משוררים אוהבים לכתוב. “מים / שמַיִם” – הוא חרוז ידוע, ולכן לא מומלץ להשתמש בו, אבל כדי שימשיך להיות ידוע גם לדור הבא, צריך להכיר אותו לילד.

תוצאת תמונה עבור שלומית כהן אסיף

שלומית כהן-אסיף – משוררת ילדים מפורסמת עושה זאת ב- “יפי העננים” – שיר עדין, המגשר בין הטבע לאדם, אשר, שכפי שרשום בתחילת החוברת, לקוח מתוך הספר “נשיקה בכיס ועוד נשיקה“, שעומד להופיע בהוצאת ספרית הפועלים: “יְפִי הָעֲנָנִים / בָּא מִן הַיָּם וְהַמַּיִם. / יְפִי הַיָּם / בָּא מִן הַשָּׁמַיִם. / וְיָפְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם / בָּא מִן הָעֵינַיִם. // וִיפִי הָעֵינַיִם / וְהַמַּבָּט הָאוֹהֵב / בָּאִים מִן הַלֵּב.”

חרוזים מעניינים-רעננים מצויים בספר. המשוררת והמתרגמת ריטה קוגן בשיר “קרוסלת אֵלִיָּה” חורזת את המילה “קרוסלה” עם “קורא לה” ועם “אלא“, את המילה “כניסה” עם “נִשָּׂא” ועם “מתכַּסָּה“. יהודה אטלס בשירו הארוך “והחנון הזה הוא אני” מצליח לחרוז מילה עברית עם לועזית: “גָ’אז ברוָז“, “מְבָאֵס אֶס-אֶם-אֶס“.

השיר שלי” מאת רביבה טל הוא בחירה מוצלחת לסיום הגיליון של שירים לילדים.

תנסו להחליף בו את המילה “שיר” במילה “גיליון” ותענו על השאלה “אֵיךְ הוּא בְּעֶצֶם? // גיליון נֶחְמָד?”

בדרכי לערב שירת שכונת הדר בחיפה, בא לקראתי ספר מעופף עם כריכה קשה מרהיבה, אחוז בידי ילד, התלוי במנשא על חזה אביו – תמונה הולמת לסיום הרשימה.

ראו גם

הוידוי של עירית כץ מאת יובל גלעד

תוצאת תמונה עבור הליקון שירי ילדים

6 תגובות

  1. “תגיד אתה. תגידי את”. אז אני אומרת. הרשימה יפה מאד. נהניתי ממנה ומהציטוטים היפים, המרנינים.
    חבל שילדי ונכדותי גדולים מדי בשביל הגיליון המומלץ של הליקון לילדים.
    תודה רבה לחגית וליקום תרבות.

  2. מאמר יפה על נושא חשוב. מעניין לציין שעד לפני כמאה מאתיים שנה לא היתה ספרות ילדים. ילדים נחשבו למבוגרים קטנים ללא זכויות. והיום יש מודעות לרגשות וצרכים של הילד המקום שלו בעולם ועולם המבוגרים כפי שהוא בא לידי בטוי במאמר שכתבת על הגליון החדש. כפי שמשתמע מהשורות שכתבת לילד מותר לשאול שאלות להרגיש פחד לחפש אהבה ותשובות .

  3. בדרך כלל אין מרבים לפרסם ולעסוק בשירים לילדים. יישר כוח ל”הליקון” על היוזמה הברוכה להוציא לאור חוברת שירים מיוחדת, המוקדשת לשירי ילדים. וברכות לחגית על הרשימה המעמיקה וניתוח השירים המדויק והרגיש. למדתי גם מיהי המשוררת עדולה, ששירים שלה מתפרסמים בחוברת.

  4. מעניינת המחשבה שאמורה להיות ברורה מאליה- שלכל ילד יש להקריא שירים שיתאימו לו…וזה מעבר לטעם, זה דבר מה נוסף, אחר. שירים מסויימים עלולים להזיק לילדים מסויימים. תודה חגית. רשימה מלבבת.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש + חמש עשרה =