חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ממליצה על

הסרט “חדרי הבית

זהו סרט הקולנוע החדש של התסריטאי והבמאי איתן גרין, אחרי סרטו הקודם “הכול מתחיל בים”, משנת 2008. יובל סגל מגלם את אברם – קבלן בניין ירושלמי, שבתחילת הסרט מצבו הכלכלי סביר, אך הולך ומתדרדר לאורך הסרט, והוא מסתבך בחובות לפועלים ולבעלי מקצוע שונים. הנושים מאיימים עליו ועל בני משפחתו. לאברם יחסים לא משופרים עם אשתו, אחות במקצועה, שנוסעת בשליחות הומניטרית למזרח אירופה, ואינה מודעת להתדרדרות המהירה של מצבו הכלכלי והנפשי של בעלה. אברם הוא אב אוהב ומסור לדורון (עידו זייד) – נער בן 14 גבוה, שחקן כדורסל, הקשוב ורגיש לאביו, ועוקב אחרי השינויים במצבו. דורון נתון ללחצים של אימוני כדורסל, המשחקים עצמם, והיחסים המתוחים עם מאמנו, שגם משמש כמורה להיסטוריה. העבודה בהיסטוריה על מחנות הריכוז, שבמהלכה הוא קורא על תולדות המחנות ושומע את נאומיו של היטלר, מהווה מעמסה נפשית נוספת על הנער המתבגר. מסתבר שעבור תלמידי התיכון הישראלים במרחק של 70 שנה משואת יהודי אירופה להיות “דור שלישי לשואה” זאת מעלה. דורון שואל את אביו אם גם לו מגיע תואר הכבוד הזה. אביו – אברם נאווי – מתקשה לענות בחיוב על שאלת בנו: “אני בכלל עיראקי ומשפחתה של אמך מארגנטינה, אבל אולי היה לה דוד רחוק באירופה בתקופת השואה.” ואז אברם מגיע למסקנה יפה בתמימותה: “כולנו בעצם דור שלישי לשואה”. הרוח של קבלת הזולת, והעדר אפליה על רקע המוצא, שורה על היחסים בין אברם ליהודים וערבים שעובדים אתו בבניין. בנקודת השפל אברם מבצע ניסיון התאבדות, ממנו מציל אותו בנו. מצוקתו הכנה של אברם נוגעת בלב הצופים, וכן בלבו של אחד הנושים, שהופך מעוין למנחם ומעודד. בנקודת הסיום של הסרט אברם בטוח שהכול יסתדר והצופים מאמינים לו בהקלה.

חגית ממליצה גם על

צילום: אבי גולרן

מופע אור-קולי-תנועתי – ״חיתוך. דיבור״

נטע וינר הוא שחקן, משורר, ומוזיקאי. סתיו מרין היא שחקנית ורקדנית קלאסית-מודרנית-אקרובטית. שניהם יחד יצרו ומבצעים את “חיתוך. דיבור” – מופע אור-קולי-תנועתי מרהיב. המופע זכה בפרס מטעם פסטיבל ישראל בפסטיבל עכו 2016, ומתארח מאז בבמות שונות ובפרט בתיאטרון תמונע.

הקהל יושב מסביב למזרון ריבועי, אשר משמש זירת קרבות מילוליים-גופניים, כששני המתגוששים חמושים בסכינים, אמנם עשויות פלסטיק, אך ננעצות בגופם של השחקנים ההולכים ומתערטלים במרוצת המופע. התנועה ההדדית שלהם אסתטית ומתוזמנת, דיבורם רהוט עם אזכורים אקטואליים, ושניהם שרים ומנגנים בהרמוניום (כלי הודי דמוי אקורדיון שעליו מנגנים בישיבה). קטעי המשחק אלימים וארוטיים חליפות, ומטלטלים את הצופים. לקראת סוף המופע נטע וינר וסתיו מרין יוצאים חלקית מתפקידיהם, פונים לקהל, ומפעילים אותו. שם המופע – “חיתוך. דיבור” – מדויק מאוד. הקהל עובר חוויה רב חושית, כשהוא עוקב בשמץ-אימה אחר תנועת הסכינים ב-“חיתוך”, ומקשיב בעניין ל-“דיבור”.

תגובה אחת

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן