"אני המלך" \ חיה בנצל – רצח באמצעות שחמט (מועמד סופי בתחרות סיפורי המתח של "יקום תרבות")

לפניכם סיפור שהגיע לאחד המקומות הראשונים בתחרות סיפורי המתח של "יקום תרבות". זהו סיפור פשע מדעי-בדיוני (ואולי בעצם כבר לא…) על אודות רוצח סדרתי מזעזע במיוחד ומשחק שחמט.

חיה בנצל היא בעלת תארים אוניברסיטאיים בביוכימיה ובמיקרוביולגיה רפואית, בוגרת לימודי תעודה
במנהל מערכות בריאות של אוניברסיטת חיפה וכן בלימודי תעודה מבית הספר לרפואה
בתל אביב. מ-1967 עד שנת 2003 עבדה בבנק הדם של המרכז הרפואי "הלל יפה"
חדרה. משנת 1991, לאחר מכרז ממשלתי, כיהנה כמנהלת בנק הדם במקום.
לאחר פרישתה, הוציאה שלושה ספרים:


1. "היושבת בתוכי" – 2010. ספר שירה.


2. "אלבום הנפש" – הוצאת פיוטית, 2011. ספר שירה.


3. "דמעות של גלידה" – הוצאת פיוטית, 2010. ספר ילדים מחורז בשיתוף עם שושנה ויג.
נוסף על אלה, השתתפה חיה בנצל במספר אנתולוגיות של שירים, וכן באנתולוגיות של סיפורים קצרים.
חברה באגודת הסופרים הישראלית מזה מספר שנים.

אני המלך \ חיה בנצל

צלצול הטלפון קרע את הדממה הכבדה ששררה בחדר. יוסי ישראלי נחלץ מכורסתו הוותיקה, שמחתה על תזוזתו הפתאומית בחריקה עייפה, ונעמד בזריזות על רגליו. כבלש ותיק במשטרת ישראל, היה רגיל להיענות לצלצולים בכל שעות היממה. הוא התכופף כדי לאסוף מהרצפה את דפי העיתון של אותו יום, ה-10.11.2016, שנשמטו מידיו כאשר נרדם. מבט חטוף בשעון גילה לו שזו שעת ערב מאוחרת. תוך כדי כך נזכר שהחמיץ את הצפייה בסרט הבדיוני ששודר בערוץ הסרטים בטלוויזיה מוקדם יותר. מדע בדיוני היה תמיד הז'אנר המועדף עליו. אין ספק שאשתו לא הייתה מניחה לו לישון עד שעה כל כך מאוחרת בכורסתו, אבל היא נסעה לפני מספר ימים לבקר את הבת הבכורה ועמדה לחזור רק בסוף השבוע.

הטלפון שהעיר אותו משנתו המשיך לצלצל בקול תובעני. כשקרב אותו אל אוזנו נשמע קולו המוכר של אהרון שרוני, בן זוגו במשטרה בשנים האחרונות.

"סוף סוף הרמת את הטלפון? כבר חשבתי שמישהו חטף אותך", התבדח שרוני כהרגלו. "אני מגיע אליך עוד חמש דקות. תרד. מדובר בגופת גבר שנמצאה בדירתו ללא רוח חיים. קיים חשד למוות על רקע פלילי".
כשהגיעו למקום האירוע קידמה את פניהם קבוצת שכנים שהתקבצה ליד הדלת הסגורה.

מה אתם עומדים כאן? תיכנסו הביתה, אין כאן שום דבר שתוכלו לראות"? פלט שרוני תוך שהוא סוגר אחריו את דלת הדירה בהחלטיות.

כבר מפתח הסלון ניתן היה להבחין בגופתו הדוממת של גבר כבן חמישים שהייתה שרועה על הרצפה בפישוט איברים. מתחת לראשו נראתה בבירור שלולית דם גדולה שקפאה על מקומה. הדירה נראתה מסודרת. לא היו סימני פריצה על הדלת או החלונות. אנשי יחידת המעבדה שהספיקו להגיע זמן קצר לפניהם, היו עסוקים ברוטינה הרגילה של צילום הזירה, לקיחת דגימות וחיפוש טביעות אצבעות.

חוקר מקרי המוות שהגיע מעט אחריהם, אישר את העובדה שמדובר באירוע פלילי ולא בתאונה. אמנם כלי הרצח לא נמצא בדירה, אבל צורת הפציעה ומיקומה שללו כל אפשרות אחרת. המוות לפי ממצאיו התרחש לפני כשעה עד שעתיים לכל היותר.
ישראלי יצא אל חדר המדרגות ודפק על דלת הדירה הסמוכה. הגבר בעל השערות הלבנות והגב הכפוף נראה מבוהל ביותר. ניתן היה לשייך זאת לעובדה שלא מזמן גילה את שכנו המתבוסס בדמו על הרצפה, מחזה שאינו קל לעיכול כלל ועיקר. השכן סיפר שכאשר יצא מדירתו לבקשת אשתו כדי להוריד את האשפה, הבחין בדלת הפתוחה לרווחה. כשהציץ פנימה נגלה לפניו המחזה המחריד. מובן שללא שהיות חייג למשטרה. אשת המת לא הייתה במקום. לשכן לא היה כל מושג היכן היא.

"בתור השכן הכי קרוב אליו", אמר ישראלי. "בטח שמעת משהו בזמן שזה קרה". ונעץ בו מבט חודר.

השכן נע על כיסאו בחוסר מנוחה. "אני רק שמעתי אותם רבים מתוך הדירה בקול רם לפני קצת יותר משעה. אני כבר מכיר את הקולות שלו ושל אשתו. מיד אחר כך דלת היציאה נטרקה בכוח. מישהו יצא ממנה במהירות. אחר כך לא שמעתי שום דבר".

״משהו לא ברור לי", אמר ישראלי. "אמרת שיצאת כמעט מיד לאחר ששמעת את הדלת נטרקת בכוח. אז איך זה שהיא הייתה פתוחה לרווחה?"

"גם אני התפלאתי", ענה השכן, "אבל ככה בדיוק מצאתי אותה".

"הם רבו לעתים קרובות?" שאל ישראלי את השכן.

הלה התפתל במבוכה על כיסאו וניכר היה שהוא עונה בהיסוס כמתנצל. " רק בזמן האחרון. הם היו תמיד זוג שקט ונחמד. אנחנו שכנים כבר יותר מעשר שנים".
"צריך לחפש את האישה", אמר ישראלי לשרוני לאחר שחזר לזירת הרצח. שותפו הנהן בראשו להסכמה.

מספר הנייד שלה היה בראש רשימת אנשי הקשר בטלפון הנייד של הקורבן. כשניסו להתקשר אליה, עלה קול צלצולו מחדר השינה. נראה שביציאתה החפוזה מהבית שכחה לקחת אותו.                                                                                                                                          שרוני החליט לתחקר גם את דיירי שתי הדירות הנוספות באותה קומה. עדותם תמכה בעדותו של השכן הראשון.

מאוחר יותר, בדיוק כשגופת הנרצח הונחה על האלונקה כדי להעבירה למכון לרפואה משפטית, נשמעה המולה מכיוון חדר המדרגות. מיד לאחר מכן התפרצה לדירה אישה צעירה. עיניה היו אדומות ושערה סתור. היא נראתה מופתעת והמומה. ישראלי ציין לעצמו שהיא נראית צעירה בהרבה מבעלה. למעשה נראתה יותר כבתו. היא התקרבה לאלונקה והביטה בגופה הדוממת שלא כוסתה עדיין.  פניה החווירו מאוד ונראה היה שהיא עומדת להתמוטט.

ישראלי ניגש אליה, חבק את כתפיה והוליך אותה אל הכורסה. תוך כדי כך העיף מבט בוחן בבגדיה.

על חלוק הבית אותו לבשה ועל ידיה לא נראו כל כתמי דם או סימנים מחשידים אחרים.

"מה קורה כאן?" זעקה, "מה קרה לך, סמי? מי עשה לך את זה"?

"זה מה שאנחנו מתכוונים לברר", ענה  בקול שקט ומרגיע. " אני מבין שאת אשתו. יש לך מושג או ניחוש בלבד מה קרה לו?"

היא הניעה בראשה לשלילה.                                                                                                       "שמעתי שהייתה לכם מריבה קשה ושיצאת מהבית בכעס בעקבותיה", המשיך ישראלי בקול שקט.

"לא יצאתי בכעס. ברחתי החוצה כדי להירגע", מחתה מיד.

"באיזה מצב הוא היה כשעזבת?" המשיך ושאל.

"מה פירוש באיזה מצב?" התגוננה מיד, "הוא היה בריא ושלם".

"היו לו אויבים שאת יודעת עליהם?"

היא תלתה בו מבט נדהם והשתתקה.

"את רוצה שאתקשר לאחד הילדים?" שאל תוך בחינה מדוקדקת של פניה.

"אין לנו ילדים", פלטה חרישית. "עכשיו גם אין לי בעל. נשארתי לבד בעולם".

פרץ הדמעות שהתמהמה השתחרר עכשיו. בכייה המר שכנע אותו להרפות ממנה. זה לא היה הזמן להמשיך ולתחקר אותה. גם לא הייתה כל סיבה לעצור אותה. הכול יכול לחכות למחר. שרוני אישר את החלטתו בתנועת ראש קלה. ישראלי דאג להשאיר איתה שוטרת מיומנת בתואנה שהיא נסערת מדי ואין הוא רוצה שתישאר לבדה. שרוני שותפו אסף את נעליה ואת חלוק הבית שלבשה קודם לכן, כדי להביא אותם למעבדה.
התחקור נערך למחרת בתחנת המשטרה. קצת קשה היה לו לתאר לעצמו שניתן לייחס לאישה הנאה שישבה מולו רצח אכזרי, ויחד עם זאת, עדיין לא יכול היה לפסול אפשרות זו לחלוטין. מהשיחה איתה למד שהיא צעירה מבעלה בהרבה שנים. הייתה אשתו השנייה. כשהכירו, הוא היה גרוש מסודר עם דירה, ואילו היא הייתה עולה חדשה חסרת כול. מראה הנאה היה האוצר היחיד שהביאה עמה. זמן קצר לאחר שנישאו הוא רכש, לדבריה מיוזמתו בלבד, ביטוח חיים על סכום נכבד. היא הייתה המוטבת היחידה.

סמי, בעלה, פוטר באופן שרירותי מהחברה שבה עבד. בגילו המתקדם התקשה להשיג מקום עבודה חדש. מצבם הכלכלי הורע. הוא שקל גם את האפשרות להפסיק את תשלומי הפרמיה לביטוח החיים שלו.                                                                                                                                              " וזה בוודאי הרגיז אותך מאד" פלט ישראלי כבדרך אגב. תוך שהוא מנסה ללכוד את מבטה.

"לא"! מחתה בלהט. "אתה בטח חושב שאני אחת מאותן נשים שיעשו הכל למען הכסף. אני לא כזאת. אהבתי אותו. לאחר פיטוריו הוא התמכר למשחקי טלוויזיה. היה יושב  מול המסך במשך שעות. לפעמים נדמה היה לי שכוח זר השתלט עליו. גם את הארוחות שלו אכל רק מול הטלוויזיה. הוא הפך לרגזן. לאחרונה רבנו המון. הוא אפילו הרים את ידו עלי בכעס באחד הימים.  אף פעם לא חשבתי שהוא מסוגל לכך. זה בדיוק גם מה שקרה אתמול ובגלל זה גם ברחתי מהבית". עיניה הכחולות התמלאו בדמעות.

"יש מישהו שראה אותך?" פלט ישראלי במהירות.

"אני לא חושבת" אמרה, "לפחות לא מישהו שאני מכירה".

"יש לך השערה מי היה יכול לרצוח אותו?" שאל בזהירות.

היא משכה בכתפיה לשלילה תוך שהיא נאבקת לעצור את דמעותיה.

כשיצאו מחדר החקירות פנה לשרוני שנכח אך לא התערב. " מה דעתך"? שאל.

"לא יודע. עיניים כחולות ושיער בלונדיני תמיד השפיעו עליך. היא יותר מדי יפה כדי להיות נשואה לסמי הזה. נשים יפות יכולות להיות מסוכנות", ענה לו בכנות.

" זה לא תמיד נכון", מחה ישראלי. "תחושת בטן בלבד, לא נראה לי שהיא הרוצחת. לדעתי הרוצח האמיתי עדיין מסתובב חופשי".
דו"ח המעבדה שהושלם בינתיים השאיר את כולם בסימני שאלה גדולים. נתיחת הגופה אישרה שמדובר ברצח אכזרי באמצעות מכשיר קהה בלתי מזוהה. כל הניסיונות לאתר אותו בדירה ובסביבות הבית העלו חרס. מפקד התחנה הורה לשחרר את אשת הנרצח לביתה ולהשאיר עליה מעקב.
כבר באותו יום אחה"צ חלה התפתחות בלתי צפויה.

כמעט בעת ובעונה אחת הגיעו הודעות על שתי גופות נוספות שהתגלו כמעט באקראי ע"י מכריהם. שני הגברים היו בסביבות גיל השבעים לחייהם. שניהם אלמנים שחיו לבד בדירתם. בשניהם נשללה אפשרות של פריצה למטרת שוד. סיבת המוות הייתה מכשיר קהה שריסק את ראשם. גם כאן לא נמצאו עדים או חשודים. לדברי הפתולוג המשטרתי, הם נרצחו כבר בערב הקודם, בסמוך מאד לזמן רציחתו של סמי.   הפעם הרוצח השאיר אחריו רמזים. בשתי הדירות הייתה על הקיר כתובת גדולה שנרשמה בדם הקורבנות: "אני המלך!!!" ניתוח הכתב העלה שנכתבו על ידי אותו אדם.
מיותר לציין את תגובותיו של מפקד התחנה שלא היה מוכר כטיפוס רגוע במיוחד.

ש לנו כנראה רוצח סדרתי מטורף שפועל בשטח", רטן מפקד התחנה שזימן את כל צוות הבילוש לתדרוך.

"אתה מעריך שכל שלושת המקרים בוצעו על ידי אותו אדם?״  שאל אותו ישראלי.

"אני לא יודע ביחס למקרה הראשון אבל שני המקרים שהתגלו היום בוצעו  על ידי אותו מטורף".

"מי יודע מה הוא עוד מתכנן. צריך לבלום אותו ומהר", הוסיף המפקד תוך שהוא מלווה במבטו את צמד הבלשים הוותיק והמנוסה ביותר בתחנה היוצא מחדרו.

כשהיו כבר בחוץ העיר שרוני, "זה לא רק רצח סדרתי. זה רצח סימולטני. הוא התבצע בעת ובעונה אחת, באותה השיטה ובמקומות שונים. זה מבצע בלתי אפשרי לאדם אחד".

"בהחלט יכול להיות שהיו מעורבים בכך יותר אנשים", אמר ישראלי בארשת מהורהרת. "מעניין למה הוא לא חתם גם על הרצח הראשון".

"נראה לי שמדובר במטורף או מגלומן", ציין שרוני. "מי עוד יכול להכריז על עצמו שהוא המלך?"

כנראה שיש לו סיבות מאד מוצדקות לחשוב כך", אמר ישראלי לאחר ששקל את הנאמר בכובד ראש.

הוא קם ממקומו בהחלטיות פתאומית ופנה לשותפו. "אני ניגש לאשתו של סמי. יש משהו שאני צריך לשאול אותה. אני מציע  שבינתיים תנסה לשאוב קצת אינפורמציה מהמחשב. מעניין אם המלך הזה כבר פעל בעבר."
אשתו של סמי הייתה בבית. כשפתחה את הדלת לישראלי נראתה מופתעת.

"אני מקווה שאני לא מפריע", אמר.

"לא, זה בסדר", אמרה. "דווקא התכוונתי להרים אליך מחר טלפון ולשאול אם יש התקדמות בחקירה".

"עדיין מוקדם לכך, אבל יש לנו כבר קצה חוט", אמר תוך שהוא בוחן את פניה. "חסרים לי עוד כמה פרטים להשלמת התמונה".

"להביא לך כוס קפה?" שאלה במהירות. "ואולי שתייה קלה?" ניכר היה בה שאיננה מרוצה מהמשך החקירה.                                                                                                                                                       "תודה, אבל אין צורך. קפצתי לכאן רק למספר דקות. אני די ממהר", הרגיע אותה.  הקלה ברורה התפשטה על פניה.

"שאלתי אותך כבר אם לבעלך היו אויבים. אני מתאר לי שבינתיים הספקת לחשוב על כך".

א שידוע לי", אמרה ברצינות, "לא היו לו אויבים אבל גם לא היו לו חברים. גם לא בעבודה. הוא היה אדם מאד סגור ושקט".

"טוב שהזכרת את עבודתו. ספרי לי במה בדיוק עסק", התעניין.

"סמי היה מומחה למשחקי טלוויזיה. הוא בעצם זה שתכנן והקים את ערוץ המשחקים. זה ערוץ מאד רווחי למפעילים. נרשמו אליו המון מנויים. למה ללכת למועדון כדי לשחק אם זמין לך בבית משחק עם שחקן וירטואלי טוב"?

"מהסיבה הזו בדיוק גם אני מנוי בערוץ", התוודה בפניה.

"אני עדיין לא מבין למה הוא פוטר", הוסיף ושאל.

היא השתתקה לפתע. ניכר היה שהיא מתלבטת.

"לספר לך את האמת"? לחשה.

ת האמת ואת כל האמת ורק את האמת", חייך אליה, "אבל לפני שתספרי אני מוכן עכשיו לכוס שתייה קלה, ובתנאי שתמזגי גם לעצמך".

שניהם החרישו בזמן שלגמו מהמשקה הקר. לאחר מספר דקות שבה לדבר. עיניה היו מושפלות. "לפני כשנה, סמי פוטר במסגרת של צעדי ייעול שעשתה החברה. הם לא היו זקוקים לו יותר".

כושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת", אמר לי סמי בכעס מספר ימים לפני שנאלץ לעזוב והוסיף, "אבל הכושי הזה יכול לעשות עוד משהו לפני שילך".

"והוא עשה משהו"? שאל ישראלי בפנים חתומות.

"הוא קיים את איומו". היא הציצה בפניו של ישראלי ונשתתקה.

"אני מחכה להמשך", אמר תוך שהוא מנסה לשמור על ארשת אדישה ככל האפשר.

"אני בטוחה שזה לא ימצא חן בעיניך", אמרה בכנות. "סמי הכניס שינויים בתוכנת משחק השחמט. הוא קרא לזה באגים. בעזרת ה'טיפול' הזה כמעט ולא נשאר שום סיכוי לשחקן הווירטואלי. החברה הכריזה בזמנו על פרסים נאים לשחקנים המצטיינים. כמובן שהחברה נאלצה לחלק הרבה יותר פרסים לזוכים מאשר קודם לכן. מצד שני התקבלו גם הרבה תלונות על הקלות הבלתי נסבלת של המשחק. היו גם כאלו שביטלו את המנוי".

ישראלי עקב אחר דבריה בשתיקה מהורהרת.

"סיפור מעניין", אמר ולא הוסיף. על פניו הופיעה אותה ארשת שהייתה נסוכה עליהן כאשר חקירה קיבלה תפנית מעניינת.
כשיצא מדירתה צלצל לשותפו. שרוני נשמע מרוצה מאד מעצמו. הוא הצליח למצוא קשר בין שני הנרצחים המבוגרים יותר. שניהם היו שחמטאים שהשתייכו לפני שנים למועדון השחמט העירוני.

ישראלי לא נשמע מופתע ביותר מהאינפורמציה החדשה. "כל הכבוד", אמר לו, "עבודה מצוינת". לאחר התלבטות קלה החליט ללכת הביתה ולא לחזור לתחנה. הוא היה עייף  מאד ונזקק לזמן חשיבה ללא הפרעה.
בכניסתו לדירה מיהר והכין לעצמו קנקן קפה חזק וריחני. הוא התעלם מהחלטתו להפסיק לעשן ושלף את חפיסת הסיגריות שטמן בעמקי המגירה למקרה שיצרו יגבר עליו. התיישב בכורסתו האהובה ולגם בהנאה מרובה מהקפה. עד מהרה היה מסך של עשן ריחני מסתלסל סביבו.

"תצטרך להפסיק לעשן", היה רופא המשפחה מזהיר אותו בכל ביקור במרפאה. "אתה שעוסק במקרי רצח מתעלם לגמרי מהעובדות הבסיסיות ביותר. אתה כבר לא בן אדם צעיר. הסיגריות, המתח שבעבודה ולחץ הדם הגבוה שלך הם הרוצחים השקטים שלך. למה אתה עוזר להם?"

"אני מפסיק לעשן ממחר", היה ישראלי חוזר ומבטיח אבל זו לא הייתה משימה קלה. גם הערב הבטיח לעצמו שזו הפעם האחרונה. הוא עצם את עיניו והתרכז.
לאט-לאט, צפו ועלו מספר עובדות. הראשונה והחשובה ביותר שיכול היה לזקוף לזכותו, הייתה גילוי המשותף לכל שלושת הנרצחים. לכולם היה קשר עם משחק השחמט. הוא הרים את הסלולרי וצלצל לעמיתו.                                                                                                                                             "אהרון, לא רק השניים קשורים לשחמט. גם ידידנו סמי. אספר לך פרטים יותר מאוחר. תוכל לברר בשבילי אם השניים היו מנויים של ערוץ המשחקים בטלוויזיה ולחזור אלי"?

האפר של הסיגריה השלישית נשמט אל הרצפה. מרים אשתו הייתה וודאי כועסת על חוסר זהירותו. הוא מעך בהחלטיות את בדל הסיגריה אל תוך המאפרה ומזג לעצמו ספל קפה נוסף. אם להסתמך על סיפורה של אשתו של סמי, קיים מניע לרצח. אמנם מניע קלוש למדי שיש לאשש אותו בראיות של ממש. שאלות בוערות נוספות עמדו על הפרק. האם הרוצח המסתורי מתכוון להמשיך ולרצוח את כל מנויי הערוץ? למה בחר הרוצח דווקא בשלושת האנשים האלה? האם גם לו כשחקן שח בערוץ נשקפת סכנה?
כאב פתאומי חלף בחזהו. הדם הלם במהירות בעורקיו. ישראלי חש שהיה עליו לצלצל בדחיפות לעזרה רפואית אך לא יכול היה להרשות לעצמו לנטוש בשלב זה. במקום זאת הושיט את ידו ואחז בשלט הטלוויזיה. המסך הראשי של המשחק הופיע.  כדי להתחיל לשחק היה צריך ללחוץ על הקישור לשחקן הווירטואלי. הוא לא רצה לשחק כעת. בתחתית המסך הבחין בכפתור הירוק הפותח את טבלת ההישגים. מעולם לא פתח אותה קודם לכן.  חמשת בעלי ההישגים הטובים ביותר היו מדורגים בה. הוא כמעט לא הופתע כשבחן את שמות השחקנים.  מספר 1 היה סמי. מספר 2 ומספר 3 היו שמות שני השחמטאים שנרצחו. מספר 4 היה הפתעה מוחלטת. לבו החסיר פעימה כשראה את שמו. שלושת המקומות הראשונים ניצחו בכל המשחקים ששיחקו ו"זיכו" את השחקן הווירטואלי באפס עגול ומוחלט. ישראלי שהיה שחקן ממוצע למדי, הפסיד בחלק מהמשחקים. הערה שצוינה בכוכבית ונכתבה באותיות קטנות וכמעט בלתי נראות בתחתית הטבלה, משכה את תשומת לבו. ישראלי גישש אחר זכוכית המגדלת שלו כדי לפענח את הכתוב.

"ב-10.11 – 3:0 לשחקן הווירטואלי נגד 1, 2, ו-3".

מועקה כבדה החלה עולה ומטפסת במעלה חזהו ואל גרונו. הוא ישב ללא תנועה, מצפה שהכאב יתפוגג.
הטלפון שוב צלצל. שרוני היה על הקו.

"צדקת", אמר לישראלי, "הצלחתי לברר. הם היו באמת מנויי הערוץ".

"הבנתי כבר בינתיים", לחש ישראלי אל הטלפון, "אני חושב שפתרתי את התעלומה אבל אני חושש שאף אחד לא יאמין לי. גם אני לא הייתי מאמין אם מישהו אחר היה מספר לי".

"לך אני תמיד מאמין", קולו של שרוני נשמע כמגיע ממרחק רב. "מי הרוצח?"

בטיח לי שלא תצחק. כל הראיות מוליכות אל השחקן הווירטואלי של משחק השחמט בערוץ  הטלוויזיה", אמר ישראלי בקול רועד.

"ניסיון נחמד", צחק שרוני מעבר לקו. "אתה עובד עלי".

"הקשב לי היטב. אף פעם לא עבדתי עליך", ענה ישראלי בקוצר רוח. "מי שבעצם אחראי לכל מה שקרה היה סמי. הוא חיבל בתוכנה של השחמט. זו הייתה נקמה בחברה על פיטוריו. אשתו גילתה לי".

"ברצינות, אתה באמת חושב שיצור וירטואלי מסוגל לפתח רגשות ולפעול כמונו"?! שאל שרוני בתמיהה. "זה לא סרט קולנוע מהסוג שאתה אוהב לראות. אנחנו חיים במציאות עם מקרי רצח אמיתיים".

תשובתו של ישראלי, על אף קולו הלוחש, נאמרה בנחישות. "אהרון,  אל תשכח שמיום ליום אנחנו דורשים מיותר תוכנות ומכשירים לשרת אותנו. אנחנו הופכים לתלויים בהן. ייתכן שעוד מספר שנים הן תוכלנה להחליף אותנו. אנחנו לא באמת יודעים למה הן מסוגלות…״

"יוסי, מה קורה איתך? שאל ישראלי בדאגה, "למה אתה לוחש"?

"אני מרגיש ממש גרוע. יש לי כאבים מוזרים בחזה. חוץ מזה גיליתי שאני מספר 4 בטבלת ההישגים של המשחק", התוודה ישראלי.

"אל תלך לשום מקום. אני כבר מגיע אליך", פלט שרוני, "תשאיר ליתר ביטחון את הדלת לא נעולה".
ישראלי קם בכבדות מכורסתו. זיעה קרה ניגרה מגופו. רגליו כמעט ולא נשמעו לו. הטלוויזיה הדלוקה השמיעה קולות מוזרים, על אף שדאג קודם לכן להשתיק את הקול. לפתע הייתה דמות עוטת גלימה, מכרכרת על מסך הטלוויזיה. עד מהרה היא חרגה מהמסך והחלה לרקד בסלון תוך שהיא מנופפת בשרביט כבד מעל לראש מעוטר בכתר ומכריזה. "אני המלך, אני המלך".

קולה נשמע לו כמגיע מתוך חלום. "הנה כלי הרצח", חלפה בו המחשבה. הדמות התקרבה אליו והחלה מקיפה אותו.

"זהו. זה כנראה הסוף". הוא עצם את עיניו בהשלמה. הכאב בחזהו החמיר מרגע לרגע.
שרוני נכנס לניידת והפעיל את הסירנה. תוך דקות ספורות הגיע אל פתח הבניין בו התגורר ישראלי.

דמות עוטה גלימה נצפתה יורדת במהירות במדרגות. לא ניתן היה לראות את פניה. הדמות אחזה בידה מוט מתכת כבד. כשחלפה לידו התחככה בו. לרגע חש בזעזוע חשמלי המטלטל את גופו . הדמות נעלמה במהירות שבה הופיעה. לא היה שום טעם לנסות ולרדוף אחריה. הוא עלה בריצה את כל המדרגות המובילות אל דירת שותפו.
דלת דירתו של ישראלי הייתה פתוחה לרווחה. הטלוויזיה דלקה ללא קול. על השולחן הייתה מאפרה גדושה בבדלי סיגריות וקנקן קפה שחור שהיה כמעט ריק. ישראלי שכב בעיניים עצומות על הכורסה. הוא היה חסר הכרה. אהרון הצמיד את אוזנו אל חזהו. לרווחתו גילה שהוא נושם.

"מה קרה?" שאלה המרכזנית במד"א כאשר הזמין אמבולנס של טיפול נמרץ.

"לא ברור בדיוק. יש פה אדם בלי הכרה. הוא בקושי נושם", פלט במהירות.

שרוני ניגש אל הטלוויזיה. המסך שנותר פתוח הסגיר את כל הסיפור.  לרגע ארוך נשאר לעמוד לפניו. הכול התבהר לפתע. הכול תאם. הבלתי אפשרי הפך לאפשרות היחידה שנותרה.

"איזה מזל היה לך, יוסי, שנתת לו לנצח אותך. לא פגעת בכבודו", לחש לחברו חסר ההכרה ואחז בידו.
לרגע היה נדמה לו שחיוך קל הופיע על פניו של ישראלי.

מבחוץ נשמעו יבבות צופרו של האמבולנס המתקרב.

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ספרות מתח ובלשים עם התגים , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*