Image result for ‫העלמות מטוס‬‎

פרק ראשון – חצות

הוא שב והתבונן בחלון המטוס. העננים שטו מתחתיו בזרימה סוגסטיבית כמו סירות נטושות על נהר הסטיקס. הוא  עצם את עיניו מנסה לדחות את הרגע ככל האפשר, מנסה להתעלם מהלפטופ שהיה מונח על ברכיו בציפייה לאנטר הסופי.
עיניו נפערו כמעצמן לעבר המכשיר שהשתעמם ועבר לשומר המסך- ילנה נעצה בו מבט מתגרה מבעד לזכוכית. הוא הסב את מבטו לעבר הנוסעים ומיד הסיר את משקפיו עדיף לראותם כך – הרהר – מטושטשים כמו צבר  אנונימיים – הוא גיחך לעצמו, ”שלום, אני אנונימי” -“אנחנו אוהבים אותך אנונימי” –  ומה זכותו? במקרה הטוב הם יהיו אנשים שונים משהיו-במקרה הרע הם יהיו מתים. אבל ילנה, ילנה היפה שחיבקה אותו  כשהבהירה כי לעולם לא תהיה שלו, כדי להשיג את הלנה מטרויה יצאו אלף ספינות אמרה, ואין לי זמן בשבילך יש לי את העבודה  על אדיפוס, אתה יכול לבטל את זה? את זה דווקא אני יכול, אמר. הוא שב והצליב את מבטו במבטה הקפוא.

הוא נזכר בפעם הראשונה שנעצה בו את מבטה. הוא לא הבין את פשר התחושה המוזרה ואז קלט. לראשונה בחייו הוא הרגיש קיים, ותחושה זו ליוותה אותו מאז רק כשחשבה עליו. כשהסיטה את מחשבתה לכיוונים אחרים, חזר והפך בבת אחת, משחקן ראשי לפריט תפאורה בהצגה שבוטלה – וזהו, חשב, זהו תשלום גבוה מדי, בעבור חיסכון בקרבן אדם, “מה” – קרא לפתע ונעמד על רגליו – “רציתם לגזול ממני את זכותי לחיים?” הנוסעים נרתעו בבעתה והדיילת התקרבה אליו במהירות, אבל הוא רק חייך בשלווה, העביר את אצבעותיו באטיות על שומרת המסך ולחץ על האנטר. *

פרק שני – תשע בבוקר


“על הארץ חושך צלמוות-בחדריהם בני אדם עטופים”**

*

הטלפון העיר אותי, תפסתי אותו במהירות, לא הצלחתי להזכר מתי היה לי לקוח.
“עידו אוואנס ביטון – שירותי חקירות לשרותך”, פלטתי בקול בס והשתעלתי.
” מה שלומך סרן אוואנס”, נשמע קולו המגחך של קרויצפלד מהעבר השני.
“טעות במספר”, אמרתי במהירות וטרקתי. ידעתי שזה לא יעזור, זה אף פעם לא עזר. הטלפון אותת שוב -קיבלתי הודעה. ידעתי כבר מה יהיה בה, בדקתי בכל זאת. צו שמונה מידי – סימה, המזכירה של  אלוף משנה קרויצפלד הייתה יעילה מאד.

***
קשרתי את האופניים לשער ויקטור מול עיניו הבוהות של הש.ג – באותה מידה יכולתי לקשור שם גם פרה – ונכנסתי למשרד.
“סרן אוואנס”, אמר קרויצפלד בחגיגיות.
“תמיד הייתה לך עין טובה לפרטים”, אמרתי מחווה בידי לעבר מסך הפלזמה מאחורי גבו, ששידר היישר ממקלחות הקצינות.
“האויב נמצא בכל מקום”, אמר והעביר בחפזה תחנה לחדר המצב.
צנחתי על הכורסה. “במה זכיתי לכבוד?” שאלתי.
קרויצפלד הטיל צילום מטושטש של מטוס על השולחן.
” המטוס הסיני?” שאלתי, “הבנתי שהעניין נפתר, הסופים שחטפו אותו למסגד באלכסנדריה ופוצצו אותו, לא?”
“אלה ההודעות שהוצאו לעיתונות”, אמר קרויצפלד, “אבל מסתבר שהמטוס לא פוצץ אלא נעלם“.
“ראיתי את הפיצוץ בטלוויזיה”, אמרתי. “ראית הבזק אור מרוחק וצילומים אפשר לזייף” אמר קרויצפלד ביובש, “עכשיו, אם מדובר פה באיזשהו  נשק אולטימטיבי, המצוי בידי קנאים איסלמיים, אמ”ן רוצה לדעת על זה, ברור?”
“אמ”ן הרשע”, מלמלתי.
“מה?” שאל קרויצפלד.
“ברור, המפקד”.
“יש שאלות?”
“רק אחת – למה אני?”
“אה”, קרויצפלד השתהה מעט להגברת הרושם, “החוקר הממונה מטעם הממשל הסיני הוא לוטננט צאנג”.
“צאנג?” שאלתי.
“כן נו, פגשת אותו בתור מפקד תחנת משטרת שנחאי”.
“אה, צאנג הזה, הוא עוד חי?”
“הוא זה שביקש אותך כך שהסכמנו לבקשתו למורת רוחנו”, עיניו של קרויצפלד הצטעפו מעט, הוא ליטף לרגע את הצלקת במצחו כפי שעשה תמיד כשכעס, וגם אני נזכרתי בתקרית הבינלאומית שנגרמה כאשר במהלך מעקב אחר בעל בוגדני זחלתי בתעלות המיזוג במלון ירושלמי ואז – כמו הארכידוכס פרדיננד בשעתו – פניתי בפנייה הלא נכונה – היישר אל מול עיניו הנדהמות של סוכן סי-איי-איי שעסק באבטחת אישיות אמריקאית בכירה מאד.
קרויצפלד מצמץ בעיניו, “ואתה תפעל במקרה הזה על פי נוהל שת”פ עם שרות ביון ידידותי ותיתן לו  כמובן  כל תמיכה אפשרית – ”
“חוץ מסיוע ממשי”, השלמתי.
“בדיוק”, קרויצפלד השתהה, “מה עוד? כן, אל תשכח לעבור באפסנאות לפני שאתה עוזב”.
“מי מפקד  תורן?” התעניינתי.
קרויצפלד חייך חיוך קטן.
“לא”,  אמרתי.
“כן”, אמר קרויצפלד, ובעיניו אותו הזיק מקו שלוש מאות, “זה הוא”.
“אתה מפקיר אותי בידים של פושקין”, התמרמרתי.
אבל קרויצפלד רק קרץ לי בעינו, “ואל תשכח לכתוב הביתה מדי פעם, אה?”

פרק שלישי –  פושקין

*
“פותח פיו לדבר – ונותן לו כל צרכו”**

“פושקין, או בשמו המקורי סגן אלוף גולדשטיין, היה איש מוסד ותיק שהושאל לשב”כ והושתל בתאים שמאלניים רדיקלים למיניהם, בעיקר טרוצקיסטים עד שיום אחד הגיע הגיע למרתף באלנבי שהתכנסה בו קבוצה רדיקלית של משוררים זועמים, וכאותו אנתרופולוג שצפה בטקס פולחני המלווה בהלמות תופים סוגסטיבית, וברגע השיא נהפך לחבר שבט מן המניין, כך גם הסגן אלוף יצא משם משורר מזרחי זועם.
הוא הוצא לחופשה קצרה, שממנה הוחזר בבהילות לאחר שנעץ זוג כדורים מאקדח השירות שלו
בגלגלי המזוודה החבוטה של משורר שגנב לו דימוי. אז גם הוחלט שכמקובל לגבי קצינים בכירים שהתחרפנו הוא לא יועף מהצבא, אלא יועבר לתפקיד בכיר יותר בחיל מתחרה – כך הגיע לאמ”ן.
עם זאת זכה להערכה רבה עקב נוהל הקשל”ם – קליטת שדר לא מוחשי – שהנהיג ביחידות ההאזנה המטכ״ליות כאשר בהשתמשו באינטואיציות שרכשה נפשו הרגישה והחדשה, הנחיל שיטת פענוח אינטואטיבית לתשדורות קלושות או לא ברורות דיין. נאמר במעט הגזמה כי אף ברחשים סטטיים מצאו אנשייו שלל רב. שיטתו זכתה להצלחה רבה כשהסתבר לבסוף, שלמרות אופיה הספקולטיבי משהו, ישנה תאימות כמעט מלאה בין תחזיותיה לבין המציאות.”***

*** קטע מתוך “המודיעין הישראלי לאן”, סקירתו של רב סרן מוגהאר בכנס השמיני ללימודים אסטרטגיים של המזרח התיכון באוניברסיטת חורמשאר*
* קליטה ותמלול יחידת האזנה מטכלית-גף איספהאן****
**** שדר מסוג קשל”ם

פרק רביעי – אלכסנדריה

“לצאת לפצות פה ולנתר… כל מעופף ברקיע”**

אורותיה הנפלאים של אלכסנדריה, מלכת העולם העתיק, כדברי הדיילת עם עיני הנפרטיטי, מילאו את החלל  עם תחילת הנחיתה לאחר שדקה קודם לכן ניסה הטייס לשחזר את ימיו היפים בלופטוופה וצלל כמו איזה שטוקה. “אמא אנחנו עומדים לנחות”, סימסתי, “פראג נפלאה בלילה”, המשכתי, “במיוחד הגמלים” – את זה מחקתי.
לקחתי נשימה עמוקה מבריזת הים המלוחה שפיזרה את הערפילים המחניקים שבמוחי וארגנתי את מחשבותיי לקראת יום החקירות הראשון שצפוי לי למחרת.

***

התהלכתי בחלל הספרייה הענקית של אלכסנדריה כמו נמר באטליז. לוטננט צאנג עדיין לא הגיע,
עוד לא קיבלתי את רשימת הנוסעים במטוס וחיוכו המשופם של צוות המוחבארת שעקב אחרי איים להוציא אותי מדעתי. לא עזרה לי התעודה המבריקה שנופפתי מולם כל פעם  (“סר אדוארד ביטון אוואנס, נספח ימי אירי לענייני תרבות”) הם המשיכו לחייך אלי באדיבות ולהיצמד לי לתחת. ניגשתי  לחלון הקשתי המפואר – כמו כל דבר אחר בספריה המזורגגת הזו – ותצפתתי שוב על המסגד ממול – כמו משה רבנו שלא הפסיק להביט מנגד בבנות פרעה הנאוות. כרגע, החלטתי, כרגע אמשיך לקרוא על השילוב בין העבודה הפנימית הסופית, לבין מורשת המלך אחאנתון, כפי שמתורגל במרכז הסופי הזה, ומחר אנדיאנה, מחר אחדור למקדש הארור.
****
מצד ימין של היציאה מהמסגד אתם יכולים לראות את פסלו של אחנתון אמרה המדריכה. ניגשתי אליו ומיששתי אותו בהתפעלות כמו גם את שאר המקומות בהם טמנתי לפני שבועיים מכשירי האזנה. השארתי למדריכה טיפ מכובד ועברתי את הכביש לספרייה, שם חיכתה לי ילנה.

***

היא מחתה את אפה בשנית ואני עיינתי שוב  בניירות ששלח לי צאנג. ילנה אני רוצה להבין למה לא עלית על הטיסה למרות שהיה לך כרטיס. תחושת בטן אמרה. ספרי לי שוב על המסיבה, אמרתי. זה היה יום הולדתי העשרים ושש, אמרה, יומיים לפני הטיסה. אמרתי כן. אמרה עישנו קצת, אתה יודע. מי זה אנחנו? צו לי, אמרה, הוא דוקטורנט מבריק לפיזיקה ופיוטר איוונוביץ שהוא סוחר עשיר כזה וסעאד חתאם שהוא מתרים למען פליטים. על מה דיברתם? סיפרתי להם על העבודה שאני צריכה להגיש על פרויד ותסביך אדיפוס, וצו לי אמר שהוא יכול לעזור לי עם אדיפוס.

מי זה אדיפוס? שאלתי.
אין לי מושג, אמרה. אני מכירה כמובן את המחזה דקיטוס העבד המשוחרר של סופוקלס שפרויד השתמש בו בשביל התיאוריות שלו, אבל אדיפוס אין לי מושג מי זה. גם לי לא רטנתי. ולמחרת מצאתי את הפתק אמרה. איזה פתק? רכנתי לעברה.

זה אמרה והגישה לי. פתחתי אותו במהירות “אם חייך יקרים לך אל תעלי על הטיסה”. מי כתב את זה? שאלתי. לא יודעת, אבל זה חייב להיות אחד מהם.

“חושך בכל ודומייה והיוצר נח במורד הר האור”

צאנג פושקין וקרויצפלד ישבו ליד שולחן העץ בקפטריה של הספרייה, ותלו בי ובמסגד הנשקף ממול את מבטם. הלכתי הלוך ושוב מנסה לברור את מחשבותיי בקפידה. אחזור על העובדות הידועות לנו, אמרתי, אין עדות לקשר בין המסגד הסופי לבין ההיעלמות.
אז למה הוא נעלם דווקא שם? שאל פושקין. בדיוק, אמרתי, כל הזמן השקפנו על המסגד ממול ושאלנו את עצמנו את השאלה הזאת והתשובה פשוטה הוא נעלם פה מעלינו. מעל המסגד, אמר צאנג. זה גם מעלינו אמרתי, מעל הספרייה.
האיש היחיד שלא עלה על המטוס וכרטיסים בידו זאת ילנה גרשוביץ, ששלושה מנוסעי המטוס היו במסיבת יום ההולדת שלה יומיים לפני הטיסה, בה הושאר לה הפתק המזהיר אותה שלא לעלות על המטוס. הנוסעים הם יוסוף צאדק אוסף התרומות למען החמאס, פיוטר איבנוביץ הסוחר, וצו לי המאסטרנט לפיזיקה. שלושתם חיזרו אחריה, ולפחות אחד מהם השאיר לה את ההודעה.
אז מי הגורם להעלמות המטוס? אני מהמר על צאדק, אמר צאנג. איזשהוא פלג איסלמי חיסל אותו ואת כל המטוס. ואולי פיוטר  הסוחר, אמר קרויצפלד, עצבן איזשהוא אוליגרך?
רבותיי, אמרתי, למה דווקא כאן מעל למסגד, מה פתאום מטוס מתאייד באוויר, והכי חשוב מי זה האדיפוס הזה שצו לי אמר שהוא יוכל לעזור בקשר אליו?
ותשובתך, שאל פושקין.
אז ככה, אמרתי, מעלינו זה לא רק מעל למסגד אלא גם מעל לספרייה הזאת שממוקמת על  חורבותיה של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, ערש התרבות של העולם העתיק. כל ספר ששווה משהו היה חייב להיות פה, ומפה הוא הועתק והופץ – גם למשל המחזות של סופוקלס שחיבר כ-70 מחזות מהם שרדו רק כמה כולל המחזה דקיטוס העבד, שפרויד ביסס עליו חלק מהתיאוריות שלו.
אינני יכול להוכיח את זה, אבל שימו לב, היה איזשהוא אדיפוס שקשור בפרויד לפני שהמטוס נעלם,
וילנה הייתה צריכה לעשות עליו עבודה,  ועכשיו הוא נעלם יחד עם המטוס. אני חושב שצו לי נסע עם המטוס אחורה בזמן, מה שמסביר את העלמותו, והעלים איזשהיא יצירת אדיפוס כפי שהבטיח לילנה, ולמען אהבתה, ואז אולי הופיע במקומו המחזה על דקיטוס אותו אנו מכירים.
מאוד ספקולטיבי, אמר פושקין.
בהחלט הסכמתי.

אפילוג

החתול השמן שב והתחכך ברגלו של צו. היה זה חתול חדש שהגיע מאי שם ואימץ אותו בהתלהבות.

צו לי לגם מעט מהבירה, וניסה לאמץ את מוחו, ולהיזכר היכן לכל הרוחות השאיר את המשקפיים.
הוא הרים את ידו למצחו כדי להוריד את משקפיו אבל הם לא היו שם המשקפיים, חמקמקים כמו אהבת אמת, אל הממון, או משפחתו. פשוט סירבו להיות שם כשבאמת היה צריך אותם.
הייתה לו מערכת יחסים מעט מורכבת מידי לטעמו עם המשקפיים, סוג של רומן בלתי פתור. הוא לא ידע אם הם נעלמים כדי לגרום לו לחרדת נטישה, או כדי לחדש את תשוקתו אליהם, אך ברגע שהיה רק מתחיל לשקול קניית משקפיים חדשים היו הללו מופיעים כבאורח קסם. הוא שנא להשתמש בתרגיל הזה שנראה לו תמיד כמניפולציה כוחנית מדי לגבי בשר מבשרו. הוא שקל ניתוח לייזר, אבל זה נראה לו ככפירה בעיקר, ופגיעה במסורת קצרת רואי של מאות שנים. לא. הוא היה זקוק למשקפים מאז שזכר את עצמו. היה זקוק להם בעיקר כדי שיוכל להסירם כן, ממ.
הוא ליקק את שפתיו.
הרגעים האלה של ערפול וטשטוש, שבהם הכל נראה הרבה יותר אופטימי, חופשי מהכורח לזהות
אנשים, המנפנפים לו לשלום ברחוב, או מסמנים לו בבהילות להאט את מכוניתו. חופשי מהצורך לעשות
חשבון לעולם החיצון, ובעיקר ההזדמנות להתרכז בעולמו הפנימי, ולהשתחרר מאמונת השוא  בקיום עולם חיצוני לו.
בואי ילנה, תני נשיקה, אמר.
אבל היא לא היתה ש ם.

** הציטוטים בתחילת כל פרק לקוחים מתוך המנונו של אחנתון לאל השמש. תרגום: אהרון קמינקא

Image result for time traveling

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

11 − 2 =