2023 על פי יגאל סרנה – עולם עתידני עצוב


2023 \ יגאל סרנה. עורך: עודד וולקנשטיין (הוצאת "קיפוד", 2014)

מאת אלי אשד

היום, יותר מאשר כל תקופה בעשרות השנים האחרונות, לפחות מאז נפילת ברית המועצות ב-1991, פופולאריות הדיסטופיות יותר מאי פעם. למה? כי כיום, כאשר האח הגדול פוקח עין בכל מקום, כפי שהראה סנואודן העריק האמריקאי, נוסף על הגילויים האחרונים של אתר ההדלפות ויקיליקס ממסמכי ארגון הסי-אי-איי, יש תנועות שהולכות ומתחזקות, השואפות להקים משטר אידיאולוגי מדכא ורצחני. בקיצור, היום יותר מתמיד הדיסטופיה כז'אנר ספרותי רלוונטית ומדברת אל פחדינו העמוקים ביותר.

בשבועות הקרובים נעסוק בשתי יצירות דיסטופיות שכל אחת מהן נקראת 2023 וכל אחת מן מתרחשת בשנת 2023. היוצרים של שתיהן עסוקים כל אחד במאבק בממסד, למען דברים שנראים לו כחשובים ביותר, כדי למנוע את בואה של 2023.

את המימון לספרו, גייס העיתונאי יגאל סרנה בדרך שהייתה נראית לפני כמה שנים כעתידנית – גיוס המונים. בספרו 2023 תיאר דיסטופיה עתידנית: מדינת ישראל קודרת וקורסת. המוטו לחלקו הראשון של הספר לקוח מספרה של אנה זגרס, "טרנזיט": "בימים ההם כולם רצו רק דבר אחד: להפליג משם. כולם פחדו רק מדבר אחד: להישאר מאחור".

המקום בספרו של סרנה: תל אביב, הזמן: 2023. 75 שנים לאחר הכרזת העצמאות של בן גוריון. אחרי שנים של גלי עזיבות, תל אביב היא עיר נטושה. הבתים שנעזבו מיושביהם מתפוררים. צמחייה ובעלי חיים משתלטים על החורבות. בישראל כולה נותרו רק כחצי מיליון איש, העקשניים מכולם, "היישוב הישן: ערבים גליליים, חרדים צפתיים". כל אחד אחר עקשן פחות, כל מי שיכול לעזוב עוזב. חיות בר מסתובבות ברחובות תל אביב, חולדות חסרות פחד תרות אחר אוכל. מים יש לעתים וחשמל בקושי, הכול ריק מאדם ומלא זיכרונות על מדינה שאנשיה בחרו לקום וללכת ממנה.

קצת בדומה לסוריה של שנת 2017 שעדיין הייתה בעתידו של המחבר כשכתב את הספר, אלא שכאן הסיבה לנטישה אינה מלחמת אזרחים כמו בסוריה ולא מפני שהיא עומדת להיכבש על ידי אויביה ולא בגלל אסון טבע כלשהו, אלא בגלל ניוון מוסרי, כלכלי ותרבותי המסתכם כאן בתואר "קאפו־טליזם". לא במקרה, הסימן הראשון לגל העזיבות הפוקד את הארץ הם פיגועי המגדלים, שבעקבותיהם מתחילים לעזוב את תל אביב "טייקונים של גז ונפט, התפלת מים ואתרי פורנו והימורים".

לאון, גבר מזדקן שמתואר כ"עיתונאי שבכל השנים שבהן הסתובב ותיעד את הארץ ככותב, תמיד בשוליים, במקום שבו נפלו החלשים" (כמקובל בדיסטופיות, הגיבור בעתיד הדיסטופי מייצג נאמנה את המחבר עצמו  בעתיד הדיסטופי שהוא מתאר)  שבערוב ימיו נולדה לו בת, דוחה את העזיבה עד הרגע האחרון. הם נשארים לבדם בדירת קרקע בתל אביב הנטושה, אבל גם הוא מבין בסופו של דבר שלמען בתו עליו לברוח מהארץ. וייס, ידידו של לאון, עוזר לו למצוא סירה ולהכין אותה לשיט. השלושה מנסים להגיע לאי שכן, כדי להמשיך משם למקום מבטחים, אי שם.

אולי במפתיע זכה סרנה ב-2015 בפרס ראש הממשלה גם על הרומן הזה, למרות התנגדויות שונות של פוליטיקאים, זכייה שבדיעבד אכן  נראית כמדהימה ממש.

מאז שקיבל את פרס ראש הממשלה על ספר זה מצא את עצמו מחברו העיתונאי יגאל סרנה מסוכסך משפטית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו, בגלל פוסט פוגעני שפרסם על שניהם, וכעת הוא עסוק בתביעת דיבה שהשניים הגישו נגדו. בינתיים סרנה עסוק במאבק מילולי בדף הפייסבוק שלו בראש הממשלה שבו הוא רואה את אחד האחראיים לניוונה של מדינת ישראל והבאתה למצב שבו היא עלולה לקרוס כמתואר בספרו.

להלן ריאיון קצר עם יגאל סרנה על ספרו

אלי: איך אתה רואה את פני ישראל העתידנית בספרך 2023?

סרנה: אני רואה ארץ נטושה כמעט מיושביה. לא חרבה כלל, אלא ריקה. ולא ממלחמה. כמו שמתואר בספר, "הארץ כולה נראתה לו כבית עץ שטרמיטים כססו את יסודותיו. בית שנבנה באהבה אך כורסם כזבים וחמדנות ועמד, פריך כווילון ישן, עד שעברה רוח והוא התפורר לאבק."

אלי: הספר מבוסס על מגמות עכשוויות שראית בעת כתיבת הספר? שאתה מאמין שהן כבר בלתי ניתנות לעצירה?

סרנה: איני חושב שמה שמתואר בספר שזה מה שעומד לקרות בדיוק . יש לראות בספר מין משל דיסטופי. ישראל בהחלט לא תתרוקן בעתיד מאנשים כפי שזה מתואר בספרי, אבל היא הולכת ומתרוקנת מתכניה וממה שנועדה להיות. מקלט ניצולים שפוי. זה מבוסס אכן על מגמות שאני מזהה בחברה הישראלית. חמדנות וביזה. קנאות דתית ואובדן ההומניזם. השחתה ואלימות. ואני אכן מנסה להזהיר בספר הזה שצץ יום אחד ב-2010 במוחי, כמו שאני מנסה בעבודתי העיתונאית מזה כ-30 שנים. לצפות, לתחקר, לנתח ולהתריע.

אלי: האם אתה רואה האצה של המגמות שזיהית בעת כתיבת הספר מאז שהספר פורסם ב-2014?

סרנה: הכול רץ מהר יותר. הרבה יותר. אנשים כותבים לי כל הזמן ש-2023  זה לא העתיד. 2023 זה כבר פה. ואני נלחם בכוחותיי הדלים כדי שהיא תהפוך להיות העבר שחלף לו.

ראו עוד:

יגאל סרנה בויקיפדיה

האתר הרשמי של יגאל סרנה

דף הפייסבוק של יגאל סרנה

עוד על דיסטופיות ראו כאן:

הקסם האפל של הדיסטופיה

נחמיה סקאדר לנשיאות! התחזיות של רוברט הינליין

ההווה של  2016 כעתיד דיסטופי: סקירה על "בשם שמים" מאת הדי בן-עמר

מלחמת מאסף כנגד הדיסטופיה: ראיון עם יצחק בו -נר

Image result for ‫יגאל סרנה‬‎

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך חזון ופוליטיקה, מדע בדיוני עם התגים , . קישור קבוע.

תגובה אחת על 2023 על פי יגאל סרנה – עולם עתידני עצוב

  1. מאת אלי אשד:‏

    שמעון רוזנברג סופר מדע בדיוני ומשורר ועורך כתב עת ספרותי ברשת כותב בתגובה לרשימה זאת בפיסבוק:
    "כדברי סרנה זהו משל דיסטופי. אילו היה זה נסיון לניבוי ממשי (או מדויק) – אני משער שהיה בוחר לנוע קדימה בזמן- נאמר לשנת 2030. ולכן אילו אני הסופר הייתי כנראה מעצים את המשל ל'אבסורד' כביכול ומספר על שנת… 2017 או 2018"

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*