צדיקים נסתרים בילדות נצחית – זיכרונות ושירים על פנחס שדה מאת הרצל חקק

Image result for ‫פנחס שדה נער הייתי‬‎

על הקשר שלנו כילדים עם פנחס שדה ועם סיפוריו – מסע בעקבות עיתון "הארץ שלנו", בעקבות סיפורי האיש המסתורי שהפעים אז ילדי אומה שלמה

מאת הרצל חקק

Related image

חוויה קסומה לדפדף בעיתוני "הארץ שלנו" ישנים, לזכור אותה שכונה קסומה, כמה היה העולם מונח מתחת לכל הגזוזטראות. בשנות החמישים, כל העולם נראה כמו כפר קטן, ואת נפלאותיו ראינו רק בסרטי קולנוע "אדיסון" – והכול היה פשוט. גם כשהדברים נראו סבוכים, מצאנו להם מרפא בין דפי "תום סויר" או סיפורי מעשיות שסיפר סבנו מתוך "נפלאים מעשיך"… אהבנו יומנים כמו הספר האלמותי "הלב" של ד'אמיצ'יס. וכמובן, משך אותנו העיתון שהגיע בכל שבוע כאיגרת מענן קטן בשמים. זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה עם עיתון הילדים "הארץ שלנו".

Image result for ‫פנחס שדה נער הייתי‬‎

קראנו על ילדים שעשו מעשים טובים, על פלאי המדע, על בולים חדשים… גם דברים קטנים ויומיומיים הלהיבו אותנו.

Image result for ‫פנחס שדה נער הייתי‬‎

וכך נקשרנו לסיפורו של פנחס שדה בעיתון הילדים שלנו. הסיפור "נער הייתי" שכתב סופר עלום שם בשם ש. פנחס שבה את הלבבות. אותו ילד עדין נפש, רפאל, מסר לנו בסיפור "נער הייתי" סיפור שריחף על חיינו, דמה להם, היה שונה מהם, היה שילוב של תמימות ושל נפלאות. הכול סופר בלשון של וידוי, בעברית לפעמים תנ"כית, סיפורה של נפש. סיפורו של ילד בפנימייה, הקשר עם ילדי הכיתה, דרך החינוך הקפדנית לפעמים של מורי הפנימייה, דרכו האבהית של המורה לחשבון. נקשרנו לאותו עולם של הילד רפאל. גם כשהילד חרז לפנינו בחלומותיו חרוזים, שנראו מפחידים.

כך מצאנו באחד פרקים שיר קצר של הילד רפאל:

פעם אחת היה שד/ ולו שלושה בנים/ אכל השד בן אחד/ נשארו שניים מסכנים".

פנחס שדה כתב לנו מלים כמו "היא הייתה לבושה חלוק ונעולה אנפילאות, שערה מדובלל"…. השפה המקראית הייתה חלק משפת היומיום בסיפור: "לפתע חשתי יד מונחת על כתפי. הפניתי פניי, ואראה את דוקטור יעקובי"… "מה נורא היה המראה"… "ברור היה כי הוא ייטור לי איבה"… המורה פונה לתלמידיו במלים "הקץ למלים… מי לא הכין שיעור"… עצם ההמראה של השפה לגובה, נתנה יותר קדושה לעולם, תחושה של מרחק מצד אחד – וקרבה מצד שני. פחדיו של הילד רפאל ותקוותיו, חלומותיו, כל זה מילא את לבנו באותם ימים. כאשר המורה לחשבון מרגיש את עולמו השברירי של הילד, הוא קורא לו ומרגיע אותו:

"כיצד אתה מרגיש כאן, רפאל" – שאל.

גמגמתי משהו מעין "ככה"… "אני מקווה" – הוסיף -  "כי השיעור בחשבון לא היה קשה בשבילך. ילדים כה רבים מתקשים בחשבון… אבל העיקר שיש  רצון טוב וסבלנות… בסוף הכול טוב".

דרך ההתבגרות של רפאל למדנו משהו על עצמנו, על חששותינו, על נפתולי ההשתלבות בחברת הילדים, על הגעגועים לעולם טוב, לקשר טוב עם המשפחה.

סיפוריו של פנחס שדה משכו את לבנו – ובאותם ימים היה השם ש' פנחס מֵעין שֵׁם סתָרים.

סיפורי הסבים על צדיקים וחסידים כמו ירדו עלינו כגֶשם פלָאים, מָן מִשָמים. רָז מִדורות חיבּר בינם לבין הישראליות המסתוֹרית של שין פנחס. נכנפנו בסיפורים מבית רוֹטט, משכָּן מלא סודות: זה לא בּית ככל הבָּתים, זו פנימייה, שבָּה חיפשנו ילד חֲסַר משפחה, ביקשנו באותו מקדש אָפל שקראו לו פנימייה, איזֶה צופֶן, קול פנימי.

הנה שני שירים – האחד פורסם בקובץ ספרי השירים שלי האחרון "שחרית לנצח" – ושיר שני שנכתב ממש לאחרונה. אני  מצרף דף סרוק מתוך 'הארץ שלנו' – פרק ששירי החדש הולך בעקבותיו, מתכתב עם עלילת חייו של רפאל, עם הסופר העולה ויורד בסולם הסודות, שין פנחס.

נתחיל בשיר המוקדם יותר, זה השיר מתוך ספרי שחרית לנצח:

נערים היינו – דו-שיח עם פנחס שדה

חָלַף הַזְּמָן וְכָל אוֹתָם קוֹלוֹת

שָׁבִים מִמֶּרְחָק.

דָּבָר לֹא נִמְחָק.

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לָדַעַת

אַּמַּת הַמַּעְיָן שֶׁל סִפּוּרֵי הַיַּלְדוּת,

לְכוּ בְּעִקְבוֹת אוֹתוֹ שָׂדֶה

אוֹתוֹ סִפּוּר לֹא אָבוּד.

לְכוּ לְמַמְלֶכֶת יַלְדוּתִי, לַיָּמִים הַהֵם,

לִמְחוֹז הַקֶּסֶם.  שָׁם נֶחְבָּא

אוֹתוֹ סוֹפֵר עֲלוּם שֵׁם,

נֶחְבָּא אֶל כֵּלָיו בְּ"הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ"

רוֹעֶה צֹאן אַדְמוֹנִי שֶׁרָעָה לֵב כֻּלָּנוּ.

פִּתְקֵי לֵב בִּשְׂפָתֵנוּ, שְׂפַת הַמִּדְרָכָה,

יַתְמוּת עוֹלָם.

נַעַר הָיִיתִי, כָּךְ כָּתַב.

וְשָׁתִינוּ כָּל אֵגֶל אוֹר שֶׁנָּטַף.

הֵלֶךְ שֶׁאָגַר כָּל צַעַר, כָּל תְּשוּקָה,

שֶׁיָּדַע לְהָבִין גַּם כְּשֶׁהָאֲדָמָה

יָדְעָה שְׁתִיקָה.

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם

אֶקַּחֲכֶם, לְאוֹתוֹ מְחוֹז סִפּוּרִים נוֹשֵׁם.

עָלִים נִדָּפִים בְּמַיִם חַיִּים, נִרְגָּשִׁים

הַקֶּסֶם שֶׁל הַיַּלְדוּת בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים.

נְעָרִים הָיִינוּ, וְכַאֲשֶׁר גָּדַלְנוּ

סוֹד בְּדִידוּתוֹ לָמַדְנוּ.

דְּמִי יַלְדוּת חַיָּיו, בַּסֵּתֶר

רָאִינוּ הַס. נַעַר נִשְׁאָר.

הַקֶּסֶם לֹא נָמַס.

וּלְעֵת עַרְבַּיִם, כְּשֶׁהַיֶּלֶד שֶׁל אָז

שָׁב אֵלֵינוּ לְהָבִין מַה הַיֹּפִי בָּרוּחַ וְאֵלֶיהָ.

הַקּוֹל הַיָּשָׁן כְּמוֹ נוֹגֵעַ

וְשׁוֹלֵחַ. דֶּמַע בּוֹכֶה לִי, נַעֲלֶיךָ שַׁל.

כָּל אוֹתָם יָמִים יֻשְׁלְכוּ רוֹעֲדִים

כְּעַלְעַל. צְפוּנִים וְנִדָּחִים וְנִשָּׂאִים עַל.

הַחַיִּים כְּמָשָׁל.

והנה השיר שכתבתי בימים אלה – שיר בעקבות אותם ילדים שהיינו, נערים שהיינו, צדיקים נצחיים שידעו לאהוב נפשות תמימות, לעלות איתן בסולם עם כל המלאכים.

הצדיק הנסתר \ הרצל חקק

בִּרְחוֹבוֹת קְדוֹשִׁים הָאֲוִיר שָׁר.

מִמֶּרְחָק פָּנָסֵי רוּחַ וּנְעוּרִים,

סוּפַת לְבָבוֹת. זֹהַר צַדִּיק מוּזָר.

נוֹשֵׁק לָאֲדָמָה, לִשְׁתִיקָתָהּ,

לַחֲלוֹמוֹת. נַוָּד בֵּין נְשָׁמוֹת, עוֹלֶה

וְיוֹרֵד בֵּין סֻלָּמוֹת. עוֹלָמוֹת.

זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, כָּתַבְתִּי וּבָכִיתִי,

לְיַד הַשּׁוּרוֹת שֶׁהִפְעִימוּ לְבָבוֹת,

שׁוּב קָרָאתִי: "נַעַר הָיִיתִי".

צַדִּיק רוֹעֵד בֵּין יְרִידָה לָעֲלִיָּה,

נוֹדֵד בּוֹדֵד בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.

לְסֵתֶר הַפְּנִימִיָּה. מִשָּׁם בַּת-קוֹל.

נַעַר שְׁמֵימִי שֶׁהֵיטִיב לִצְפּוֹת.

חָרַדְנוּ לוֹ, לְשִׁירתו בִּשְׁבִי קְלִפּוֹת.

בִּרְחוֹבֵנוּ חַשְׁנוּ, מִסְתּוֹרִין לָחַשׁ.

לְחַדְרוֹ רָטַטְנוּ אָז, בָּאנוּ,

"הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ". שִׁין פִּנְחָס.

בִּמְגִלַּת קָדְשׁוֹ, שִׁיר עַל שְׁנֵי שֵׁדִים

אֵימָה מִצְּלִילָם, חֹשֶׁךְ מַאֲדִים.

עַם יְלָדִים תָּמִים. לקול פנימי.

נוֹהֶה וְשׁוֹאֵל. זֶה הַיֶּלֶד רְפָאֵל.

זָכַרְנוּ אֶת דְ'אַמִיצִ'יס וְ"הַלֵּב",

תּוֹם סוֹיֶר הַמִּשְׁתּוֹבֵב. מִן הַחַלּוֹן

מִבַּעַד לְסִפּוּרָם, עוֹלָם בְּעוֹלָם.

מַלְאָךְ הָרְפוּאָה חָבַר אֲלֵיהֶם,

שִׁין בְּעִקְבוֹתָיו, שׁוֹנֶה וְחוֹלֵם.

כַּחֲלִילָן עֲדַיִן שָׁם, מַבָּטָם עֵד.

שֶׁיַצִּילֵם, יַשְׁרֶה אָבָק מוּאָר.

נַעַר הָיִיתָ, צַדִּיק בָּכִיתָ, וְדִמְעֲךָ

מְהַדְהֵד, נִשְׁאָר. מִיְּקוּם נִסְתָּר.

ראו גם:

סיפורי קומיקס של פנחס שדה ב"הארץ שלנו " שהופיעו שוב ב"יקום תרבות":

סיפורו של צוציק: סיפור ממלחמת העצמאות

תגליתו הגורלית של יוסף ק.

תעלומת ילדי החלל או מסע אל עשרים אלף שנות-אור

תעלומת העין המזמזמת ובול שלושת הכתרים

מסתרי העכביש הכחול

Image result for ‫פנחס שדה נער הייתי‬‎

אודות הרצל חקק

הרצל חקק - משורר. נולד בעיראק (בגדאד) ב- 1948 סמוך להקמת המדינה. המשפחה עלתה ב-1950. תואר ראשון ושני. כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העברים בין השנים 2003-2005, 2015-2011. כתב 9 ספרי שירה, וכן ספרים לילדים, ביקורת ומחקר, ולקסיקון לשון. בסוף 2016 הוציא לאור את ספר שיריו "שחרית לנצח".
הפוסט הזה פורסם בתאריך סופרים, ספרות ילדים עם התגים , , . קישור קבוע.

תגובה אחת על צדיקים נסתרים בילדות נצחית – זיכרונות ושירים על פנחס שדה מאת הרצל חקק

  1. מאת אלי אשד:‏

    לפור חקק מנוצרי זכרו של הסופר והמשורר פנחס שדה מודיע : "
    לכל מי שנוצר את זכרו של פנחס שדה ,
    ביום שני י"ז בשבט תשע'ז
    13 בפברואר 2017
    בהר המנוחות גבעת שאול
    בשעה 11 בבוקר : התכנסות
    נעלה לקבר לקראת 11 וחצי.
    אחר כך נצא לקפה פיקולינו בנחלת שבעה:
    רחוב סלומון 12, ירושלים
    חניה בתשלום: רשמו בוייז:
    חניון מוזיאון הסובלנות, רחוב הלל, ירושלים.
    (אם אינני טועה הלל 31).
    עד כאן בלפור.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*