ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על:

הספר “הכוכב מעל היער, לראות אישה”, מאת שטפן צוויג ואנמארי שוורצנבך (הוצאת “תשע נשמות”)

זהו ספר זעיר המכיל שני סיפורים קצרים מעולים על אהבות עזות לנשים, ועל הרגע הזה שבו נולדת אהבה. האחת, אהבת גבר לאישה, והשנייה, אהבת אישה לאישה. הסיפור הראשון שפותח את הספר הוא סיפור קצר של שטפן צווייג, הסופר האהוב עליי. צווייג כתב את הסיפור כשהוא בן 23 בלבד ולדידי, זהו אחד מסיפוריו היפים ביותר. הסיפור מספר את סיפור אהבתו הטרגית של  פרנסואה, מלצר צנום ומטופח, המתאהב ברוזנת פולנייה יפה בשם אוסטרבוסקה. זהו סיפור אהבה מינורי אבל טרגי. סיפור אהבה טרגי של מישהו שיודע שהוא מאוהב במישהי שלא ישיג לעולם (כמו בשיר you’re beautiful של James Blunt).

הסיפור השני מספר על אהבה של אישה לאישה, אהבה שנוצרת ברגע אחד. את הסיפור כתבה אנמארי שוורצנבך, סופרת יחסית אנונימית לקהל הישראלי, שזהו ספרה הראשון הרואה אור בעברית. אנאמרי חיה חיים קצרים. היא נולדה ב-1908 בציריך למשפחה עשירה ומיוחסת. היא הייתה בת 34 במותה, אבל חייה היסטוריים ומרתקים, בתקופה מרתקת. היא הייתה בין הלסביות בגלוי הראשונות, בתקופה שיחסים הומו-לסביים לא היה מקובלים מבחינה חברתית. היא הייתה צלמת ועיתונאית, ועם עליית הנאצים לשלטון הצטרפה, בניגוד לעמדת משפחתה הפרו-נאצית, לפעילות אנטי-פשיסטית. כתיבתה היא לסביות צרופה ומרתקת, וגם הסיפור הזה קורע לב ויפה עד כאב. מקווה שיתרגמו עוד ספרים שלה (למשל ספרה המפורסם ביותר “העמק המאושר” המתאר נשיות לסבית דרך גבר).

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על שני סרטים חדשים ומתייחסת לביקורות שליליות שנכתבו עליהם

הסרט ״יופי נסתר״

לצדו של וויל סמית’ בתפקיד הראשי ניצבות שלוש שחקניות בריטיות מוערכות:
קירה נייטלי, המועמדת לפרס אוסקר על תפקידה בסרט, קייט ווינסלט, הזכורה כרוז האצילית מ”טיטניק”, וכבר זכתה באוסקר, והלן מירן המלכותית, שעל משחקה בסרט ובמחזה על אליזבת השנייה זכתה בפרסים רמי המעלה אוסקר וטוני.
והן אכן משחקות באופן אמין ומשכנע.
משבי מיסטיקה ודמיון שפורצים לתוך אווירת חג המולד מתקבלים על הדעת, הכנסת שחקני תיאטרון לתוך העלילה מעניקה רובד נוסף, והופכת את הצופים לשותפים לקנוניה, שלה הדמות הראשית אינה מודעת.
שם הסרט באנגלית: Collateral Beauty. המילה collateral היא שם תואר מורכב, חמקמק, קשה לתרגום. משהו כמו “נלווה”, “צדדי”, ובהקשר של הסרט הייתי אומרת “מיסטי”, “מצועף”, או “סמוי”, אבל לא “נסתר”.
הסרט מציג את הקצה המחמיר של סקלת היחס למות ילד: אבל עמוק ומתמשך, ואף גירושים של ההורים השכולים. בסוף הסרט הצופה מקבל הפתעה נעימה ברוח מתנות חג המולד.
הסרט מעניין, נעים, מעורר מחשבה. כמה ימים לאחר הצפייה, תוך כדי כתיבת ההמלצה הזאת, מצאתי ברשת ביקורת שלילית באופן קיצוני, ממש קוטלת. עוצמת הפסילה בה שעשעה והצחיקה אותי.

חגית ממליצה גם על הסרט:

“הנוסעים”

זהו סרט מדע בדיוני, החוקר במקצת את חוקי הפיזיקה, ובעיקר את היחסים בין בני אדם. מעבדת המחקר היא חללית, שנמצאת במסעה המתוכנן ל-120 שנה לעבר מושבה בשם הומסטאד 2. על סיפונה 5000 אנשים מורדמים, והיא נעה במחצית מהירות האור, מונחית ע”י מערך המחשבים שלה, שלא מצליח למנוע התנגשות עם אסטרואיד. החללית אמנם ממשיכה בטיסתה, אך מופיעות בה תקלות חשמליות, כשהראשונה שבהן – התעוררות של אחד הנוסעים – ג’ים – 90 שנה לפני המועד המתוכנן. ג’ים (השחקן כריס פראט) הוא איש טכני – בקי במכניקה ובחשמל.

כדי לגלות מה גרם לתקלה בתא השינה שלו, ולהבין איך יוכל לחזור לתרדמת, הוא  מנסה ללא הצלחה לפרוץ למרכז בקרת החללית המסוגר והמאובטח. במשך שנה של בדידות קוסמית ג’ים מפתח דיכאון עמוק, ולהצלתו הוא מעיר, מתוך התלבטות קשה, את אורורה היפה, המגולמת בידי ג’ניפר לורנס, ובזה דן אותה למוות בחללית בטרם הגעתה למושבת היעד. עכשיו הם הזוג היחיד בעולם – כמו אדם וחווה בגן עדן טכנולוגי, והצופה עוקב אחרי החיזור וההתאהבות שלהם. כל האהבה והאושר מתרסקים, כשנודע לאורורה שהתעוררותה בטרם עת – אינה תקלה טכנית, אלא מעשהו הנפשע של ג’ים. התפרצות הזעם שלה משוחקת באנרגיות מרשימות, ומדגימה, שבשונה מיוליה השייקספירית, מהעבר התמים, אורורה העתידנית לא מוכנה למות למען האהבה.
הם מתפייסים, ובעזרתו של איש צוות בכיר, שהתעורר מתקלה בתא השינה שלו, מצליחים לאתר ולתקן את התקלה הראשית בחללית.

עכשיו, בזמן הכתיבה אני חושבת, שהאינטליגנציה המלאכותית של החללית בחרה להעיר את האנשים הנכונים לתיקון התקלה להצלת עצמה.

יש בסרט אפקטים חלליים וחלליתיים חביבים, ובפרט סצנת השחייה בבריכת מים תמימה, שהופכת להיות מסוכנת במצב של חוסר משקל, שנוצר בגלל תקלה בשדה הכבידה המלאכותי של החללית. ישנו גם בַּרְמֵן היברידי – אפשר לכנותו “אָדָמכוֹנָה” – שעוזר להניע את העלילה.

השחקנים יפים, החללית אסתטית, הסיפור מסקרן, סופו מתקבל על הדעת.

אותו ארז דבורה, המבקר של Ynet, שדרג את “יופי נסתר” כסרט הגרוע של השנה, לא חוסך שבטו גם מהסרט “הנוסעים”.

את העוקץ של ארז דבורה הרגשנו היטב.
היכן הדבש?

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים + 5 =