ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של “יקום תרבות” ממליץ על

הסרט “טרומן – חברים עד הסוף” בבימוי ססק גאי

אם היו אומרים לכם שנשארו לכם כמה חודשים לחיות, איך הייתם מעבירים את החודשים האחרונים של חייכם? האם הייתם מתכננים את סופכם בקפידה רבה כפי שמתאים לכם, או שהייתם נותנים לזמן לעשות את שלו? האם הייתם פורשים מהעבודה, מבלים עם החבר הכי טוב שלכם, ועורכים מסע פרידה, או שהייתם ממשיכים בחייכם כרגיל? האם הייתם סולחים לכל מי שפגע בכם ומבקשים סליחה מכל מי שפגעתם בו? האם הייתם אומרים כל מה שיושב על לבכם כל הזמן מבלי לחשוש מהתוצאות?

שאלות אלו ואחרות מלוות את הסרט המרגש והנהדר הזה. התמה המרכזית שלו היא המוות ותודעת המוות. תמה נוספת שאיתה מתמודד הסרט היא חברות והמשמעות שלה. הסרט מספר את סיפורו של חוליאן, שחקן תיאטרון מוערך, הגר במדריד עם כלבו הנאמן טרומן, ומתמודד עם רגעים קשים בחייו לאור מחלה קשה. הוא מחליט להפסיק את הטיפול ולתכנן את המוות שלו. כאשר חברו הטוב תומאס, המתגורר בקנדה, מחליט לבקר אותו במפתיע לארבעה ימים, שני חברי הילדות, המכירים זה את זה עשרות שנים, משלימים פערים בזמן קצר, וחולקים רגעים מרגשים וקרובים כמעין מסע פרידה. מבחינה זאת הזכיר לי הסרט את הסרט המעולה “שיחות נפש”. במהלך הזמן שלהם יחדיו יבינו השניים שהביקור הנוכחי יהיה כנראה מפגשם האחרון. הסרט, שזכה בפרס הגויה (האוסקר הספרדי) לסרט הטוב ביותר 2016, משרטט דיוקן מורכב ומרגש של חברות עמוקה, אך לא מוותר על הומור מעולה וגישה קלילה, משולבת עם עצבות נוראה כי כולנו בסופו של דבר בני חלוף. ממליץ מאוד.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים ממליצה על

אקווריום” בתיאטרון חיפה

“החיפאית” – זאת קבוצת תיאטרון צעירה של תיאטרון חיפה, שהוקמה בשנת 2010 ופועלת מאז כגוף עצמאי יוצר ודינאמי.
“אקווריום”, ההפקה החדשה של הקבוצה, היא הצגת תיאטרון בליפ-סינק (lip sync). הבמאית רוני ברודצקי, הכוריאוגרפית טל קון, ומעצבת התפאורה והתלבושות רות מילר, יחד עם שמונת שחקני “החיפאית”, יצרו על הבמה בריכת שחייה אמינה, ללא מים, אך מלאה בקבוצת פנסיונרים המבלים בשעות הפנאי הרבות שלהם. הטקסטים המושמעים בהצגה הם דיאלוגים אמיתיים בין אנשי הגיל השלישי בקולם האופייני, שהוקלטו ע”י שחקני הקבוצה החיפאית, וסטודנטים לתיאטרון בסמינר הקיבוצים ממש בשטח: בקופת חולים, ברחוב, בגינה ציבורית.
על הבמה – שמונה אנשים צעירים בבגדי ים שלמים בצבעים מרהיבים ובתנועות שחייה גליות וגמישות, כשמפיותיהם בוקעים קולות וצחוקים של בני 80, בטקסטים ערוכים, אך שומרים על רצף הדיבור החופשי עם בלבולים קלים, תיקונים, חזרות, הפסקות.
זהו תיאטרון דוקומנטרי מסוג חדש, המביא את חוכמת החיים של האיש המבוגר לקדמת הבמה, אך מגיש אותה במעטה אסתטי, נמרץ וצעיר, ובעצם מגשים חלום עתיק יומין: מחזיר את הקשיש, העשיר בניסיון חיים במיטב צלילותו, אחורה בזמן אל נעוריו של מיטב מצבו הגופני.
התפאורה של תכלת מימי-שמימי, התאורה הרכה, אביזרי השחייה המתנפחים דוגמת כדורים, גלגלים ומצופים, הגופים הצעירים המתנועעים, והקולות החוגגים את שמחת החיים של כל הגילים, יוצרים קסם של כמעט חיי נצח, ומשרים על הקהל הקשוב והמרותק תחושה של פליאה ואופטימיות.

כשראיתי את ההצגה ביום חמישי 26.1.2016 היו בקהל בני נוער רבים – תלמידי מגמות תיאטרון של שני בתי ספר תיכון בחיפה. נשארתי איתם לשיחה עם השחקנים שהתנהלה בתום ההצגה, שבה סיפרו על תהליך העבודה המיוחד של הצגת ליפ-סינק, המחייב כניסה מוחלטת לדמות המשוחקת, ודיוק מרבי של ביצוע התפקיד, ללא אפשרות של אלתור, העומדת בדרך כלל לרשותו של השחקן על הבמה.

בשבת הקרובה – 28.1.2017 – תסוקר ההצגה בערוץ 2 בטלוויזיה ביומן החדשות של השעה 8 בערב, בזמן שהשחקנים יהיו במקומם הטבעי – בבמה 3 של תיאטרון חיפה.
מתוכננות עוד הצגות באולמות השונים של תיאטרון חיפה, וגם בבית ציוני אמריקה בתל אביב, בחודשי החורף והאביב הקרובים – זמן טוב לבלות בבריכה עם שחקני “החיפאית”.

חגית ממליצה גם על

הסרט “הסודות של איידה

ובמעבר מתיאטרון תיעודי חלקית לקולנוע תיעודי במלואו – “הסודות של איידה” – סרטו של אלון שורץ, בהפקתם של האחים שורץ.

הגיבור של הסרט הוא יצחק, שנשלח ממחנה העקורים ברגן בלזן, שהוקם לאחר מלחמת העולם השנייה, לארץ ישראל, ואומץ ע”י משפחה במושב “כפר ידידיה”.
מאז שנודע ליצחק על היותו מאומץ, כשהיה כבן 10, הוא עוסק במרץ ובתושייה בחיפוש אחר בני משפחתו הביולוגית. תחילה הוא מאתר את אמו איידה – פולנייה נוצרייה המתגוררת בקנדה, שאף מבקרת אותו מדי פעם בארץ, ובפרט לרגל חגיגות הבר מצווה של יצחק. כ-50 שנים לאחר מכן, יצחק מאתר את אחיו שפסל, הצעיר ממנו בשנתיים, שנולד עיוור במחנה העקורים באירופה, וגדל עם אביו בקנדה. יצחק נוסע לקנדה, נפגש עם אחיו, וגם עם אמם איידה השוהה בבית האבות במדינה.

האחים יצחק ושפסל שמחים עד מאוד באיחודם מחדש, ממש מאושרים, אמם מאופקת, ועונה חלקית על שאלותיהם הרבות של שני בניה, ומסרבת למסור מידע על אחיהם השלישי שנולד בקנדה.

לסרט  פן היסטורי: הוא מספר על היהודים באירופה לאחר המלחמה, ומציג את מחנה העקורים ברגן בלזן, שוקק פעילות חברתית ותרבותית, כאתר המסמל חזרה לחיים.
בפן האישי הפסיכולוגי, הסרט מציג משרעת רחבה של היחס למשפחה: מהאושר של שני האחים הגדולים באיחודם המחודש, כשהם בעשור השביעי לחייהם, עד לסירוב המוחלט מצדו של אחיהם הצעיר ליצור כל קשר עמם.
וכמובן, איידה – הפולנייה, הנוצרית, חובבת היהודים, הגיבורה הראשית, החידתית, השומרת על סודותיה. היא מייצגת אימהות אחרת, נדירה – אישה יפהפייה בצעירותה, שילדה שלושה בנים מאבות שונים, במדינות שונות, ולא גידלה אף אחד מהם.
“הסודות של איידה” הוא סרט מפעים רגשית ושכלית, שזכה אך להפצה מוגבלת. כמה טוב, שנוסף על הסינמטקים, הסרט נרכש להקרנה ע”י בית קולנוע “עממי” – בית קולנוע פרטי, אינטימי בשכונת נווה שאנן בחיפה, המקרין סרטי איכות בשני אולמותיו.

אני מודה לרוית זיידן , מנהלת השיווק של “עממי“, על השיחה הלבבית, שבה סיפרה על אודות בית הקולנוע המשפחתי העצמאי הזה, השומר על רוח המשפחתיות החמה של הסרט התיעודי “הסודות של איידה”.

ובנתיים התברר לחגית כי הסרט אכן נרכש להפצה מסחרית :

הסרט, שנבחר לחביב הקהל בפסטיבלים של סרטים תיעודיים הוטדוקס ודוקאביב, מוקרן עתה בבתי קולנוע של הרשת “גלובוס מקס” ברחבי הארץ.

תגובה אחת

  1. האם הסרט “טרומן חברים עד הסוף” לא בנוי על אותו רעיון שבנוי “מר באום / אסי דיין”? והאם השם לא מזכיר שמו של סרט אחר שנקרא “המופע של טרומן”?

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע + 3 =