Image result for ‫חטאים אבי נשר פוסטר‬‎ \\

מאת חגית בת-אליעזר

קדימון “החטאים” בבימוי אבי נשר

החטאים” – סרטו החדש של אבי נשר, עוסק, בדומה לסרטו הקודם “פעם הייתי” משנת 2010, במשפחת ניצולי שואה ומבוסס על ספר אוטוביוגרפי.

הסרט מושתת על סיפור חייהן של האחיות אלה מילך-שריף ושוש אביגיל ועל “ואולי השמים ריקים” (1999) – ספר הזיכרונות של אביהן ברוך מילך מימי מלחמת העולם השנייה. הסרט מוקרן בבתי הקולנוע מאז ה-1 בדצמבר 2016, ונכתבו עליו הרבה רשימות ביקורת. לזכותו של הסרט ייאמר כי הוא מעורר מחשבה ותגובות. סרט הוא יצירת אמנות נגישה וחשופה, והודות לכך הוא אף מזמין ביקורת אמיצה, כנה, כולל זו השלילית, מבלי לאפק או לבלום את ציון החולשות של התסריט או של המשחק. טוב שלסרט, נוסף על הפן האמנותי גם פן מסחרי עסקי, הנמדד ב”קוּפתיוּת” שלו. סרט יכול להצליח מסחרית על אף חוות דעתה של הביקורת.

Image result for ‫החטאים אבי נשר‬‎

הבמאי אבי נשר עם כוכבות “החטאים”

עלילת הסרט בקצרה: אירוע מסוים מדרבן שתי אחיות בוגרות לחקור את חיי אביהם בזמן מלחמת העולם השנייה, עליהם לא דיבר. האב מספר בלחצן של בנותיו על קורותיו, וכותב מחדש את היומן שאותו ניהל בזמן אמת, עת הסתתר מהחיילים הגרמנים אצל משפחה פולנית. הבת הצעירה, ספי, הזמרת והמלחינה, נוסעת לפולין ומאתרת את היומן, דבר שמוכיח את אמיתות דברי האב. האחות הגדולה, ננה, היא עיתונאית דעתנית ונועזת. היא רציונלית ונאורה ועם זאת, מפתחת מחלה באופן פסיכוסומטי, כי מאמינה שמגיע לה עונש על מעשיו החמורים של אביה במסע הישרדותו בימי המלחמה.

השניות הזאת עושה את הדמות של ננה למורכבת ומעניינת. ההתרחשות מעוגנת בשנת 1977 – שנת המהפך הפוליטי בארץ, אבל המציאות הפוליטית של אותה השנה המשמעותית לא מקבלת התייחסות מספקת בסרט. אפילו ננה העיתונאית לא מתעניינת בהווה שלה, אלא עסוקה בעבר אביה בפולין. השנה הזאת לא הכרחית, כי מרכז הכובד של העלילה הוא בעבר, ולכן הפוטנציאל של 1977 – מבוזבז. האב, רופא במקצועו, מתואר כאדם קשה: שומעים אותו מנהל שיחת טלפון עסקית קשוחה עד גסה. נרמז גם שהוא הפעיל יד קשה כלפי הבנות על סף אלימות פיזית. הפרט הזה נראה לי לא אמין ומיותר. הודות לאופיו החזק הוא שרד את המלחמה וזכותו לא לספר על עברו, אך למה להיות קשוח כלפי בנותיו?

יבגניה דודינה – שחקנית חיונית ויצרית, דמות של אשת איש כנועה וסבילה, מעין “בובת חרסינה”. לפי דעתי התלותיות והכניעות הולמות את הדמות, כי היא שותפה עם בעלה לסוד אפל של עברם, אשר מעיק עליה, והיא זהירה וחשאית וסומכת על בעלה שלא ייתן לסוד להתגלות. צפייה ביקורתית בסרט, ובפרט, במחשבה לכתוב עליו, מעודדת קשב ומחדדת את החושים, ובכך מתגמלת את הצופה: הוא רואה ומבין יותר – חווה יותר, מקבל תמורה גדולה יותר מהסרט.

Image result for ‫החטאים אבי נשר‬‎ הבנות נקראות ספי וננה, ואלה כינויים הנגזרים מהשמות יוספה ואהרונה בהתאמה. לכל הדעות, אלה שמות בלתי אפשריים לבנות: מזלזלים ופוגעים, והדבר בעל משמעות עלילתית. בביקורות שקראתי לא ראיתי התייחסות לשמות הבנות, והרי נודעת חשיבות למדרש שם ביצירה ספרותית או קולנועית.

האב, ברוך מילך, הוא רופא נשים. בתחילת הסרט רואים אותו מבצע בדיקה גניקולוגית באישה עם כיסוי ראש, הנתפסת כילידית-ישראלית-דתית. הרופא אומר לה שיהיו לה ילדים, אך לאו דווקא בנים, ומוסיף, בגסות ובזלזול, ש”אתם” (בנימה של “פרימיטיביים”) מחשיבים את הבנים יותר, ואילו אני שמח בשתי בנותיי המוצלחות והמוכשרות. למה הוא מספר לאישה מקרית על בנותיו? בכך הרופא-האב חושף את מחשבותיו הנסתרות: הוא היה מעדיף בנים, לא מרוצה מכך שנולדו לו רק בנות ולכן נתן להן שמות גבריים. בהמשך הסרט מתגלה עוד סיבה לכמיהת הבנים של “אבו אל בנאת” . לפני המלחמה הייתה לו משפחה – אישה אהובה ובן, ושניהם נספו.

מעניין, שמתכונת השמות הזאת תואמת את הסיפור של משפחת מילך האמתית. למלחינה אלה (מילך-שריף) ניתן השם שמואלה. יפה בעיניי הטיפול הסמוי של התסריט בנושא שמות הבנות: הרמז בתחילת הסרט בקליניקה של האב, דרך הפעם היחידה שבה נאמר שננה היא אהרונה, ההתעקשות של ספי לא להיקרא יוספה, עד למות בנו של האב בתחילת המלחמה.

ומשמות הבנות לשם הסרט. בעברית – “החטאים” ובאנגלית “past life” – אינם תרגום האחד של השני, אינם שווי משמעות. וכשיש שתי חלופות, אפשר להשוות ביניהם, וברור שהשם העברי “החטאים” הוא הפחות טוב. הוא מפורש מדי מצד אחד, ומצד אחר – מטעה. אין בסרט חטאים כלל. במצב קיום בלתי-אנושי, דוגמת זה של יהודי אירופה בזמן המלחמה, האדם מתנהג בצורה בלתי-אנושית. הוא אינו חוטא, אלא שורד.

אני רואה עוד מספר פרטים כלא אמינים.

 (צילום: איריס נשר)

ננה הבכורה מתוודה בפני ספי, אחותה, שמרוב קנאה כלפיה, השתינה בעריסתה כשהייתה תינוקת. ננה אומרת: “כשהביאו אותך הביתה מבית החולים, היית כל כך יפה, זה כל כך עיצבן, שנכנסתי לעריסה שלך והשתנתי עלייך“. מה שלא אמין כאן הוא היופי כעילה לקנאה. ילדה ותינוקת שונות במראה. הילדה לא מסוגלת להעריך את יופייה של תינוקת. היחס של בני המשפחה, תשומת לבם, משמעותיים לילדה והם נדדו ממנה לתינוקת. הקנאה כלפי התינוקת היא בשל עצם קיומה ובגלל התנהגות לא חכמה של המבוגרים, המביעים את התפעלותם מהקטנה בנוכחות הגדולה. לעומת זאת, הקנאה בין האחיות הבוגרות על רקע גודל החזה מתקבלת בצורה טבעית.

מערכת היחסים בין ספי המוזיקאית לבין המלחין הגרמני-פולני, שבא לארץ בשבילה וליווה אותה במסעה בפולין, לא ברורה, ובשל כך – מעיקה. הגחמה של הגבירה הפולנייה לאסור על בנותיה לשטוף כלים, כדי שיישארו לעוזרת שתבוא למחרת – לא מציאותית, מגוחכת ומיותרת. לעומת זאת, יפה הסצנה שבה אותה הגבירה, שרגילה להזעיק את בעלה בפאניקה עם הופעת טפטוף דם מהאף, מוחה את אפה המדמם בכוחות עצמה מבלי להפריע לרופאי בית החולים, שנלחמים על חיי בתה.

 (צילום: איריס נשר)

וכעת בנוגע למוזיקה הקולית האופראית בהלחנתה של אלה מילך-שריף, שלא רק מלווה את הסרט, אלא מהווה נדבך חשוב בו. מישהו צריך לומר זאת: המוזיקה אינה קליטה וזרה לאוזן של רוב הצופים, כי הרי הם אינם חובשים את ספסלי האופרה. ג’וי ריגר חיננית, אך גם לה לא מחמיאים הפרצופים שנגזרים עליה במאמצה להגיע לגובה הצליל הנדרש. מעבר למגרעות המובאות כאן, הסרט טוב ומעניין מהרבה בחינות.

בסצנת הסיום יפה המתח: האִם תבוא או לא לקונצרט החגיגי אמו הזועמת והתוקפנית של המלחין, העלולה לעשות סקנדל ולחרב כל שמחה? האֵם מרותקת למסך הטלוויזיה בביתה, כשהכרטיס לקונצרט נמצא בשדה הראייה – במקום גלוי על השולחן. תוך כדי הצפייה בקונצרט, פניה מתרככות עד שדמעות המחילה מתחילות לזלוג מעיניה. דמויותיהן של שתי האחיות מעוצבות בצורה אפקטיבית, כניגודים משלימים,

ומעל לכל משובח הוא משחקם של ארבעת השחקנים הראשיים: דורון תבורי כברוך מילך אב המשפחה, יבגניה דודינה כלוסיה, אשתו, ג’וי ריגר כסֶפי המוזיקאית המאופקת, ונלי תגר המצוינת – כננה הסוערת.

ראו גם:

הבמאי אבי נשר על יצירת הסרט  “החטאים”

צחוק של עכברוש: אלי אשד על אופרה של אלה מילך – שריף על זיכרון השואה בעתיד

4 תגובות

  1. הביקורת מושקעת ומפורטת. ראיתי את הסרט ואני מזדהה עם השבחים שזכה לו וגם עם ההערות על כמה פשלות קטנות שבו. תודה רבה לחגית ולאתר!

  2. גילוי נאות : יש לי קשר מסויים לסרט של אבי נשר. נשר ישב איתי במשך כמה שעות בבית קפה בתל אביב וראיין אותי על העורך והמתרגם עמוס גפן בעלה של שושי אביגל אחת הדמויות בסרט,שאני היכרתי אותו וכתבתי עליו.
    אני מכיר גם את הדמות האחרת בסרט אלה -מילך שריף המלחינה שאני כתבתי פעם ביקורת מפורטת על האופרה המדעית בדיונית המצמררת שחיברה עם נאווה סמל על זיכרון השואה בעתיד, “צחוק של עכברוש”.
    ראו מאמר מפורט זה כאן
    זיכרונות הדור העשירי לשואה
    https://www.no-666.com/2005/07/23/%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%94-%D7%A6%D7%97%D7%95/

    מקווה להביא את התרשמויותי שלי מהסרט “החטאים ” בקרוב.

  3. “מדרש השמות” יפה ומעניין. מסכים עם מרבית הדברים שנכתבו, ובין השאר באשר למשחק המצוין. אותי המוסיקה הווקאלית דווקא היפנטה. אך מה שחסר, לעניות דעתי, הייתה התייחסות לבימוי המקצועי של אבי נשר ולהפקה המושקעת שהיטבה לתאר את תקופת ההתרחשות, שבמשולב הובילו לצפיה מרתקת. יחד עם זאת, הביקורת העקרית שלי בהקשר לסרט בכללותו, היא הנפתלות המוגזמת של העלילה וגודש המאורעות. נשר, כמי שבא מהוליווד, לא עמד כנראה בפיתוי וחבל.

  4. ראשית – אני מרים את הכובע בפני חגית על המאמר היפה, המושקע והמפרגן ליוצרי הסרט.
    לדעתי, הבימוי, הצילום, המוסיקה, המשחק הם נהדרים – אין מילים לתארם.
    הצופים באולם נהנו מאוד – גם אני, אך באם יורשה לי, יש לי שתי ביקורות:
    1. אני מצטרף לדעתו של דוד אדלר כי העלילה יותר מדי גדושה באירועים וברגעים מסויימים קשה לעקוב אחריה.
    למשל מי הילד האבוד, האם היו שני ילדים? (אולי אלך לראות את הסרט בשנית בכדי להבין…) בת הזוג שהייתה עמי בסרט אמרה שהסרט מצויין ומרגש – אבל ביקשה ש”אסביר לה עוד פעם” את עיקרי העלילה…
    2. בעייה בענייני ליהוק הסרט – (אולי אני איני רואה טוב…) מרגלית אנקורי המופיעה בסצינה קצרה כ”מורה לריקודים” נראית בעיני אחות תאומה לשחקנית המגלמת את אם הבנות. גם במבנה הפנים, גם בתסרוקת וגם בגוונים. (אולי אלך לראות את הסרט בשנית בכדי להבחין…)
    לסיכום – זו הפקה נפלאה, בינלאומית רב תחומית ואפילו “גאווה ישראלית” ברכותי הלבביות!

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × 2 =