מאת אלי אשד

ד”ר מרדכי רימור, מרצה בכיר לפסיכולוגיה ולפילוסופיה בחוג למדעי ההתנהגות של המסלול האקדמי במכללה למנהל, פרסם לאחרונה שני ספרים שהם יוצאי דופן, ואולי יחידים במינם בספרות העברית, ספרים הנראים לכאורה רחוקים מאוד מתחומי העיסוק שלו.

Image result for mordechay rimorספר אפל

רימור פרסם בעבר רומן מתח ומסתורין יוצא דופן בשם “ספר אפל” (הוצאת דפוס ספרי מקור, הוצאה אלקטרונית  בית אוצר, 2013). הספר מתאר מזוויות שונות דוחות רשמיים ויבשים של פרשיות מסתוריות שאירעו בפרק זמן של כמה ימים בעיר. מדובר בתיאורים של מעשי התאבדות ורצח מזעזעים שלא באמת  מתפענחים עבור הקורא, למרות ואולי בגלל  שפע העדויות, התיאורים והניתוחים, המוצגים לפניו באופן רשמי, יבש שביבשים.

ראו מאמר ביקורת על הספר כאן, מאת סם רקובר.

מכל בחינה זהו ספר יוצא דופן בז’אנר הספרות הבלשית העברית, מעין פתיח לתת-ז’אנר חדש המשלב בתוכו את היבושת החקרנית של קפקא עם האימה הקיומית של דוסטוייבסקי, זאת הנמצאת מאחורי הכול. מעולם לא נעשה  בעברית ספר דומה לזה.

ככל הנראה מבוסס הספר על ספר אחר של רימור, סיבתיות: קובץ פרקים מדין וחשבון עירוני (אסטרולוג, 2007).”חזון אימים אפוקליפטי על חברה מתפוררת”.

Image result for ‫מרדכי רימור‬‎

אבל הספרים החדשים של רימור מרחיקים לכת אף מכך. שני הספרים שלו, שפורסמו במקביל כזוג המשלים זה את זה, “הבהובים מהתנ”ך “ו”הבהובים מהברית החדשה” (שניהם יצאו לאור בהוצאת מקור ב-2014 וזכו לתרגום אנגלי בתוספת) מביאים מעין סיפורים קצרים של כחצי עמוד, והרהורים המבוססים על פסוקים מהתנ”ך ומהברית החדשה.

התנ”ך והברית החדשה הם ספרים שזכו למספר הרב ביותר של עיבודים ספרותיים בהיסטוריה, אבל ספק רב מאוד אם מישהו עסק בהם בעבר כפי שעשה זאת רימור.

מטרתו בכתיבת ספרים אלו אינה ברורה לחלוטין. האם ניסה לדמיין לעצמו מה חשבו וראו אותם יוצרים קדומים שכתבו את ספרי התנ”ך והברית החדשה שעליהם הוא מתבסס? ייתכן.

Image result for ‫מוטי רימור‬‎

בשני המקרים רימור אינו עושה לעצמו מלאכה קלה. הוא לא בחר לעבד את החלקים הדרמטיים במיוחד, “הקלים”, שבהם בוחרים רוב היוצרים על פי התנ”ך. למשל, את סיפורי דוד המלך ובני משפחתו  שהם הבסיס לכל כך הרבה רומנים, סיפורים, שירים, פזמונים, סרטים וסדרות. להוציא כמה פסוקים בודדים על פי ספר בראשית וספר שופטים, הוא מתעלם לחלוטין מרוב התורה ומסיפור משה ויציאת מצרים, וכאמור מהמקורות העשירים הצפויים של ספרי שמואל ומלכים שבהם השתמשו הכל. במקום אלה הוא בוחר לעצמו ספרים כמו ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, ומהכתובים את תהלים, משלי, קהלת, שיר השירים, איכה, ואף את דברי הימים – הספר ההיסטורי המסכם. מדובר בספרים שקשה לעבד אותם לסיפור, ורימור עשה זאת בהצלחה שאפשר להתווכח עליה, אך בנחישות ומתוך מטרה מוגדרת היטב.

רימור מביא קטעים שחלקם נראים כמחשבות המבוססות על הפסוק, לפעמים של כותב הפסוק עצמו, או אירועים שאין קשר בינם ובין הפסוק.

למשל בקטע הזה, המתאר בפרטנות חיזיון מפורסם של הנביא יחזקאל:

“ונתתי לכם לב אחד, ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסרתי לב האבן מבשרם, ונתתי להם לב בשר”.

יחזקאל  יא, יט.

והנה התיאור המפורט של החיזיון אצל רימור:

“מאות דמויות חלפו מול עיניו, נעות לאותו כיוון. יש שפסעו מהר ויש – לאט. הוא לא היה בטוח אם הן עטו לבוש, שכן גופיהן היו שקופים למחצה. אבני הדרך, הגדרות והדמויות האחרות שפסעו עמן השתקפו דרכם חלקית. דמות גבוהה צעדה באטיות מימין לדרך, ליד השורות הראשונות של הנשים והגברים. שערו השחור והשקוף למחצה כיסה בגלים שקופים את כתפיו העדינות. יחזקאל ידע שהוא חולם.

נקודה אדומה וכהה בלטה אצל כל הדמויות בחלק השמאלי העליון של גופן. היה זה לב עגלגל של בשר. לכל הלבבות האדומים הייתה אותה צורה ואותו גודל והם הוו ניגוד בולט לאבני הדרך הלבנות שהשתקפו דרך הדמויות. יחזקאל לא נע והאריך את חלומו.

לפתע הופיעה דמות נמוכה, כהה ואטומה של גבר משמאל לדרך. הדמות בלטה על רקע הדמויות השקופות סביבה. הגבר נעצר. בגדו העליון נפתח באטיות וגילה חזה רחב. החזה נפער באטיות לאורכו במרכז. שכבות ורקמות בשר ועצם התגלו בזו אחר זו. גוש אפור ומעוגל הופיע בצד השמאלי של החזה. הגוש בלט וחרג מתוך רקמות החזה האדומות. היה זה לב אבן. ככל שהוא חרג ממקומו החוצה, הפכו החזה ושאר גופו של הגבר ליותר ויותר שקופים. האבן יצאה מהחזה, החליקה מטה, הלבינה והתמזגה באטיות עם אבני הדרך. גוף הגבר ובגדיו הפכו שקופים יותר ויותר עד שהדמות דמתה לאלה שסביבה. כך היא עמדה, עמדה ורעדה. נראה היה שמצעד הדמויות החולפות הרעיד אותה. לפתע הופיעה נקודה אדומה ובוהקת בצידה השמאלי השקוף. יחזקאל פתח את עיניו בבת אחת.”

התיאור כאן מדויק, יבש ובפרטי פרטים, כאילו הנביא כותב ביומן את כל אשר ראה וחזה, בניסיון לפענח לעצמו את מה בדיוק ראה – דבר המועבר לקוראים.

Image result for ‫מוטי רימור‬‎

הוא עושה זאת גם לגבי הברית החדשה, ספר שזכה במעט מאוד עיבודים ספרותיים בעברית (ככל הנראה אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת), למרות שיש החושבים שעברית, ובוודאי ארמית, הייתה השפה המקורית שבה סופרו הסיפורים על ישו.

ישנם סופרים כמו א.א. קבק ויגאל מוסינזון וכמובן פנחס שדה, שעיבדו את הסיפורים לעברית. רימור ממשיך את דרכם של הדרשנים (ובספרות העברית  פנחס שדה) במציאת משמעות רלוונטית לסיפורים הקדומים האלו בימינו אלו. רימור מתעלם מכל הסטיגמות שיש כלפי הברית החדשה ולסיפור חייו של ישו בעברית, ונותן גרסאות ספרותיות משלו לפסוקים שונים מהאבנגליונים, ארבע הגרסאות השונות לסיפור חייו של ישו.

אלא שגם כאן רימור הקשה על עצמו את העבודה ולא הסתפק בסיפור חייו של ישו כמקובל, אלא המשיך לחומרים קשים ומסובכים הרבה יותר, אל איגרותיו של השליח פאולוס ושל אנשים אחרים, ואל ההתגלות – חומרים ספרותיים שלדעתי לפניו אולי איש לא עסק בהם בספרות העברית כולה.

סיפור חייו של ישו עורר הדים שונים, אם כי לרוב שליליים. פאולוס לעומת זאת  עם השפעתו העצומה בעולם הזר, עורר תמיד מעט מאוד עניין בעולם היהודי שממנו יצא, אפילו לא כדי להתווכח עמו, אולי כי רעיונותיו היו יבשים ומסובכים מדי, ואי אפשר היה להתחבר אליהם באופן רגשי.

מוטי רימור מנסה לראשונה למצוא רלוונטיות כלשהי לאיגרות פאולוס בספרות  העברית ומבחינה זאת הוא נכנס כאן לאדמה בתולה.

למשל, בקטע הזה, שבו הוא מנסה לתת חיים לקטע יבש באחת האיגרות, ולהסביר את המחשבות שעמדו בראשו של האיש שכתב אותה:

“אני לחוץ על ידי השניים. אני משתוקק להסתלק ולהיות עם המשיח, שכן זה טוב הרבה יותר”.

אל הפיליפיים א, כג

“מביט בשמים המאדימים של הערב המוקדם, הוא לחש, “אני חייב לבטא את התחושות הללו במילים. כך אבין אותן יותר. אלה הן תחושות חדשות עבורי”. הוא הפנה מבטו אל שורת העצים הארוכה משמאלו ואחר אל הגבעות הנמוכות מימינו. “אבטא זאת במשפטים קצרים”, חשב.

הוא ביטא את המשפטים באטיות ובשקט. “אני יודע שימי ספורים. אני יודע שככול שיתקרב הסוף אחוש פחד חזק יותר ויותר. כבר עתה אני חש פחד מפעם לפעם. אך אני אחוש וחש גם הקלה. חש אני שמוחלטות המוות היא הנמל הבטוח ביותר עליו אני יכול לסמוך. כך, עוקב אחר המהומה הבלתי פוסקת של חיי, אוכל אולי לבסוף להישען באטיות על מטרה בטוחה”.

“אני מתיר בעדינות את החוטים הקושרים אותי לחיים אלה. גופי – תלוי בחוטים שעוד אוחזים אותי – משתוקק לחיים אלה. נפשי שואפת להיות עם האל. משיכה זו של גופי ונפשי היא השאיפה לאלוהים. גופי משתוקק להיות פה, לשרת אחרים, כי האלוהים הוא אף פה. נפשי שואפת לגואלי. אני שליח”.

או למשל הקטע הזה:

“הזכר להם את הדברים האלה והזהר אותם לפני האלוהים, שלא יתווכחו על דברים שאין בהם מועיל, ואינם אלא הורסים את השומעים”.

II טימותי ב, יד

“מילים”, חשב, “הן כמו סירות קטנות השטות בים. אנו יושבים בסירות – בסירה זו או אחרת – אך איננו חשים את המים. אנו שטים על צורת הגלים, מסמנים אזור זה או אחר של המים, אך איננו נכנסים למים ואיננו נרטבים”. הדרשה ששמע אתמול בלילה המשיכה להדהד ברוחו.

הוא תרגם ברוחו לעברית את המשפטים העיקריים ששמע וחזר עליהם שלוש פעמים במחשבתו. “עתה אני יכול לחזור עליהם בקול רם”, אמר בקול וביטא באטיות את המשפט הראשון, מבטא בהדגשה כל מילה. אחריו אמר את המשפט השני, באטיות גם כן, ואליו צרף את המשפט השלישי.

“מילים מפריעות לאמונה”, אמר לפתע ופקח את עיניו. “ככל שאני מדבר על אמונתי, כך יש לי פחות זמן, כוח או ניסיון לתרגל את אמונתי. אך כדי לעצור את המילים המפריעות לאמונתי כשהן מתארות אותה, אני משתמש שוב במילים. יש לי רק מילים, שמתארות מילים, שעוצרות את המילים, שמתארות את אמונתי”. הוא עצם את עיניו ונשם באטיות.”

רימור כמו מנסה להיכנס כאן לראשם של כותבי המכתבים והמגילות הראשונות של הנצרות, ולהבין מדוע חשבו ומדוע כתבו את מה שכתבו. לכאורה משימה בלתי אפשרית – אבל הוא מנסה.

וזה מגיע לשיא של שני הספרים, כאשר הוא מתאר בפרטנות את החזיונות של ספר ההתגלות, הספר המסיים של הברית החדשה המתאר את העתיד האפוקליפטי הצפוי למין האנושי בעתיד הרחוק, אי אז בעוד עשרות מאות או אלפי שנים (תלוי במאמין). הוא לוקח את הפסוקים של הנבואות ומפרט את הסצנות החזיוניות ששימשו כבסיס בראשו של הכותב:

“וכל בריה אשר בשמים ובארץ, ומתחת לארץ ועל הים וכל אשר בם, שמעתי אומרים: ליושב על הכיסא ולשה, הברכה והיקר והכבוד והעוז לעולמי עולמים”.

התגלות ה, יג

“הדימוי היה מוזר  ו’אף מפתיע’, חשב. אך הוא לא התפלא. הדימוי היה ברור ומובחן. הכבשה עמדה ללא תנועה, מוארת ומאירה. צמרה היה כולו לבן. היא עמדה על לוח שיש רחב וחטוב. תלתליה נראו כה טהורים שהם לא הטילו ביניהם שום צללים. הצמר העדין כיסה אף את קצות הרגלים. השמיים סביבה ומעליה היו חשוכים לגמרי. השיש היה לבן אף הוא.

הכבשה לא נעה ולא עפעפה. חנית ארוכה ודקה הייתה תקועה עמוק בצידה השמאלי. החנית לא חדרה כולה לגוף, כך שחודה לא בלט מהצד הימני של הגוף. שלוש טיפות אדומות של דם נצצו על הצמר הלבן מתחת למקום שם חדרה החנית.

הקרניים הקצרות שבלטו מהראש והמצח הקטנים היו כמעט שקופות. גב הכבשה היה ישר. תזוזה קטנה ועדינה הורגשה בזנב הזעיר.

“ראיתי כמו ים זכוכית מעורב באש, ואת המתגברים על החיה ועל צלמה ועל מספר שמה עומדים על ים הזכוכית, כינורות אלוהים בידם”.

התגלות טו, ב

“כבר מרחוק הוא חש שיש משהו מוזר באגם. מהגבעה עליה עמד, נראה האגם שקט מדי. פס האדמה סביב האגם היה שטוח, אך שפתו בהמשך הייתה תלולה וצהובה.

אור השמש שבא מגבו האיר קשות את משטח האגם. המשטח זהר עזות. הוא חש את עיניו כואבות וצמצם את מבטו. האור שעלה מהאגם היה עז. היה בו אף גוון אדמדם.

הוא ירד מהגבעה באיטיות והתקרב לאגם. האגם נראה עתה אף יותר מוזר. שום תנועה לא ניכרה על פניו. אפילו לא של האור. הוא התקרב לשפה התלולה  והצהובה ואז – בבת אחת – הוא הבין. לא היו אלה מים באגם. האגם היה עשוי זכוכית.”

וכך רימור לוקח פסוקים קצרים ומנסה לתאר את החיזיון המקורי שעמד מאחוריהם, לתאר אותו כמו בפרטנות קצרה עם תיאור של צבעים, ריחות וקולות שנראים ונשמעים בחיזיון, וכך הוא והאנשים שמאחוריו הופכים לחיים ולאמיתיים יותר עבורנו.

זהו ספר שאינו קל קריאה כלל. הוא מומלץ להיקרא רק במנות קטנות בכל פעם, אך בהחלט שווא לקרוא, ולהיכנס לראשם של יוצרי ונביאי התנ”ך והברית החדשה, ולראות את מה שראו הם ואת מה שהבינו מכך הם.

שני הספרים מומלצים מאוד למי שרוצה לראות תמונה חדשה על יצירות מופת קלאסיות.

המומלץ יותר מבין השניים הוא “הבהובים מהברית החדשה”, היות שהספר כה יוצא דופן בספרות העברית.

Image result for mordechay rimor

ד”ר מרדכי רימור ורעייתו

ראו עוד:

קטעים מהספרים

על  מרדכי רימור

סקירה של דורון גיל על ספרו התנ”כי של רימור באנגלית

שיחה מוסרטת עם ד”ר מרדכי רימור

ספר אפל כמראה אובייקטיבית על הקיום האנושי: סם רקובר על מרדכי רימור

בחזרה אל ימי התנ”ך: אלי אשד על תולדות הסיפורת התנ”כית

3 תגובות

  1. פסיכולוג בשם דורון גיל כותב על ספרו התנ”כי של רימור במהדורה האנגלית את הדברים הבאים”
    Interpretations of the Bible throughout the centuries

    Throughout the centuries there have been various interpretations and commentaries about the bible. Among the best-known are one from the 11th century, of Rabbi Shlomo Yitschaki (known as Rashi, 1040 – 1105) – a French rabbi of the Middle Ages, considered as the greatest scholar ever to interpret the Old Testament. Another well-valued interpretation of the Old Testament is from a much later date – the 19th century – the one of Moshe David Cassuto, an Italian Rabbi and Scholar (1883 – 1951).

    Many of such interpretations are meant primarily to those who devote themselves to reading in and learning the Bible, and otherwise are too complicated for the average person to understand.

    Bible stories told in simple language

    In addition, there are many books which tell the Bible stories in a more “simple, readable” language. Many of such books, intended for adults as well as for children, attempt to be accurate to the Scripture, crafted in a simple, understandable language, aimed at having the reader(s) grasp and understand the main point(s) of the stories (I do not mention here any examples of such stories in order not to “advertise” any of them).

    Yet, Mordechai Rimor, Ph.D., a psychologist, a philosopher, a college teacher and the author of many academic and literary works, has found a unique way to bring the bible’s stories to our attention (Mordechai Rimor, Ph.D.: Variations on the Book: Glimpses from the Bible, Create Space Independent Publishing, 2012, 590 Pages).

    The Uniqueness of Dr. Rimor’s “Variations on the Book”

    “Variations on the Book”, is unique in form and style, featuring brief tales – one page or less. Each tale is based on one verse taken from the Old or the New Testament. In the more than 500 tales in “Variations on the Book” Dr. Rimor allows his imagination to carry him beyond “dry” interpretation of the verse and to a more poetic, interesting, compact story-line. In so doing he not only brings forth a unique approach (different from many others who tried to literally interpret the Bible), but also engages us, the readers, in visualizing the picture he draws in front of our eyes.

    What’s unique and refreshing about Dr. Rimor’s “Variations on the Book” is that he does not try to interpret the bible stories, nor does he attempt to re-write or craft them in a simple language. Rather, he takes a paragraph which attracts his attention and, based on this single paragraph, he crafts a short, concise fictional story, applying his own imaginary powers.

    In so doing Dr. Rimor gives us – the readers – the freedom and the “permission” to use our own imagination, psychological and philosophical perception – just as he does! – to relate to the Bible’s stories in our own way, thus linking our own life-experiences and wisdom to the Bible’s stories.

    Many literary as well as religion scholars have long agreed on the premise that the Bible engulfs all possible “scenarios” of human kind, from love and death, to betrayal and war; from belief and devotion, to sadness and happiness. Dr. Rimor’s book takes a note of such a well-known argument and uses his fruitful imagination to bring a new, current life-perspective to many of the Bible’s verses.

    As such, Rimor’s “Variations on the Book” hints at the educational value of the Bible, by “allowing” and encouraging us to open our eyes and imagination to the Bible’s stories – each from our own perception and life-experiences.

    Is there any better way to get “involved” with these stories than on a personal level?

    Doron Gil, Ph.D. is the author of: “The Self-Awareness Guide to a Successful Intimate Relationship: http://www.amazon.com/Self-Awareness-Guide-Successful-Intimate-Relationship/dp/143925141X/

    Article Source: http://EzineArticles.com/9590901

  2. צר לי לאמר שה”שהביקורת ” למעלה על ספרו של רימור היא דוגמה לביקורת גרועה שאני לא הייתי רוצה שתתפרסם ב”יקום תרבות “.
    מה שיש לדורן גיל לאמר על ספרו של רימור מסתכם בכמה מילים בזה:
    What’s unique and refreshing about Dr. Rimor’s “Variations on the Book” is that he does not try to interpret the bible stories, nor does he attempt to re-write or craft them in a simple language. Rather, he takes a paragraph which attracts his attention and, based on this single paragraph, he crafts a short, concise fictional story, applying his own imaginary powers.

    In so doing Dr. Rimor gives us – the readers – the freedom and the “permission” to use our own imagination, psychological and philosophical perception – just as he does! – to relate to the Bible’s stories in our own way, thus linking our own life-experiences and wisdom to the Bible’s stories.
    גיל מסביר שבכך שמוטי רימור יצר סיפור קצר סביב פסוק מהתנ”ך הוא נותן לנו הקוראים את החופש לעשות את אותו הדבר בעצמנו.בכך בעצם מסתכם המאמר.
    מצטער ,זאת אינה ביקורת ואינו הסבר על מה שרימור עשה שם והתכוון אליו ( לדעת המבקר ) מעבר להצהיר את מה שמובן לחלוטין מאליו ואין צורך לבטא אותו במאמר “ביקורת”.הרשימה הזאת לדעתי היא דוגמה מצויינת איך “לא ” לכתוב ביקורת רצינית על ספר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שבע עשרה + 2 =