סיכום השנה בשירה – מבט מן השוחות

תוצאת תמונה עבור יהודית אוריה צבאים

מאת יואב איתמר

בניגוד לחלק ממבקרי השירה שלנו, שפקעת האינטרסים והרצון למצב את עצמם בראש הפירמידה המגוחכת של דורם, שלא לומר השירה העברית מאז יל"ג, הביאה אותם למכור את יושרתם המקצועית תמורת נזיד עדשים עבש, אני כותב על שירה כשיש מה לכתוב עליה. בגלל שאותגרתי על ידי אילן ברקוביץ' לכתוב סיכום שנה בשירה, אני מתכוון לכתוב סיכום שבו לא יופיעו אף אחד מה"חשודים הרגילים" – לא בגלל שהם אינם מוכשרים, אלא משום שזה בנאלי לכתוב סיכום שנה בשירה ולהתעלם מהכוחות הצומחים בשירה רק משום שלא הוציאו לאור ספר בהוצאה פורמלית.

בדקתי ומצאתי כי בשנה האחרונה ראו אור כ-345 ספרי שירה עבריים לפי מניינה של הספרייה הלאומית, ולמעלה מ-1400 כותרים בכלל במה שאנו מכנים "הספרות העברית". ההיסטוריון שבי רוצה לזעוק שישנם ספרים רבים הרבה יותר שלא עלו ברדאר של הספרייה הלאומית, אם בגלל חוסר ידיעה של הספרייה הלאומית, ואם בגלל המחברים עצמם, שלא יודעים שהם מסתכנים בקנסות של עשרות אלפי שקלים על כך שלא שלחו את ספריהם לספרייה הלאומית – אבל אני סוטה מן הנושא. הנושא הוא שיוצא לאור ספר שירה עברי מדי יום. האם מבקרי השירה הנכבדים רוצים לומר לי שעברו עליהם ובסופו של דבר אותם מחברים קבועים הם פסגת השירה שלנו? כמו אברהם, אני עומד פה ושואל, האין צדיק אחד בסדום?

אני מודה שלא קראתי את רוב ספרי השירה שראו אור השנה. לחלק גדול מהספרים שההוצאות שלחו לי – או שלא היה לי זמן או שלא הייתה לי סבלנות. לכן, בסופו של דבר הרשימה שלי אישית מאוד ומורכבת ממה שכן קראתי השנה. עם חלק גדול מהאנשים  שאמנה אני מיודד או שיש לי קשרים מטיב זה או אחר, ואין לי בעיה להודות בכך.

באופן כללי, החיים הספרותיים בכלל והשיריים בפרט אינם משהו שיש בהם הון סימבולי, או כל הון מכל סוג שהוא, אז כדי לחסוך את דברי הביקורת מטעם האילנות הגבוהים, אני מודה שיש לי קשר לכל מי שאכתוב עליו, וזה לא מפריע לי לבקר אותם או לעודד אותם, כי אני בסך הכול אנושי.

הספרים שאהבתי הם של ערן צלגוב ושיר-בוטיו, ושל נורית זרחי – שבספר המסות המתקרב בהוצאת "אפיק" ובספר נוסף שיצא ומכיל בתוכו שירים יש שירים המעידים שיש לה עוד הרבה מאוד מה לתת לנו, וחושפת בהם רובד מיני נוסף.

כמו כן, גד קינר עם פגיית התכלת השמימית שלו שעליה כתבתי בהרחבה, אלפי גלברד מסצנת הספוקן וורד שוויתר על ההוצאות הממוסדות והוציא ספר במתנה לעצמו, יחיאל חזק שהייתי גאה לפרסם מאוד את שיריו האחרונים וכבר עמל על עוד שירים, והספר של חנה לרנר, שלמרות שאיננו רואים עין בעין כינסה סוף סוף בגיל השלישי את שיריה לספר מיוחד במינו.

עוד ספרים שנהניתי לעבוד עליהם השנה הוא הספר של משה שפירא, "כשיש אין", ספר שירה ואמנות שערך דוד ניאו בוחבוט, הספר "צבאים" של יהודית אוריה שראה אור בהוצאת "פרדס" וספרה של בתיה מיכלביץ שעתיד לראות אור, ספר חכם מאוד של משוררת בשלה בגיל גבורות.

כשאני חושב על המשוררים חברי אגודת הסופרים שהוציאו השנה ספרים, גם אביחי קמחי וגם דוד ברבי הוציאו השנה ספרים מעניינים מאוד, אחד "קטמון הישנה" והשני "סניף פועלים בקלאנסוואה" והם ממשיכים להיות מקור בלתי נדלה של יצירה ושינוי בעולם השירי, גם אם יהיו כאלה שיתווכחו איתי בתגובות על טיב שירתם ויצירתם.

בצד הנשי של המשוואה יש את ספרה של ברכה רוזנפלד, וספרה של יערה בן דוד, איזון שביר (הוצאת "הקיבוץ המאוחד") שראה השנה אור במהדורה שנייה, אחרי שמכר 700 עותקים, דבר נדיר בעולם השירה, במיוחד לשירה אינטלקטואלית כל כך. אם כבר מדברים על שירה ברמה גבוהה, אני מצפה מאוד לספריהם של אורי וייס ושל רענן בן טובים, שהסיבה היחידה שלא ראו אור השנה, היא ההקפדה של שני המחברים על כל אות פרט ותג.

עוד משוררת שהוציאה ספר חשוב מאוד, הפעם על משורר אחר, היא המשוררת עדינה מור חיים. ספרה חוצה שערים למאה אחרת שראה אור בהוצאת "עתון 77", הוא תרומה נכבדת למדף הספרים המדולדל שלנו על אודות משוררים.

הוצאות שאי אפשר להתעלם מפועלן הן כמובן הוצאת "הליקון" והמפעל של ליאת קפלן "כבר", אבל קצרה היריעה מלסקור את כל השמות החדשים והרעננים שהביאו לנו השנה לספרות.

מובן שכשמסתכלים דרך משקפת צרה ואידאולוגית, כל הספרים הללו לא נרשמים על ידי המבקרים הפופוליסטים שלנו, ועל כן מתחדדת לי יותר השליחות שלי לדבר עליהם יותר מבסיכום חטוף.

אני מאחל לנו כי שנת 2017 תהיה לא פחות מוצלחת.

Image result for ‫קטמון הישנה יקום תרבות‬‎

אודות יואב איתמר

על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת עם התגים . קישור קבוע.

3 תגובות על סיכום השנה בשירה – מבט מן השוחות

  1. מאת דוד ברבי:‏

    תודה לך יואב איתמר על שהזכרת את ספרי
    פועלים.סניף קלנסואה
    רוני סומק ורן יגיל ערכו במשותף
    הגדרת נכון את הנושא
    אף מבקר שיהיה חשוב כמה שיהיה לא יכול לכתוב את המשפט
    אלו הספרים הטובים של השנה מבלי שקרא את אחרון הספרים מתוך 350 שהוצאו לאור
    הגדרת בהגינות רבה את התייחסותך שהיא אישית
    וככותב עורך ומוציא לאור אתה עומד מאחוריה
    בלי לקבוע שהיא הטובה ביותר
    תודה

  2. מאת ארלט:‏

    נהניתי לקרוא את הסיכום שלך ובו בחירותיך. ניכר שעשית זאת בראש פתוח ובהגינות, שאתה ישר עם עצמך, עם המשוררים ועם הקוראים. מחכים למילוי "השליחות" שלך לדבר על הנבחרים בהרחבה. תודה רבה, יואב!

  3. מאת גד קינר(קיסינגר):‏

    תודה יואב על שהזכרת את ספרי ברשימת הסיכום שלך, פרסמת את תמונת הכריכה, וכתבת על הספר ביקורת כל כך מפרגנת. אבל לא פחות מכך אני מודה לך על שהזכרת שורה של יוצרים אחרים, ובעיקר יוצרות (ברכה רוזנפלד,
    יערה בן דוד, עדינה מור חיים…), שאני, ולא רק אני, מאוד מעריך אותם/ן, שאינם נספרים על ידי מי שכינית "המבקרים הפופליסטיים" שלנו. כדאי אולי להזכיר בהקשר זה גם את הוצאת "ספרא", והעומד בראשה ד"ר חיים נגיד, שבעבודה עצמית לחלוטין, בקשיים תקציביים גדולים ובתנאים מפליגים לכותבים, הוציא בשנים האחרונות כמה מספרי השירה האיכותיים ביותר.
    ואם כבר הזכרתי את "ספרא" – אי אפשר, נדמה לי, לפסוח על גילוי של אחת המשוררות המבטיחות, האמיצות והייחודיות שמשק השירה הישראלי ידע בשנים האחרונות, ואני מתכוון למרלין ויניג הנפלאה עם ספרה "אז מה היה לנו פה". ספרה השני עומד להתפרסם ממש בימים אלה. עוד כישרון נשי משובח מן המגזר החרדי.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*