"השילוש הקדוש" – פינה חדשה במדור השירה

הקדמה מאת יואב איתמר

אחד הדברים שאני מנסה לעשות בפועלי הספרותי הוא להציג את הספרות מזווית שונה. לכן שמחתי על הצעתה של ורד זינגר ליצור אנתולוגיות משולשות של משוררים ב"יקום תרבות". כשעודד כרמלי אמר באביב השירה, שיבוא יום ועיתונים יפרסמו שיר יומי, גיחכתי, והיום לא רק שהעיתונים עושים זאת, יש אפליקציות ששולחות לתיבת הדואר שירים, וישנם אתרים המציעים פרשנות לשירים, אולם להציג נושא משלוש זוויות שונות, ולתת לו פרשנות והקשר, זה עדיין אין, ולכן אנחנו מתכבדים לפתוח את המדור החדש, חוט משולש שלא במהרה יינתק, בשלושה משיריה של היזמית, היוצרת והעורכת ורד זינגר.

מעת לעת, בתקווה שהעתות יהיו צפופות, נפרסם טרילוגיית שירים, או שלושה שירים (של אותו היוצר) הנדמים בעינינו לכזאת. כל אחד מאיתנו יאמר את דברו והשירים, כאמור יאמרו את דברם משלוש זוויות שונות. בשבוע הבא, בדיוק באותו יום ובאותה שעה, נגיח לכאן עם שלישיית שירים חדשים של המשורר שגיא אלנקווה.

וכעת, הבה נשוב לטרילוגיית השיפוצים של ורד זינגר.

דבר יואב: פעם, כשפגשתי את המשורר הקנדי סימור מיין, הוא התלונן באוזניי על רעש סירות המירוץ באגם שלידו הוא גר. לא יכולתי שלא לחשוב שכל קיום והרעש שלו. אין ספק שאחרי רעש התחבורה, הרעש המאפיין את הקיום הישראלי, במיוחד בתל אביב, הוא רעש השיפוץ. נדמה כאילו אנחנו כל הזמן צריכים להתחדש ולא נוח לנו בעורנו. המשוררת ורד זינגר מדמה בשירים אלה את השיפוץ למפלצת, ומנסה להתיידד איתה, לשנוא ולאהוב, ואגב כך נותנת לנו פרספקטיבה חדשה לאותו דיבוק ישראלי בבתינו הזמניים המתחדשים ללא הרף, כאשר היא נלחמת בה בכסף ומנסה לעורר את רחמיה לגבי הדברים המוחשיים ההופכים טרף לשיניה.

דבר ורד: בפינה הזאת אולי מוטב שאשמור על זכות השתיקה, ובכל זאת – וקח בחשבון שהשיפוץ אכן ממשיך להקיף את כל חלונותיי, השיפוצים היו – ועדיין – הזדמנות לשיעור מופלא. אני מודעת לארומה הפלצנית הנודפת מדבריי, אבל זה המצב, על אחת כמה וכמה בשכונת רמת ישראל – קילומטר מגבעתיים, חמש מאות מטר מהמאדים. כל דאלים גבר – זה כאן. שרוול בנייה? הצחקת את הקבלן. מה הוא, בחתונה? מה פתאום שרוול? מה רע בטריקו? אם החיים היו קרב, האימונים היו ללא ספק השיפוצים. אבל כל עוד יש שירים ואמנות ומוזיקה וסיפורים טובים וחתולים ועצי פרי ופרחים, הם אינם בבחינת קרב כלל וכלל. נשמע לך אופטימי עד כדי בחילה? זה בגלל האימונים.

ציור: יסמין זינגר (עיפרון על דיקט בשילוב ספריי)

ורד זינגר / שלושה שירי שיפוץ

יוני 2016, השיפוצים מתחילים

הַטִּרְטוּר הַזֶּה −

אֲנִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת כָּאן

כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל

בִּצְרוֹרוֹת, בְּכָל פַּעַם בְּמָקוֹם אַחֵר:

תִּקְרַת הַמִּקְלַחַת,

קִיר הַסָּלוֹן,

תִּקְרַת חֲדַר הַשֵּׁנָה,

הַקִּיר בַּחֲדַר הַיַּלְדָּה,

בֵּית הֶחָזֶה.

אוגוסט 2016, השיפוצים ממשיכים

אֲנִי רוֹצָה שֶׁמִּפְלֶצֶת פְּצוּעָה

תֹּאהַב אוֹתִי בְּרֹךְ,

בְּשָׁעָה שֶׁהַפּוֹעֲלִים דּוֹפְקִים לִי אֶת עוֹר הַתֹּף.

בּוֹאִי, מִפְלֶצֶת,

כְּבָר הִתְחִילוּ לְנַסֵּר.

אִם לֹא תִּפְחֲדִי – הֵם יַפְסִיקוּ.

סוף נובמבר 2016, השיפוצים ממשיכים

קְחִי אֶלֶף שֶׁקֶל וְתִסְתַּלְּקִי מִפֹּה,

מִפְלֶצֶת.

קוֹל הַפַּטִּישׁוֹן – אִנְפּוּף קוֹלֵךְ.

מְנוֹף הַבַּרְזֶל שֶׁמַּסְתִּיר לִי אֶת עַנְנֵי הַנּוֹצָה –

קַוֵי הַמִּתְאָר שֶׁל גּוּפֵךְ.

קְחִי אֶלֶף שֶׁקֶל וְתִסְתְּמִי לִי אֶת הַחֹר בַּחוֹמָה,

מִפְלֶצֶת.

לֹא מַסְפִּיק לָךְ? קְחִי אֶלֶף וּמָאתַיִם. סָגַרְנו?

יֹפִי, מִפְלֶצֶת טוֹבָה.

תַּגִּידִי, אַתְּ אַשְׁכְּנַזִּיָּה? שְׂמֹאלָנִית? טִבְעוֹנִית? אַתְּ יוֹדַעַת עַרָבִית?

אֲנִי מְבִינָה. כֵּן, כֵּן, מִפְלֶצֶת טוֹבָה, מִפְלֶצֶת טוֹבָה.

אֲבָל אִם אַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אִתָּךְ,

כָּל שִׂיחַ הַוְּרָדִים יִגָּדֵם – עַל פְּרָחָיו וְעַל קוֹצָיו.

הַדַּחְפּוֹרוֹן מִתְקָרֵב אֵלַי עַכְשָׁו.

הוּא עוֹקֵר הַכֹּל – הִנֵּה הַשִּׂיחַ מֻטָּל לְפָנַי.

עַכְשָׁו אַתְּ מַאֲמִינָה?

ניקוד: שושנה ויג

הערת המערכת: לאחר שנאלצנו למחוק דיאלוג בלתי-מכובד ובלתי-מכבד שהתנהל בתגובות עם אילן ברקוביץ', חסמנו לאלתר את האפשרות לתגובות. אנו מודים לאילן על שפקח את עינינו בעניין, שכן מעתה ננהג כך בכל הפינות הבאות. העובדה כי אין צורך להגיב כאן, וכמוה גם העובדה הפשוטה, החותכת, שאי-אפשר לעשות זאת – אכן משחררת את כל הצדדים ופועלת לטובתה של השירה.

אודות יואב איתמר

כותב, משחק, מתרגם, מנחה, בעל חתול, מבשל, סובלני, סבלני, אומר הרבה ועושה הרבה. הבעלים של חבר לעט לעריכה, תרגום וליווי תהליך הכתיבה www.penpal.co.il בעל בלוג לנושאי כתיבה http://successful-writer.com/
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים . קישור קבוע.

2 תגובות על "השילוש הקדוש" – פינה חדשה במדור השירה

  1. מאת ציפי:‏

    יפה מאוד ורד, שירה במיטיבה. לא פשוט להגיב לשירים האלו בכמה מילים, אפשר לדסקס בהם שעות ולגלות עוד ועוד. סוג של גאונות רגשית בראייה ישירה לתוך הנפש, על כל הניאנסים הקטנים. מופלא מאוד.

  2. מאת ורד זינגר:‏

    תודה רבה על תגובתך המופלאה לא פחות.