מחיפה החוגגת ממליצה חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, על שרשרת אירועים בחיפה:

“בנוף המילים”, סדרת סרטים והרצאות על סופרים ומשוררים ישראלים, שיצר עמרי ליאור

עמרי ליאור למד קולנוע באוניברסיטת סן דיאגו, וספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, ומשלב בין שני התחומים.
משנת 2007 עמרי צילם שלושה-עשר סרטים תיעודיים, ביניהם על א.ב. יהושוע, טוביה ריבנר, מאיה בז’רנו, אהרון מגד וחיים גורי. הסרטים של עמרי מוקרנים בסינמטקים, בטלוויזיה, בבתי תרבות, בפסטיבלים ובאוניברסיטאות.

ביום ראשון, 27 בנובמבר 2016, צפיתי בסינמטק חיפה בסרטו של עמרי ליאור “מנגן במילים“, על הסופר נתן שחם, חתן פרס ישראל, שכתב עשרות ספרים: רומנים, מחזות, וספרי מסע מאוירים. שנים רבות מנגן שחם ויולה ברביעיית גלבוע. קטעי המוזיקה שאותה הוא מנגן או שומע מלווים את הסרט כפסקול טבעי.
נתן שחם משמיע דברי חוכמה על שירותו הצבאי, על חיו בקיבוץ בית אלפא, על הכתיבה, משווה בין ספרות לתיאטרון ומדבר בהערצה על אביו אליעזר שטיינמן, יליד 1892, שהיה סופר, עיתונאי, עורך, חתן פרס ישראל, שכונה “עילוי” על ידי בני דורו.
עמרי נכח בהקרנת הסרט, ולאחריה שוחח עם הקהל והראה קטעים שלא נכנסו לסרט, דוגמת צילומי אחיו של נתן – הסופר דוד שחם, שנפטר בשנת 2012.
ואלה הן הקרנות דצמבר בסדרת “בנוף המילים“: על חיים גורי – 4.12, 17:00 בבית יונה בבאר שבע, על אמנון שמוש – 7.12, 20:00 בבית יד לבנים ברמת השרון, ועל א.ב. יהושע – 12.12, 20:00 בבית יד לבנים ברמת השרון.

חגית ממליצה גם על:

המחזה הקלאסי “ביבר הזכוכית” מאת טנסי וויליאמס, של תיאטרון בית-לסין בתיאטרון חיפה

זהו מחזה לארבעה שחקנים, ובעצם כולם ראשיים. יונה אליאן-קשת מרשימה בדמותה המורכבת של האם, אבל נדב נייטס ונטע גרטי, שמשחקים את שני ילדיה, זכורים לי בתפקידים יותר בולטים על במת התיאטרון. גל אמיתי כמחזר עשה תפקיד ממוקד ואפקטיבי, יצר אינטימיות עם הנערה והשפיע על רגשות הקהל – אפף אותו באשליית תקווה רומנטית, ואז במפנה דרמטי גרם לו למפח נפש.
התפאורה של ערן עצמון משכנעת, וכוללת את הברזל של מדרגות החירום, ואת הזכוכית של השברים התלויים מעל לראשי השחקנים ונוצצים לעבר הקהל.
טנסי ויליאמס כתב את המחזה בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת כזיכרון של עשור לאחור – של חיי משפחתו בתחילת שנות ה-30. המחזה נצפה בטבעיות גם היום, כשהעומק ההיסטורי של הזיכרון גדל ב-70 שנה.
זה מעלה מחשבה, יצירות נבואיות על העתיד נתפסות כחדשניות ומסקרנות בתקופתן, אבל כעבור זמן, ההופך את העתיד לעבר, מאבדות כל רלוונטיות, כי אינן עתידניות עוד. כך קרה ל”1984″ – רומן דיסטופי, שנכתב על ידי ג’ורג’ אורוול בשנת 1948, ולסרט השני בטרילוגיית “בחזרה לעתיד”, שבו כוח הדמיון של 1989 הקפיץ את העלילה לשנת 2015, שהגיעה וכבר הצטרפה לחברותיה שבעבר.
ודווקא היצירות הטובות על העבר עשויות לזכות לאריכות ימים.

ולסיום, ממליצה חגית גם על:

החג של החגים – בחודש דצמבר חלים חגיהן של שלוש הדתות, ולאורך כל החודש מתקיימים בחיפה, העיר המעורבת, אירועי “החג של החגים”.

מתוך האירועים החגיגיים ממליצה חגית להתמקד במיוחד בסדרת מופעים ספרותיים-מוסיקליים רב תרבותיים:

מלאכת החיים – בספרות, בשירה, ברוקנ’רול

מדי יום שישי בדצמבר (בתאריכים 2,9,16,23,30) ב-12 בצהריים, ייערכו בהאנגר ברחוב הנמל 32 שבעיר התחתית מופעים ספרותיים-מוסיקליים רב תרבותיים שיעסקו בחיבורים, בדומה ובשונה, בטוב וביפה של חיים משותפים.

בכל אחד מחמשת האירועים יופיעו סופרים, משוררים, שחקנים ומוזיקאים. בין המשתתפים: הסופרות דורית רביניאן, צרויה שלו ואלונה קמחי. המשוררים עדי קיסר, רוני סומק ואיימן סיכסק. השחקניות סלווה נקארה, קרן מור ויובל שרף. המוזיקאים מרים טוקאן, מאור כהן, לובנה סלאמה, חמי רודנר, דנה ברגר, ערן צור ושלמה בר.
סדרת אירועים ברוח דומה התקיימה בחודש מאי השנה בשם “פרחי הרע”, שעליה המלצתי כאן.

יואב איתמר, עורך מדור השירה של “יקום תרבות”, ממליץ על:

הדרך לאי שם – בית הספר לתיאטרון גודמן

ביום שישי, בזכות טרמפ שעשה את דרכו במהירות לבאר שבע, הספקתי למופע משיריו של מנוס חג’ידקיס בתיאטרון של בית הספר גודמן.
בחירת השירים הייתה אינטליגנטית, השחקנים היו מוכשרים, התפאורה והתלבושות נעשו בטוב טעם, ויותר מהכול, המופע הדגים בפני את חשיבותה של הפעולה בתיאטרון. הסיפור הנרקם בין השירים, סיפור יציאתו של חייל צעיר ונשוי טרי לקרב, נבנה בלי שום מילה, ומסתיים בטוב.
ערב מהנה המוכיח שלא נדרש הרבה כדי להביא יוצר ולכבד אותו באופן הוגן ושווה לכל נפש.

2 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

15 + 3 =