המלצות סוף השבוע (24-23 בדצמבר 2016) מאת עורכי "יקום תרבות"

חגית בת-אליעזר, שגרירת "יקום תרבות" באירועים ממליצה על:

פסטיבלים תל-אביביים לסיום שנת 2016

בשבוע האחרון של דצמבר 2016 יתקיימו לפחות שלושת הפסטיבלים הבאים:

פסטיבל תל אביב לשירה – בעריכתם של עודד כרמלי ודוד ניאו בוחבוט – מציע מגוון אירועי שירה: הפתיחה בשבת 24.12, הנעילה ביום חמישי 29.12 ובתאריכים 25 – 28 יתקיימו שני אירועים בשעות 20:00 ו- 22:00 באתרים שונים בתל אביב.

בין נושאי המופעים: 400 שנה למותו של שייקספיר, 50 שנה ל"דברים" של יונה וולך בהוצאתו של גבריאל מוקד, מופע מחווה לווריאציות ולמטא-וריאציות של גבריאל מוקד עצמו, 40 שנה ל"פואמה הביתית" של אהרן שבתאי , כל חלומות העולם שם פרננדו פסואה, וערבי קריאת שירה.
התוכנית המלאה – בדף הפייסבוק.

בשבוע הקרוב יתקיים סלאמסטיבל #2 - פסטיבל הספוקן-וורד השנתי.

בעריכתם של פעילי פואטרי-סלאם-ישראל המתמידים ובראשם אריק אבר. שיאו של הפסטיבל – הסלאם הגדול – גמר תחרויות הפואטרי סלאם של 2016, ביום חמישי 29.12.
מחידושי השנה הזאת – המופע הראשון בישראל של סלאם בינלאומי בהשתתפות אלופי הפואטרי סלאם של הארצות: יפן, רוסיה, קנדה, איטליה, דנמרק ובלגיה, במתכונת של הגמר הבינלאומי השנתי בפריז: בשפת המקור בליווי כתוביות באנגלית ועברית. המופע יתקיים בשני מועדים: ביום ראשון 25.12 בתל אביב ולמחרת – בירושלים.

במשך כל 2016 התזמורת הפילהרמונית הישראלית חגגה את שנתה ה-80.
החגיגות מגיעות לשיאן בסדרה של קונצרטים מיוחדים חד-פעמיים בשבוע האחרון של דצמבר, אשר יתארחו בה מיטב הסולנים והמנצחים מהארץ ומהעולם.

ראוי לציון קונצרט הסיום שיתקיים במוצ"ש 31.12.2016.

יבוצעו בו ארבע יצירות בניצוחו של להב שני עם הפסנתרנית המהוללת יוּג'ה וואנג – סינית המתגוררת בארצות הברית, ומנגנת כסולנית עם התזמורות המובילות בעולם. להב שני בן ה-27 הוא מנצח ישראלי, המתגורר בשנים האחרונות בברלין, שבה הוא ממשיך ללמוד ניצוח, והחל משנת 2018 ישמש כמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם שבהולנד.
להב שני בעצמו פסנתרן מחונן, וזו הפעם הראשונה שבה הוא ינגן יחד עם יוג'ה וואנג את הקונצ'רטו של מוצרט לשני פסנתרים.

יואב איתמר, עורך מדור השירה של "יקום תרבות", ממליץ על:

ההצגה ״האזרח ק.״ בתאטרון תמונע

אין הצגה מתאימה יותר להווה מן ההצגה "האזרח ק'". במדינה שבה שיעור ההרשעות בדין הוא מן הגבוהים בעולם (הוויכוח נע בין 75% – 99.8% בגלל עסקות הטיעון) מה יותר מתאים מאדם שמתעורר בוקר אחד, ובמקום ארוחת בוקר הוא מגלה שנפתחו נגדו הליכים בבית משפט?
יום אחד, אם יהיה לי זמן, אכתוב מאמר על ההקבלות בין יוסף ק' לאיוב – המשחק בדרגים הגבוהים, ההאשמה הלא ברורה, גילוי פניו של אלוהים רק כדי להסביר לו שאיננו מבין כלום, ואולי הדבר הנורא ביותר שרק משל היה. אלא שיש גם היפוכים – במקום בת זוג המציעה לבעלה לברך את אלוהים ולמות, עינוי הדין נמשך דווקא בגלל הנשים השונות שהוא פוגש בדרכו, שמצד אחד מאריכות את סבלו, ומצד שני יש לכל אחת מהן נגיעה למערכת המשפט. הנשים באזרח ק׳ מחדדות לו מצד אחד שכדאי לו להודות באשמה הלא ברורה, כי כפי שאמרה במחזה אחר המלכה איזבל לנבות, "חפות מפשע היא מצב זמני"(אוכלים / יעקב שבתאי), ומצד שני נוטעות בו סוג של תקווה לא מוסברת שיש בכוחו לעשות משהו. יוסף ק' איננו סתם איוב, הוא איוב תאוותן, אקזיסטנציאליסטי, מנוכר. הוא מבין שהוא לא יכול לנצח, הוא לא יכול לצאת בתיקו, והוא לא יכול לפרוש מהמשחק. במקום ללמוד את חוקי המשחק, הוא מעדיף למות, ונקמת "מערכת המשפט" בו היא מוות "כמו כלב". אבל מה יכולה הייתה לעשות המערכת – כמו גם מערכת הצדק שלנו, כלפי נאשמים שכולנו מכירים – נגד מי שחשף אותה בקלונה?
אבל כמו בכל ביקורת תיאטרון צריך לדבר על ההצגה. התפאורה מינימליסטית, מיטות, עגלת תה, שולחן. מלמעלה ניאונים ובאמצע הבמה שמונה עמודי פרספקס המסמנים את המבוך – שלעתים קרובות הבעיה איתם שהם מסתירים את ההצגה, והעובדה שלהצגה יש "צלם" שיש לו משמעות סימבולית עמוקה, לא תמיד עוזרת. אני חושב שהכול היה נפתר אם היו מסירים את אחד העמודים הקדמיים מצד ימין של הקהל, ודבר לא היה נגרע. המשחק של השחקנים משובח, ומראה על הבנה של הדמויות, ויכולת להשיל ולהחליף את עורם בדמויות המתחלפות, שזה תמיד סימן למשחק טוב. שותפתי לצפייה אמרה שהמשחק של יוסף ק' (אייל זוסמן) במחצית השנייה נחלש אחרי שבמחצית הראשונה הוא היה מצוין, אבל אני חושב שגם קפקא בהקשר זה לא היה ברור לעצמו. המשחק הכי מגוון בעיניי הוא של מיכל ויינברג, שהציגה דמויות רעננות ופתייניות כאחד, אבל איש מהאנסמבל הזה לא נופל ביכולתו או בכישרונו. יש בהצגה תערובת של שימור וחידוש, והדבר במקום להפריע, דווקא מוסיף, ומראה כיצד הכבילה לחוקי הנימוס והמשפחתיות, הם אלה שמביאים בסוף לדריסה על ידי מכונת הצדק עצמה.
עיבוד ובימוי: יעל קרמסקי
דרמטורגיה: פרדי רוקם
תלבושות: דינה קונסון
תאורה: איריס מועלם
עריכה מוזיקלית: ארי טפרברג
משתתפים: אייל זוסמן, יוסף אלבלק, מיכל ויינברג, נעמה שפירא, ערן שראל, עמית דרוקר

ד״ר ניסים כץ, עורך מדור הפרוזה של "יקום תרבות" ממליץ על:

הסרט "לה לה לנד" של הבמאי דמאיין צ'אזל

הלכתי לסרט הזה בלי ציפייה יתרה,  למרות הבאזז הגדול שלו לקראת האוסקר. שמעתי שזה מיוזיקל,  ובאמת כבר זמן מה לא צפיתי במיוזיקל ראוי. כשיצאתי מהסרט ללא ספק הבנתי שזה אחד מהסרטים הטובים שראיתי בשנים האחרונות (בוודאי בז'אנר הנכחד הזה), וסרט שראוי לכל התשבוחות. הסרט הוא מלאכת מחשבת של בימאי גאון ומשמש מחווה ענקית לז'אנר המיוזיקל שנכחד (וגם לז'אנרים אחרים כמו הג'אז). הוא נעשה באהבה גדולה לתעשיית הקולנוע ההוליוודית. כשאנו שומעים שסרט עוסק במיוזיקל,  אוטומטית מצפים לקיטש, אבל הסרט הזה הוא אנטי-קיטש, ריאליסטי ומלנכולי להכאיב. הפרולוג של הסרט מלהיב ביופיו. האפילוג של הסרט הוא אחד מהאפילוגים הכואבים שראיתי בקולנוע, והשאיר אותי שותת כאב ועסוק במחשבה שעות רבות אחרי הסרט. הסרט מספר את סיפור אהבתם של שחקנית מתחילה הרעבה להצלחה ופרסום (אמה סטון), ושל נגן פסנתר שמתמחה בסגנון ג'אז (ריאן גוסליב), הרוצה להחזיר לג'אז את תהילתו שאבדה. הם מתאהבים באקראי ויוצרים מערכת יחסים שהזמן והנסיבות יוצרים בתערובת יוצאת דופן. הסרט דן באכזבות, חלומות והבטחות, ובעיקר בדיכוטומיה בין להגשים את האני העצמי מול האני הרגשי. אני לא מספר הרבה כי צריך לראות את הסרט, והמלצה שלי – אל תקראו ביקורות (כן, טקסט זה חותר תחת עצמו) אלא רק אחרי שתראו את הסרט.  לכו.

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, המלצות סוף שבוע. קישור קבוע.

4 תגובות על המלצות סוף השבוע (24-23 בדצמבר 2016) מאת עורכי "יקום תרבות"

  1. מאת ארלט:‏

    תודה לממליצים על ההמלצות המגוונות, ותודה לאתר.

  2. מאת נורית כהנא:‏

    תודה לכם, חגית בת אליעזר, ניסים כץ ויואב איתמר על ההמלצות, המשלימות מחסור מתמשךביידוע אירועי איכות ותרבות אמיתיים במרחב הציבורי: דוגמה מקוממת אחת – הופעתו השבוע, של הסופר עמוס עוז במסגרת הסלון הספרותי של בית אבא חושי, לא נמצאה לנכון לזכות בהקצעת תקציב פרסום נאות – ואני בטוחה שהרבה יותר אנשים היו מציפים את האולם בו הופיע- אילו היו יודעים על כך. אירועים שוליים אחרים זוכים לתקציב כזה- ואין חידוד אבחנה בצוות הקצעות הפרסום בעיר – בין אירוע מסוג זה לבין מירוץ מדרגות, תחרות מסעדות או שייט מפרשיות.
    שבוע השירה בתל אביב מבטיח, ובאשר לסרט "לה לה לנד"- צפיתי בו ואני חותמת על כול מילה שנכתבה כאן. זהו סרט חשוב לכול מי שמצוי בתהליך היעשות לשחקן, או כותב, או יוצר בכול תחום שהוא.
    #ספרות

  3. מאת חגית בת-אליעזר:‏

    נהניתי לקרוא את המלצותיהם של יואב איתמר וניסים כץ, הנלהבות והמנומקות, והשתכנעתי ללכת לראות את הסרט "לה לה לנד", שמוקרן מידי יום בבתי הקולנוע ואת ההצגה "האזרח ק'" בתאטרון תמונע ב – 6,7 לינואר.

  4. מאת עידו:‏

    הסרט לה לה לנד בינוני ביותר. ערבובייה היפר אקטיבית של סנטימנטים לא טבעיים ברובם. קולנועית יש כמה רגעים מוצלחים אבל הם טובעים בתוך ה'מחוות' לסרטי הז'אנר שהוכנסו באופן מאולץ וקסמם העיקרי ב"הנה, זהיתי".
    הסיפור כן זורם סה"כ והסרט שווה צפייה, אבל הוא הרבה יותר קטן מסך חלקיו.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*