אידיאולוגיית הקיימוּת של עדי וולפסון

צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד

סקירת הספר  "צריך לקיים – אדם חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות העתיד" (הוצאת פרדס, 2016)

מאת אלי אשד

עדי וולפסון ידוע כמשורר שזכה לאחרונה בפרס ראש הממשלה הודות לשירתו. הוא ידוע כמי שמחבר בין שני התחומים הלכאורה נפרדים לחלוטין – שירה ומדע.

Image result for ‫עדיו וולפסון‬‎

אבל יותר מכך ידוע וולפסון כמומחה וכדובר בולט של תחום הקיימות, תחום חדש העוסק בשימור משאבי הסביבה לדורות הבאים. יש להודות שבתחום זה המין האנושי לא הצטיין במיוחד מאז התקופה הפרהיסטורית, ונראה שתפקודו בנושא רק הולך ונעשה גרוע משנה לשנה, עם הגידול במשאבים שלהם נזקק המין האנושי כדי לחיות ברווחה, נוסף על הפגיעה הנמשכת ומתעצמת בטבע ובבעלי החיים שנעלמים בקצב מואץ.

ספרו החדש של וולפסון הוא לא פחות מהתנ"ך של תנועת הקיימות כפי שרואה אותה וולפסון. הוא מתחיל בסקירה היסטורית מפורטת של תולדות שימור הסביבה החל מהימים הפרה-היסטוריים ועד ימינו.

בין השאר הוא עוסק בשימור הסביבה במקורות יהודיים. כן, יש דבר כזה, למרות שהיהדות, וכמוה הנצרות והאסלאם רואים בטבע משהו הכפוף לחלוטין לצרכים האנושיים, בניגוד לתפיסה הפגנית בנושא, הרואה את הטבע כגורם אוטונומי בעל תודעה (תודעות) משלו – גישה שהיא אולי סימפתית יותר לטבע.

מתברר ששימור הסביבה החל רק כשהחרבת הטבע נכנסה להאצה אדירה כתוצאה מהמהפכה התעשייתית, עם התנועה הרומנטית באנגליה ובגרמניה. זו שיבחה והעלתה על נס את הטבע הירוק שנהרס כבר אז.

מאמצים להקמת שמורות החלו כבר מאמצע המאה ה-19 בארה"ב ובאנגליה, ומשם זה התגבר והלך.

Image result for tarzan  manning

וולפסון אינו מזכיר משום מה את הדמות הראשונה בתרבות הפופולרית, שעסקה באופן אקטיבי בשימור הטבע והסביבה, הלוא הוא טרזן איש הקופים, בסדרה המפורסמת של אדגר רייס בוראוז. כזכור, בספרים הקים כאיש אצולה אחוזה גדולה אי שם באזור קניה, ובה אסר בכל תוקף על כל מי שעבר שם לצוד בנשק חם (אם כי לא הייתה לו בעיה שישתמשו בציד בחנית ובחיצים). לטרזן ולבוראוז שכתב עליו הייתה תפיסה ברורה על האיום שאותו מהווה הנשק החם האנושי על המשך קיומו של עולם בעלי החיים. על העולם הזה פעל להגן ולשמר, הן כלורד בריטי – ולשם כך פעל בצינורות פוליטיים כחבר בית הלורדים הבריטי – והן כטרזן איש הג'ונגל, שלשם כך פעל בדרכי חיסול כל מי שהפר את חוקיו באזוריו, ואפשר להגדירו אם כך כפעיל ואף כטרוריסט האקולוגי הראשון.

בספר וולפסון אינו מטפל רק בהיסטוריה של שימור הסביבה והקיימות, אלא נותן סקירה מאירת עיניים על המצב כיום בתחום זה ועל הפעולות שיש לבצע אם אנו רוצים שהעולם יגיע במצב סביר כלשהו לידי צאצאינו בעתיד הקרוב וגם הרחוק.

וולפסון מסביר שכדי לשמר את עולמנו עלינו לעבור מהכלכלה הניאו-קלאסית המקובלת כיום, הרואה ברווח המביא לתועלת כלכלית ובצמיחה כלכלית כחזות הכול, לסוג חדש של כלכלה סביבתית.  מדובר ב"כלכלה מקיימת", כפי שהוא מכנה אותה, כזאת שתחתור להגיע לא רק לרווח כלכלי כמו הסוג האחר של הכלכלה,  אלא גם לרווח חברתי וסביבתי. כלכלה זאת שלא רק שתשמור על ההון הטבעי, אלא גם על הקצאה יעילה של משאבים, דבר שיוסיף לערכים הכלכליים גם ערכים חברתיים וסביבתיים (עמ' 100).

כלכלה כזאת, למשל, תטיל "תג מחיר״ על פגיעה בסביבה בצורת "מס ירוק", שאותו יאלצו לשלם מזהמים,  כך שלעתיד ישקלו דרכי ייצור ופעולה שמזהמות פחות.

אני נזכר כאן במסים ובעונשים אחרים אלימים הרבה יותר שטרזן היה מטיל על אנשים שהעזו לצוד בעלי חיים בשטחיו בשיטות שלא היו מקובלות עליו.

תחום חשוב אחר שבו יש לעסוק, קובע וולפסון, הוא מיחזור שיטתי ביותר של אמצעי חומר ואנרגיה, ובראש ובראשונה הפסולת שברשותנו למוצרים חדשים שכאשר יתכלו ימוחזרו שוב. ושוב ושוב עד אין סוף, או כל זמן שזה אפשרי.

מעל לכל, קובע וולפסון, עלינו להטביע את נושא החינוך לקיימות, לשימור הסביבה, ולשמירתה עבור הדורות הבאים, בכל מסלול השכלה והכשרה, בכל שיעור במערכת הלימוד, לא רק במדעי הטבע, ולעסוק בסוגיות של תכנון לטווח ארוך בכל נושא אפשרי, שכן זה בנפשנו. אזרחי העתיד חייבים להיות מחויבים בכל לבם ונפשם לשימור העולם הזה וחיזוק קיימותו לעתיד. הם חייבים לדעת שעתיד העולם בשנת 2100 יוכרע בידי הצעדים שהם עושים כעת בהווה בשנים 2017-2020.

ומשום כך אני מניח כי שנתו של וולפסון, כמו גם של רבים אחרים, נודדת כעת בגלל בחירתו של דונאלד טראמפ, אדם שאינו ידוע בלשון המעטה במחויבותו לקיימות ולשימור הטבע, לנשיאות ארה"ב.

וולפסון מדבר על החשיבות של איכות הסביבה לא רק במרחב, אלא גם כבסיס לנקודת מבט חדשה באמנויות, ובכלל זה בספרות ובשירה. עוד אזכיר כאן שהוא עצמו ידוע כמשורר בתחום זה, של חיבור בין האדם והטבע שסביבו.

אסיים מאמר זה בשיר שלו, שגם הוא מבטא מן הסתם כמה מהתחושות העומדות מאחורי הספר.

מי אני (פורסם בכתב עת "המסדרון",  בעריכת יאיר בן-חיים, גיליון מספר 3, 2016)

מִי אֲנִי שֶׁאֲדַבֵּר

בְּשֵׁם הָעֵצִים וּבִשְׁבִיל

הָאֲבָנִים שֶׁאֶהְיֶה לְפֶה

לָרוּחַ וְלַמַּיִם

שֶׁאֶזְעַק אֶת קוֹלָם שֶׁל

בַּעֲלֵי הַכָּנָף וְהַהוֹלְכִים

עַל אַרְבַּע

שֶׁאֶתְנַבֵּא.

אֲנִי. יְחִידִי. זָעִיר.

שֶׁמְּשַׁנֵּן יוֹם אַחַר יוֹם אֶת מְמַדַּי

שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת מְקוֹמִי

בַּיְּקוּם הָאֵין

סוֹפֵי מִי

אֲנִי

ראו גם:

משורר של קיימות: שיחה עם עדי וולפסון

Image result for ‫קיימות‬‎

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, מדע ופילוסופיה עם התגים , , , , . קישור קבוע.

2 תגובות על אידיאולוגיית הקיימוּת של עדי וולפסון

  1. מאת אמנון סטופ:‏

    נושא הסביבה מאוד מורכב ויש הרבה רעיונות כיצד אכן לשמר את רמת החיים האנושית באמצעות כלכלה מקיימת, כלומר בלי ״לשרוף״ את אותם המשאבים שאנחנו מסתמכים עליהם לקיומנו. אני בודאי בעד הכנסת המודעות הסביבתית לחינוך בבתי הספר. ועם זאת האמנם תפקודה של האנושות הולך ונעשה גרוע משנה לשנה? יש להבחין בין ההשפעה שלנו על הסביבה שנובעת מעצם כך שיש יותר בני אדם, ובין ההשפעה פר אדם. למעשה ההרס הסביבתי במהפכה התעשייתית היה הרבה יותר חמור, פר אדם. עוד באמצע המאה ה 20 חוקקו חוקים, למשל, נגד שפיכת פסולת לנהרות. הנזק הסביבתי היה ברור לכל, ואפילו לאנשים כמו טראמפ, כי פשוט לא היו חיים בנהרות שעברו בערים, והיה מסוכן אפילו לגעת במים, לא כל שכן להתרחץ (או לשתות!) אותם. הבעיה היא שגם אם הצלחנו להוריד את האימפקט (environmental impact) פר אדם בהרבה, מספר בני האדם עלה עוד יותר. כך למשל ב 1850 היו רק כמלירד בני אדם בעולם, ובארצות מתועשות כמובן הרבה פחות, וכיום יש כשבעה מלירד, וגם ארצות שלא היו מתועשות עוברות תיעוש. יש הרבה מה לעשות בתחום, אין ספק.

  2. מאת אילנה כהן-זמיר:‏

    1. צמצום הצריכה . צמצום. צמצום. לא לקנות ולזרוק, לקנות ולזרוק, לקנות ולזרוק. לחשוב, לפני שיוצאים למסעות קניות בקניון.
    2. שימור והגנה כיעד עליון על הריאות הירוקות של כדור הארץ – יערות הגשם בדרום אמריקה, אך גם באפריקה , וגם במזרח אסיה !!
    3. אמנון סטופ – נכון מאוד. ההשפעה המצטברת היא ההשפעה פר אדם כפול מספר האנשים.
    4. לכן, יש לפעול בשני המישורים במקביל: במקביל לצמצום הפליטה והזיהום פר אדם, יש לפעול בנמרצות (= לא רק בססמאות) לצמצום מספר האנשים. אין הכוונה חלילה לפגוע באיש חי וקיים – אלא פעולות עתידיות

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*