המלצות סוף השבוע (5-4 בנובמבר, 2016) מאת עורכי "יקום תרבות"

חגית בת אליעזר, שגרירת "יקום תרבות" באירועים, ממליצה על:

"כל ההתחלות", מפיו של עמוס עוז

הקתדרה היא מרכז לימודי חוויתי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (מוז"א). במסגרת הקתדרה מוצעות סדרות של הרצאות במגוון נושאים. ביום ג' 1.11 התחילה סדרה בת שבעה מפגשים עם עמוס עוז – סופר ופרופסור לספרות, בשם "כל ההתחלות".

כל מפגש מוקדש ליצירת סיפורת מהמופת העולמי ויתמקד בתחילתה.
את המפגש הראשון פתח עמוס עוז בדבריו על התחלות ספרותיות בכלל ועל אלה שלו בפרט. הוא הזכיר את אביו, חוקר הספרות אריה קלוזנר, ששולחנו היה מכוסה כתבים ומקורות מידע שבהם היה צריך להתחשב, שראה יתרון בחופש היצירה של בנו הסופר. ומהצד השני – השולחן הריק ועליו דף לבן הזומם להישאר כזה, מאיימים על הסופר.
ניתנה ההרצאה על הנובלה של ש"י עגנון "בדמי ימיה", שפורסמה לראשונה בשנת 1923.
זה יפה וטעון: סופר גדול מגיש נובלה של סופר גדול אחר.

הנובלה כתובה מפיה של הנערה תרצה מינץ, המתחילה את סיפורה במילים "בדמי ימיה מתה אמי. כבת שלושים שנה ושנה הייתה אמי במותה. מעט ורעים היו ימי שני חייה." עמוס עוז ממשיך וקורא את התיאור הרומנטי של יום חייה האחרון של האם: קריאת מכתבי אהבת נעוריה בפעם האחרונה ושרפתם באש האח, ביקור חברתה של האם ושיחת חולין סתמית עם בעלה. אך הרובד הנסתר כאן הוא האנטי רומנטי, כמעט נטול רגש, ובמיוחד אין כל התייחסות לבת המבקשת תשומת לב אמה בטריקות חוזרות ונשנות של דלת חדרה של האם. את בגדיה הלבנים תמיד של האם – כבגדי כלולות או בגדי אשפוז של החולה – עמוס מפרש גם כלובן השלג, ומכאן הקור המתמשך ביחסיה עם בני ביתה. אנחנו שומעים אבחנה מעניינת בדבר זוגות דמויות דומות עד כדי תאומות מתעתעות: האם בבגדיה הלבנים נראית כמו האחות שבאה לסעוד אותה, הנערה תרצה לא מבחינה לרגע בין אביה לבעלה. הבת המנסה להידמות לאמה מתחתנת עם אהוב נעוריה של האם.

הנובלה כתובה בעברית מקראית, המתאפיינת בו' ההיפוך ובתקבולות כדוגמת המשפט "כל היום ישבה בבית ומן הבית לא יצאה", ואפשר לראות בחזרה על המידע של תחילת המשפט כעוד מעשה של כפילים-תאומים. לגיבורים הראשיים שמות מקראיים בעלי משמעות ובראשם לאה האם. לתרמיתו של לבן כלפי יעקב "ויהי בבוקר, והנה היא לאה" עמוס עוז קורא "העיוות הארוטי הראשון" ובהמשך ישיר לכך, הכלב בנובלה נקרא "מעוות" והרי "מעוות לא יוכל לתקון" – גם לא על ידי נישואיה של תרצה לאהוב אמה עקביה מזל.

וכשאמה של תרצה "יושבת בַּחלון" – בעגה המקראית הזאת, בבגדיה הלבנים, דבר שלא מבשר טובות, המחשבה נודדת אל אמו של מחבר "סיפור על אהבה וחושך", שבילתה אף היא בחלון דירתה, ובציטוט מדויק מ"אותו הים", שקדם לרומן: "ואַת בחלון, כוס תה עם לימון בידך וגבך על-פי רוב אל החדר." התשוקה של הסופר הגבר להתגלם בקולה של גיבורתו המספרת אחזה חליפות בשני הסופרים.

במפגש הבא, ב-13.12, עמוס עוז ידבר על הסיפור של ניקולאי גוגול "האף". ירין כץ -  עורך הבלוג הספרותי "קורא בספרים" אוהב את הסיפור בתרגומה של נילי מירסקי עד כדי הקלדה של אות-אות מתוך הספר "סיפורים פטרבורגיים" בהוצאת "הספרייה החדשה".

חגית ממליצה גם על הסרט:

"לעבור את הקיר"

רמה בורשטיין היא סופרת, תסריטאית, ובמאית ישראלית-חרדית, שהתפרסמה בשנת 2012 בזכות סרטה הראשון "למלא את החלל". סרטה השני הוא "לעבור את הקיר", והוא מוגדר כקומדיה רומנטית. מיכל – חוזרת בתשובה בת 32 רוצה מאוד להתחתן. בתום שתים-עשרה שנות חיפושי חתן היא מוצאת את גידי, קובעת תאריך – נר שמיני של חנוכה – ואולם לחתונה, אך אז גידי מודיע למיכל שאינו אוהב אותה, ועל כן לא יתחתן איתה. החתן מבוטל, אך לא החתונה, ומיכל נחושה למצוא לה חתן תוך 22 ימים שנותרו לנס. מיכל מצליחה במשימה הבלתי אפשרית הודות לאמונתה בבורא עולם הנסים. לאורך הסרט נבנה המתח: הימים חולפים ואיתם השידוכים המאכזבים. ברגע הנכון – ממש לפני החופה – נמצא החתן החצי-מפתיע לשמחתם ולהקלתם של הצופים, אבל מיכל המותשת מהמתח ומהצום שגזרה על עצמה לפני החתונה, מגיבה בערפול וטשטוש, והדבר מתקבל בהבנה על ידי הצופים. בסצנה האחרונה מיכל הנשואה עם כיסוי הראש המסורתי מארחת בביתה לצד בעלה השר ברכות שבת – משאת נפשה המוצהרת. אבל פניה של מיכל קפואות, היא אינה נראית שמחה, והדבר לא מתקבל על דעתי!
שלוש היוצרות השותפות לסרט זכו בפרס אופיר לשנת 2016: רמה בורשטיין על התסריט, נועה קולר המגלמת את מיכל כשחקנית ראשית, וחוה לוי רוזלסקי על עיצוב התלבושות – ברכות לבנות!
אחד היתרונות של צפייה בסרט ישראלי הוא היכרות טובה עם חלק מהשחקנים, והעניין לראותם בעוד תפקיד. 
שמחתי לראות את עמוס תמם הנוח והמתחשב, שעושה גם תפקיד כוחני-פרחחי ב"חשמלית ושמה תשוקה" בהפקה משותפת של תיאטראות הבימה והקאמרי. תפקידו של עוז זהבי בסרט הוא פשטני, לא מפותח, עד כדי מופרך בעיניי, אבל עוז מתגלה כמוזיקאי, שאף מבצע את שיר הנושא של הסרט "הולך ובא" שאותו כתב והלחין שלומי חן.

אודות אמנון סטופ

תחומי הענין הספרותיים שלי מאז ילדותי היו מדע בדיוני ופנטזיה, לפני כ-15 שנה גיליתי מחדש את הקומיקס, ומזה כמה שנים אני מתענין במנגה ובאנימה. זכיתי בתואר ד"ר בפיסיקה מאוניברסיטת תל-אביב, בתחום האסטרופיסיקה. מאז שנת 2000 אני עוסק בתחום הסביבה, במסגרת החוג לגאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן, עבדתי במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי שליד אוניברסיטת תל-אביב המתמחה בעתידנות.
הפוסט הזה פורסם בתאריך המלצות סוף שבוע. קישור קבוע.

תגובה אחת על המלצות סוף השבוע (5-4 בנובמבר, 2016) מאת עורכי "יקום תרבות"

  1. מאת ארלט:‏

    תודה על ההמלצות. ראיתי את הסרט. עיקר כוחו במשחק נהדר של כל השחקנים. חוץ מעוז שמסתמך רק על חיוכו היפה. התסריט לא מעמיק.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*