ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של ״יקום תרבות״ ממליץ על:

הסרט “לחזור לגור עם אמא” של אריק לאבן

האם הייתם חוזרים לחיות עם ההורים שלכם בגיל 40? סטפני חוזרת לגור עם אמה. היא נאלצת להתמודד עם דירה מחוממת יתר על המידה, להאזין לזמר פרנסיס קברל בלא הרף, להשתתף במשחקי “שבץ נא” אינסופיים, וכמובן, לשמוע את הערותיה החוזרות של האם ואת המלצותיה כיצד לנהל את חייה. כל אחת מהן צריכה לגלות סבלנות רבה מאוד, אבל יום אחד, כאשר שאר בני המשפחה מגיעים לארוחת ערב, נחשפים סודות משפחתיים, ואת השבר בעקבות זאת אי אפשר למנוע. ברוכים הבאים למקום המסוכן ביותר בעולם – המשפחה. זהו סרט שנראה ממבט ראשון כקומדיה, אבל לדידי זהו סרט מרגש ביותר על יחסים סבוכים בתוך המשפחה, סרט על משבר אישי של אישה שנקלעה לעולם חדש אחרי פיטורים מהעבודה בגיל יחסית מאוחר בחברה שמעריצה צעירים (דבר שהרבה חווים אותו לאחרונה בישראל)  ומסע לגילוי אישי.

לצפיייה בטיזרים (הבמאי לא שחרר טריילרים, אלא רק טיזרים) – קדימון 1, קדימון 2.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה על:

מפגשי ״ספר קפה״

מפגשי “ספר קפה” מתקיימים אחת לשבועיים בימי שלישי בשעה 20:30 בקפה רולדין, אבן גבירול 24, ת”א. חיה ארמי יזמה את סדרת האירועים ומפיקה אותה ברציפות כבר חמש שנים וחצי. כל מפגש מוקדש לספר חדש ומארח את מחברו.
במפגש ביום שלישי 15.11.2016 התארח פרופסור ניסים קלדרון, אשר כתב, בשיתוף עם עודד זהבי, את “ארול אחד” – הביוגרפיה של מאיר אריאל, שיצאה לאור החודש בהוצאת “כנרת זמורה ביתן”.
העיתונאית שירי לב-ארי ניהלה שיחה רהוטה עם ניסים קלדרון, וניתבה אותה בכישרון רב בין תחנות חייו השונות של מאיר אריאל. לב-ארי היא בעלת תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, ותואר שני בפילוסופיה יהודית, שניהם מאוניברסיטת תל אביב, כתבה בנושאי מו”לות וספרות בעיתון “הארץ”, ובתקופה הנוכחית עורכת ומגישה תכניות תרבות וספרות בקול ישראל. שירי לב-ארי מראיינת ומנחה את כל מפגשי “ספר קפה”.
הביוגרפיה “ארול אחד” היא פרי עבודה של שבע שנים, שכללה שיחות עם 120 מרואיינים, ומעבר על הפריטים בארכיון עשיר ומסודר, שהועמד לרשות ניסים קלדרון על ידי משפחתו של מאיר אריאל. על הניתוח וההערכה של הצד המוזיקלי של מאיר אריאל אחראי עודד זהבי – מלחין, פסנתרן, ופרופסור למוזיקה באוניברסיטת חיפה.
מאיר אריאל ראה עצמו כמשורר לכל דבר. שירתו מושפעת מן המקורות היהודיים ומהמשוררים העבריים, במיוחד מנתן אלתרמן. מבחינה מוזיקלית מאיר אריאל הושפע מבוב דילן, שאותו הכיר בעת שהותו בארה”ב. שמענו הקלטות של השירים המרכזיים של מאיר אריאל: “פלוגה בקו”, “ירושלים של ברזל”, “מודה אני”, “ארול”, “שרה’לה הייתה אוהבת את זה”, וקראנו את מילות השירים בדפים שהוכנו מראש על ידי חיה ארמי וחולקו לכל אחד בקהל. ניסים קלדרון סיפר על נסיבות כתיבתם של השירים, וחשף מקצת מן הסודות המילוליים והמוזיקליים שלהם.
המפגש הבא יתקיים ביום ג’ 29.11.2016. שירי לב-ארי תשוחח עם הסופרת רונית מטלון על הנובלה החדשה שלה, “וכלה סגרה את הדלת“.
אפשר ליצור קשר עם חיה ארמי, מפיקת “ספר קפה” בדוא”ל
haya.army@gmail.com
ולקבל מידע על מפגשי הסדרה.

חגית ממליצה גם על:

ההצגה ״משוגע על עגנון״

הם שלושה על הבמה: השחקן ליאור בן-אברהם העומד ליד המיקרופון, מחליף דמויות ותלבושות ומשוחח עם הקהל, ושני המוזיקאים אורי וייס וירון זיו בצדה האחר של הבמה, המנגנים, שרים, ומדי פעם זורקים לעברו של השחקן הערות וכחניות. על המסך שבעומק הבמה מוקרנות תמונות וכתוביות. ההרכב הזה מגיש שני מופעים מוזיקליים-תיאטרליים-ספרותיים, את “ביאליק בלוז“, שאותו ראיתי לפני כשנה, כשהמופע הבא מתוכנן ל- 6.12.2016, ואת “משוגע על עגנון“, שהתקיים ביום חמישי 17.11. 
פנים רבות למכלול יצירתו של ש”י עגנון. השחקן ליאור בן-אברהם מגיש לליטוף הקהל את הלחי ההומוריסטית-סאטירית, המתגלה ב”סיפור בְּדִיחִי קטן” וב”קליפת תפוז זהב”. הקהל מרותק לעלילות של הגיבורים הטראגיים בקטעים מתוך “מעשה העז”, “האדונית והרוכל”, “אורח נטה ללון”, “פרנהיים”, “סיפור פשוט”, ו”אסתרליין יקירתי”.
המוזיקאים מלווים את קטעי המשחק בעיבודים של שירי הזמר הידועים “ערב כחול עמוק”, “עטור מצחך”, “יש לי סיכוי”, “חבלי משיח”, ו”אספרסו קצר”.
השפה העגנונית הסבוכה מתבהרת בתיווכם של המשחק והמנגינה.

וחגית גם ממליצה על:

תערוכת הציורים “פתוח סגור פתוח

ליזה זברסקי מציגה תערוכת ציורי מים וציורי שמן בגלריה של טובה אוסמן ברחוב בן יהודה 100 בתל אביב.

התערוכה נקראת “פתוח סגור פתוח” – כשם ספרו האחרון של המשורר יהודה עמיחי, ולליזה פרשנות אישית לשם הזה, הנובעת מאמנות הציור: בתחילה הכול פתוח על הבד הלבן, וכשהעבודה מסתיימת, הכול סגור בו, ומבטו של המתבונן פותח אותו מחדש. ועוד קשר למשורר: בין התמונות משובצים על הקירות שירי יהודה עמיחי, המתכתבים עם הציורים.
ליזה זברסקי תמיד ציירה בצבעי מים על נייר, ובשנה האחרונה התחילה לצייר גם בצבעי שמן על בד. בערב הפתיחה, 17.11, שמעתי ממנה על ההבדלים בין שתי שיטות העבודה: הטכניקות, הנובעות מהתכונות הפיזיקליות של החומרים השונים, משרות אווירה אחרת על האמן ומאפשרות ביטוי של קשתות רגשות שונות.
התערוכה תהיה פתוחה עד יום רביעי, 7.12, בימים שלישי עד שישי.

2 תגובות

  1. מודה מאוד לחגית בת אליעזר
    על שהמליצה על המופע העגנוני שלנו.
    המשך פעילות מהנה ופוריה לכל העוסקים בהנחלתה של תרבות עברית יפה ועמוקה!!!
    ממני: ליאור בןאברהם, ומכל צוות: “ביאליק בלוז”.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש + 13 =