"החיים מחקים את הבדיון שמחקה את המציאות" – דונלד טראמפ, גיבור ומקור השראה לתרבות הפופולארית המודרנית

Image result for donald trump

מאת אלי אשד

השבוע התקיימו הבחירות לנשיאות ארה"ב בין המיליונר איש נדל"ן, בנאי מגדלים, בעל בתי קזינו, מארגן תחרויות יופי, קרבות אגרוף ואליפויות ספורט, הסופר, השחקן, המרצה וכוכב תוכניות הריאליטי דונאלד טראמפ לבין  הסנטורית, הסופרת ואשת נשיא ארה"ב לשעבר, הילארי קלינטון.

בבחירות ניצח לתדהמת הרוב הגדול של אנשי התקשורת דונאלד טראמפ שיהיה הנשיא ה-45 של ארה"ב.

Image result for donald trump poster Image result for donald trump posterImage result for donald trump poster

פוסטרים של טראמפ ממערכת הבחירות
תחזית ספרותית של דונלד טראמפ?

Image result for if this goes on

ישנן טענות שדמות של פוליטיקאי עתידני המזכיר את טראמפ בקווים מסוימים – מטיף קיצוני הרוכש את פרסומו הודות לתוכנית טלוויזיה, שמגיע למיליארדים וכתוצאה הופך לנשיא ארה"ב בעתיד של שנת 2016 – נמצאת עוד ביצירה ידועה של סופר המדע הבדיוני רוברט הינליין, IF THIS GOES ON ("אם זה ימשיך כך"). מדובר בסיפור שפורסם במקור בשנת 1940, ותיאר משטר רודני שנוצר בארה"ב העתידנית ומופל לבסוף בידי הבונים החופשיים של ארה"ב.

2015 Hugo Award Trophy

פרס "הרטרו-הוגו"

מעניין לציין שסיפור זה זכה לאחרונה, באוגוסט 2016, בפרס "הרטרו -הוגו" בכנס "וורלדקון" של חובבי המדע הבדיוני שהתקיים בקנזס סיטי. פרס זה ניתן רטרואקטיבית ליצירה קלאסית של מדע בדיוני שפורסמה בשנת 1940.

האם ייתכן שלפני הבוחרים עמדה גם האפשרות של התממשות היצירה לנגד עיניהם? (על סיפור זה ראו את מאמרי "נחמיה סקאדר לנשיאות!: התחזיות של רוברט הינליין).

אבל בינתיים נעסוק בפרט שגם הוא תפס חלק חשוב במערכת הבחירות. העובדה שדונאלד טרמאפ העניק השראה לדמויות בכמה ספרים, יצירות של תרבות פופולארית עכשווית, חלק מהן ידועות למיליונים, לא פחות ואף הרבה יותר מהדמות של טראמפ עצמו.

טראמפ כגיבור מותחנים רומנטיים

Image result for judith krantz trump

ג'ודית קראנץ עם דונלד טראמפ על רקע ספרה, שבו הוא מופיע כדמות

טראמפ הוזכר למשל בשנות השמונים בספר של סופרת רבי המכר הרומנטים ג'ודית קרנץ, "אני אכבוש את מנהטן"  (שראה אור בשנת 1986בהוצאת "מודן" ותורגם מיד לעברית בשם "מנהטן" על ידי מיכאל אביב), שהגיבורה שלו נחלצת להצלת אימפריית כתבי העת של אביה, בכך שהיא מעוררת לחיים את המגזין המשעמם והמיושן ביותר שלו, בעוד אחיו מערים קשים ומנסה לחבל בכל צעדיה. היא חיה במגדל טראמפ, והכול מתרחש במגדל טראמפ, וטראמפ הוא אחת הדמויות.

Image result for judith krantz trump

על פי בקשתה  של הסופרת, טראמפ  אף הסכים לגלם את עצמו בסצנה מהעיבוד הטלוויזיוני המתבסס על ספר זה, שכמובן צולמה במגדל טרמאפ והוקרנה בשבוע מרוצי הסוסים, וכפי שהוא מקפיד לציין – כמעט תמיד מובטחים בשבוע זה סקרי צפייה אדירים. אגב כך תרם הצילום פרסומת עצומה לטראמפ ומגדלו. מאז הוא גילם את עצמו בטלוויזיה עוד פעמים רבות מספור, וזה היה אחד הבסיסים לפרסומו העצום.

הגרוש הזומם

דמות המבוססת בבירור על דונאלד טראמפ הופיעה בשני הספרים רבי מכר של גרושתו הראשונה, אוונה טראמפ, לשעבר דוגמנית וספורטאית  מצ'כיה. והם נכתבו עבורה בידי סופרת הצללים Camille Marchetta, תסריטאית של  סדרות אופרות הסבון "דאלאס" ו"שושלת".

Image result for ivana trump  For Love Alone

Image result for ‫למען האהבה‬‎א Image result for ‫למען האהבה‬‎

אחד מהם, שפורסם במקור ב-1992, זמן קצר לאחר הגירושים המתוקשרים מאוד של הזוג ב-1991, ואף הופיע בעברית בשם למען האהבה. עברית: יפעה הדר, הוצאת "שלגי", 1994.

בספר, שתואר כ"רומן השזור באלמנטים אוטוביוגרפיים" וכלל קטעים ארוטיים נועזים, הגיבורה קתרינקה, שהזכירה מאוד בסיפור חייה כמהגרת מצ'כיה וספורטאית אולימפית לשעבר את איוונה, נאבקת בגרוש   שלה, מיליונר בעל רשת מלונות דמוי טרמאפ בשם אדם גרהם, שבגד בה לאורך כל נישואיהם. הוא נחוש להרוס את חייה לאחר הגירושים, בעיקר משום הוא עוד מאוהב בה ומתחרט על הגירושים.

Image result for ‫איונה  טרמפ‬‎

טרמפ איים בתביעה, אבל זה לא עזר לו בדבר.דונלד הסביר בספרו "איך להתעשר", ש"איוונה מחזיקה "באוטובוס מלא בעורכי דין " ( עמ' 105). הספר הפך לרב מכר, ואיוונה כתבה לו מיד את ההמשך,   Free to Love, שראה אור ב-1993 ותורגם גם הוא לעברית בשם "חופשיה לאהוב" בתרגום ישראלה קלצל, "שלגי" ,1995). בספר זה היא תיארה את  המשך ניסיונותיו  של המיליונר להרוס את חיי גרושתו בעזרת עורכי דין נבלים שונים. הספר מסתיים בתבוסתו הסופית של גרהם, ואיונה כבר לא כתבה לו המשך נוסף.(" היום הם דווקא ידידים טובים ).

Image result for trump tower novel

ייתכן שטראמפ התקנא ברבי המכר של גרושתו – הוא עצמו כידוע התפרסם ככותב רבי מכר בנושאי הצלחה בעסקים. בשלב מסוים ב-2011, הוא כתב ספר בעזרת סופר צללים בשם "מגדל טראמפ" (2012) שהתבסס על רעיון ישן שלו לסדרת טלוויזיה המתרחשת במגדל (מעין "שושלת פוגשת את דונלד טרמפ") המתרחש במגדל טרמאפ, ושגיבורו הוא מנהל המגדל החווה שם הרפתקאות ארוטיות שונות עם דיירות בבניין, לצד ניהול חקירת רצח, ופוגש סלבריטאים שונים כמו ביל קלינטון.

טראמפ עצמו מופיע כדמות בספר, כשהוא מפטר מישהו או מספר על חיי המין שלו. אך טראמפ שבתחילה רצה לפרסם את שמו כמחבר הספר ואף פרסם עטיפה שבה שמו מופיע כמחבר, נסוג  מכך ברגע האחרון וכמחבר הופיע סופר הצללים ג'פרי רובינסון. טראמפ הופיע רק על העטיפה האחורית כמי שנותן ביקורת חיובית על הספר שהוא עצמו יזם והיה שותף בכתיבתו.

דונאלד טראמפ נגד מרטי מקפלי

אחת הדמויות המפורסמות ביותר המבוססת על טרמפ היא הדמות של ביף טאנן המבוגר בסרט חזרה לעתיד 2 מ-1989, שבו הגיבור נוסע בזמן משנת 1985, 30 שנה לעתיד, לשנת 2015, ומגלה שיריבו הבריון ביף הפך כתוצאה מידע שקיבל מהעתיד למיליונר ובעלים של קזינו. האיש הוא נרקיסיסט ורודף נשים כי הוא נשא לאישה את אמו. מטרתו כעת היא לשנות את העולם הזה.

הסרט עובד לספר של קריג שאו גארדנר, "חזרה לעתיד 2", שתורגם מאנגלית בידי יעל נמרודי וראה אור בהוצאת "אור עם" ב-1990.

Image result for trump back to the future

(ראו על סרט זה רשימה ב"יקום תרבות" – "בחזרה ל'חזרה לעתיד' מנקודת המבט של אוקטובר 2015")

Image result for trump back to the future

הדמות של ביף בסרט, כפי שהודה לימים התסריטאי בוב גאל, הייתה מבוססת על דונלד טראמפ. כאשר הגיעה 2015 והיום המדויק, היה ברור שכאשר יגיע מרטיי מקפלי לעתיד הזה, המועמד לנשיאות היחיד שהוא יכיר יהיה טראמפ, שכבר היה מפורסם ב-1985.  אך גם התסריטאי  לא העז להרחיק בדמיונו ולעלות על הדעת שטרמאפ-ביף  יהיה לא רק מיליונר בקנה מידה מקומי, אלא מועמד רציני ביותר לנשיאות, שעשוי  לזכות (אם היה מדמיין דבר כזה, "חזרה לעתיד 2" היה הופך לדרמטי ו"רציני" הרבה יותר).

את זה כבר דמיינו יוצרי סרטי תעמולה השונים באינטרנט ובטלוויזיה האמריקאית מטעם מטות בחירות של מועמדי המפלגה הדמוקרטית, ברני סנדארס בסרטון הזה והילארי קלינטון בסרטון נוסף, שבו היא משתמשת בדמות של ביף טאנן מסרטי "חזרה לעתיד" כדי לתקוף את טראמפ ואת בריונותו. זהו סרטון אפקטיבי מאוד על הבריון האולטימטיבי לטענתה, הלוא הוא טראמפ. הם דמיינו עבור הצופים את החלק הרביעי של "חזרה לעתיד", שבו מרטי מקפלי מגיע לנובמבר 2016 ומגלה לזוועתו האיומה את הסיוט האולטימטיבי: שביף /טראמפ הוא כעת לא רק מיליונר, אלא גם נשיא ארה"ב.

ןעוד אחד: ההיסטוריה של דונלד טראמפ נשיא ארה"ב על פי "חזרה לעתיד", ומדוע הוא זהה לביף טאנן https://www.youtube.com/watch?v=YNvR5HwsBEc

דונאלד טראמפ נגד סופרמן


ישנה דמות אף מפורסמת יותר מביף טאנן, שדונאלד טראמפ תרם רבות לעיצובה מחדש בשנות השבעים והשמונים – דמות אויבו הנצחי של גדול גיבורי העל סופרמן, לקס לותור.

לקס לותור איש עסקים עשיר מאוד  בעל שאיפות פוליטיות וארכי נבל, גדול אויביו של סופרמן. צייר דיק ג'ורדנו  לקוח מ"סופרמן-איש הפלדה " מספר 4"."לקס לותור מכה" ( 1986)

לקס לותור שנוצר עוד בשנות ה-40 הוצג לאורך הקריירה שלו כמדען מטורף וקרימינלי, שכל עניינו בחיים זה לנצח את סופרמן ותו לא.

Image result for luthor superman 1978 jan hekman

ג'ין הקמן מגלם את לקס לותור, כאיש נדל"ן חסר רחמים בסרט "סופרמן" משנת 1978

דבר זה השתנה בשנת 1978, כאשר הוצגו שתי גרסאות חדשות שלו בסרט "סופרמן" עם כריסטופר ריב, שבו לותר בגילומו של ג'ין הקמן הוצג כמי ששואף להחריב חלק מארה"ב בגלל עיסוקי הנדל"ן שלו. לותר הוצג לראשונה כאיש עסקים שעוסק בנדל"ן. במקביל פורסם ספר של סופר הקומיקס אליוט ס. מאגין בשם "סופרמן בן קריפטון האחרון",(הופיע בהוצאת בתרגום תמר שטרן-כץ בהוצאת אלישר ב-1982 )שגם בו לקס לותור הוצג כמדען מטורף, אבל גם כמי שהוא בסודיות איש עסקים עשיר. מאגין יצר שם של חברה של לותר, ללורלקס-קורפ (אליוט ס.מאגין לימים הפך למועמד פוליטי ורץ לקונגרס אבל הפסיד, אולי משום שלא הבליט מספיק את הקשר שלו לסופרמן כאחד מכותביו הראשיים).

בשנת 1978 היה דונלד טראמפ איש עסקים צעיר ידוע למדי ושנוי במחלוקת בניו יורק, וייתכן שדמותו אז השפיעה על הדמות של לותר.

בכל אופן, הוא השפיע עליה בוודאות ב-1986, כאשר הדמות של סופרמן נוצרה מחדש בניסיון להביא אותה למספר רב יותר של קוראים. כאשר מארב וולפמן יצר את הדמות של לותר מחדש בקומיקס כאיש עסקים עשיר המנהל את העיר מטרופוליס, שהיא ניו יורק, מאחורי הקלעים. ג'ון ביירן הסופר והצייר ציין אז ומאוחר יותר שטרמאפ היה אחד האנשים, עם טד טרנר יוצר הסי-אן-אן, והווארד יוז המליונר המפורסם   שנתנו השראה לדמות החדשה של לותר כאיש עסקים עשיר מאוד, נרקיסיט רודף נשים (דבר שלקס לותור הישן מעולם לא היה),  ועל  שם מגדל טרמאפ המפורסם של ניו יורק נוצר המגדל "לקסקורפ טאואר".

קטעים מתוך "סופרמן איש הפלדה " גיליון מספר 4 1986 כתב ג'ון ביירן צייר דיק ג'אורדנו

בחוברת האחרונה שתורגמה לעברית,  לותור מקבל מידע על זהותו של סופרמן כעיתונאי קלארק קנט. בסיום הדרמטי הוא לא מאמין שאדם בעל כוחות-על כאלו  |"לא" ישתמש בהם לשם צבירת כוח וכסף אלא רק לשמירת החוק והצדק . זאת הסיבה שהוא אינו מאמין שהעיתונאי קנט הוא אכן סופרמן.

No Caption Provided

לאחר מכן נפסקה הופעת הסדרה בתרגום לעברית, אבל הסיום הזה הוא דרמטי ומשכנע ביותר לסגה, אולי יותר מכל סיום אחר.

חוברות "סופרמן" תורגמו לעברית בהוצאת "קווין קומיקס", והנה קטעים מהם:

Image result for lex luthor trump

סביב לותר נוצרה ביוגרפיה בדיונית בשם "לותור הסיפור האמיתי", שהעטיפה שלה התבססה ישירות על עטיפת הספר הראשון והמפורסם של טרמפ (שתורגם לעברית).

Image result for lex luthor president cover

בשנת 2000 חברת "די סי" הרחיקה לכת והציגה את לקס לותור המיליונר כמועמד לנשיאות. הוא רץ על בסיס אידאולוגיה של פחד מזרים כמו סופרמן, שהוא אחרי הכל מהגר מכוכב אחר, והבטחות לעליונות טכנולוגית עולמית תחת נשיאותו.

Image result for lex luthor president cover

ניתן אמר בדיעבד, שכיום לאור מועמדותו של טראמפ  "החיים מחקים את אמנות הקומיקס".

במהלך הכהונה של לותור כנשיא ארה"ב, עיקר עניינו כנשיא היה לחסל אחת ולתמיד את סופרמן. הוא השתגע ושיתף פעולה עם חייזרים מסוכנים, ולבסוף סולק מכהונת הנשיא (בדומה לנשיא העבר ניקסון) והועמד למשפט.

כיום לקראת הבחירות, כלי התקשורת בארה"ב מבליטים את הדמיון בין סיפור זה ובין המירוץ האמיתי של טראמפ, שעליו התבססה הדמות, ואיתה הפחדים שהיא מעוררת מפני  מהגרים זרים, ואיתן הבטחותיו של טראמפ להישגים טכנולוגיים של בניית חומה ענקית שתפריד את ארה"ב ממקסיקו, דבר שהוא מסוגל לו כבונה גדול בהחלט.

אלא שהמסקנה של הכותבים, היא שלמרות הדמיון הבולט שמראה שהחיים אכן מחקים את האמנות, ההבדלים הם אחרי הכול גדולים למדי. לותר הארכי נבל בסיפורים הוא בכל זאת יותר ג'נלטמן מטרמאפ, אם כי גם הרבה יותר מסוכן ורצחני ממנו, לפחות על פי מה שאנו יודעים.

דונלד טראמפ נגד טרזן איש הג'ונגל

עוד דמות שמבוססת על טרמאפ בקומיקס היא בסיפור מסוף שנות התשעים על טרזן מלך הג'ונגל -

TARZAN'S TRIP TO NEW YORK

Gray Morrow/Anthony Zumpano
206:  3458-3473 (23 Nov. 1997-8 Mar. 1998) (16 weeks)

http://www.erbzine.com/mag58/5806.html

בעת ביקור בניו יורק, נראית דמות הנדמית לטרמאפ קרלטון וינס, איש נדל"ן עשיר ומפורסם המחליט להקים בלב לבה של העיר ניו יורק, בטיימס סקוור, פארק נושא שישחזר את הסביבה של אפריקה. זוהי פרודיה על הפרויקטים הגרנדיוזיים המפורסמים של טראמפ בניו יורק, ובראשם "טראמפ טאואר".

בסיפור מציע המיליונר כדי למשוך תמיכה ורייטינג, שבפארק יככב אחד האנשים המפורסמים ביותר על כוכב הלכת, הלוא הוא טרזן. אלא שטרזן,  האדיש לחלוטין לכסף, מסרב להצעה הנדיבה של וינדס-טראמפ לשמש ככוכב באטרקציה. אולם וינדס מסרב לקבל זאת.

אנשיו של וינדס חוטפים את טרזן ומביאים אותו נגד רצונו לפארק, אבל איש הגו'נגל נמלט ומחסל את הצייד שלכד אותו .אבל קרלטון וינדס עצמו נעלם מהסיפור… אולי כיוון שהיוצרים לא רצו להסתבך עם טראמפ  שיתבע גם אותם, אפשרות סבירה בהחלט.

הגיבורים האמיתיים של דונלד טראמפ

Image result for ‫שושלת /איילין לוטמן ;‬‎

עטיפת הספר "שושלת" מאת איילין לוטמן (מאנגלית: עמירה שגב, "כינרת", 1986), המבוסס על סדרת הטלוויזיה מאת ריצ’רד ואסתר שפירו על עלילות אנשי משפחה נוצצת של מיליונרים

אז מיהם הם הגיבורים של דונאלד טראמפ?

ככל הנראה לא סופרמן, שהוא עיתונאי במקצועו, או טרזן איש הג'ונגל שאינו ידוע כחובב של סלבריטאים. על פי הדיווחים, הדמויות האהובות עליו מופיעות בסדרות "דאלאס" ו"שושלת", ובאופרות סבון על העשירים והנוצצים, ועל דמויות של אנשי עסקים קשוחים ונכלוליים כמו ג'י-אר יואינג בסדרה "דאלאס".

Image result for ‫שושלת קרינגטון‬‎

ומעל לכול, אלקסיס קולבי, המיליונרית המרושעת והסכסכנית בסדרה "שושלת". טראמפ על פי הדיווחים חשב שזאת גרסה נשית שלו עצמו. והוא צדק, כפי שהודתה לאחרונה בריאיון גו'הן קולינס, שגילמהאת אלקסיס קולבי. היא סיפרה שביססה את הדמות ב-1981 על דמותו של טראמפ, שכבר היה ידוע אז כמיליונר קשוח באופן מיוחד.

היא הוסיפה וסיפרה שטראמפ אף ניסה להתקבל לצילומי הסדרה ב-1986, בערך בזמן שבו נוצרה על פי דמותו הדמות של לקס לותר כטייקון מרושע ב"סופרמן", אבל ללא הצלחה. המלהקים של הסדרה פשוט לא חשבו שהוא מתאים.

אבל זה היה בעבר הרחוק..

השבוע הביס איש העסקים וכוכב הריאליטי  את יריבתו במאבק לנשיאות  האישה הסנטורית והסופרת. במאבק שכמו יצא מסיפורי המדע הבדיוני או הקומיקס. אבל  אין ספק שאת חותמו על התרבות האמריקאית והעולמית במאה ה-20  ובראשית המאה ה-21  טארמפ  כבר השאיר עוד' לפני שנבחר לנשיאות.

וראו גם:

החיים על פי דונאלד טראמפ

Image result for donald trump book cover

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פוליטיקה, קומיקס, תרבות פופולרית עם התגים , , , , , , . קישור קבוע.

5 תגובות על "החיים מחקים את הבדיון שמחקה את המציאות" – דונלד טראמפ, גיבור ומקור השראה לתרבות הפופולארית המודרנית

  1. מאת אמנון סטופ:‏

    אלי חוטא במה שחטאה כל התקשורת במשך שנים. הוא מציג את טראמפ כמוצלח בהרבה ממה שהוא. יש להזכיר שהאיש פושט רגל סדרתי. למעשה לא ברור בכלל כמה הוא ״שווה״ באמת עכשיו, לאור כך שכל הפרויקטים שלו פשטו רגל בזה אחר זה. הוא כנראה מוצלח רק ב״שואו ביזנס״ ובעיקר ביצירת דימוי של עצמו כמוצלח. התקשורת, במקום לחשוף אותו כפי שהוא באמת – נכשל סדרתי, רמאי, אדם שכל מי שעשה איתו עסקים התחרט – בנתה את המותג שלו. כמו שאר אנשי התקשורת, אלי, אתה מתלהב מהשטחי, החיצוני, ולמרבה הצער הלא-רציני. הדימוי של טראמפ נוצץ, ״עסיסי״, מביא רייטינג, אז אתה כותב עליו בהרחבה ומקדם את התדמית שלו. עצם ההעמדה שלו בשורה אחת עם קלינטון היא מגוחכת. כי ״דבר קטן״ שכחת לציין על הילארי קלינטון – היא היתה שרת החוץ של ארה״ב. ומה טראמפ היה? מעולם לא החזיק בתפקיד ציבורי כלשהו. ובכל תפקיד ניהולי שהחזיק – נכשל.
    לא למותר להזכיר גם שנגד טראמפ יש הליכים בבית משפט בענין ה״אוניברסיטה״ שלו, שקרן הצדקה שלו נסגרה לאחר שהתברר שהיא בעיקר עושה צדקה עם טראמפ, ושטוענים שבעניני המיסים שלו הוא הלך על הקו הדק של הפלילי. טראמפ עוד מתגאה בזה ומציין זאת כדוגמא לכך שהוא כביכול איש עסקים מוצלח. נכון שאף אחד לא מתנדב לשלם מיסים, ועם זאת אנשי עסקים מוצלחים באמת לא זקוקים לתרגילי מיסים על גבול הפלילי כדי להרוויח ולהצליח. בסופו של דבר עוד הוא יכנס לכלא, ולא כפי שהוא טוען בלי שום בסיס כמובן, קלינטון.
    ולבסוף, והכי גרוע, האיש מקדם שנאת הזר והשונה. גם אם הוא עצמו לא אנטישמי (כן,כן, הבת שלו התגיירה והתחתנה עם יהודי, שמענו), מסע הבחירות שלו הוציא מהחורים שלהם את כל הגזענים בארהב. קו-קלאקס-קלאן וכל שאר הנבלות של עליונות-הגזע-הלבן. נבצר מבינתי איך יהודי יכול לתמוך באיש הזה שהחזיר את האנטישמיות לקדמת הבמה בארה״ב. ולכל מי שחושב שזה רק מוסלמים, או רק מקסיקנים, או רק שחורים, והוא לא מוסלמי, לא מקסיקני, ולא שחור – כדאי שתזכרו שזה תמיד מגיע ליהודים, או בהתחלה, או בסוף, אבל מגיע.

  2. מאת אלי אשד:‏

    לא נעים להגיד אבל לפעמים התדמית היא העיקר.
    נראה שכך זה במקרה של טראמפ. עובדה בעת כתיבת מילים אלו הוא צימצם מאוד את הפער בינו ובין הילארי קלינטון ( שאגב למרות שאני הראשון שחזה בשפה העברית שהיא תרוץ לנשיאות ואולי תזכה אני חושב שעדיף היה עם מישהו כמו האל גור היה מתמודד במקומה ב-2016) .יש לו סיכוי מסויים לזכות .
    עכשיו הכתב המנסה להבין למה מה יש בו שמושך כל כך אנשים .הטיענה המובלעת בכתבה היא שהסיפור שנוצר סביב אישיותו הצבעונית בלשון המעטה של טראמפ הביא ליצירת דמויות בדיוניות שונות המבוססות עליו והן תרמו לחיזוק התדמית שהביאה לו בסופו של יום ( וכפי שמציין אמנון אין לה קשר רב למציאות האפורה ) הצלחה גדולה כל כך כמועמד לנשיאות למרות כל נסיונות הממסד הרפובליקאני להביא לסילוקו..

  3. מאת אלי אשד:‏

    כדאי לקרוא במאמר הזה מניוזויק שטוען שעלייתו של טראמב היא תוצאה מההתעלמות של רשות הטלווזיה מהעובדה שתדמיתו מבוססת על שקרים .:
    http://europe.newsweek.com/blame-rise-trump-failure-tv-news-516162?rm=eu&utm_source=%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%98%D7%A8+%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%99%D7%AA&utm_campaign=94e21f3bdd-EMAIL_CAMPAIGN_2016_11_06&utm_medium=email&utm_term=0_129fd9aff8-94e21f3bdd-19116653

    BLAME THE RISE OF TRUMP ON THE FAILURE OF TV NEWS
    News organizations were aware Trump's image was based on lies. Why didn't they report it?
    BY ALLAN CHERNOFF ON 11/5/16 AT 2:00 PM
    PauseThe most outrageous feature of this year’s historic race for the presidency is not that Donald Trump refuses to pledge to accept the election results, not that he bragged on videotape of groping women, nor that he has insulted minorities, the disabled, American prisoners of war and the gold star parents of fallen American soldiers.

    It’s the fact that a man so utterly unqualified in character, temperament, judgment and knowledge to lead the nation was able to become the presidential nominee of the Republican Party.

    As a journalist who was a network television correspondent for three decades and reported extensively on Trump, I believe the TV news industry deserves a substantial amount of the blame.

    Print, online and radio news organizations all gave Trump disproportionate attention during the primaries. But what we saw on television, particularly cable TV news, was a hijacking of political coverage—Donald Trump manipulating and dominating the airwaves—in which television executives were willing accomplices. Our democracy deserves better.

    Did the 13 million Americans who cast their primary ballots for Trump do so because of any of the above mentioned Trump behaviors? Surely not. Racists and bigots who slithered into the dregs of the Trump coalition comprise only a small percentage of his supporters.

    Millions of patriotic Americans disappointed with Washington and searching for a change agent put their faith in Trump because they believe in the personal brand he has built, his carefully cultivated reputation as a hugely successful, glamorous businessman with a Midas touch, a strong leader who tells it like it is and always gets what he wants.

    Trump was able to project this image to the entire nation with a huge lift from extensive television coverage, particularly the live, unfiltered airing of Trump speeches on the campaign trail.

    The fact is, news organizations were well aware Trump’s image was based on a long series of lies.

    Numerous journalists, particularly business reporters like myself, had investigated Trump for decades, reporting how he overloaded companies with debt; shafted investors who had bought his bonds; drove companies into the ground; destroyed the career of a Wall Street analyst who had accurately pointed out the huge risks and likely failure of Trump’s multiple Atlantic City casino ventures; was frequently sued for his business practices; cheated working class people who paid as much as $35,000 for his Trump University get-rich-quick scam and greatly exaggerated the extent of his wealth, never mind his years of antics with the gossip media to promote himself as New York’s leading ladies’ man.

    Journalists know that Trump obsessively tries to control his coverage through intimidation, phoning to complain when they report unflattering facts, as he called me, warning, “I’m watching you,” and even threatening to sue. Reporters understand that Trump relies upon the media to build his brand, while having little regard for the First Amendment.

    But rather than feature the facts about Donald Trump during primary season, TV news executives largely ignored the deep archive of Trump reporting, instead focusing on the horse race, as they always do. In this case, they highlighted the horse that was a proven ratings magnet because of his larger-than-life personality, willingness to make outrageous comments that draw attention and successful history on the entertainment side of television.

    “I’ve known who he is and what he is for a long time,” CNN President Jeff Zucker told the Harvard Institute of Politics earlier this month. Zucker knows, because as head of entertainment at NBC he signed Trump to star in The Apprentice, the platform that enabled Trump to greatly expand his image as a master business mogul to the entire country.

    During the primaries, the cable TV networks virtually handed a free microphone to Donald Trump, while giving other candidates a small fraction of his attention. By February, Trump had “earned” nearly $2 billion of free media, more than six times that of his closest Republican competitor, Ted Cruz, and almost nine times the next closest candidate, Jeb Bush.

    The tens of millions of Americans who most often get their news from television, 57 percent of U.S. adults according to the Pew Research Center, had been fed a steady diet of Trump PR.

    TV gave scant attention to the long history belying Trump’s claims that his personal successes would surely “Make America Great Again.” Instead, the all-Trump-all-the-time media attention permitted the presidential candidate to perpetuate the myth he had built as the savvy billionaire who would be America’s savior.

    Millions of Republican voters fell for it. Even during Republican primary debates, many of the questions were Trump-centric, focusing on his statements and positions. While Trump sucked up air time, little was left for other candidates, a huge disadvantage in their efforts to connect with the American public.

    As ratings soared, CBS CEO Les Moonves said of Trump’s dominance in the election coverage, “It may not be good for America, but it’s damn good for CBS.… The money’s rolling in and this is fun.”

    Indeed, the Trump ratings boost has been manna for an industry that had been under assault from the internet, suffering years of shrinking audience, a rapid aging of viewer demographics and declines in profitability.

    So, why shouldn’t TV executives be celebrating? Because the news business is about more than making money, more important things like ensuring the public is well informed. An informed electorate is crucial in a democracy where citizens are responsible for electing their leaders.

    Unfortunately, millions of Americans who rely upon television as their primary source of news were misinformed; TV news coverage of the primary season, particularly cable TV news, failed the American public.

    It’s true that earning a profit is important to sustaining any business. The days of news as a prestige loss-leader for the TV networks are long gone. But, the news business must measure itself by factors other than ratings and revenues because of its responsibility to the public.

    So, it’s high time for TV news organizations to take a look in the mirror, commit to a serious review of their coverage of the presidential race and determine how they can better serve the viewers who depend upon them for accurate information.

    Here are a few suggestions for starters:

    · Less Media Manipulation

    From the White House down to the city council, all politicians try to influence and direct media coverage. But Trump plays the media like a puppet. The fact that he is a ratings draw is good reason for him to host a “reality” TV show, but no justification to grant him unfettered access to TV news viewers, and even to permit him to hawk his steaks, wine and hotels during political coverage. News directors and assignment editors need to be highly cognizant of efforts to blatantly manipulate them and have the integrity to resist.

    · More Facts, Less Fiction

    The public deserves hard facts, which means more reporting. Reporters and producers do the bulk of the journalistic digging at TV news operations, so they deserve more airtime to share their reportage. Commentators with their own agendas that often deviate from the truth should receive substantially less airtime.

    · More Perspective

    There’s far too much parroting of the candidates’ spin doctors in TV news political reporting. Reporters must be well-informed enough to put candidates’ comments in perspective, calling them when they twist the truth. Rushing to a candidate’s spinmeisters and parroting their words adds no true value to a journalist’s reporting.

    · More Fact Checking

    It’s not just the major political debates that should be fact checked. Every speech that is covered should be fact checked. The Pulitzer Prize–winning website PolitiFact serves as an excellent model.

    Had TV news more thoroughly fact checked Trump’s speeches, the viewing public would have known there was little substance to many of Trump’s assertions. It was only after Trump won the Republican nomination that he received a serious vetting in the news media.

    · More Focus on the Issues

    The public deserves to know where every candidate stands on the issues that will affect their lives and impact America’s place in the world. A dedication to exploring the issues should guide editorial decisions that determine which stories get on the air.

    Given their 24-hour coverage, cable TV news networks should have plenty of air time to devote to the issues, but it’s the horse race that always gets the bulk of the attention. TV news can do a much better job of reporting on the substantive issues while still covering every angle of the all-important horse race.

    The First Amendment is a wonderful privilege journalists enjoy in the United States, a foundation upon which our free society is built. News organizations should not abuse that privilege by placing the pursuit of profits above their obligation to accurately inform the public.

    As this election season has demonstrated, the health and strength of our democracy depend upon a responsible news media.

    Allan Chernoff, CEO of Chernoff Communications, has reported for CNN, CNBC, MSNBC and NBC News.

  4. מאת אלי אשד:‏

    דונאלד טראמפ מיליונר סופר וכוכב ריאליטי לשעבר נבחר היום לנשיא ארה"ב. ה-45. טראמפ ניצח ברוב מדינות המפתח בניגוד לכל הציפיות החזיר את השליטה בוושינגטון לרפובליקנים וב-20 בינואר הוא ייכנס לבית הלבן עם אשתו מלניה.
    המציאות אכן מחקה את הדמיון.

  5. מאת אלי אשד:‏

    סקירה על הספר השביעי של דונאלד טראמפ בעברית "לחשוב כמו מנצח " ראו כאן :
    איך לחשוב כמו דונאל טראמפ ולהיות נשיא ארה"ב
    https://no666.wordpress.com/2017/02/01/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%9B%D7%9E%D7%95-%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%9C%D7%93-%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%9E%D7%A4-%D7%95%D7%9C%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A2-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90/

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*