"קדשה" – סיפור מתן תורה על פי אוהד אזרחי

מאת אלי אשד

"קדשה", מאת אוהד אזרחי, הוצאת דופן 2016

"הקדש והקדשה נכחדו מהארץ לפני 2600, שנה בערך במהפכת הדמים המונותאיסטית של יאשיהו מלך יהודה, סוג של פנאט דתי שעלה למלוכה והשליט בכוח החרב אמונה דתית צרת אופקים על העם העברי. זה הביא לחורבן ממלכת יהודה, ולמרות זאת זוכרים אותו היהודים כצדיק גדול. למאורעות התקופה הזו ולהתעוררות הבינלאומית המחודשת של אומנות הקדשות בעידן שלנו הקדשתי את רומן הביכורים שלי 'קדשה', שירד לדפוס עוד לפני פסח בעזרת יהוה ואשרתו, כפי שנהגו לומר אבותנו.“

אוהד אזרחי

"מגידו זה המקום שבו נהרג גם המלך יאשיהו הבן זונה שהכניס אותנו לכל הצרה הזאת  של דתות מונותאיסטיות", סיננה הגר בכעס, "יש לו מזל, למניאק הזה, שפרעה הספיק לחסל אותו לפני.יש לי בטן מלאה עליו".

("קדשה", עמ' 362)

Image result for ‫אוהד אזרחי‬‎

אוהד אזרחי, לשעבר רב אורתודוכסי אדוק שכיום מחזיק באמונה משלו – שמאניזם מיני, "שהיא מעין שילוב של יהדות פגניות, מיניות שמחה ומפותחת מאוד וכו', שבה הוא רואה כחזרה לאמונה הקדומה הפרו נשית של עם ישראל מלפני המאה ה-7 לספירה.

הוא pירסם  רומן שבחלקו מתרחש בימים אלו, בקרב אנשים המקבילים לאזרחי ולעמיתיו, ובחלקו הוא רומן היסטורי על התקופה שבה נוצרה המהפכה שהפכה את היהדות לעם הספר ולדת מונתאיסטית אנטי נשית לדעת אזרחי, דת שונאת חיים שהולידה בסופו של חשבון את דאע"ש הג'נוסיידי כתוצאה הבלתי נמנעת.

הספר הוא שילוב של שני חלקים – פרקים שבהם חומרים אוטוביוגרפיים על מנהיג אמוני בן זמננו בשם יוני,  שיקוף ברור למדי של אזרחי, עד כמה מדויק – רק אזרחי, מקורביו ובת זוגו יוכלו להעיד – הם אלו שיצרו מחדש את הדת הקדומה עם קהילה חדשה שמתקבצת סביבם. כמה מאנשי הקהילה, כמו אזרחי, הם אנשים דתיים אדוקים מונותאיסטיים לשעבר.

.אזרחי מציין כי "כל קשר בין הדמויות בספר זה ובין המציאות אינו מקרי". ההצהרה הזאת נראית כמוגזמת. כל קשר עם המציאות אולי אינו מקרי, אבל עדיין העלילה העכשווית עושה רושם סטראוטיפי למדי – לא של דברים שבאמת קרו והתרחשו ומתוארים כהווייתם, אלא אירועים שמחבר הספר היה רוצה שיקרו.

החלק השני, המשולב המעניין יותר, מנסה לפתור את אחת התעלומות הגדולות של ההיסטוריה האנושית: כיצד נוצרה המהפכה האמונית במאה-7 לפנה"ס בממלכת יהודה, שיצרה מדת פגאנית קונבנציונלית למדי שהייתה קיימת אז את האמונה הקנאית המונותאיסטית, שהפכה מאז ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובסופו של דבר יצרה את מסעי הצלב ואת עורפי הראשים של דאע"ש.

בספר מלכים ב'  פרק כג זה מתואר כך :

וַיְהִי, בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם, הַסֹּפֵר, בֵּית יְהוָה, לֵאמֹר.  ד עֲלֵה, אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה–אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, מֵאֵת הָעָם.  ה ויתנה (וְיִתְּנוּהוּ), עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים, בבית (בֵּית) יְהוָה; וְיִתְּנוּ אֹתוֹ, לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה, לְחַזֵּק, בֶּדֶק הַבָּיִת.  ו לֶחָרָשִׁים, וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים; וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת.  ז אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם, הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם:  כִּי בֶאֱמוּנָה, הֵם עֹשִׂים.  ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ.  ט וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר; וַיֹּאמֶר, הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה.  י וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.  יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.  יב וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבּוֹר בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ–לֵאמֹר.  יג לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם, וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה, עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא, הַזֶּה:  כִּי-גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה, אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ.  י

אזרחי מרחיב מעבר לבסיס המצומצם הזה המתאר את גילוי ספר התורה  ומספר על כוהן בית המקדש בשם יהואש, שיוצר מדמיונו ומהרעיונות שהוא שומע מסביב ספר שהוא הבסיס לספר התורה, ואותו הוא מציג כספר קדום שנוצר בידי משה רבנו. ספר זה משמש כבסיס למהפכה אכזרית שאותה מנהיג המלך יאשיהו, ושבסופו של דבר מביאה למלחמת אזרחים אכזרית, לחורבן מאות מקדשים ולרצח המוני של גברים ונשים ביהודה – ולחורבנה בסופו של דבר בעתיד.

La Découverte du Deuteronome Par Le Scribe Shafan by LEONARD BRAMER

גילוי ספר התורה בידי הסופר שפן. מיוחס לאמן ההולנדי לאונרד ברמר, המאה ה-17

אזרחי מתבסס כאן על עובדות היסטוריות מוצקות. רוב החוקרים משוכנעים שהספר ששימש כבסיס לתנ"ך נוצר במאה ה-7 לפני הספירה, אולי על בסיס מסורות קדומות יותר, אבל הכתיבה עצמה שהייתה בגדר "יצירה חדשה" התרחשה בימי יאשיהו.

אבל איך בעצם קרה שקם אז מחבר שכתב דברים משל היה משה רבנו? והאם אנשי התקופה, הכוהנים והסופרים שמצאו את הספר בבית המקדש בזמן שבוצע שם שיפוץ כאילו הוסתר שם מזה דורי דורות, לא חשדו שהמדובר בזיוף מתקופתם? הרי היו להם הכלים כדי לקבוע זאת.

אזרחי מציג פתרון אפשרי בהחלט, שייתכן שהוא גם  קרוב למה שאכן אירע אז במציאות. יהואש הכהן הבכיר, שהוא המחבר של מה שהפך להיות ספר "דברים", כתב את הדברים במה שנראה לו ככתיבה אוטומטית, משל רוחו של משה מתקשרת עמו, בדומה לכל ספרי התקשור המודרניים שבהם המחברים מתקשרים עם דמויות ידועות מהעבר הרחוק או עם ישויות מהחלל. סופרים אלה מאמינים ככל הנראה באמונה שלמה שהדברים באים מבחוץ, ולא דווקא ממודעותם או תת מודעותם שלהם.

Image result for ‫הרב גינזבורג‬‎

הרב יצחק גינזבורג

אבל הספר ש"מתגלה" בבית המקדש נכתב במציאות בתגובה לרעיונות קיימים של שפן הסופר, שמוצג כמישהו המזכיר מאוד רב חרדי קנאי, ונראה כמבוסס על רבנים אמיתיים קנאיים עכשווים בהחלט, כמו הרב  יצחק גינזבורג, שלאזרחי היו קשרים הדוקים עמם בעברו הרחוק.

שפן הסופר רחוק מאוד מלהיות פתי בספרו של אזרחי, אף כי לא הוא יזם את הזיוף (כפי שחושבים החוקרים בנושא כיום) הוא מודע היטב לאמת ולכך שהספר שהוא מסתמך עליו הוא זיוף גאוני של תלמיד שלו, המבוסס על רעיונותיו שלו עצמו.

בדרכו שלו הוא אדם ישר, ולכן הוא בז ליהואש (וזאת נקודה יפה ורגישה בנרטיב של אזרחי). ובכל זאת, הוא משתמש בספר כ"ספר קדום שנכתב בידי משה רבנו והוסתר בידי כוהן קדום בבית המקדש" כדי לשכנע את מלך יהודה יאשיהו לבצע רפורמה כללית במדינה, שבמסגרתה יומתו אלפים וממנה תצמח מה שאנו מכירים כיהדות.

King Josiah is shown the Holy Scriptures

הנביאה חולדה בודקת את המגילה הקדומה לפני המלך יאשיהו

נקודה חלשה בספר היא דמותה של הנביאה חולדה, שיאשיהו שולח אליה אנשים, ובהם את שפן הסופר,   כדי שתקבע אחת ולתמיד אם הספר הוא אותנטי – דהיינו, קדום או לא. אזרחי מתאר אותה בקצרה, לא מפרט בעניינה ורק מביא את נבואתה על כך שירושלים עומדת להיחרב, ושהספר אכן אותנטי. לפי ההיגיון של אזרחי, הנביאה חולדה הייתה צריכה להיות מאמינה בדת הישנה, וככזאת לתקוף את הספר שהובא. מדוע לא הרחיב בעניינה והסביר את הסיבות שדברים שאמרה לפי הנראטיב התנ"כי שהוא מביא? זוהי נקודה חלשה בעלילה.

התקופה שבה בחר אזרחי לעסוק היא מרתקת, ומוזר שלמרות חשיבותה העצומה והמכרעת בתולדות היהדות יש עליה מעט מאוד יצירות בדיוניות (בוודאי בהשוואה לימי המלך חזקיהו שבא לפני כן, ובהשוואה לתקופת חורבן בית ראשון מיד לאחר מכן).

Image result for ‫השדה והמערה אשר בו שרייבר חתולי‬‎

אני יכול לזכור רק ספר נוסף שעוסק בתקופה זאת, ומצטרף לספרו של אזרחי. כתב אותו אלי שרייבר חתולי ושמו השדה והמערה אשר בו (הוצאת "זמורה ביתן", 1998).

באשר לערכו של הספר כיצירה ספרותית, הרי שלמרות שחלק מהדמויות מבוססות בבירור על אנשים אמיתיים המוכרים למחבר, אזרחי מתעניין פחות ביצירה של דמויות ספרותיות אמינות ומתרכז יותר ביצירה של מנהיגים אמינים ובתיאור התפתחותה של קהילה (המבוססת, יש להניח, על הקהילה שהוא יוצר במציאות).

הספר שייך לז'אנר של הספרות האנטי תנ"כית שפעם, בתקופת התחייה ובראשית המאה העשרים, הייתה נפוצה בספרותנו. סוגה זאת מראה שהפגאנים לא היו כה גרועים כפי שהם מוצגים בתנ"ך.  אזרחי ממשיך בכך יוצרים כמו דוד  פרישמן בסיפורי "במדבר" שלו, על יוצאי יציאת מצרים, זלמן שניאור במחזור הפואמות שלו "לוחות גנוזים", יונתן רטוש בשירים כמו "ההולכים בחושך", טלה בר בספר "מיכל בת המלך". התוספת לרשימה זאת, פרי עטו של אזרחי, היא אידאולוגית-רדיקלית יותר מכולם.

קודמיו של אזרחי היו בדרך כלל חילוניים או אתאיסטיים לחלוטין, ואם כי התנגדו לדת היהודית, בהחלט גם לא תמכו בדת הפגאנית שאותה תיארו בצבעים חיים. לא כך אזרחי, שתומך באמונה זאת בלב שלם כנדרשת בידי המצב האנושי, דבר המוסיף עוצמה לספרו.

שווה בהחלט לקרוא ולהרהר על האפשרויות החלופיות של ההיסטוריה, לחשוב כיצד מהפכה וכיצד ספר יכולים לשנות את התודעה של תרבות שלמה. הדמות שאני מניח שאזרחי מחובר אליה ביותר לצד יוני, שכמובן הוא שיקוף די מדויק שלו עצמו, היא הדמות של הכוהן יהואש, האיש שחיבר ספר שלדעת אזרחי הביא על העולם אסון של 2700 שנות מונותיאיזם קנאי ומעשי ג'נוסייד רצחניים.

האם אזרחי מקווה שספרו זה יצליח ליצור רפורמה מקבילה לזאת של יהואש, הגלגול האחר שלו בזמן אחר כסוג של תיקון?

ראו גם:

דף הפייסבוק של "קדשה"

האורגיה האמנותית של אוהד אזרחי

ספרות תנ"כית פגאנית

Image result for ‫קדשה אוהד אזרחי‬‎

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סיפורת היסטורית עם התגים , , , , , , . קישור קבוע.

תגובה אחת על "קדשה" – סיפור מתן תורה על פי אוהד אזרחי

  1. מאת אלי אשד:‏

    אוהד אזרחי בהתכתבות עימי טוען שאני שוגה לגבי הדמות של הנביאה חולדה וכי הוא הסביר היטב את מניעיה מדוע תמכה בכתב היד שנמצא ואישרה את קדמותו ובכך איפשרה את המהפכה האמונית.
    איני חושב כך.כל העניין של הנביאה חולדה נשאר בספרו של אזרחי (כמו גם בתנ"ך)בלתי מוסבר ובלתי מובהר .בבירור יש כאן סיפור גדול שפשוט לא סופר ואנו יכולים רק לשער מה עמד מאחורי החלטתה שהביאה למהפכה גדולה ביהודה ולהרס כל מה שחולדה היכירה.
    נוסיף שעל פי ההיגיון הפנימי של הספר ,על פי " הסאב טקסט " שלו כשם שיוני הגיבור המודרני הוא מעין גילגול ותיקון של כותב המגילה הכוהן יהואש ,הרי שזוגתו של יוני הכוהנת העכשווית טרה היא גילגול עכשווי ותיקןן של הנביאה חולדה ,אבל גם העניין הזה לא מובהר ולא מוסבר כהלכה ורק נרמז לקוראים.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*