מאת אלי אשד

כתב עת מודפס חדש הגיע לידי, “מכאן ואילך – מאסף לעברית עולמית“, שיוצא לאור בברלין ובפריז. ואם יתגשמו לגביו שאיפות העורכים, הרי שזהו כתב עת חשוב ביותר.

זהו כתב עת הבנוי במכוון בסגנון כתבי עת ישנים בעברית מראשית המאה ה-19, כמו “המאסף”. האותיות מעוצבות בצורה מיושנת, ואפילו שמות המחברים מופיעים רק בסוף כל סיפור או  מאמר, כפי שהיה מקובל בתקופה ההיא – בניגוד למה שנהוג היום, כאשר שמו של הכותב מתנוסס בראש.

כך כותב העורך טל חבר-חיבובסקי :

“עברית, שפת עֵבֶר, לשון הקודש; שפה משותפת ליהודים בכל מקומותיהם, אשר למדוה גם לא־יהודים; שפת תורה, פיוט, מדע, פילוסופיה, תיאולוגיה, תרגום, הומניזם, השכלה, פובליציסטיקה וספרות; שפה זו הצמיחה רפובליקה ספרותית (respublica literaria או République des Lettres) ענפה אשר הפיצה את זרעיה ברחבי תבל, הנביטה והכתה שורשים כאן ושם במשך אלפי שנים; רפובליקה ספרותית אדירה שבמאה העשרים נכרתה כמעט לגמרי בחורבן.

הנה שבה העברית הדיאספורית לכאן – לאירופה, לאשכנז, לברלין – לא רק לאתר חורבנה, אלא גם למקום שהיה לאחד ממרכזיה הגדולים של אותה רפובליקה ספרותית עברית דיאספורית. מכאן הוציא לאור ר’ משה בן מנחם (מנדלסון) את כתב־העת העברי הראשון, מכאן יצאו מאספי ההשכלה, כאן הגיעה תרבות הדפוס העברית בראשית המאה העשרים לשיא מפואר.

מכאן ואילך הוא מאסף לעברית עולמית אשר יוצא לאור בברלין ובפריז. מטרתו להיות במה הגותית וספרותית לעברית הדיאספורית, לתרום לחידושה של הרפובליקה הספרותית העברית במאה העשרים ואחת ולפתוח מחדש את העברית למשא־ומתן דיאספורי, לא־ריבוני, בין־לשוני ובין־תרבותי. במובנו הטמפורלי מביע השם מכאן ואילך את השאיפה ליצור המשכיות בין העבר, ההווה והעתיד ולהקים גשר מעל לשבר הגדול שאירע לעברית הדיאספורית במאה שעברה. במובנו המרחבי מצהיר השם על הכוונה לקיים שיח תרבותי ואינטלקטואלי בעברית אשר נובע מכאן, מברלין ומפריז, ופונה לעבר פזורות עבריות באשר הן שם.”

למען האמת, הצליל של המילה “דיאספורית” לא מוצא חן בעיניי, וכמוהו  המילה “דיאספורה”.  אבל המילה עברית “עולמית” מוצאת חן בעיניי מאוד. עברית אכן הייתה וצריכה להישאר אחת מהלשונות העולמיות כפי שהייתה בימי הביניים וברנסאנס, כאשר ציפו מכל משכיל יהודי ונוצרי שידע יוונית, לטינית ועברית. הלוואי שיום יבוא ותשוב עטרה ליושנה.

כתב העת “מכאן ואילך” מייצג רק חלק מההתעוררות העברית המתרחשת מכל המקומות דווקא בברלין. זאת, לאחר שנים רבות שבהן נעלמה העברית, שהייתה כה שוקקת באירופה במהלך המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה ה-20. ובכן, הנה היא קמה לתחייה גם מחוץ לישראל, ואני מאחל לה ולתרבות שסביבה שיפרחו וישגשגו ולא ישקעו לעומת השפות המקומיות.

המאמרים, הסיפורים והשירים בחוברת – כולם בעברית, אבל לא דווקא בעברית “הישראלית”, אלא במה שאפשר להגדיר כניב אירופאי של העברית. החומרים עוסקים במופגן לא באדם הישראלי, אלא ב”דיאספורה” ב”גלות”, שלפי האידאולוגיה של כתב העת היא בבירור אינה מה שאנו מגדירם כמצב שלילי,  אלא מדובר מצב חיובי ביותר שבו אפשר לראות את העולם כולו מנקודת מבט גלובלית ולא ספציפית מאזור קטן אחד, אם גם מרכזי. כתב העת עוסק באדם העברי, כלומר דובר העברית שחי מחוץ למדינת ישראל, מן הסתם בכל פינה בעולם (ואולי בעתיד, מי יודע, גם בחלל?)

האם גם לשם תגיע העברית? אני בכל אופן מקווה שאכן כן.

החיפוש אחר העם העברי<BR>תנ"ך ונאורות בגרמניה | עפרי אילני

מצאו חן בעיני מאמרו של עופרי אילני, “הבראיזם גרמני וראשית השירה העברית החדשה”, העוסק בראשית התרבות העברית המודרנית בספרות הגרמנית הנוצרית במאה ה-18. המאמר הוא פרק מספר שיצא בימים אלו בישראל בשם “החיפוש אחרי העם העברי – תנ”ך ונאורות בגרמניה”, ונראה כראוי מאוד לקריאה בשלמותו.

נוסף על המאמר הזה, יש גם מאמר מעניין ביותר בשם “מחווה למשתמטי מלחמת העולם הראשונה בספרות העברית”, שהוא תיאור (שנוצר בידי עורך כתב העת) של ערב ספרותי שהתקיים בחנות ספרים בברלין. בערב זה הקריאו כמה יוצרים קטעים ספרותיים של סופרים עבריים, ביניהם שלונסקי, ברנר, ביאליק, עגנון ואביגדור המאירי, לצד בדיחות של אלטר דרויאנוב שהתנגדו לשירות  צבאי במלחמת העולם הראשונה והעקובה מדם. המשתתפים הישראליים השונים הקריאו קטעים מיצירותיהם של סופרים אלו,  שתיארו ניסיונות השתמטות מהצבא. אף שמאמר זה עוסק בתקופה שלפני מאה שנה, ימי מלחמת העולם הראשונה, הוא בהחלט אקטואלי גם לגבי היום, ומן הסתם היוצרים הישראלים כולם חשבו על צה”ל בעת שתיארו את ניסיונות ההשתמטות מהצבאות האירופיים לפני מאה שנה.

הסיפורים שנכתבו על ידי כותבים בצרפת, בגרמניה ובפולין מתרחשים כולם בבירור בארצות אירופיות, ומשקפות את האדם העברי המתלבט בארצות הללו, כפי שהיו רוב סיפורי השפה העברית עד לאמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. עבורי זאת עדיין הפתעה לקרוא סיפור עברי שעלילתו אינה אמורה להתרחש במדינת ישראל, אבל זאת הפתעה יפה. אני הרי כה רגיל לסיפורי מדע בדיוני עבריים שעלילתם מתרחשת בכוכבי לכת אחרים, אז בעצם מדוע שלא יהיו גם סיפורים ראליסטיים שעלילתם מתרחשת בארצות אחרות?

הנה ראיון קצר שערכתי עם עורך “מכאן ואילך”, טל חבר-חיבובסקי:

אלי: אני מוצא זאת מוזר באופן קיצוני, שרוב החומר בשפה העברית היום בחו”ל נכתב מכל המקומות דווקא בברלין. איך אתה מסביר את זה?

טל חבר־חיבובסקי

טל: “ברלין הופכת כיום למרכז עברי מסיבות דומות לאלה שהפכו אותה למרכז עברי לפני מאה שנה. גם אז היה לה כוח משיכה אדיר עבור סופרים, אמנים וחוקרים משפות וממקומות רבים. מה שמשך אותם אז מושך אותם גם היום: התנאים הפוליטיים בארצותיהם גרמו להם לעזוב, בשעה שהתנאים הכלכליים בברלין משכו אותם אליה. נוסף על כך, ברלין הייתה אז, וכיום היא שוב, מרכז ספרותי, תרבותי ואמנותי תוסס ואוונגרדיסטי. כמו היום, גם לפני מאה שנה הגיעו לברלין אלפי יהודים מהמזרח שעזבו את ארצם מוכת המלחמה והמיוסרת בכלכלה ובשלטון דכאניים. כמו אז, גם היום אותם יהודים מביאים איתם לכאן את לשונות היצירה שלהם (לפני מאה שנה היו אלה יידיש, עברית ורוסית, וכיום זאת עברית מהולה ביידיש). הם מבקשים ליצור, לכתוב, לצייר, לחקור (וכיום גם לצלם ולהציג), וגם להוציא לאור כמובן. ברלין היא ערש הפובליציסטיקה העברית, שורשיה הספרותיים של העברית כאן עמוקים ועבים. אין זה מוזר בכלל שמי שמגיעים לכאן כיום מנסים להתחקות אחר האפשרויות העבריות שהעיר הזאת הציעה בעבר.

“אולם, הדבר המרכזי שמשחק תפקיד כיום ולא שיחק תפקיד לפני מאה שנה הוא צלו של החורבן שהיה כאן, חורבן של התרבות העברית באירופה כולה שיצא מכאן, מברלין. אם האנטישמיות והנאציזם ביקשו לסלק, ואחר כך גם לחסל את העברית (ואת היהודים בכלל) מאירופה, מצטיירת חידושה של ברלין העברית בעיני רבים כדרך היחידה להפוך על פיו את ניצחונו של הנאציזם. אם הבחירה לעבור לברלין נבעה מהסיבות שמניתי קודם, מוּנעת הבחירה ליצור בברלין בעברית, בין היתר, מתוך תחושה של אחריות (שהולכת ומעמיקה כיום) כלפי ברלין העברית של אז”.


אלי: ספר לי מעט על עצמך. מה אתה עושה בחייך ומה אתה חוקר? כיצד נוצר הרעיון? האם כתב העת נתמך על ידי מוסדות בישראל?
טל: “אני מנהל את מרכז היידיש בפריז – ‘ספריית מֶדֶם’. אני חוקר דברים שונים, בין היתר: קשרים בין עברית ובין יידיש, שאלות תאורטיות של דיאספורה, היסטוריה של מושגים. הדוקטורט שלי עוסק בהיסטוריה של מושג ההשתמטות מהצבא – מהעת העתיקה ועד למהפכה הצרפתית.

“כפי שמצויין בגיליון עצמו, הגיליון הראשון יצא לאור בתמיכתם של תורמים פרטיים מלוס אנג’לס. כתב העת לא מקבל תמיכה מאף גורם מוסדי באשר הוא. ‘מכאן ואילך’ יֵצא לאור אחת לשנה. המאסף הבא צפוי לצאת לאור ביוני 2017.”

עד כאן העורך טל חבר-חיבובסקי. מומלץ לקרוא את כתב העת, וליוצרים ביניכם – לשלוח סיפורים ושירים,  אם כי מן הסתם יתקבלו רק סיפורים ושירים העוסקים באדם העברי “העולמי” שאינו גר במדינת ישראל. נשאלת השאלה כמה קוראים יהיו לו בברלין ובפריז, אבל מותר לקוות שבעתיד יהיו גם לעברית לא פחות קוראים בברלין ובפריז, וכמוהם בוורשה ובמוסקבה, מאשר בתל אביב.

ראו גם:

ראיון מקיף עם טל חבר -חיבובסקי

ערב ההשקה לגליון “מכאן ואילך” בברלין

דף הפייסבוק של “מכאן ואילך

הסיפור שאינו נגמר – גרמנית וישראלית

“עברית שפה קטנה – אבל העניין בה גדול יחסית”: ריאיון עם מתרגמת מעברית לגרמנית

כתובת הדוא”ל של טל חבר־חיבובסקי: editor@mikanve.net

‎מכאן ואילך‎'s photo.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 + ארבע =