"נוכחים נפקדים" – ייצוגים של זהויות מיניות חלופיות בשני ספרי נוער חדשים

סקירה ביקורתית של שני ספרי נוער חדשים

"כמעט שם" – רועי סלמן, הוצאת טל-מאי/ידיעות ספרים (סדרת "פרא" לספרות מקור עכשווית), 176 עמודים.

"ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" – בנג'מין אלירה סאיינז, תרגום: מאירה פירון, הוצאת טל-מאי/ ידיעות ספרים, 384 עמודים.

מאת שלומית הרטמייר

ספרי נוער רבים מעמידים במרכזם תמה מרכזית, ובה נער מתבגר הנמצא ב"שטח ההפקר" של גיל ההתבגרות, באותו קו גבול דק וחמקמק הנמתח בין עולם הילדוּת לעולם המבוגרים, מתמודד עם משבר או בעיה, ומצליח לגבור עליהם ולזכות בהכרה וברכישת זהות עצמית לאחר מאבק והתגברות על מכשולים חיצוניים ופנימיים.

נושאים אלו, המקובלים ושכיחים מאוד בספרות הנוער – ואולי אף שחוקים מדי, מופיעים גם בשני הספרים שאסקור להלן. ואולם שניהם מצליחים להיחלץ מן התבניות השחוקות ולהציג תהליך התבגרות "אחר", אמיתי ומרתק. הם עושים זאת בזכות "קול המספר" האותנטי, הלשון הקולחת המדויקת, וגיבורים מורכבים וייחודיים, שנכתבו ביד אמן אוהבת וחומלת.

"כמעט שם" – רועי סלמן

תוצאת תמונה עבור כמעט שם

זוהר, גיבור יצירת הביכורים של רועי סלמן, הוא נער מתבגר בן שלוש-עשרה החי עם דודתו לאה בבת-ים. דומה כאילו בכל תחום בחייו הוא בין חצוי שני עולמות ונמצא "כמעט שם": הוא כבר לא ילד, אבל עדיין לא מבוגר; הוא גר בבת ים בבית דודתו, אבל נוסע לעתים תכופות לבאר שבע לבקר בדירת סבתו המנוחה; הוא לומד בבקרים בבית הספר, אבל בלילה פוקדים אותו חלומות וסיוטים שמערבבים עבר והווה, פנטזיה וריאליה.

בחלומות-סיוטים שלו חוזר ומופיע צמד דמויות: השחור והלבן, שהן דמויות בדיוניות שספק לוכדות  ו"נוטעות" אותו באדמה וספק מסייעות לו לברוח. החלומות מערערים את שלוות רוחו וקוראים לו לנסוע לבאר שבע לדירת סבתו נזימה המנוחה, כדי לחפש שורשים ולחשוף סוד משפחתי.

"אף אחד לא גר בדירה, כבר שנים היא ריקה. אילן מגניב לי מפתח בכל פעם שאני מגיע. בדירה יש ספרייה ענקית. הספרים מסודרים בה לפי צבעים. דרכה למדתי להכיר קצת את סבתא שלי. במדף התחתון של הספרייה הספרים סודרו על פי צבעי דגל עיראק; את הירוק היא השלימה בעזרת מפה ירוקה שגלשה מתחת לספרים." ("כמעט שם", עמ' 13).

במהלך החיפוש אני מתוודעים לגלריית דמויות ססגונית ומרשימה: חלקן ריאליסטיות (כמו הוריו, חברו הטוב אורי אוזניות, הדודה לאה ואסתר בעלת המאפייה). חלקן פנטסטיות (כמו השחור והלבן), וחלקן חצויות בין שני העולמות (כמו האפור/החתול וסבתא נזימה שהיא "מתה-חיה").

במיוחד שבו את לבי דמויות הנשים. בכולן קיימת שניוּת מעניינת: מצד אחד, הן מתוארות כנשים חזקות ועצמאיות, אבל מצד אחר קיים בהן יסוד פגיע וכואב הדורש ריפוי ותיקון. אסתר בעלת המאפייה היא אישה מבוגרת, שזוהר "מאמץ" כתחליף לסבתו שמתה. אסתר היא אישה חכמה, רגישה ואינטואיטיבית, היודעת לזהות את מצב רוחו של הזולת לפי הקרקורים שמשמיעה בטנו. ואולם אותם "קרקורים" (שהם למעשה קריאות מצוקה), אינם מסייעים לה בזיהוי מצוקותיה שלה. כך גם הדודה לאה שמתוארת כאישה חמה וטובת לב, אבל גם כבודדה מאוד וחסרת משפחה וחברים.

עיצוב הדמויות מצוין ורחוק מכל תיוג סטריאוטיפי. זוהר הוא נער ממוצא מזרחי (סבתו עלתה מעיראק), המתגורר בבת ים ולאחר מכן בבאר שבע, אבל הסיפור אינו סיפור עדתי, אלא מוביל מהלכי עלילה כלליים, שהיו יכולים להתרחש בכל מקום בארץ.

רועי סלמן. צילום מתוך "ישראל היום" (צילם: לירון אלמוג)

בריאיון עם הסופר הסביר סלמן שהבחירה בכך הייתה מוּדעת ומכוּונת: "היה חשוב לי לתת ייצוג לנוער מזרחי, שהרי יש בני נוער רבים שפשוט אין להם כמעט דמויות ספרותיות שהם יכולים להזדהות איתן [...] אני רוצה שבני נוער מהפריפריות יכירו דמויות לא מולעגות שדומות להם." (מרמלשטיין, 2016).

עניין מיוחד שראוי להתעכב עליו הוא השפה והסגנון המיוחדים, שלוכדים את העין והלב החל מן השורה הראשונה. מבקרים אחדים ציינו לטובה את השפה המדויקת, הקולחת והאמינה. וכבר עמדה על כך שלומית כהן-אסיף בביקורתה, כשציינה את המוזיקליות העשירה של הטקסט המקנה לו סגולות של שיר. (כהן-אסיף, 2016). ואכן, סלמן, שהוא מוזיקאי ומשורר, הצליח למהול שני משלבים וליצור רקמה אורגנית, עשירה וייחודית: לשון דיבור עכשווית בדיאלוגים, ולשון תיאורית ופיוטית בקטעי החלום והפנטזיה.

להלן שתי דוגמאות, אחת מכל משלב:

"הי אחי," אורי נופף לעברי ומיהר אל המקרר. ואז נעצר, הביט בי לרגע וקרא בהתלהבות, "יא אָלאק, אני מכיר אותך, היית במגרש לפני כמה זמן!"

"נכון, ראיתי אותך משחק שם!" שיקרתי כאילו גם אני זוכר אותו.

"לא שיחקתי, יא מצחיק, הסתכלתי כמוך… ישבתי מולך. חכה, תראה. הוא פתח את התיק ושלף אוזניות ענקיות, שם אותם על האוזניים והתחיל לרקוד סביב השולחנות. מזהה? כולם קוראים לי אורי אוזניות!"

"אה! אני זוכר, נכון!" צחקתי ובאמת זכרתי.

הוא ניגש אלי, נתן לי כִּיף חזק במיוחד וצחק.

"זיכרון של נוצה יש לך."

"דווקא נוצה?" שאלתי וגירדתי בראש במבוכה.

("כמעט שם", עמ' 67).

"נפלתי לאט מהשמים, כל כך לאט עד שהלילה התחלף ליום, ואז שוב ללילה. צנחתי כמו מטוס מתרסק. לא חששתי מהמפגש עם הקרקע, ה'לבד' הפחיד אותי. כמה לבד אפשר להיות שם למטה? לעולם לא אדע את הדרך חזרה הביתה [...] נחַתי על הקרקע כמעט בלי להרגיש, ומיד השחור והלבן הופיעו מולי. הם התקרבו אלי לאט, הגישו לי מפתח וסימנו לי להתקדם. ברגע שאחזתי במפתח הוא הפך לחלק ממני, תקוע בכף ידי. את מה אני אמור לפתוח? אין כאן כלום, רק כביש ענק ורחב." ("כמעט שם", עמ' 79-78).

לסיכום, רומן ביכורים זה, שנבחר לפתוח את סדרת "פרא" – ספרות מקור עכשווית, ראוי לכל דברי שבח. הקריאה בו סוחפת ומרתקת, והוא מעורר מחשבה ועניין, וגם סיומו המפתיע הדהד בלבי זמן רב לאחר שסיימתי לקרוא.

"ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" – בנג'מין אלירה סאיינז

תוצאת תמונה עבור ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" – תוצאת תמונה עבור ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" –

"למה בכלל ציפורים קיימות?"

הוא הביט בי. "אתה לא יודע?"

"כנראה שלא."

"ציפורים קיימות כדי ללמד אותנו דברים על השמים [...]

אם נחקור ציפורים אולי נלמד להיות חופשיים."

("ארי ודנטה מגלים את סודות היקום", עמ' 63).

ארי (אריסטו) גיבור הספר "ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" הוא נער מתבגר בן 15 (בפתיחת הסיפור), בן להורים מקסיקנים-אמריקנים, שגר באל- פאסו בשנות ה-80. ארי הוא נער מתבודד, כועס, קשוח וחסר מנוחה. הוא חי במשפחה לא מתפקדת: אמו היא אם מגוננת יתר על המידה, אביו שותק ופאסיבי, ומתברר כי הוא וטרן והלום קרב ממלחמת וייטנאם. אחיו הגדול כלוא שנים ארוכות בבית הסוהר, וכל המשפחה חיה בצל הסוד המשפחתי. ארי חוֹוה קשיים ומצוקה אישית קשה או במילותיו של ארי: "הייתי בן חמש עשרה. משועמם. אומלל. מבחינתי, השמש יכלה להמיס בו ברגע את הכחול מהשמים. כדי שהשמים יהיו אומללים ממש כמוני." ("ארי ודנטה", עמ' 11).

ביום קיץ חם הוא פוגש בבריכה העירונית את דנטה. דנטה הוא בחור בן גילו וההפך הגמור ממנו בתכונותיו. נער אינטליגנטי, חברותי, רגיש, אמן, אוהב שירה וספרות. דנטה מלמד את ארי לשחות ופותח בפניו צוהר לחיים אחרים: אמיתיים ומשמעותיים יותר. יחד הם מגלים את סודות היקום: סוד החברות, סוד האהבה וסוד הנאמנות לחבר טוב, ואולי החשוב מכול לטעמי – סוד האהבה והנאמנות לעצמך.

"כשדנטה ראה אותי מביט בשמים מבעד לעדשת הטלסקופ, הוא לחש, 'יום אחד עוד אגלה את כל סודות היקום.'

"זה העלה חיוך על פני. 'מה תעשה עם כל הסודות האלה, דנטה?'

"'אני כבר אדע מה לעשות בהם,' אמר. "אולי אשנה את העולם."

האמנתי לו."

("ארי ודנטה", עמ' 52).

בניגוד לספרי נוער אחרים, הדמויות בספר זה הן עגולות ומורכבות. לא עוד גיבורים לבנים, סטרייטים, שמתגוררים במטרופולין, אלא בני מהגרים מקסיקנים-אמריקנים, החיים בעיירת גבול, ומחפשים את זהותם המינית. ואכן, בראיון שהתקיים עם הסופר הוא סיפר כי היה חשוב לו לתת במה לנערים המחפשים אחר זהותם, וכי מאז יציאת הספר הוא מקבל מכתבים רבים מקוראים צעירים שאוהבים את הדמויות ומזדהים איתן.  כפי שרשם במוטו של הספר הוא מקדיש אותו "לכל הבנים שנאלצו ללמוד לשחק לפי כללים אחרים".


בנג'מין אלירה סאיינז – צילום מתוך וויקיפדיה

באותו ראיון, אגב, סיפר שהספר נכתב בתקופה קשה, שבה רבו ההתקפות הגזעניות נגד מיעוטים (הספר יצא לאור בשנת 2102). ולכן היה חשוב לו לכתוב ספר שבו הדמויות הראשיות הם מקסיקנים-אמריקנים משכילים, מעורים בחיי התרבות והחברה, ותיקים ומושרשים בארצם, ולא לפי הסטריאוטיפים הרגילים של מהגרים שהם פועלים, חסרי השכלה ומעמד. (2013, Sáenz).

בתהליך ההתבגרות של ארי ודנטה מעורבת הסביבה כולה: הורים, חברים ומערכת היחסים בין שני הנערים לבין עצמם. בסיומו של התהליך דומה שלא רק שני הנערים התבגרו אלא גם הוריהם עברו כברת דרך, שבסופה הוריו של ארי מעודדים אותו להפסיק לברוח מעצמו ולהודות באהבתו לחברו דנטה.

לפי רודין (2013), ספרות הילדים והנוער מטמיעה בתוכה תמות להט"ביות, וניתנת לחלוקה משולשת: ספרות קווירית משתמעת, שבה תמות קוויריות נרמזות במארג העלילתי או הסמלי של היצירה; ספרות קווירופובית דהיינו, ספר המתחזה לטקסט קווירי, בעוד שלמעשה הוא מאשרר ומקיים את הסדר ההטרוסקסואלי הקיים; וספרות קווירית, הבוחרת להציג את התמות הקוויריות בחזית העלילה, מתוך גישה מקבלת ונעדרת שיפוטיות.

הספר "ארי ודנטה מגלים את סודות היקום" מציע קריאות פרשניות שונות, ובהן גם קריאה לפי התמה הקווירית להלן:  סיפור העלילה הראשית עוקב אחר סיפור החברות החד-מיני של ארי ודנטה, על גלגוליו השונים. כמו כן מתואר גם סיפור המסע האישי של ארי, שבמהלכו הוא מגלה את  זהותו העצמית והמינית. בסיפור עלילת המשנה: דנטה יוצא עם בחור אחר (דניאל), ונערים מן השכונה לוכדים את הזוג בסמטה ומכים את דנטה עד אובדן הכרה, משום שהתנשק עם בן. אחיו הגדול של ארי, ברנרדו, הכה למוות בחור שהיה טרנסג'נדר, ונידון על כך למאסר.  גם אופליה, דודתו של ארי, הייתה לסבית וחיה עם בת זוגה פרני, למורת רוחם של חלק מקרובי המשפחה.

למרות הקריאה הפרשנית לפי התמות הלה"טביות, הספר מציע גם קריאות נוספות. אחת מהן היא של סיפור התבגרות שמתאר את האהבה, החברות והנאמנות כערכים אוניברסאליים ונצחיים.

לסיכום, שני ספרי נוער אלו מעשירים את מדף הספרים ויגרמו הנאה לכל קורא – נער ומבוגר כאחד.

רשימת מקורות:

  1. כהן-אסיף, שלומית (2016). "כמעט שם": חלום מביט במראה", "הארץ" (מוסף ספרים), 04.07.2016.
  2. מרמלשטיין, טל (2016). "לבני נוער רבים אין דמויות ספרותיות להזדהות איתן," "ישראל היום" 20.04.2016 .
  3. פוגלמן-דבורקין, מור (2016). "עימות חזיתי עם המתחולל בעומק הנפש", הפנקס – כתב עת לתרבות וספרות ילדים, 18 ביולי 2016.
  4. רודין, שי (2013). "'אגדה על שני נסיכים': ספרות קווירית לילדים ולנוער בישראל – בין ספרות קווירופובית וספרות קווירית משתמעת".  ספרות ילדים ונוער, חוברת 134, עמ' 33-66.
  5. רודין, שי (2016). "ארי ודנטה מגלים את סודות היקום", קריאת חובה: ספרות ילדים מומלצת מאת ד"ר שי רודין, 27.07.2016.

ראו עוד:

איילת קליין כהן על רועי סלמן

אתר הפייסבוק של רועי סלמן

וראו גם:

"היום המיליון" מאת פרדריק פול


אודות שלומית הרטמייר

משוררת וסופרת לילדים ולנוער. חובבת נוסטלגיה.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ספרות ילדים עם התגים , , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*