לרגל פתיחת שנת הלימודים – "כמה טוב היה להם" סיפור מדעי-בדיוני אקטואלי מאוד מאת אסימוב

תוצאת תמונה עבור ‪the Fun They Had "asimov‬‏

הקדמה מאת אלי אשד

לרגל פתיחת שנת הלימודים החדשה, לפניכם סיפור החוזה את עתיד מערכות החינוך שלנו – והעתיד הזה לא נראה כמזהיר במיוחד.

הסיפור The Fun They Had ("כמה טוב היה להם") מאת סופר המדע הבדיוני המפורסם יצחק אסימוב (1992-1920) פורסם לראשונה כסיפור קצר לילדים בשנת 1951, בזמן שהסופר לא היה עדיין כה מפורסם, ובעקבות בקשה מיוחדת שיכתוב סיפור כזה.

אייזק אסימוב

להפתעתו של אסימוב סיפור הילדים הקצר שכתב, כמעט כלאחר יד, זכה להצלחה גדולה. ככל הנראה זהו  הסיפור המפורסם ביותר שלו, והוא ראה אור במאות אנתולוגיות – ואף בספרי לימוד ובמקראות. הסיפור הפך לחומר קריאה חובה בבתי הספר של ארה"ב ובארצות אחרות (ביניהן ישראל) וכבסיס למאות ואולי אלפי תוכניות ומצגות לימוד.  זאת, מאחר שהסיפור נראה כחוזה בדייקנות את העתיד של  מערכת החינוך דרך המחשב, בעוד שהוא מראה את יתרונות החינוך בזמנו של אסימוב, החינוך המשותף בבתי הספר.

תוצאת תמונה עבור ‪the Fun They Had "asimov‬‏

כעת, 65 שנים לאחר פרסום הסיפור נראה סיפורו של אסימוב כנבואה מדויקת שמתגשמת ותתגשם במלואה הרבה יותר מוקדם משנת 2155 המוזכרת בסיפור (או שנת 2157 המוזכרת בגרסאות אחרות שלו).

רבים מספריו וסיפוריו של אסימוב תורגמו לעברית. אך זהו אחד מסיפוריו הראשונים  של אסימוב שתורגמו בשבועון "דבר לילדים" – כרך כו גיליון 32, שראה אור ב-18 באפריל 1956.

המתרגמת של הסיפור הייתה אשת החינוך רחל אלבוים דרור, שלימים פרסמה מחקר על האוטופיות הציונות בשם "המחר של האתמול". בגרסת התרגום שלה עברתה את שמות הדמויות האמריקאיות, כפי שהיה מקובל אז.

הסיפור פורסם שוב בשם "איזה תענוג היה להם", בקובץ "גדול ורחב הוא העולם, בתרגום חיים גליקשטיין (הוצאת "מסדה", 1976).

הוא הופיע שוב בקובץ "כתבי אייזק אסימוב- כרך 1 ", בשם "ההנאה שלהם", בתרגום רמי שלהבת (הוצאת "מובי דיק", 2009).

הוא הופיע  גם במקראה הישראלית "פתחו את השער", ובמקראות אחרות ללימוד ספרות אנגלית.

לרגל פתיחת שנת הלימודים לפניכם שתי גרסאות שונות של הסיפור המתורגם. הצגתן זו מול זו מראה איך השתנתה השפה העברית לאורך השנים, ולעומתה לא השתנה כלל המסר: המיכון של מערכת החינוך שלנו אינו רצוי.

Image result for ‫גדול ורחב הוא העולם אסימוב‬‎

איזה תענוג היה להם  /  אייזק אסימוב

תרגם: חיים גליקשטיין

מארג'י אף כתבה על כך ביומנה אותו לילה. על הדף שבראשו היה התאריך 17 במאי, 2157, היא כתבה, "היום מצא טומי ספר אמיתי!"

היה זה ספר ישן מאוד. סבא של מארג'י אמר פעם כי כאשר הוא היה ילד קטן סיפר לו סבא שלו שהיה זמן כשכל הסיפורים היו מודפסים על נייר.

הם הפכו את הדפים, שהיו צהובים ומקומטים, וזה היה מצחיק נורא לקרוא מלים שעמדו דוממות במקום לנוע ולעבור כפי שהן אמורות לעשות – על מסך, אתם יודעים. ואחר-כך כאשר שבו אל הדף הקודם, היו עליו אותן המלים שהיו עליו כאשר קראו אותו בפעם הראשונה.

"אלוהים," אמר טומי, "איזה בזבוז, כשאתה גומר עם ספר אתה פשוט משליך אותו, אני משער. מסך הטלביזיה שלנו היו עליו בוודאי מיליון ספרים והוא טוב בשביל עוד המון. אותו אני לא אשליך."

"כך גם שלי," אמרה מארג'י. היא הייתה בת אחת עשרה ולא ראתה ספרי-טלי כה רבים כפי שראה טומי. הוא היה בן שלוש עשרה.

היא אמרה, "איפה מצאת אותו?"

"בבית שלי." הוא הצביע בלי להביט, משום שהיה עסוק בקריאה, "בעלייה."

"על מה זה?"

"לימודים".

מארג'י  הייתה מלאת בוז. "לימודים? מה יש לכתוב על לימודים? אני שונאת לימודים."

מארג' תמיד שנאה לימודים, אולם עכשיו היא שנאה זאת יותר מתמיד. המורה המכאני היה עורך לה מבחן אחרי מבחן בגיאוגרפיה והיא הייתה נכשלת יותר ויותר, עד שאמה נדה בראשה בצער ושלחה להזמין את מפקח-המחוז.

הוא היה איש קטן עגלגל, בעל פנים אדומים ותיבה שלמה של כלי-עבודה עם חוגות וחוטי-חשמל. הוא חייך אל מארג'י ונתן לה תפוח, אחרי כן פירק את המורה לחלקים. מארג'י קיוותה שהוא לא יידע כיצד להרכיבו בחזרה, אך הוא ידע יפה, ואחרי שעה או שתיים, היה המורה שוב מוכן, גדול ושחור ומכוער, עם מסך גדול שעליו נראו כל השיעורים ונשאלו כל השאלות. זה לא היה כל-כך רע. החלק שהיה שנוא על מארג'י ביותר היה הסדק שבו היה עליה לשים את שיעורי-הבית ואת המבחנים שלה. היה עליה לכתוב אותם תמיד בצופן ניקוב שהם הכריחוה ללמוד כשהייתה בת שש. והמורה המכאני היה מחשב את הציון כהרף-עין.

המפקח חייך. אחרי שסיים עבודתו ליטף את ראשה של מארג'י. הוא אמר לאמה, "אין זו אשמתה של הילדה הקטנה, גברת ג'ונס. נדמה לי שהמגזר הגיאוגראפי היה מכוון קצת יותר מדי מהר. דברים אלה קורים לפעמים. אני האטתי אותו לממוצע של בני עשר. למעשה צורת התקדמותה הכללית מניחה בהחלט את הדעת." והוא שוב ליטף את ראשה של מארג'י.

מארג'י הייתה מאוכזבת. היא קיוותה שהוא ייקח עמו את המורה לגמרי. פעם אחת הם לקחו את המורה של טומי למשך חודש כמעט, משום שמגזר ההיסטוריה היה חשוך לחלוטין.

על כן היא אמרה לטומי, "מדוע יכתוב מישהו על לימודים?"

טומי הביט אליה בעיניים שחצניות מאוד. "משום שאלה לא לימודים מהמין שלנו, טיפשה. אלה לימודים שהיו נהוגים לפני מאות שנים." הוא הוסיף כמדבר מגבוה, "מאות שנות היסטוריה."

מארג'י נעלבה. "ובכן, אני לא יודעת איזה מין לימודים היו להם לפני כל-כך הרבה זמן"; היא קראה בספר מעל לכתפו זמן-מה ואחר אמרה, "בכל אופן, היה להם מורה."

"בטח שהיה להם מורה, אך לא היה מורה רגיל. זה היה בן-אדם."

"בן-אדם, איך יכול היה בן-אדם ללמד?"

"ובכן, הוא היה רק אומר לילדים ולילדות דברים והיה נותן להם שיעורי-בית ושואל אותם שאלות."

"בן-אדם הוא לא די פיקח."

"בטח שכן. אבא שלי יודע לא פחות מהמורה שלי."

"לא נכון. בן-אדם לא יכול לדעת הרבה כמו מורה."

"הוא יודע כמעט לא פחות, אני מתערב אתך."

מארג'י לא הייתה מוכנה לחלוק על כך. היא אמרה, "אני לא הייתי רוצה שאיש זר יהיה בבית שלי ללמד אותי."

טומי צווח בצחוק. "הרבה את לא יודעת. מארג'י. המורים לא גרו בבית. היה להם בניין מיוחד וכל הילדים היו הולכים לשם."

"וכל הילדים למדו אותו דבר?"

"בטח, אם הם היו באותו גיל."

"אבל אמא שלי אומרת שצריך לכוון את המורה שיתאים לשכל של כל ילד וילדה שהוא מלמד, וכי צריך ללמד כל ילד בצורה שונה."

"בכל אופן הם לא עשו זאת בצורה כזאת אז. אם זה לא מוצא חן בעינייך, את לא מוכרחה לקרוא את הספר."

"לא אמרתי שזה לא מוצא חן בעיניי." אמרה מארג'י בחיפזון. היא רצתה לקרוא על אודות בתי-הספר המצחיקים האלה.

הם לא סיימו אפילו את מחצית הספר כאשר קראה אמה של מארג'י, "מארג'י, לימודים!"

מארג'י נשאה עיניה, "עוד לא, אימא."

"עכשיו," אמרה גברת ג'ונס. "וזה גם מן-הסתם הזמן בשביל טומי."

מארג'י אמרה לטומי, "אני אוכל לקרוא את הספר עוד קצת אתך אחרי הלימודים?"

"אולי," הוא אמר בשיוויון-נפש. הוא סר משם כשהוא שורק, הספר העתיק והמאובק תקוע מתחת לזרועו.

מארג'י נכנסה לחדר-הלימודים. הוא היה סמוך לחדר-השינה שלה, והמורה המכאני היה דלוק וממתין לה. הוא תמיד היה דלוק באותו זמן פרט לשבת וליום ראשון, משום שאמה אמרה כי ילדות קטנות מיטיבות ללמוד אם הן לומדות בשעות קבועות.

המסך היה מואר והוא אמר: "שיעור החשבון היום הוא על חיבור שברים פשוטים. בבקשה הכניסי את שיעור-הבית של אתמול לסדק המתאים."

מארג'י עשתה כן באנחה. היא הייתה מהרהרת בבתי-הספר העתיקים שהיו להם כאשר סב-סבה היה ילד קטן. כל הילדים מכל השכונה היו באים צוחקים וצווחים לחצר בית-הספר, יושבים יחד בכיתה, הולכים ביחד הביתה בסוף היום. הם למדו את אותם הדברים, כך שיכלו לעזור זה לזה בהכנת השיעורים ולשוחח על כך.

והמורים היו אנשים…

המורה המכאני היה מבזיק על המסך: "כאשר אנחנו מחברים שברים של 1/2 ו-1/4 –"

מארג'י הייתה מהרהרת באהבה שאהבו זאת בוודאי הילדים בימים ההם. היא הייתה מהרהרת בתענוג שהיה להם…

תוצאת תמונה עבור ‪the Fun They Had "asimov‬‏

ראו את הסיפור בגרסת אנימציה:

תוצאת תמונה עבור ‪the Fun They Had "asimov‬‏

גרסת אנימציה של ורה פראסאד

Video for asimov the fun they had

עוד גירסת אנימציה של כריסטופר דאוב

הקראה של הסיפור באנגלית

"כמה זמן נשאר לפני שזה יתגשם?" בלוגר מהרהר על המשמעויות של הסיפור

גרסת סיפור קומיקס של הסיפור. נלקח מהאתר:

http://www.storyboardthat.com/storyboards/mike1amy/the-fun-they-had

תוצאת תמונה עבור ‪the Fun They Had "asimov‬‏

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני, עתידנות עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

4 תגובות על לרגל פתיחת שנת הלימודים – "כמה טוב היה להם" סיפור מדעי-בדיוני אקטואלי מאוד מאת אסימוב

  1. מאת אלי אשד:‏

    הערה על הפרטים שניתנים על אסימוב בתרגום ל"דבר לילדים" זאת ככל הנראה הפעם הראשונה שנתנו על סופר זה פרטים לקורא העברי.חבל שהם היו שגויים בחלקם.
    כתוב שם שהוא פירסם ( נכון ל1956) "14 סיפורי מדע דמיוני מהם ארבעה לילדים ושישה ספרי לימוד בנושאים שונים".
    לא נכון.
    לפני 1956 אסימוב פירסם כבר קרוב ל- או למעלה משמונים סיפורי מדע בדיוני בכתבי עת שונים.
    כמובן שהמידע השגוי היה לא של "דבר לילדים" אלא של הסוכנות האמריקנית שסיפקה להם אותו.
    ראו את הרשימה הביבליוגרפית המסובכת של אסימוב כאן :
    http://www.isfdb.org/cgi-bin/ea.cgi?5
    השפה של התרגום של "דבר לילדים" מלפני שישים שנה בדיוק נראית כיום כארכאית.אבל לדעתי זה לא פוגע בעוצמה של הסיפור שמתאר מצב שהוא למעשה די עכשווי ובעתיד המיידי שלנו שמתואר בשפה שלפני עשרות רבות של שנים.

  2. מאת אלי אשד:‏

    Itai Snir כותב בפייסבוק:
    "מעניין שבתרגום של גליקשטיין יש פספוס גדול – המילה school מתורגמת ל"לימודים". זה חשוב, כי הסיפור הוא בדיוק על בית ספר ולא על לימודים, או ליתר דיוק על כך שבית הספר הוא הרבה יותר מאשר לימודים."

  3. מאת אופיר:‏

    משעשע מאוד שאסימוב חשב שבשנת 2155 עדיין יזינו מחשבים עם כרטיסי ניקוב – "היה עליה לכתוב אותם תמיד בצופן ניקוב ". בכלל, ברוב ספריו העתיד דומה מדי להווה, למשל חלקים גדולים מסדרת "המוסד" מתרחשים בעוד אלפי שנים במוסדות שדומים בכל למכוני מחקר אמריקאיים של שנות השישים. הוא דוגמא קלאסית לסופר מדע בדיוני "קשה" – רעיונות מרתקים בתחום הבדיוני-מדעי, כישרון כתיבה בינוני (שפה, איפיון דמויות וכו'), חוסר דימיון מוחלט בתחום החברתי והתרבותי ותשומת לב מועטה לפרטים.

  4. פינגבאק: העתידים של האתמולים :ספרי הבלשים של אייזק אסימוב | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*