"יחידת המתאבדים" – השעמום הוא האויב הנורא מכולם

הקדימון לסרט "יחידת המתאבדים"

"יחידת המתאבדים", בימוי ותסריט: דיויד אייר, אוגוסט 2016. קדימון

מאת אלי אשד

לאחרונה צפיתי בסרט "יחידת המתאבדים" שחובבי הקומיקס מרבים לדבר עליו. הסרט זוכה להצלחה קופתית עצומה.

ואומנם היו לי ממנו ציפיות גדולות,.בראש ובראשונה בגלל סדרת הקומיקס המקורית שהופיעה בשנות השמונים של המאה הקודמת. כתב אותה יוצר מוכשר במיוחד באותה התקופה, ג'ון אוסטרנדר (עלילת רוב הסרט מתרחשת בבניין ממשלתי הנקרא על שמו של אותו אוסטרנדר וזה דבר יפה: סוף-סוף נותנים קרדיט כלשהו ליוצר המקורי).

בסדרה זאת לקח אוסטרנדר את הרעיון הישן (מחוץ לעולם גיבורי העל אך החדשני בתוכו) של הממשלה האמריקנית המשתמשת בכוחות הפשע והרשע, דהיינו בחבורת עבריינים מסוכנים במיוחד שלכל אחד מהם צפוי מאסר עולם במקרה הטוב ועונש מוות במקרה הרע, וזאת על מעשי שוד, רצח ואונס שונים נגד רשעים גרועים מהם.

כפי שאכן עשתה ארה"ב במלחמת העולם השנייה במציאות ההיסטורית (וזה אף מוזכר בסרט) כאשר נעזרה באנשי ארגון הפשע "המאפיה" כמו מנהיג הארגון  "צ'רלי", לאקי לוצ'יאנו. בתקופה ההיא שלפה אותו ארה"ב ממאסר ארוך בכלא ושלחה אותו לפעול נגד הנאצים באיטליה..בתמורה לביצוע משימה זאת  קיבל לוצ'יאנו חנינה, אם כי נאסר עליו לחזור לארה"ב.

אך לאמיתו של דבר הראשונים שהשתמשו ברעיון זה היו עד כמה שידוע הנאצים. הייתה להם יחידה מיוחדת שהורכבה מפושעים מסוכנים ואכזריים במיוחד שהוצאו בהמוניהם מבתי הכלא כדי להילחם עבור המדינה, ואלו ביצעו מעשי טבח וזוועה אכזריים במיוחד באוכלוסייה אזרחית בחזית המזרח. הסדיזם המטורף שכללו המעשים האלה זעזע אפילו את שאר יחידות הצבא הנאציות, שהיו כולן רחוקות מאוד מלהיות "יפי נפש".

גם שירותי הביון הישראליים השתמשו – ואולי עדיין משתמשים – באנשים מסוג זה. הם עשו זאת בזמן המאבק בבריטים ובערבים\ כשנעזרו במאפיונרים יהודיים כמו מאיר לנסקי, ללא בעיות מוסר כלשהן.

במרכז: מוטקה קידר, פושע בשירות "המוסד"

ידוע לפחות על מקרה אחד שבו השתמשו כסוכן בפושע מסוכן בשם מוטקה קידר, על מנת שיחסל  אישיות שסיכנה את ביטחונה של ישראל,במקום זה הוא רצח יהודי סייען של "המוסד" ונכלא על כך בתא מבודד במשך שנים .הפרשייה נשארה  בגדר "סודי ביותר" במשך שנים רבות.

. סביר מאוד שקידר אינו העבריין היחיד שבו השתמשו שירותי הביון שלנו, לא בעבר ואולי גם לא בהווה.

Image result for dirty dozen book cover

הרעיון  הבסיסי שימש כבר בסיס לרומן רב מכר של א.מ  נתנסון מ-The Dirty Dozen - 1965 שאפשר לתרגמו לעברית כ"תריסר המלוכלכים", אך תורגם לעברית בשני כרכים בשם שמשנה בהחלט את המשמעות המקורית: "תריסר הנועזים", בתרגום אליעזר כרמי (הוצאת "מזרחי", 1971). אפשר לשער שלאנשי ההוצאה הייתה בעיה עם תרגום מדויק של שם הספר, שאחרי הכול תיאר לוחמים נועזים בנאצים. הספר  שימש בסיס לסרט מפורסם בשם "12 המלוכלכים" (1967) של רוברט אלדריץ'. בספר ובסרט  חבורת עבריינים מסוכנים בצבא האמריקני נשלחת לבצע משימה מסוכנת מאחורי קווי הנאצים. זוהי משימה שאיש מלבדם לא מעז לבצעה, מאחר שמשמעותה היא מוות בטוח.

מובן שלצבא לא באמת אכפת אם הפושעים יחזרו ממנה חיים, מאחר שכאמור מדובר בחלאות אדם. לפושעים אין שום ברירה: יש להם סיכוי קלוש לחיות אם יבצעו את המשימה, ואם לא יבצעוה הם יוצאו להורג בכל מקרה – בידי הנאצים או בידי האמריקנים.

אוסטרנדר לקח את הרעיון הזה  מספרות וקולנוע המלחמה, וחיבר אותו עם  הרעיון המקביל מז'אנר הריגול  של סדרת הטלוויזיה המפורסמת משנות השישים "משימה בלתי אפשרית". בסדרה זאת הממשל האמריקני שולח למשימות סודיות ביותר ומסובכות ביותר במדינות עוינות חבורת מומחים בתחומים ספציפיים שונים, אלה מתאימים ביותר לביצוע משימה ספציפית בגלל כישוריהם המיוחדים והספציפיים מאוד. הממשל מודיע להם מראש שאם ייכשלו הוא יכחיש כל קשר בינו ובינם. הם עושים זאת או מפטריוטיות במקרים היותר נדירים ובשאר המקרים – כי אין להם ברירה, ומופעלת עליהם סחיטה.

יחידת המתאבדים בעבר

השילוב של שני הרעיונות האלו – "12 המלוכלכים" ו"משימה בלתי אפשרית" היווה את הבסיס לסדרת הקומיקס "יחידת המתאבדים" המקורית בשנות השמונים, שבה חבורת נבלי על כמו "דאד שוט" וקפטיין בומרנג ואחרים - טיפוסים ידועים עוד פחות שעמם נפגשו הקוראים בדרך כלל כאויבים של גיבורי על ידועים כמו "באטמאן" ואחרים – רק כדי להיאסר בסיום הסיפור בידי הגיבור ולהישלח לכלא – נשלחים למשימות מסוכנות ברחבי העולם  בשליחות הממשל האמריקאי. התשלום היחיד שהם מקבלים על סיכון חייהם הוא הפחתה בעונש המאסר הצפוי להם.

שולחת אותם לרחבי העולם אישה שחורה שמנה בשם אמנדה וואלר, בכירה בשירותי הביון האמריקאים (זו אולי הפעם הראשונה בעולם הקומיקס ובכלל, שבו אישה שחורה – ועוד שמנה! – הוצגה כבכירה של שירותי הביון).

גרסה עכשווית סקסית יותר ומשכנעת פחות של אמנדה וואלר

מפקדם הוא החייל הקשוח ריק פלאג.

suicide-squad-109581

הסדרה הייתה מרתקת ביותר לשנות השמונים וגם לימינו אנו, מאחר שבניגוד לרוב סדרות הקומיקס ניסה אוסטראנדר להציג עולם המקביל למדי מבחינה פוליטית לעולם שאנו חיים בו, ושבו למשימות של יחידת המתאבדים יש משמעות פוליטית גם בעולם האמיתי. בסדרה הזאת כל חברי הקבוצה הם עבריינים סוג ב' וג'. ביקום של די סי יכלו בהחלט למות, ובהחלט גם מתו כמו זבובים במהלך המשימות השונות – שהרי לאיש משולחיהם לא היה אכפת אם יחיו או ימותו, העיקר שהמשימה תתבצע.

באחד הסיפורים הראשונים יצאה יחידת המתאבדים בשליחות הממשל האמריקאי למדינה דמוית עיראק בשם קיראק ונאבקה ברודן בשם מריו, שהזכיר מאוד את סדאם חוסיין. היא נאבקה גם בארגון גיבורי העל שלו "הג'האד". היחידה ניצחה, אבל הג'יאהד כמובן חזר לאיים עליהם ועל ארה"ב בסיפורים אחרים.

בסיפור אחר הם הגיעו לברית המועצות הקומוניסטית כדי לשחרר סופרת מתנגדת משטר מידי השלטון ומידי יחידה מקבילה של גיבורי על סוביטיים. לבסוף הם מגלים שזאת לא רוצה ל"הינצל" מברית המועצות  ומעדיפה למות כ"קדושה מעונה"..

בסיפור אחר אנשי היחידה הגיעו לישראל ולירושלים במאבק נגד עוד סופר-טרוריסט בשם קוברה, והתמודדו עם חבורת  גיבורי העל  הישראליים "החיות".

הרושם של הקוראים היה שאם באמת היו גיבורי על בעולם, הם כנראה פעלו כפי שזה הוצג בסדרה "יחידת המתאבדים". הסופר אוסטרנאדר סיפר שכה ניסה לשמור על ריאליזם, עד כי היה לו ידיד ששאל אותו איפה יתקיימו העלילות הבאות בסדרה, כדי שידע להתרחק ממקומות מסוכנים אלו…

למרבית הצער הסדרה לא האריכה ימים והגרסאות הבאות שלה כבר התקיימו ביקום הרגיל של די סי, ללא כל קשר לעולם האמיתי וללא השינויים והמאבקים הפוליטיים ובין ארגוני ביון שמתרחשים  בו כפי שהיה בסדרה המקורית. בכך הסיפורים איבדו את עוצמתם. אנשי "יחידת המתאבדים" נשלחו שוב ושוב לפעול נגד פולשים מעולמות וממדים אחרים ולא נגד ארגונים טרוריסטיים ורודנים מזרח תיכוניים, מזרח אסיאתיים ומזרח אירופאיים, כפי הנראה כדי לא לעצבן יותר מדי אנשים.

יחידת המתאבדים כיום

וכעת נעבור לסרט.

הרעיון הבסיסי  של "יחידת המתאבדים",  חבורת הפושעים הנשלחים לבצע משימות מסוכנות במיוחד שאין זה ברור אם יצאו מהם חיים ולאיש גם לא אכפת מכך, הוא לדעתי מוצלח ביותר.

אבל ככל שהרעיון מוצלח, התסריט שנכתב בידי הבמאי ככל הנראה בפרק זמן קצר ביותר – הוא גרוע ביותר.

יוצרי הסרט שגו שגיאה מונומנטלית  והחליטו לנתק כל מגע בין הדמויות לעולם האמיתי, ושולחים צוות מתאבדים להילחם לא בארגון הטרור הג'יאהד, כפי שהתבקש ממש בסרט בתקופה זאת.

מבחינה זאת הסרט הוא ההפך הגמור מסרט אחר שהוקרן בשבועות האחרונים, "אגדת טרזן" שבו בוצעה פוליטיזציה של הדמות של טרזן והוא מוצג כנאבק נגד ניצול אפריקה בידי מלך בלגי .(ראו על סרט זה ביקורת ב"יקום תרבות" - "טרזו נגד המלך הבלגי") וזה חיזק את עוצמת הדמות והעלילה.

לא ניתן אלא להצטער שיוצרי "יחידת המתאבדים" לא הלכו בדרך זאת, שהיא אחרי הכול דרכה של הסדרה המקורית ומה שנתן לה את עוצמתה. .

במקום זאת, כנראה כדי לא להרגיז את אף אחד בעולם שמחוץ לאולמות הקולנוע, אנשי "יחידת המתאבדים" נאבקים בסרט עם שני רשעי על משעממים במיוחד, "המכשפה" – מעין רוח כישוף עתיקת יומין שחודרת לגופות שונים וחיה דרכם, ואחיה המסוכן אף יותר. שני אלה רוצים משום מה להשתלט על העולם ועושים זאת על ידי הפיכת בני אדם לזומבים תוקפניים.

ראוי להזכיר את "המכשפה", שהייתה חלק מהצוות המקורי של "יחידת המתאבדים"  בסדרת הקומיקס של אוסטאנדר, והפיכתה לנבל הראשי היא ברוח סרטי הקולנוע של "משימה בלתי אפשרית". בסרט הראשון בסדרה התברר שהנבל הראשי לא היה אלא מפקד היחידה בסדרה הטלוויזיונית בשנות השישים. על ידי חיסולו התאפשר לכאורה ניתוק מוחלט בין הגרסה המקורית לבין הגרסה החדשה.

כמה מאנשי הצוות "המקורי" של יחידת המתאבדים  (כלומר שהופיעו עוד בסדרת הקומיקס המקורית בשנות השמונים) נשלחים נגד "המכשפה" ואחיה. אנשי הצוות, דאד שוט הצלף שאינו מחטיא לעולם, רוצח שכיר מסוכן אם כי דמות סימפתית הודות לאהבתו לבתו, וכן קפטיין בומרנג, פושע אוסטרלי מומחה לשימוש בבומרנג .

בסרט מופיעות גם דמויות שלא היה להן  קשר לסדרה המקורית. הבולטת שבהן היא הארלי קווין, פסיכיאטרית בעבר שהיא אהובתו של פושע העל ואויבו של באטמאן – הג'וקר. לכאורה מדובר בדמות הבולטת ביותר בסרט, אבל בהחלט לא מהסיבות הנכונות.

היא מוצגת כלוחמת על למרות שלא ברור לנו כלל איך הפסיכיאטרית לשעבר הגיעה לדרגות כאלו של יכולות גופניות כפי שיש לה בסרט זה. הודות לאישיות "הצבעונית" שלה היא למעשה הדמות הבולטת בין הנבלים, וזאת שגיאה מאחר שלאמיתו של דבר מבחינת העלילה היא בגדר מיותרת.

מבחינת המשימה אין זה ברור במה היא תורמת בכשריה המיוחדים (ומהם בדיוק?) לצוות ומדוע נבחרה לשרת בו.  להוציא כמה הערות משעשעות שאולי תורמות לשיפור מצב הרוח הכללי הקודר של חברי הצוות  וכישרון לחימה לא ברור ולא מובחן כלל, אין לה כישרון מיוחד שמנוצל או שאפשר לנצלו במשימה. למעשה היא רק בגדר "מפריעה" לאורך כל הסרט.

ההיגיון אומר שכאשר אמנדה ואלר וריק פלאג בוחרים את נבלי העל שאותם יש לנצל במשימה הבלתי אפשרית הספציפית הם יבחרו מבין כל מאות פושעי העל הכלואים בארה"ב  באנשים שכישוריהם מתאימים וספציפיים לאותה משימה. זה נכון לגבי "דאד שוט", הצלף שאינו מחטיא, הדמות החזקה ביותר בסרט כולו, זה נכון לגבי "דיאבלו" שיש לו  היכולת להפוך ללהבת אש, ואולי זה נכון ל"קרוק"  ששוחה מתחת למים. את כל זאת אי אפשר לומר באשר להרלי קווין, שהסיבות לבחירתה לצוות נשארות בגדר מסתורין.

בקיצור, התכנון של המבצע הוא כושל ונבחרו עבורו גם האנשים הלא נכונים. וכך אין זה מפתיע כלל שהנבלית  הראשית "המכשפה" היא מישהי שבכלל הייתה חלק מהיחידה ופנתה נגד אמנדה וואלר וחטפה אותה.

העובדה שהתכנון  של המבצע הוא כושל אינה בהכרח נקודה שחורה נגד הסרט עצמו,.שהרי גם בעולם האמיתי מבצעים מסוג זה כשלו בגלל השימוש בעבריינים הלא נכונים, כמו המבצע הישראלי של מוטקה קידר. השאלה היא עד כמה התכנון הכושל של המבצע באמת תורם לדרמה של הסרט.

והוא לא באמת תורם. העלילה משעממת למדי, הדמויות ברובן לא מעוררות עניין ואין היגיון במה שהן עושות. כל המבצע  וסיבותיו אינו ברור לא לדמויות ולא לצופים. בסך הכול זהו סרט מאכזב ביותר. חבל על מה שיכול היה להיות.

בעולם האמיתי בעקבות מבצע כושל כזה אמנדה וולר הייתה צריכה לסיים בבית הכלא. במקרה הזה, יש  להניח שהיא תצא מזה בשלום ותמשיך לתכנן מבצעים נוספים מסוג זה בעתיד.

אם הסרט יצליח מספיק אולי ההמשך יהיה טוב יותר ואז סוף סוף נוכל אולי לצפות במבצע מתוכנן היטב. ואולי חברי "יחידת המתאבדים" יאבקו באויב האמיתי – ב"ג'יהאד" ואולי בירושלים?

סרט כזה אני בהחלט אלך לראות למרות הכשל בסרט הראשון. אבל אם הסרט השני יהיה רק העתק של קודמו, עוד מאבק בנבל משעמם וטיפש בעל כוחות עליונים שהמוטיבציה שלו אינה ברורה – במקרה כזה אין ספק שאעדיף לוותר.

ראו גם:

"יחידת המתאבדים" בוויקיפדיה

אנחנו העומדים למות: תום שפירא על סדרת הקומיקס המקורית

תומר סוקר על "יחידת המתאבדים"

"יחידתהמתאבדים" באתר "עין הדג"

ביקורת של דורון פישלר

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך ביקורת, קולנוע, קומיקס עם התגים , , . קישור קבוע.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*