\

הקדמה מאת ורד זינגר

בצירוף מקרים מפתיע קראתי את הצהרתה המרגשת והיפה של דניאלה לונדון דקל בדבר סודות ושקרים ועל הקשר ביניהם לבין זהות מינית ותבונה בדיוק ביום שבו קיבלתי לידיי את הגיליון האחרון של “מעיין”.

אף שדניאלה לונדון דקל לא ניסתה להסביר את הדבר הספציפי שהיה באותה אישה – ושיכול להיות רק באישה – הדבר החמקמק הזה שגרם לה, אישה הנשואה לכאורה באושר לבעל, אם לשלושה, להתאהב באישה וללכת עם זה קצת – הנה מצאתי לכך הסבר מחמם לב ומרחיב דעת בשני שיריה היפים והנבונים של אפרת מישורי, המופיעים בעמ’ 33 ב“מעיין”, גיליון קיץ 2016.

השיר הראשון מתאר התרחשות הרמונית וקצובה, פשוטה אך מסקרנת. הקריאה בשיר מזכירה דפדוף בספר שבשוליו צוירו דמויות שבכל פעם מתפתחות – נופלות, קמות, קופצות. בשיר הראשון מתוארים חיים בקצב אנימציה – אישה כותבת, אישה שוכבת במיטה, שתי נשים עושות סקס. המילים הפשוטות והחוזרות יוצרות סצנה בסטופ מושן שאת סופה יכול כל קורא לדמיין באופן שונה.

השיר השני מתאים להיות הבית השני והחותם של השיר הראשון: לא בכדי מובאים שניהם זה לצד זה. באקורד צלול הוא מוריד את המסך על השיר הראשון. “עד שבאת \ לא ידעתי \ למה בת”. עד שבאה האישה הזאת – היושבת וכותבת, העוגבת, הסוחבת – לא ידעה המשוררת להסביר את סוד המשיכה לאישה.

השימוש במילים הומופוניות בשיר השני (“באת – בת”) מבריק. המילים הללו מדויקות מאוד. הבחירה במסגרת הומופונית לשיר על על אהבה לסבית הולמת אותו סמנטית ונבונה כשלעצמה.


4 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 − 12 =