"אלוהים מקנא בבר רפאלי" – סיפור ליום השבת \ תמי שני

איור: יסמין זינגר

כבר כמה זמן שהוא שם עליה עין, ולא רק בגלל יופייה. כמה שנים שהוא בוחן מרחוק את מהלכיה ועוקב אחר המהירות המסחררת שבה היא אוספת עוד ועוד מעריצים. צופה מלמעלה על האידאה הזאת המתקראת בר, מתפשטת ומתרבה בדמיונם ובתודעתם של אנשים. מבחינתה הם כולם נשאים, לא באמת אכפת לה מהם, חשב לעצמו, והמחשבה הזו הייתה מוכרת וזרה לו בעת ובעונה אחת.

הטכניקה החדשה הזו, המשתמשת ברישות קיים כדי להגדיל את המודעות למותג מסוים − וזאת על ידי שכפול עצמי − הייתה גאונית. הטלוויזיה והאינטרנט ככלי הפצה לא היו זרים לו, אבל בר ממש שחתה בהם. שוב הזכיר לעצמו שעליו להיות רחב לב וסבלן. ובכל זאת: כמה מדויקים השכפולים שלה, כמה אחידים בתודעתם של מעריציה. אצלו, אותות שפיזר וסימנים פואטיים של ממש, לא נראו לאף אחד זולתו, ואילו פיסות מידע של מה בכך הפכו לסמלים רבי משמעות. גלי רעיונותיו הצפופים המשיכו לחדור לעולם, והשתברו בו בדרכם אל מאמיניו. הם עוררו בהם כמיהות שאינן שלו. עם הזמן השלים עם המצב: הפצה לא יכולה להתרחש ללא מוטציות. הוא למד לשחרר, להתגמש, ללא מאמיניו הרי אין לו קיום, ומאמיניו רבים ומגוונים. רעיונות גמישים המתאימים את עצמם למציאות המשתנה − סיכויים רב יותר לשרוד ולהשתכפל. הוא למד להיבנות מהגיוון שלהם ואִפשר למאמיניו להתפתח ולהגשים את עצמם איש-איש בדרכו, אם בהשתייכות למפלגה דתית, אם בעלייה לקברי צדיקים ואם בצריכת בקבוקי מים קדושים.

ובכל זאת, השיטה החדשה ששימשה את בר הייתה יעילה אלף מונים. המותג של בר השתכפל והתפשט בצורה פשוטה והומוגנית ללא כל צורך במבני עומק, ללא פלפולים ופואטיקה, ללא התפלמסויות וללא איומים. תמונות ומילים נגעו במעריציה ובאו לידי ביטוי כמעט אחיד: "את כל כך יפה, בר, הלוואי והיינו את!"

הוא היה צריך להזכיר לעצמו בכל פעם מחדש שבסטנדרטים שלו היא פחות מטירונית, שהוא בשטח עוד הרבה לפני שנולדה, שהוא פועל במרחבי זמן עצומים שאין באפשרותה להבין, שהשיטה שלה בכל זאת עדיין פועלת לרוחב יותר מאשר לעומק. בר עדיין לא מִקסמה את השימוש בתודעות של מעריציה, כך שהאידאה תועתק מדור לדור ותשרוד אחרי שאותן תודעות יפסיקו להתקיים. האירועים האחרונים לא היו אלא פסקה קצרה בתוכניתו הגדולה, ובענייני אלמוות היה לה עוד הרבה מה ללמוד.

אלא שמהלכה האחרון היה חסר תקדים ועבר כל גבול מתקבל על הדעת: לרגל חתונתה, זמן קצר לפני כניסת יום הכיפורים, הורתה לסגור את השמים! עוד לפני שמלאו לה שמונה-עשרה שנים כבר חטאה בראוותנות יתרה. התוכנית הייתה לשים לזה קץ כבר אז. בשלב הראשון הקשה את לבם של הגורמים הצבאיים הרלוונטיים, כשביקשה בר לדחות מעט את גיוסה, מה שאילץ אותה להינשא נישואים פיקטיביים לידיד של הוריה ולהשתמט מהצבא. בעיתון כתבו:"פשוט מחליא" ו-"להעמיד אותה לדין". ידידה סיפרה לה שהרב הראשי של צה"ל אמר: "אין שום סיבה לתת לדוגמניות יחס מועדף".

משהתקבל האישור הרשמי הפוטר אותה משירות המדינה, העילה נגדה הייתה חזקה דיה, והוא התכוון להעניש אותה ללא דיחוי. בדרכה לחגוג את השחרור עם כמה ידידות, זיהה אותה רכב משפחתי בזמן שהתפרצה בהתרגשות לצומת מסוכנת, וניסה לבלום את ההתנגשות. אלוהים, תציל אותי, בבקשה, אני אכפר על כל מה שעשיתי, כל מה שתבקש אני אעשה, אני אקדם את מדינת ישראל בכל העולם… ואותך… אני…

העסקה נעשתה כהרף עין. למען האמת, המאמינה התובענית והמחוצפת הזו עוררה בו חיבה. את שאר מאמיניו בעידן הנוכחי, יכiל היה לחלק בצורה גסה לשניים: מאמינים כנועים שמילאו בצייתנות אחר רעיונות שעברו מוטציות כה רבות עד שהתקשה לזהות בהם את עצמו, ומאמינים שהשתמשו באותם רעיונות או בווריאציות שלהם כדי לקדם את ענייניהם האישיים. מאמינה כמו בר הייתה חידוש מאתגר: צבא או לא צבא − היא הייתה לוחמנית, נועזת, ונוסף על כך היה חייב להודות: היא הייתה פשוט יפה.

כך, ללא מחשבה או תכנון, באמצעות חוש טבעי מולד, חוש שלא ניתן לרכוש גם באלף שנות ניסיון, ניחשה בר רפאלי את רגישותו הרבה של אלוהי ישראל ליחסי הציבור שלו ולדעת הקהל העולמית, וניצלה.

אין טעם לחפש במהלכים שלו היגיון, הסבירה לחברותיה, מי בכלל קבע שהוא רוצה שתשרת בצה"ל? כי אם הוא פתח לבנות לוט שמזדיינות עם אבא שלהן את הרחם, כמו שלמדו בבית הספר, ואחת חנונה נחמדה כמו רחל − עשה אותה עקרה, סימן שהוא לא מגלה את כל הסיבות שלו לבני האדם, אפילו אם הם קצינים, ובעיקר אם הם הרב הראשי. הבינג סד ד'את − את הצד שלה בעסקה היא התכוונה לקיים. היא שאלה את עצמה באילו מהלכים תוכל להשביע את רצונו והשיבה לעצמה שכדאי לעשות כמה, ליתר ביטחון:

ב-2006 התנדבה רפאלי להשתתף בקמפיין של משרד התיירות, שנועד לשווק את ישראל בעולם.‏[7]

ב-2008 ביקרה רפאלי חיילים פצועים וגייסה תרומות למענם.

ב-2009 התנדבה רפאלי לקמפיין של רשות המים לעידוד חיסכון במים.‏[13]

ב-2013 ייצגה רפאלי את ממשלת ישראל בקמפיין הסברה המציג המצאות ופיתוחים ישראליים.

ב-2015 שפטה רפאלי בפרויקט של שגרירות ישראל בארצות הברית, שבו יצרו סטודנטים אמריקאים סרטונים בנושא "מה בישראל מעורר בכם השראה?"

זאת הייתה התחלה טובה, גם אם לא כללה עדיין יחסי ציבור שלו ממש. הצרה הייתה שבד בבד עם מאמציה הכנים לקיים את שהבטיחה, היא הלכה וצברה כוח:

ב-2009 הגיעה רפאלי למקום השלישי ברשימת הנשים הלוהטות בעולם של כתב העת "מקסים".

כמו כן, דורגה בראש רשימת הישראליות האהובות.‏[39]

ב-2010 בחר את רפאלי המגזין "Elle" לאחת מעשרים וחמש הנשים הצעירות המשפיעות בעולם.‏[40] נוסף על כך, המגזין הצפון-אמריקאי "Shalom Life" בחר את רפאלי כאחת הנשים היהודיות האינטליגנטיות ביותר בעולם.

ב-2014 נכנסה רפאלי לרשימת הנשים המחופשות ביותר בגוגל העולמית‏.‏[51]

ב-2015 קטפה רפאלי בטקס מפואר ובמעמד נשיא ארצות הברית ברק אובמה ונשיא מדינת ישראל לשעבר שמעון פרס, את פרס האישה המוכשרת, המשפיעה, האינטליגנטית, המצחיקה, היפהפייה, האהובה והמצליחה ביותר בתבל כולו.

באותה שנה, ימים ספורים לפני כניסת יום הכיפורים ורגע לפני חתונת השנה, צפה התבל כולו באותה אישה פוסעת בליווי נערותיה לקראת הכותל המערבי, והשתאה: מה תוכל לבקש לעצמה ואין לה? או אולי אלוהים הוא זה שמתכוון לבקש ממנה דבר-מה?

אלא שיש דברים שגם בר לא מגלה לבני האדם. בר לקחה בחשבון שמיליוני מעריצים ברחבי העולם משתוקקים לדעת את שתבקש. היא גם תיארה לעצמה שאצבעות בשר ודם מפנות מדי יום את עטרת הפתקים מהכותל, מצב הטומן בחובו התפתחויות לא רצויות לה. על כן היא שמה מבטחה בבוחן כליות ולב, שיבין את משאלתה ללא מילים, ורק רשמה את סימני הפיסוק כדי לדייק ולהדגיש את דבריה.

ובאמת, הוא נחרד פתאום, מה מתכוננת בר לבקש ממנו? הרי חנן אותה בכול, לא חסך ממנה דבר. מה היא מתכננת הפעם? בר התקרבה אל הקיר, וככל שהתקרבה התעצמה בו אימת בקשתה. אלמוות, עלה בדעתו רעיון מטלטל, אלמוות, מה אם תדרוש ממנו אלמוות? עשבי הקיר נעשו חידודין חידודין למגע אצבעותיה הקרירות, ופתק קטן ננעץ בחריץ. הבלבול והאימה מנעו ממנו להשתמש ביכולותיו המפורסמות ולקרוא את הרווחים בין סימניה שהיו, בניגוד לחשד, נקיים מכל התחכמות או תעלול. כששפתיה נשקו לאבן המחוספסת, נשתכח ממנו היקום. באותו רגע כל שאיפותיו עלי אדמות הצטמצמו לרצון מרוכז לתרגם את הסערה ברוחו לצמרמורת אחת גשמית.

תוכן המשאלה מעולם לא נחשף או פוענח. אפשר שבקשתה דמתה בסיכומו של דבר לבקשותיהן של נשים צעירות רבות העומדות על סף אירוע מכונן בחייהן, אפשר שביקשה מחילה על אדנותה והסבירה שהחתונה המתקרבת היא שערפלה עליה את חושיה וגרמה לה לצוות שיסגרו את השמים. כך או כך, חולשה זמנית מנעה ממנו כל אפשרות לקרוא את המשאלה, אלא רק את הקווים העדינים שסימנה על הנייר. הוא קרא ברווחים את קצב שאיפותיה, את מגע לשונה על תקרת חיכה עת שהיא בולעת את רוקה, את החנק בגרונה לקראת הנקודה, את היפחה החרישית, את ריאותיה המתמלאות לקראת משפט חדש − וידע שהובס.

אודות תמי שני

אם לשתי בנות, מתגוררת בהוד השרון, סופרת. מעצבת גרפית במקור. מחברת רומן הביכורים "כתונת משחק" ("אחוזת בית", 2015), שזכה בשנה שעברה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פרוזה. קישור קבוע.

תגובה אחת על "אלוהים מקנא בבר רפאלי" – סיפור ליום השבת \ תמי שני

  1. מאת רינה צור:‏

    מקסים ביותר , ברור שאי אפשר לעמוד בפניה , ואפילו כשהיא עומדת בפניו הוא לא יכול.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*