איור לספר “איכה”

How deserted lies the city!” engraving by Julius Schnorr von Carolsfeld, 1860.

מאת דוד מרחב

דוד מרחב, משורר ומתרגם בעל נטיות קלסיציסטיות ו”כנעניות” הנדירות בעת הזאת, חוזר למיתולוגיה המסופוטמית הקדומה כפי שעשתה לפניו בשירה העברית המשוררת ש.שפרה וכמה משוררים אחרים כמו יונתן רטוש, אהרון אמיר ואמיר אור. זאת, כדי לקונן על המתרחש בימים אלו בסוריה, מדינה שבה עובדי האל האחד לזרמיהם השונים – הסונים והשיעים – מבצעים רצח עם באוכלוסייה המגוונת של הארץ.

השיר כתוב בסגנון קינה בבלית קדומה. מעטים יוכלו לדעת זאת, אבל השיר שייך לסוגה בבלית קדומה של קינה על חורבן עיר, שאליה משתייך גם ספר “איכה” שבתנ”ך, המקונן על חורבן ירושלים. המשורר כתב את השיר לפי מיטב הכללים של סוגה ספציפית זאת.

אַתָּה הַמּוֹלֵךְ עַד דַּמֶּשֶׂק, אַתָּה וּמִפְחֶרֶת בְּנֵי־הָאֱלֹהַּ,

שְׁמָע שַׁוְעַת אֱנוֹשׁ כִּי נִצְטַוָּה זֶה הַיֶּלֶד כִּלָּיוֹן,

הָאָרֶץ נָהֲמָה נַהַם דָּמִים וְשָׁבַר הָאֱלֹהַּ רַעֲבוֹנוֹ

בְּדָם זֶה הַיֶּלֶד, וְהָיָה הוּא מִנְחָה וְקָרְבָּן.

וַיֵּבְךְּ דֻמֻזִי עַל רֶחֶם הָאָרֶץ, בּוֹשׁ עַל מַתָּת הַדָּמִים,

מְאֵרָה בָּאָה עַל דַּמֶּשֶׂק הַקֶּרֶת וְלֹא תִּצְמַח הַכֻּסֶּמֶת,

נִשְׁחַת כְּבוֹד הָאֱלֹהַּ בְּרָעָב הַיְּלָדִים, שָׁפְלוּ לִבּוֹתֵינוּ,

בָּכֹה־תִּבְכָּה הָאֱלֹהִים יַעַן עֶשֶׂב הֵצִיץ מִגּוּף הַנַּעַר.

עֲנָנִים עִטְּרוּ אֶת הָאָרֶץ כִּי מִשְׁפָּט אַכְזָר נֶחְרָץ,

אֶת קַרְדֻּמּוֹ נָשָׂא הָאֱלֹהַּ וַיָּקֵא מְרֵרָת הַדָּמִים

עַל סַעַר זִלְעָפוֹת וְרוּחַ רָעָה וַיִּשְׁלָח אֶת הָעַיִט

רְאוֹת מַה עָבְתָה הָעֲלָטָה בָּאָרֶץ וְשָׁמֶשׁ – אַיִן.

וַתֵּבְךְּ בַּת־עַמִי עַל שֶׁפֶךְ הַדָּם כִּי נֶאֱלָם הַשַּׁחַק,

בְּנֵי־אֱנוֹשׁ הֻסְגְּרוּ לַשַּׁחַת וְצִוָּה הַמָּוְתָה הָאֵל,

קוֹנְנָה בַּת־עַמִי וַיִּרְוַח לָהּ יַעַן שָׂבְעָה יָגוֹן,

הֵרִיחוּ הָאֵלִים אֶת דָּם בְּנֵי דַּמֶשֶׂק וְנִקְהֲלוּ.

קָדְרוּ הַשָּׁמַיִם וְעֶלֶט בַּשַּׁחַר, הֶעָוֹן רַב,

שָׁת הָאֱלֹהַּ מָוֶת עַל בְּנֵי צָפוֹן בְּסַעַר זִלְעָפוֹת;

קִרְאוּ לַמְּקוֹנְנוֹת וְתִסְפֹּקְנָה כָּפַּיִם עַל הַקָּרֶץ,

קִרְאוּ לְדֻמֻזִי וְנִלְבֹּשׁ קְרָעִים מוּל סִתְרֵי הָאָרֶץ.

ראו גם

דוד מרחב בפייסבוק

תגובה אחת

  1. על דֻמֻזִי בכתה אִנַנַּה, אוהבתהּ נִינְשׁוּבַּר לנחמהּ קצרו ידיה
    אל דֻמֻזִי מַטָּה-צללה אִנַנַּה, שְׂפָתֶיהָ זבות דם
    אש תוקד בנחירֶיהָ
    אֶרֶשׁכִּיגַל
    נרעדה
    מִפּנֶיהָ
    *
    ככה, בְּמה שענה מתוכי מיידית לשיר המכמיר, הנוגע, היפה הזה של דוד מרחב
    ***
    ודברים שאני כתבתי – למען האמת, מרגישים יותר ש”נכתבו ממני” – מ”שׁוּמֶר האחרת” אפשר למצוא בבלוג ‘אש”א כותבת ומציירת…’ באתר “במחשבה שניה”, וגם בדף הפייסבוק שלי
    למשל
    בֵּין גַּנְזִיר לְדוּלְמוּן אִנַנַּה מֵקִיצָה
    וַיְהִי בְּבוֹאָהּ – – וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם
    (שופטים, א, יד-טו)

    פִּרְחֵי הַלִּילְיוּם נֵעֹרוּ
    הַלָּבָן
    וְהָאָדֹם
    לִילִיוֹת פּוֹקְחוֹת
    אִישׁוֹנִים
    נִבָּטוֹת אֶל אֲדוֹנִיתָן
    כְּרֻבִים פּוֹרְשִׁים כְּנָפַיִם
    נְכוֹנִים
    לָרוֹכֶבֶת אוֹתָם
    מִבַּעַד לַמָּפָּל
    מְמֹרָט כְּמַרְאָה
    נִשְׁקָפוֹת
    זוֹ לַזּוֹ

    כְּשֶׁהָעֵשֶׂב מְחַכֶּה לַגֶּשֶׁם
    וְעוֹף הָחוֹל
    דְּמוּת אַרְיֵה
    חֲקוּקָה בּוֹ
    קוֹרֵא אֵלָיו
    רַכּוֹת
    מַפְצִיר
    וּמְשַׁדֵּל אוֹתוֹ
    לָבוֹא
    אֶל בֵּיתוֹ

    דְּמָעוֹת עֲצוּרוֹת בַּעֵינַיִם
    מֵאֲחוֹרֵי
    הָרִיסִים
    וּמְהַדֵּק שִׂפְתוֹתָיו הַגֶּשֶׁם
    עָקוּד
    בְּאֵין אוֹנִים

    I I

    אֶנְכִּימְדּוּ
    שֻׁלַּח לַמִּדְבָּר
    בִּדְבָרוֹ

    אֶת פְּאַת-הַשָּׂדֶה יִרְאֶה
    גְּבִירַת הַמִּזְרָח שָׁם
    עִם תְּעָלוֹת הַמַּיִם
    הַמְּתוּקִים
    אֶנְכִּי לוֹ הוֹעִיד
    לוּ יֵעָתֵר
    וְיָבוֹא

    פְּנֵי סְפִינְקְס לָפֶנִיקְס
    קוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמֵעַ בְּדַבְּרוֹ
    בִּכְנָפוֹ יְסֹכֵך לְסִתְרָה
    עַל הַפָּר הַלָּבָן
    הָאָדֹם

    אֵלָתוּ לִילִיתֵנוּ
    מִבַּעַד לַמָּפָּל
    מְמֹרָט כְּמַרְאָה
    נִשְׁקְפָה
    עֵינֵיהָ קְרוּעוֹת
    אֶל
    אִנַנַּה
    מֻגָּפִים
    רִיסֵי
    נִינְשׁוּבַּר
    אֶרֶשְׁכִּיגַל מִמִּדְבָּר נוֹגַעַת בָּם

    I I I

    בְּדִילְמוּן
    עֲתִירַת מַעַיְנֵי הַמַּיִם
    כְּנֵזֶר לָהּ
    בְּדִילְמוּן
    מַתְנַת אֶנְכִּי
    שָׁם רַקָּפוֹת
    תִּפְרַחְנָה
    בֵּין אֹדֶם שׁוֹשַׁנֵּי לִילִית
    גְּבִירָה רָמָה
    עוֹדָה אֶבֶן תְּכֵלֶת
    וּצְחוֹר חֲבַצְּלוֹת מִזְרָח
    הָאֲרָיוֹת שֶׁל אִנַנַּה
    וְיַנְשׁוּפֶיהָ
    כַּבָּקָר אוֹכְלִים עֵשֶׂב
    וְהַגַּנָּן הָאֱלֹהִי
    רוֹעֶה הוּא וְאִכָּר
    מַשְׁקֶה אוֹתָם
    כֻּלָּם

    © כל הזכויות שמורות לאש”א הילה גרין

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן