הקדמה מאת יואב איתמר

איוון פרנקו (27.08.1856 – 28.05.1916) הוא אחת מדמויות המפתח בספרות האוקראינית – משורר, סופר, מחזאי, מתרגם, מבקר וחוקר ספרות, חוקר אתנוגרפיה ופולקלור, פעיל פוליטי וציבורי. דוקטור לפילוסופיה (1893), חבר החברה המדעית ע”ש שבצ’נקו (1899), ודוקטור לשם כבוד באוניברסיטת חרקוב (1906). איוון, שנולד להורים ממוצא גרמני, שיחק תפקיד חשוב בייסוד הלאומיות האוקראינית, דבר שגרם לו לבלות שנים בכלא ולמות בחוסר כול. בימים אלה עובד המתרגם אנטון פפרני על קובץ סונטות משיריו. לפניכם מבחר סונטות, שבהן מתייחס פרנקו לשאלות ארספואטיות, שחלקן רלוונטיות עד היום.

איוון פרנקו

1856 – 1916

מאוקראינית: אנטון פפרני

* * *

אחיי השוררים באוקראינה,

לימדו אתכם, אבל אתם עדיין

חושבים: אם יש זה”ב שורות – אז די, אם

תאספום – זאת סונטה. אך הבינו:

פנטמטר, בו יאמב הדור כפליים,

קטרנים וטרצטים נא הכינו,

בחרוזים לב הקורא הַרנינו –

זאת הצורה – סונטה נקראה היא.

יתאים לה גם התוכן בכל פעם:

בשני קטרנים שָׁם מרעים הרעם,

מבריק גם הברק, אשר מבקיע

את שְׁחור עבי הגשם ברקיע,

או התפרצות הזעם כבלים קורעת,

אבל בסוף הסערה נרגעת.

Голубчики українські поети

פררוב, 6 במאי 1893

* * *

עולם מצחיק! מצחיק גם המשורר,

ללב לקוַח בו כל הדברים הוא,

שואף תבונה ויושר לעורר,

אותו הבלי החלד לא יכריעו.

עולם מצחיק! בו הדיכוי שורר,

העבודה – רק בבלוֹאים תופיע.

ואילו פת קיבר לה תישאר

מסעודה זרה אותה תשביע.

אבוי, עולם מצחיק! בו עד ימינו

אוכלי חינם בזויים, חומדי שררה

חושבים שהם שולטים בעולמנו

ותפארתו – להם רק מיועדת!

הוי, משורר מצחיק! מלבד הרע

הוא מקווה למצוא אמת וצדק.

Смішний сей світ

* * *

בן ארבעים. רק זמן מועט עבַר,

גם לשום הבֵל לא בזבזתי כוח,

והנֵה – צהריי חלפו, וכבר

לאט-לאט, אני נוטה לשקוע.

אדם חלש, אומלל אתה, חֲסר

אונים, כל גאווה מוּטב לשכוח.

דועך אורךָ – כמו מטאור נמהר,

נשרף כליל, כשרק הספיק לזרוח!

אללי, מה נעשֶׂה, הכול אומרים:

הרי גם סוס עייף – דוּמם רוכן הוא.

רק ענקים – גם בני שמונים – יוצרים,

בונים ועל כל קושי מתגברים.

ואנו–כבר בארבעים שנותינו,

לקבר את רגלינו גוררים.

Недовго жив я ще

1896

השיר לעתיד

יבוא הזמָן – נראה שתנער עוד

אבק הגאווה. כוכב שמיים

תהיה לאנשים בדמות זוהרת,

בךָ ירגישו כוח ועוצמה הם.

יבוא הזמָן – לקרב, לאש בוערת

ילכו עמים, אשר כבולים עדיין.

עת החירות תזרח, יגבר כוחה, היא

תחריב את העוולה המכוערת.

מעל האנושות המאושרת

והטהורה תזרח באור ברום,

תפרח בשעת הזוהר לתפארת.

יגיע עוד זמנךָ, זאת לא שכחנו,

בלב את צעדיו שומעים אנחנו

אך לא נספיק לראות את זה היום.

Пісня будущини

1880

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה עשרה − שמונה עשרה =