ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של “יקום תרבות”, ממליץ על:

הספר “בית יעקוביאן” מאת עלאא אל-אסוואני (הוצאת “טובי”)

הספר “בית יעקוביאן” נחשב לרומן הנמכר ביותר בעולם הערבי, ונמצא עכשיו בראש רשימת רבי המכר בישראל. הספר מספר את סיפורן של דמויות מהפסיפס החברתי של מצרים, הגרות בבית יעקוביאן, ומשמשות כמיקרו קוסמוס של החברה המצרית. כאן תרשו לי להיזהר, כי אני לא מעורה ומומחה בחברה המצרית, ותרשו לי לפקפק אם גם כל מבקרי הספרות שכתבו על הספר הם כאלו. כולנו מקבלים כאמת את מה שרשום על עטיפת הספר, ואת התחושות המדומיינות שלנו על החברה המצרית בזמן שאנו קוראים את הספר. צריך לזכור שיש אינטלקטואלים מצריים שטוענים בתוקף שהספר לא מייצג וחוטא למציאות.

ראש וראשית, זהו ספר שהוא כתב ביקורת חריף על החברה המצרית שלפני המהפכה, ויש כאלה שאומרים שניבא אותה, אבל לדידי, זו חכמה בדיעבד. צריך לומר שהוא רלוונטי מאוד גם בימיו של א-סיסי. על הסיאוב והשחיתות במצרים. על הבדלי המעמדות. על התסכול של הדור הצעיר. ויש בו גם נקודות מעניינות על הישראלים ועל היהודים (בהחלט לא אותו דבר, ויש התייחסות שונה בספר, ששווה לשים אליה לב בזהירות). נוסף על כך, צריך להגיד שמעבר לחוויה התרבותית והאינטלקטואלית זהו ספר כיפי, כתוב היטב, שקשה להוריד אותו מהידיים. ניכר כי הסופר – שרבים הכתירו אותו כממשיך דרכו של נגיב מחפוז, כמי שמצייר בספריו תמונה ריאליסטית ואמיצה של תקופתו ושל בני דורו – יודע מה הוא עושה, ומעורה בספרות הערבית הסיפורית, שמשתרשת על הלשון ומעניינת כל כך. הלוואי שיתרגמו עוד ספרים שמלמדים על החברה הערבית. כך היינו מכירים טוב יותר את החברה המצרית דרך הספרות שלה, ולא רק דרך אמצעי התקשורת שלנו. ההישארות של הספר בפסגת רשימת רבי המכר מוכיחה שיש צמא לכך בישראל.

חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” לאירועים ממליצה על:

ההצגה ״ילד אגדה״ (הצגה לכל המשפחה)

ביום שבת באחת-עשרה בבוקר התחולל קסם באודיטוריום על הר הכרמל. האולם הגדול בחיפה, שמארח את הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם הסולנים העולמיים, דוגמת ניקולה בנדטי ודיוויד גארט בכינור, יוג’ה ואנג, איגור לויט ולהב שני בפסנתר, נמלא הורים וילדים, שצפו מרותקים בהצגה של התאטרון הארצי לילדים ולנוער – “ילד אגדה”. ההצגה מתארת את הנס כריסטיאן אנדרסן הילד, שחי עם אמו בעוני רומנטי. העלילה מהודקת ומגובשת, ומשולבים בה סיפוריו הנודעים של אנדרסן, למשל “בגדי המלך החדשים”, “הנסיכה על העדשה”, “הברווזון המכוער” ו”פרח לב הזהב”. יש ילדים רעים בעלילה, המקנאים בכישרונו של הנס, אך הם עוברים תיקון. התפאורה של אדם קלר עדינה ודינמית (עדינמית), והתלבושות התקופתיות של אולה שבצוב – ממש אגדה!

אני קוראת עליה בוויקיפדיה: אולה שבצוב היא מעצבת התלבושות המצטיינת ועטורת הפרסים של התאטראות הגדולים בארץ: הבימה, הקאמרי, גשר, בית ליסין, באר שבע, והתאטרון הארצי לילדים ולנוער. יש להוריד בפניה את כל הכובעים המרהיבים בעיצובה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

12 − 4 =