שירים בין שואה לתקומה – אנתולוגיית זיכרון

מאת יואב איתמר

לאורך שנים רבות נשברו קולמוסים הרבה על השאלה, כיצד לזכור. כשאני למדתי באוניברסיטה, האמנו שיום הזיכרון לשואה יהפוך ליום אוניברסלי, ויום הזיכרון לחללי צה"ל יהיה כמו ממוריאל דיי האמריקני, יום של מבצעים וקניות. למעשה, קרה ההפך. ההיסטוריה, שפוקויאמה הכריז על קיצה, הרימה ראש. יום הזיכרון לחללי צה"ל הוא מוחשי מאי פעם, ומדינות מסתייגות מזכר השואה, אם מפאת רגשות אשם, ואם בגלל שזכר השואה לא מתאים יותר לנרטיב הלאומי שהולך ומתגבש בהן. השירים המצורפים פה מנסים להתמודד עם הקרע הזה, בין דם לדם, בין זיכרון לזיכרון ובין זיכרון לשכחה. רותי ויטל גלעד לוקחת את התיאור לריאליסטי ולקונקרטי, בעוד תמה חזק למשל מדברת על רוע מטפיזי וערטילאי. שי זבודיבקר, עדינה מור חיים ולאה צבי דובז'ינסקי מתייחסים אל הפוסט טראומה הצבאית, ושלושת השירים הבאים של גד קינר, ארז מירנץ וראובן שבת מביאים את הביקורת התרבותית-מערבית לסיטואציה של השואה והשכול. השירים האחרונים באנתולוגיה קטנה זו נותנים את הפרספקטיבה הנשית אנושית לשאלת השואה והתקומה, ויצוין שירה של כרמלה טל ברון המביא לנו את הטרגדיה עצמה.

מצבת כוח אדם / רותי ויטל גילעד

בָּרְחָבָה שֶׁל יָד לַבָּנִים

מְסַדְּרִים כִּסְּאוֹת לַטֶּקֶס

מַצִּיבִים רַמְקוֹלֵי כִּכָּרוֹת

שֶׁיַּחְזְרוּ עַל

אֵל מָלֵא רַחֲמִים.

עֶרֶב יוֹם הַזִּכָּרוֹן לַשּׁוֹאָה.

הָאֵל מָלֵא

וְהַכִּסְּאוֹת רֵיקִים.

מִילְיוֹנִים שֶׁל כִּסְּאוֹת רֵיקִים.

אֵיךְ מְסַדְּרִים אֶת זֶה?

מאז שפשט הרוע בעולם / תמה חזק

מֵאָז שֶׁפָּשַׁט הָרֹעַ בָּעוֹלָם

חוֹזֵר הוּא וְשָׁב וּמִתְגַּלְגֵּל

אַף אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְהַסְתִּיר אֶת נִיבָיו

אַף אֵינוֹ נֶחְבָּא בֵּין צְלָלִים

כִּפְרִי שֶׁאֵינֶנּוּ בָּשֵׁל

וְלֹא נוֹתְרָה פִּנָּה בָּעוֹלָם

שֶׁלֹּא חָדַר הָרֹעַ אֶל תּוֹכָהּ

וְהַיּוֹם אָנוּ מַשְׁקִיפִים בּוֹ, כְּמוֹ מַלָּחִים

וּכְאִלּוּ

חֲלוֹם הַבַּלָּהוֹת מוֹשֵׁל.

אין יודע נחמה / שי זבודיבקר

אין יודע נחמה / האיש שמעולם היא לא עמדה לו / ואולי רק לחשה לו פעם /

והוא אשר השאיר את עזבונו הביולוגי / אצל ההיא אשר הפיקירהו בידי זרים /

ואין לו אף לא חתיכה של שיש / אשר יוכל לנקותה עם דמעותיו / ולחלוק עימה יומו /

ולפזר תריסר געגועים צבעוניים / ולהדליק לו נר קטן / אשר נסגר לו בתוך כלוב / אשר יאיר באור גדול / תבוא אליו נחמתו / תחזיק אותו יציב / עד שיכבה נרו /.

אל תחכי / עדינה מור חיים

לֹא אֶחֱזֹר. וְאִם אֶחֱזֹר אֶל חֵיקֵךְ

לֹא אָשׁוּב. זִכְרִי הֵיטֵב אֶת לֵילֵנוּ הָאַחֲרוֹן.

גַּב אֶל גַּב מַתְנוּ בְּמִטָּתֵנוּ עִם הַנְּשִׁימָה בְּפִינוּ.

וְהַקְּרָב הַזֶּה נִכְנָס לְבֵיתֵנוּ.

גַּם אִם תְּחַכִּי בַּשַּׁעַר, לִבִּי יַסְגִּיר אֶת נִקְמָתוֹ על אֲהוּבֵךְ שֶׁיָּבוֹא.

כְּשֶׁהַמִּלְחָמוֹת הִצִּיתוּ אֵשׁ אַהָבִים בָּךְ אֶל מוֹלֶדֶת עַתִּיקָה. לִבִּי שָׁתָה

כּוֹס יַיִן מַר שֶׁל נִצּוֹל אֶחָד שֶׁחָזַר לְבַד מִשְּׂדֵה הַקְּרָב.

המתים צועדים בעינך / לאה צבי (דובז'ינסקי)

נָשַׁקְתִּי לַפְּלָדָה,

לְהָפִיחַ רוּחַ,

דִּמְעַת בְּדִיל נָשְׁרָה עַל לֶחְיִי,

מוֹתִירָה שֹׁבֶל מְצֻלָּק

הַחוֹרֵץ חַיָּיִךְ.

הַמֵּתִים צוֹעֲדִים בְּעֵינַיִךְ,

שׁוּרוֹת , שׁוּרוֹת,

תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל דְּאָבָה.

שָׁם, בָּעֲרָבוֹת הַשּׁוֹמְמוֹת,

עַל אַדְמַת אַרְגָּמָן בּוֹעֶרֶת,

אָבְדָה תֻּמָּתֵךְ,

נִתְאַבְּנוּ עֵינַיִךְ

וְהָיוּ לִפְלָדָה.

וַרְשָׁה / גד קינר (קיסנגר)

יוֹחָנָן הַקָּדוֹשׁ, מַרְטִינוּס הַקָּדוֹשׁ, הַכְּנֵסִיָּה

הַיֵּשוּעִית, כְּנֵסִיַּת אַנָּה הַקְּדוֹשָׁה, כְּנֵסִיַת

רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. מֵרֹב

קֹדֶּשׁ לֹא קָמָה בּוֹ רוּחַ.

כְּנֵסִיּוֹת וַרְשָׁה סוֹגְרוֹת עַל אֱלֹהִים

מְשַׂחֲקוֹת אִתּוֹ גֹּלֶּם בַּמַּעְגָּל.

לַמְרוֹת שֶׁאֵינֶנּוּ קַיָּם

הוּא לֹא יוּכַל לְהִתְחַמֵּק.

אוּלַי הוּא עָדַיִּןִ מִתְחַבֵּא בְּאַחַת

הַכְּנֵסִיּוֹת כְּקָשִׁישׁ בְּבִגְדַי נַעַר מַקְהֵלָה

שֶׁשָּׁכְחוּ לְסַפֵּר לוֹ שֶׁהַמִּלְחָמָה

הִסְתַּיְּמָה מִזְּמַן,

וְהַכֹּמֶר מְלַטֵּף אֶת אֲחוֹרָיו,

וְהוּא כְּבָר שָׁכַח אֶת תַלְמוּדוֹ

ֹוְעַל יִיִדִישׁ בִּכְלָל אֵין מָה לְדַבֵּר.

אֲבָל יְסוֹדוֹת הַשִׁכּוּנִים בְּאֵזוֹר הַגֶּטוֹ

שֶׁנִּבְנוּ בִּשְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים עַל קִבְרֵי

אַחִים טְעוּנִים חִזּוּק,

רַק שֶׁכְּבָר אֵין יְהוּדִים.

מִלְּבַדּוֹ.

לָכֵן הוּא מֵרִים אֶת קוֹלוֹ

בַּמִיסָה וְנִמְנָע מֵהֶרִיִנְג כָּבוּשׁ

וּמִגֵּהָעקְטְעֶ לֵיְיבֶּר

בְּ"פֹּוד סַמְסוֹנֶם".

שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּ.

הבירה ה-12 / ארז מירנץ הי"ד

אל תשכח את גיתה ואת קלייסט

את ביסמארק, שטראוס ואת קאנט

לא כולנו גטאות והשמדה

לא כולנו רדיפות והשפלה.

אז אל תשפוט אומה שלמה

בגלל שלטון של 12 שנה.

רובנו לא נגיד דבר

רובנו לא נרגיש

רובנו נעשה רק את מה שנאמר

מוֹת קְדוֹשִׁים/ ראובן שבת

אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אָמְרוּ

מִנְשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבְרוּ

וְהֵמָּה גּוּרֵי נְמֵרִים קְטַנִּים

צֶבַע אֲדַמְדַּם עַל לְחַיֵּיהֶם

וְהֵם לְוֹקְקִים חָלָב

וְלֹא דַּם

אֲדוֹנֵי צְבָאוֹת, רְקִיעַת פַּרְסוֹת

מַלְאֲכֵי מָוֶת בַּשָּׁמַיִם

חֶרֶב מְאֻכֶּלֶת טְבוּלָה מֶלַח

יְגוֹנוֹת, וְאֵין מֵעִמָּהּ מִסְתּוֹר

אוֹ חֶבְיוֹן.

הִתְמוֹטְטוּת / חגית בת אליעזר

רִיסַי – טַל הַזִּכָּרוֹן

תְּהוֹמוֹת אִישׁוֹנַי מַטָּה

מֵתָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ

כְּקוֹר אֶבֶן הַמַּצֵּבָה

עַכְשָׁו

נֶחְתָּם

צפירה / אלישבע זהר

גַּם הַזִּכְרוֹנוֹת מְמֻסְפָּרִים

מְאֻפְסָנִים בְּקַפְּדָנוּת

מְצַמְצְמִים אֶת הַשּׁוּרוֹת
הַהוֹלְכוֹת וְנִמְחָקוֹת

לַהֲדֹף אֶת הַמִּכְווֹת
בְּיַד בַּרְזֶל מְמֻסְפֶּרֶת
הַהִתְחַבְּרוּת הִיא עֲבוֹדָה זָרָה

אֲנִי רוֹאָה אֶת הַשֶּׁלֶג
הָאֱנוֹשִׁי מַשְׁחִיר וְנֶעֱרָם
עַל פְּנֵי אַדְמַת הַשְּׁלָדִים

בזלת 12 / נורית זרחי

למה אתה כורך סביבי חבל, אבא?

לעקוד אותך אל הפחד, בני.

האם הפחד הוא אל?

אל עצום ונורא.

מדוע אינך מגיש לו את עצמך?

הוא זקוק לדם חם, בני.

ומדוע אני זקוק לו, אבא?

כדי שלא תפחד יותר לעולם, בני.

אבל כבר לא אהיה בבשר.

תהיה ברוח. הוא בך ואתה בו.

שיר בני וקולך המתוק

יחבר מעלה ומטה.

והר המוריה התעגל כדמע.

עֵדוּת / כרמלה טל ברון

בֵּין יָדַיִם הַרְבֵּה
הָיְתָה אַחַת
שְׁמוּטָה, יְרַקְרֶקֶת, עֲדִינַת מִתָאֵר.
עוֹרְקִים בּוֹלְטִים חָתְמוּ מֶרְחָב סָמִיךְ.
שְׁעוֹן דוקסא עַל פֶּרֶק הַיָּד
עָדִין תִּקְתֵּק, בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
הַחַיִּים הַנְּסוֹגִים
בֵּין יָדַיִם הַרְבֵּה
הָיְתָה אַחַת, טָסָה לִפֹּל
חוֹצָה פְּנֵי יָרֵחַ לָבוֹא במִנְהָרוֹת הַיָּם.
- כָּל הַלַּיְלָה הֶעֱמַסְנוּ גּוּפוֹת
אַחַת אַחַת אֶל בֶּטֶן הַמְּכוֹנָה
מָנוֹעַ נָהַם. וְעַל הַדֹּפֶן כְּתוּבַת מוארה:
"תְּנוּבָה בָּרֵאוֹת לָעָם".
מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי קָרוֹב לַטֵּרוּף כְּמוֹ
בָּרֶגַע הַהוּא
לְאַחַר מִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים

אפיטף / ענת זגורסקי שפרינגמן

איך אכפה עליכם את מתיי?

מתי גדולים מן החיים.

אין להם די מקום בעולם הבא.

וההווה כל כך צפוף.

אודות יואב איתמר

על אודות יואב איתמר עורך מדור השירה והתיאטרון של "יקום תרבות". נולד בחיפה, בגר בנגב, חי בתל אביב. ערך למעלה מ-50 ספרים במסגרת "חבר לעט", תרגם שניים, הוציא לאור את הספר השירים "חוד הלב" ("קשב לשירה", 2012). נוסף על כך משמש כמורה לכתיבה ולספרות, כמבקר תיאטרון, כחוקר ספרות ותרבות וכמו"ל משותף (יחד עם חני שטרנברג) של כתב העת והוצאת הספרים "מקף".
הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה עם התגים . קישור קבוע.

2 תגובות על שירים בין שואה לתקומה – אנתולוגיית זיכרון

  1. מאת ארלט:‏

    תודה ליקום תרבות וליואב איתמר. ותודה לכל המשוררים על שירי מות קדושים, מצבה ונחמה לעמנו.

  2. מאת איתן:‏

    בתור אח שכול מאוד התרגשתי לקרוא

    תודה לכם

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*